פסקי דין על עו"ד לביא שמעון | פסקי דין על יוסף יעקב | פסקי דין על ל.י עדי השקעות ונכסים |

1076/04 עא     06/04/2005




עא 1076/04 עו"ד לביא שמעון נ' יוסף יעקב,ל.י עדי השקעות ונכסים בע"מ





1
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 001076/04


לפני:
כב' השופטת הילה גרסטל
- אב"ד
כב' השופט עוזי פוגלמן

כב' השופט אילן ש. שילה






המערער:
עו"ד לביא שמעון







נ ג ד


המשיבים:
1 . יוסף יעקב

2 . ל.י עדי השקעות ונכסים בע"מ



פסק דין


1. ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' מארק הורנצ'יק) מיום 12.10.03 בת.א 52078/97 אשר חייב את המערער לשלם למשיבה 2 (להלן: - "המשיבה") סך של 200,000 ₪, בגין רשלנות מקצועית.

2. הרקע

(א) המערער הגיש נגד המשיבים תביעה בסדר דין מקוצר שעניינה חיוב בשכר טרחתו כעורך דין, בסך של 4,025 דולר. המשיבים הגישו תביעה שכנגד, וטענו כי המערער התרשל והפר חובה חקוקה, בנושאים שהועברו לטיפולו. המשיבים תבעו פיצוי על פי אמדן בסך 200,000 ₪.

(ב) בית משפט קמא קיבל, באופן חלקי, את תביעת המערער וחייב את המשיבים בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 850$ וכן השבת הוצאות בסך 375$.
בית המשפט קיבל את התביעה שכנגד וחייב את המערער לשלם למשיבה פיצוי בסך 200,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.
על קביעה אחרונה זו נסוב הערעור שלפנינו. הערעור שכנגד, שהגישו המשיבים, מכוון לשיעור ההוצאות שנפסקו.
3. פסק דינו של בית משפט קמא

(א) להלן השתלשלות העניינים הרלבנטיים לפסיקת בית המשפט בתביעה שכנגד, עליה עומד בית משפט השלום בפסק דינו.
המשיב 1 (להלן: - "המשיב") פנה למערער והציג עצמו כטכנאי אלקטרוניקה בהכשרתו וכאיש עסקים אשר בבעלותו ובשליטתו אגד חברות עסקיות. אלה נקלעו לקשיים כספיים עקב מעשי תרמית שנעשו נגדו על ידי אחיו, שהיו בעלי ענין בחברות אלה. אחי המשיב לא עמדו, לטענתו, בהתחייבויותיהם הכספיות כלפיו.
המשיב היה לבעל מניות במשיבה, שעסקה באותה עת בשיפוצים, בניהולו של אחיו יצחק יוסף. עקב קשיי נזילות אליהם נקלעה המשיבה בגין חוב גדול שחבה לה חברת ש.רב. יזמות בניה ופיתוח בע"מ (להלן: -"שרב"), בעבורה ביצעה המשיבה עבודות, היה חשבון הבנק של המשיבה לחשבון מוגבל. גם חשבונם של האחים הוגבל. האחים ביקשו אפוא מהמשיב לפתוח חשבון בנק על שמו לצרכי החברה, אך בפועל משכו כספים לצרכיהם האישיים. עקב משיכת כספים בהיקפים גדולים חוללו ההמחאות שנמשכו, ונפתחו הליכים משפטיים נגד המשיב ומשפחתו.
בפגישתם הראשונה של המשיב והמערער, ביקש המשיב כי המערער יטפל בהליכי ההוצל"פ נגדו ויגרום לרישום העברת מניות המשיבה אצל רשם החברות על שם המשיב.

(ב) אשר לתביעת המשיבה נגד שרב – סכסוך זה נסב על חוב בגין עבודות שביצעה המשיבה, לטענתה, עבור שרב. תביעת המשיבה, על סך 389,863 ₪, הוגשה על ידי עו"ד בוכשרייבר לבית משפט השלום בתל-אביב באפריל 1996.


בהסכמת הצדדים הועבר הסכסוך לבוררות לפני עו"ד זהבי. ביום 22.7.96 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה. בתחילת חודש אוקטובר 1996 הודיע יצחק יוסף לעו"ד בוכשרייבר כי הגיע להסכמה עם שרב להעברת הבוררות למהנדס עוזי שריד, ללא שיתוף עורכי דין.
בתחילת נובמבר 1996 פנה המערער אל עו"ד בוכשרייבר, הודיע לו כי הוא מייצג את המשיב, בעל השליטה במשיבה, וביקש להעביר אליו את כל החומר בנוגע לתביעה נגד שרב, לאחר שמונה כיועצה המשפטי של המשיבה. ביום 3.11.96 נתקבל החומר אצל המערער.
ביום 4.12.96 התקיימה בבית המשפט ישיבת קדם משפט, לפני כב' השופטת ינון. באותה ישיבה הודיעו ב"כ הצדדים, עו"ד בוכשרייבר בשם המשיבה ועו"ד דנאי בשם שרב, על מינוי הבורר. עו"ד בוכשרייבר הודיע כי יגיש בקשה לשחרור מייצוג עקב ניתוק מגע עם מרשיו, וכן הודיע על פנייתו של עו"ד לביא. לא נתבקש ולא ניתן צו לעיכוב הליכים עקב העברת הסכסוך לבורר. ישיבת קדם המשפט נדחתה לישיבה נוספת ליום 10.3.97.

ביום 31.12.96 הגיש עו"ד בוכשרייבר לבית המשפט בקשה לשחרור מייצוג. את בקשתו הוא ביסס על כך שלמשיבה יש ייצוג משפטי ע"י המערער. בית המשפט נעתר לבקשה ביום 2.1.97, בלא שהתבקשה תגובת הצדדים.

ביום 10.1.97 התקיימה ישיבת בוררות ראשונה לפני המהנדס שריד. לישיבה זו התייצב המערער. בהמשך, במכתבו של המערער לבורר מיום 27.1.97, הוא מציין כי עו"ד בוכשרייבר ייצג את המשיבה בבוררות.
ביום 25.2.97 הודיע המערער למשיבים בכתב על הפסקת הייצוג, בשל העדר שיתוף פעולה. נתון זה לא מצויין בפסק דינה של הערכאה קמא, על אף החשיבות הנודעת לו, כפי המוסבר להלן.

ישיבת קדם המשפט הבאה התקיימה ביום 10.3.97. לדיון התייצב ב"כ שרב. למשיבה לא היה כל ייצוג באותו דיון. בנסיבות האלה ניתן בו ביום

פסק דין
לדחיית התובענה שהגישה המשיבה נגד שרב, בוטלו העיקולים הזמניים שהיו תלויים ועומדים, והושבה לשרב הערבות הבנקאית. כמו כן ניתן

פסק דין
בתובענה שכנגד, לפיו על המשיבה לשלם לשרב סך של 446,753 ₪, והוצאות משפט.

ביום 11.3.97, שלח המערער מכתב אל עו"ד בוכשרייבר בו הודיע כי חדל לייצג את המשיב.
ביום 16.3.97 שלח הבורר שריד מכתב אל עו"ד בוכשרייבר בו הוא מודיע על השתחררותו ממינויו כבורר.

(ג) בית משפט קמא קבע כי המערער לא עמד בחובותיו כעורך דינם של המשיבים בתביעת המשיבה נגד שרב. המערער לא שלח לתיק בית המשפט ייפוי כח לפיו הוא מייצג את המשיבה, לא עקב אחר הנעשה, ולא התייצב לישיבת קדם המשפט מיום 10.3.97.
בית המשפט הוסיף וקבע כי כיועצה המשפטי של המשיבה היה על המערער למסור ייפוי כח מאת המשיבה, לעדכן את כתובתה, ולוודא כי תתקבל החלטה בדבר עיכוב הליכים בבית משפט השלום בשל ניהולה של הבוררות. אילו נהג כשורה היתה נמנעת התוצאה של דחיית תביעת המשיבה ומתן

פסק דין
לחובתה בתובענה שכנגד שהגישה שרב. התנהגותו זו של המערער הינה בבחינת התרשלות. אשר על כן קיבל בית המשפט את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה, והמערער חוייב בתשלום פיצוי בסכום התביעה - 200,000 ₪.

4. הערעור

הערעור שלפנינו נסב על חיובו של המערער בתשלום הפיצוי האמור למשיבה.
המשיבים, מצידם, הגישו ערעור שכנגד בטענה כי פסיקת הוצאות בסך 5,000 ₪ אינה הולמת את זכייתם בהליך, לטענתם, יש לחייב את המערער בהוצאות ובשכ"ט עו"ד, שלא יפחת מן התעריף המינימלי שנקבע בתעריף לשכת עורכי הדין.

(א) המערער מלין הן נגד קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית והן נגד מסקנותיה המשפטיות.

(ב) המערער מציין כי במועד שבו נפגש לראשונה עם המשיב, ביום 10.10.96, כשלה הבוררות עם שרב בפני
הבורר זהבי, בשל העדר שיתוף פעולה מצד המשיבה. במהלך הפגישות בין המערער למשיב סוכם כי המערער יפעל להפסקת השימוש במשיבה ככלי למשיכת כספים לשימוש פרטי של אחי המשיב. כונסה ישיבת דירקטוריון, כדי להבטיח העברה ורישום מניות הנהלה על שם המשיב. נקבע כי המערער ישמש כיועצה המשפטי של המשיבה, כדי למנוע המשך העברת הכספים הלא חוקית מהחברה לאחי המשיב. מאחר שהמשיב לא יכול היה לספק מידע למערער בענין תובענת שרב, פנה המערער לעו"ד בוכשרייבר. ביום 15.12.96 התקיימה פגישה בין המערער ועו"ד בוכשרייבר ובה סוכם כי עו"ד בוכשרייבר ימשיך לייצג את המשיבה בקשר עם התובענה נגד שרב, המערער יקבל עדכון כדי לשמור על האינטרסים של המשיב, ולא כדי להיות מעורב בהליך. החלטת בית המשפט מיום 2.1.97, עליה עמדנו, לא הובאה לידיעת הצדדים והמערער לא היה מודע לה.
על רקע סירובו המתמשך של המשיב לפנות לרשויות האכיפה ולהתלונן על מעשי התרמית מצד אחיו, הודיע המערער בכתב הן למערער והן לחברה על התפטרותו מייצוגם ביום 25.2.97.
הודעה על כך נמסרה לעו"ד בוכשרייבר ולרו"ח חנוך חיים במכתב מיום 11.3.97.


(ג) על רקע תשתית זו טוען המערער כי אין בסיס עובדתי ומשפטי לקביעה שלפיה היה חייב לדאוג לייצוגה המשפטי של החברה, בנסיבות שבהן יוצגה החברה על ידי עורך דין, וכאשר מינויו נועד לשמור על האינטרסים של המשיב כנגד מעשי גזל שנעשו, לטענתו, מצד אחיו.
לא היה מקום כי המערער ימסור לתיק בית המשפט ייפוי כח מאת המשיבה, כאשר לא התמנה לייצגה. עוה"ד היחיד שייצג את המשיבה בענין תובענת שרב היה עו"ד בוכשרייבר.
בית המשפט התעלם כליל מהודעת ההתפטרות במכתב מיום 25.2.97, וממילא לא היה מקום להתייצבות המערער בישיבת 10.3.97.
למשיבה רשלנות מכרעת ואשם תורם של 100%. שני הליכי הבוררות נכשלו בשל העדר שיתוף פעולה מצד המשיבה, הן כלפי בא כוחה והן כלפי הבורר. רשלנות רבתי מצד המשיבה באה לידי ביטוי גם בכך שהתעלמה לחלוטין מהחלטות בית המשפט מיום 30.1.97 ו – 6.2.97 שהומצאו לכתובתה במסירה אישית.

(ד) עוד נטען כי דין התביעה להדחות בשל אי הוכחת נזק. אין כל ביסוס עובדתי שתביעת שרב נגד המשיבה היתה נדחית וכי תביעת המשיבה היתה מתקבלת. בפני
המשיבה עמדה זכות מוקנית להגשת ערעור או בקשה לביטול

פסק דין
, והיא לא טרחה לעשות כן.

(ה) המשיבה לא הגישה תצהיר עדות ראשית וסיכומים מטעמה. לא ניתן לקבוע כל ממצא על נזק שנגרם לצד שלא הביא כל ראיות בעניין שיעור הנזק.
מטעמים אלה מבקש המערער לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום.

5. טענות המשיבים

המשיבים טוענים כי יש להשאיר את חיוב המערער על כנו, מהטעמים עליהם עמד בית משפט השלום.
לטענתם, לקח המערער על עצמו לטפל בכל ענייני המשיב והחברה. המערער טיפל או חדל מלטפל בענייני החברה בצורה כושלת וגרם לה נזקים כבדים. המשיבים אינם חולקים שביום 25.2.97 הודיע המערער למשיבים על התפטרותו, אך מציינים כי סירב למסור את החומר והציב תנאי לפיו המסמכים יימסרו רק לאחר שישולם שכר טרחתו. רק לאחר התערבות לשכת עורכי הדין, התקבל החומר מן המערער.
לטענת המשיבים, תביעת החברה נגד שרב היתה מבוססת, וראיה לכך העיקולים שניתנו. לעומת זאת התביעה הנגדית של שרב היתה תביעת סרק.
רשלנותו של המערער, עליה עומד בית משפט השלום, היא שהביאה לידי דחיית תביעת המשיב וקבלת תביעת שרב.
הנזק שנגרם למשיבה הוא סכום התביעה בה חוייבה. תביעת המשיבה הועמדה על סך של 200,000 ₪ בלבד, זאת משיקולי אגרה.
המשיבים העלו טענות נוספות המתייחסות לטיפולו של המערער, כמפורט בעיקרי טיעונם. כל עוד פסק הדין קמא יעמוד בעינו, אין הם משיגים על חוסר התייחסות לטענותיהם אלה. בית המשפט של ערעור יכול לפסוק את סכומי התביעה גם על סמך אותן טענות.
המשיבים מבקשים לדחות את ערעור המערער ולקבל את הערעור שכנגד, שנסב – כאמור – על שיעור ההוצאות.

6. דיון והכרעה

(א) גם אם היינו מניחים, לצורך הדיון, כי יש מקום לקבל את מסקנת בית המשפט שהתנהגותו של המערער היתה נגועה בהתרשלות, עדיין היה על המשיבה להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לה.




כפי שנפסק:

"באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".

ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 , 811-812.
רע"א 8826/03 דוד כהן נ' ב.מ. נירים בע"מ, תק-על 2003(4) 923.

גם במקרה שלפנינו לא היה מקום לשלול מעיקרא העזרות באומדן של בית המשפט. ברור עם זאת שאומדן יכול להיעשות על בסיס נתונים שבאופן סביר ניתן להביאם.
המקרה שלפנינו הוא מן המקרים הקיצוניים שבו אין כלל פירוט בנושא הנזק, בין בטענות ובין בראיות.
בכתב התביעה שכנגד, הסתפקו המשיבים באמירה הבאה:

"שיעור נזקיהם של התובעים שכנגד מגיע למאות אלפי שקלים, אך התובעים שכנגד מעמידים את תביעתם הנגדית, ע"ס של 200,000 ₪ בלבד מטעמי אגרה".

סתמו ולא פירשו.

במהלך הדיון בקשנו מב"כ המשיבים להפנותנו לטיעונים ולחומר הראיות שהציגו לפני הערכאה הדיונית המתייחסים לנזק אשר נגרם להם לטענתם.
ב"כ המשיבים הפנה אותנו ל סעיפים 31 – 45 בתצהיר עדות ראשית שנעשה על ידי המשיב (ראו עמ' 7 שורה 24 לפרוטוקול מיום 16.3.05). דא עקא, סעיפים אלה כוללים סקירה של השתלשלות העניינים בהליכים נגד שרב. בסיכום השתלשלות העניינים מציין המשיב, בס' 45 לתצהיר, כך:
"בחוצפתו כי רבה, מעז עו"ד לביא לתבוע, בשורה 8 למכתב החשבון, נספח ב' לכתב התביעה, סכום של 875 דולר תחת הכותרת "שרב – בוכשרייבר". זהו לעג לרש".

לשון אחר – כל שאנו למדים משורת הסיכום הוא, כי המשיבים חולקים על הדרישה לתשלום שכר טרחה בגין הפרשה האמורה. אין התייחסות כלל לנושא הנזק שנגרם, לטענתם, בגינה. ממילא גם לא מובא כל פירוט בנושא זה.
בהעדר כל פירוט בהתייחס לנזק, בין בנושא שרב ובין בנושאים אחרים לגביהם לא נמצאה כל רשלנות על ידי הערכאה הדיונית, לא היה מקום – על פי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה – לפסיקת הפיצוי הנתבע על ידי המשיבים בדרך של סכום כולל המופרח לחלל האוויר.
די בטעם זה כדי לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינה של הערכאה הדיונית.

(ב) למעלה מן הצורך, נוסיף ונציין כי לא מצאנו יסוד מספיק למסקנת הערכאה הדיונית שלפיה המערער התרשל בטיפולו בפרשת שרב.
כפי המפורט במכתבו של המערער אל הבורר שריד מיום 27.1.97 (שבטעות נכתב בכותרתו 27.1.96) הודיע המערער כי עו"ד בוכשרייבר ייצג את המשיבה בהליכי הבוררות. לשון אחר – באותו שלב הוסדר ייצוגה של המשיבה בהליכי הבוררות.
אחר כך, עקב העדר שיתוף פעולה מצד המשיב, הודיע המערער במכתבו מיום 25.2.97 על התפטרותו מייצוג המשיבים. בית המשפט אינו מאזכר מסמך זה בפסק דינו על אף חשיבותו, ועל אף שקבלתו על ידי המשיבים לא היתה שנויה במחלוקת, כפי שאף עולה מתצהיר עדות ראשית של המשיב. על אף התפטרותו של המערער מייצוג מבעוד מועד, ועל אף שהחלטות בית המשפט מיום 30.1.97 ומיום 6.2.97 הומצאו במסירה אישית למשיבה, לא ראתה זו להתייצב לישיבת בית המשפט ביום 10.3.97, ואף לא ראתה לבקש דחייתה.
אין לזקוף אי התייצבות זו לחובתו של המערער, שכאמור כלל לא ייצג את המשיבים באותו שלב.

(ג) מעבר לאמור לעיל נעיר כי גם אם היה מוכח קיומה של התרשלות, היה צורך לדון בנושא הקשר הסיבתי בינה לבין הנזק ובשאלת "אשם תורם" מצידם של המשיבים, בהתחשב בכך שלא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. אין לקבל, בהקשר זה, את טענות המשיבים כי אי הגשת הבקשה נבעה מאי המצאת החומר על ידי המערער, מהטעם שלפי תצהיר עדות ראשית של המשיב, הפנייה הראשונה שנעשתה למערער בכתב מצד ב"כ המשיב לקבל חומר היתה רק ביום 19.5.97. מכל מקום, גם בשלב מאוחר יותר, כשנמסר החומר, לא התבהר מדוע לא הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.
נוכח מסקנתנו דלעיל, למותר הוא להדרש לשאלות אלה.

7. סוף דבר

לפיכך, אנחנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינה של הערכאה הדיונית, ככל שהוא מתייחס לתביעה שכנגד, ודוחים את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה.
נוכח שינוי התוצאה בערכאה קמא, מובן כי הדיון בערעור שכנגד מתייתר והוא נדחה.

המשיבים ישלמו למערער שכ"ט עו"ד בשני ההליכים בסך כולל של 30,000 ₪ בצרוף מע"מ.

הפקדון יוחזר למערער, באמצעות בא כחו.

המזכירות תשלח עותק פסק-דין זה לצדדים בדואר רשום.


ניתן היום, כ"ו ב אדר ב, תשס"ה (6 באפריל 2005), בהעדר הצדדים.


הילה גרסטל
, שופטת
אב"ד

עוזי פוגלמן
, שופט

אילן ש. שילה
, שופט






















עא בית משפט מחוזי 1076/04 עו"ד לביא שמעון נ' יוסף יעקב,ל.י עדי השקעות ונכסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/04/2005)