פסקי דין על מנצור פדילה

1466/06 פ     12/10/2006




פ 1466/06 מדינת ישראל נ' מנצור פדילה




65
בתי המשפט
פ 001466/06
כב' השופטת נאוה בכור
12/10/2006
תאריך:
בית משפט השלום כפר-סבא
בפני


מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
מיכל לוין

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מנצור פדילה
- הובא

הנאשם
שגיא זדי
מטעם הסנגוריה הציבורית (במקום עוה"ד נועה רדין השוהה בחו"ל)
ע"י ב"כ עו"ד


גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירת איומים (שתי עבירות) - לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ובעבירת היזק במזיד לפי סעיף 452 לחוק הנ"ל - בנסיבות המפורטות בהכרעת הדין.

2. בטיעוניו לעונש ציין ב"כ המאשימה כי הנאשם, יליד שנת 71', הורשע לאחר שמיעת הראיות בעניינו - כשהרקע לארועים נשואי כתב האישום הינו בקשת הנאשם מהמתלוננת שתפנה את דירתם המשותפת.
כחודשיים טרם קרות המפורט בכתב האישום, שוחרר הנאשם מהכלא לאחר שריצה תקופת מאסר בת מספר חודשים בגין עבירות אלימות נגד אותה המתלוננת, בכך שתקף אותה באמצעות פטיש, דחף אותה באמצעות מקל, רדף אחריה כשבידו סכין, ואף פצע אותה.
הסכם סולחה, שהיה אמור להחתם בין הצדדים - לא נחתם ע"י הנאשם, ולא מומש.
הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו, חזר לסורו במעשיו - החל מחיתוך צינור הגז של המתלוננת, איומיו שישרוף את ביתה, ועד להגעתו לביתה באיומים כי ישבור את הדלת ויכנס.
המתלוננת, שחשה סכנה לחייה - התקשרה למשטרה, שעצרה את הנאשם בסמוך לביתה.
למרות תקופת המאסר שריצה הנאשם, הוא לא למד את לקחו ושב לנהוג באלימות כלפי המתלוננת, כשמסוכנותו גוברת.
על כן, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר ממושך בפועל, וכן מע"ת שיהא בהם כדי להרחיקו מהמתלוננת וללמדו כי העונש בגין התנהגות אלימה ומאיימת כלפי בני משפחה, הינו מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח.

3. בטיעוניה לעונש, ציינה ב"כ הנאשם כי יש לראות את התמונה בכללותה, כשבמהלך ניהול התיק נתקבלה חוו"ד פסיכיאטרית בעניינו, שהצביעה על רמה שכלית נמוכה מהנורמה ואף הנמצאת ברמה גבולית.
בין המתלוננת לנאשם קיים אי-שוויון שאינו לטובת הנאשם, המתלוננת הינה אישה אינטלגנטית המודעת לזכויותיה, ומשתמשת בכלים אלה כדי להשיג את מטרותיה בסכסוך המשפחתי ביניהם. הנאשם נחות מהמתלוננת ברמתו השכלית, ונהג כפי שנהג מתוך חוסר אונים, ותחושת חולשה בסכסוך ביניהם.
הנאשם הפנה את איומיו ומעשיו כלפי רכוש, ולא כלפי המתלוננת עצמה, הוא איים שישבור את דלת הבית - ולא שיפגע בגופה. הסכסוך בין הנאשם למתלוננת נוגע לביתם המשותף, ובמעשיו - ניסה הנאשם להשפיע ולקבל את שמגיע לו, לטעמו.
שירות המבחן ציין בתסקיריו שהוגשו בתיק הקודם, והינם רלוונטים גם לעניין הניצב בפני
נו כעת, כי המתלוננת היא לאו דווקא הקורבן בסכסוך הזה - והוסיף כי "המתלוננת מניפולטיבית".
הנאשם עצור בגין תיק זה מה- 10.3.06, קרוב ל- 7 חודשים, ולא שוחרר למעצר בית אך ורק בשל העובדה כי לא נמצאה חלופה ראויה מחוץ לתחומי העיר טירה.
על כן, ובהתחשב בנסיבות, שהותו של הנאשם במעצר מהווה עונש שדי בו והותר, כולל הפעלת המע"ת בן ה- 4 חודשים התלוי ועומד נגדו - וכי אין צורך להוסיף על תקופת מעצר זו.
הנאשם למד את לקחו, הודה שטעה, והבטיח כי מעתה יבקש את המגיע לו באמצעות ביהמ"ש או עו"ד.
4. בפני
ביהמ"ש ציין הנאשם כי שהייתו במעצר במשך 7 חודשים הספיקו לו, הוא לא רוצה להתקרב למתלוננת, ורוצה לראות את ילדיו.
כדי לקבל את המגיע לו בבית - יפנה לביה"ד השרעי.

5. יצויין, בקשר לטיעוני ב"כ הנאשם, כי בעניינו של הנאשם (בת.פ. 3518/03 - שלום כפ"ס) הוגשו שני תסקירי שירות מבחן.
מהתסקיר מיום 9.11.04, עולה כי הנאשם הופנה לשירות המבחן בגין עבירות אלימות נגד אשתו המתלוננת.
המתלונת ונתפסת כאישה דומיננטית ועצמאית שרואה את הנאשם כנחות וחלש ממנה וכמי שלא עומד בציפיותיה, היא אינה מעריכה אותו, נוטה להשפילו, ולכן חש הנאשם נחות, פגוע וחסר אונים.
הנאשם לא שיתף פעולה במסגרת התוכנית הטיפולית ולכן המפגשים נערכו רק עם המתלוננת, אשר דיווחה באופן שוטף על קשייה במערכת הזוגית ביניהם.
כמו כן, ביקש הנאשם לקבוע הסדרי ראיה עם ילדיו אך המתלוננת לא שיתפה פעולה בעניין זה.
הנאשם נוטה לטשטש את קשייו האישיים, ואינו תופס עצמו כבעל דפוסי התנהגות תוקפניים ואלימים.
מתסקיר משלים שהתקבל ביום 29.12.04 עולה כי בין בני הזוג קיים פער בין הדרישות והציפיות, המונע מהם להגיע להסכם סולחה, למרות הנסיונות השונים.
המתלוננת אינה מעוניינת לחזור ולחיות עם הנאשם, כאשר הסכמתה לנסיון להגיע לשלום הבית היה מתוך הבנתה כי הנאשם לא יעמוד בתנאים, ואז יאלץ להסכים לגירושיהם.
הנאשם גילה קשיים בתפיסת המציאות, והתקשה לגלות תובנה לתהליכים המשפטיים והמשפחתיים בהם היה שרוי. שירות המבחן התקשה להעריך אם למצבו הנפשי ישנה השפעה על קשייו להבנת והפנמת מצבו.
הנאשם המשיך להכחיש מעורבות בעבירות המיוחסות לו, והתקשה לבקר את התנהגותו התוקפנית כלפי המתלוננת.
לפיכך, התקשה שירות המבחן להעריך את מצב היחסים בין בני הזוג, לא ראה מקום להתערבות טיפולית, ונמנע מהמלצה.

6. הכרעה
עבירת האיומים הינה עבירה חמורה המשליטה טרור על מושאה, וכאשר זו מתבצעת כלפי בני משפחה, היא חמורה אף יותר, כאשר ביתו ומבצרו של הקורבן הופך למקום של פחד ומורא מפני מימוש האיום. משכך, מחייב האינטרס הציבורי החמרה בדינם של נאשמים בעבירות אלו, תוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיהם, לשם הרתעתם והרתעת עברייני כח שכמותם.

תופעת האלימות בכלל, ונגד נשים בפרט הפכה למכת מדינה, ועל בתי המשפט להוקיעה ולהעניש בגינה בחומרה.
ברע"פ 6898/05 פלוני נ' מדינת ישראל
(מיום 19.7.05) דחה ביהמ"ש העליון את בקשתו של הנאשם (לאחר שזו נדחתה בביהמ"ש המחוזי), שהורשע במסגרת הסדר טיעון בתקיפת בת זוגתו ובאיומים כלפיה.
בימ"ש השלום גזר על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מע"ת (בהתייחס לעבירות אלימות כנגד הגוף), ומע"ת בן 4 חודשים (בהתייחס לעבירות איומים והיזק לרכוש בזדון).
כב' השופט א' א' לוי פסק כי:

"בית-משפט זה הדגיש, לא אחת, כי התופעה של אלימות כנגד נשים - רעה חברתית שכיחה ונפרצת - מחייבת תגובה עונשית מחמירה ומרתיעה. על פניהם של דברים, הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים אינו מבטא שיקולים אלו די הצורך, ועל כן נפנה בית-משפט השלום לבחינת השאלה האם הסדר הטיעון משקף איזון ראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין. לסופה של בחינה, מצא בית המשפט כי העונש שהושת על המבקש סוטה באורח קיצוני מרף הענישה המתחייב בעבירות בהן הורשע, וציין כי הסדר הטיעון פוגע באינטרס הציבורי, ואף אינו מוצדק בהתייחס לנסיבות הקונקרטיות, ובכללן המסוכנות שעודה נשקפת מהמבקש, והעובדה שהוא אינו נוטל אחריות על מעשיו. מטעמים אלו, החליט בית-משפט השלום לדחות את רף הענישה שאומץ בידי הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. בהחלטה זו לא נמצא לי כל פגם, ואף לא סטייה מהקריטריונים ההלכתיים שהותוו באשר לסוגית כיבוד הסדרי טיעון".

7. מן הכלל אל הפרט
לאחר שהשתחרר הנאשם מהכלא בתום ריצוי תקופת מאסר בת 8 חודשים בגין תקיפה של אותה המתלוננת ואיומים עליה (ת.פ. 2497/03 שלום כפ"ס) לא למד לקחו, לא ריסן דחפיו, ושב לסורו.
הטענה כאילו מעשיו נובעים מתחושת נחיתות ומצוקה למול המתלוננת המניפולטיבית כשברקע - הסכסוך על הבית שבנה לו אביו - אין בהם כדי להצדיק את מעשיו, ואף יש בהם להעצים את מסוכנותו, מפאת אי יכולתו לפתור בעיותיו בדרכי שלום והידברות.
עברו של הנאשם מעיד עליו כי הינו אדם אלים שאינו שולט בדחפיו האגרסיביים, והאלימות המילולית שנקט כלפי המתלוננת איננה חד-פעמית או נקודתית - אלא דפוס התנהגותי נישנה.
גם העובדה שהנאשם הפנה זעמו כלפי רכוש וחפצים אינה ממעיטה מחומרת מעשיו, שכן לו היה מתגורר בביתו המשותף עם המתלוננת כבעבר, יכול והיה פוגע גם בגופה.

נוכח המקובץ, אני סבורה כי יש להרתיע את הנאשם באורח ממשי בגין מעשיו הנשנים - ולגמול לו עליהם.

8. לפיכך, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. הפעלת מע"ת בן 4 חודשים מת.פ. 2497/03 (שלום כפ"ס).
ב. מאסר בפועל בן 8 חודשים.
המאסרים ירוצו במצטבר - ובסה"כ ירצה 12 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו מיום 10.3.06).
ג. מע"ת בן 12 חודשים שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו על עבירות אלימות (לרבות איומים).

9. המוצג 170/06 (תחנת טייבה) צינור גז - יושמד.

10. זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום כ' בתשרי, תשס"ז (12 באוקטובר 2006) במעמד הצדדים.
נאוה בכור
, שופטת

001466/06פ 142 יסמין









פ בית משפט שלום 1466/06 מדינת ישראל נ' מנצור פדילה (פורסם ב-ֽ 12/10/2006)