פסקי דין על מנסור בן מוחמד הייב

2510/02 בש     29/07/2002




בש 2510/02 מדינת ישראל נ' מנסור בן מוחמד הייב




7
בתי המשפט
בש 002510/02
בבית המשפט המחוזי בנצרת
בתיק עיקרי: פ 001214/01

29/07/2002
תאריך:
כב' השופט אברהם אברהם
בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המבקשת

נ ג ד
מנסור בן מוחמד הייב
המשיב
מטעם המבקשת - עו"ד שירי שחף

המשיב בעצמו ובאמצעות ב"כ עו"ד פוקרא

נוכחים:

החלטה

בקשה לעיון חוזר
1. ביום 31.10.2001 שוחרר המשיב למעצר בית מלא מחוץ לכפר מגוריו (טובא), על מנת שישהה בבית של קרוב משפחתו אשר בכפר ואדי חמאם. היה זה לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על שתקף באופן חמור אדם אחר מכפרו (להלן נכנהו המתלונן), על ידי שהכה אותו בראשו באבנים והטיח את ראשו בפגוש הרכב, רכב אותו נהג המשיב ללא רישיון נהיגה.

2. עתה פונה אלינו המבקשת בבקשה כי נעיין שנית בהחלטה הנ"ל, והיא טוענת כי לפני ימים אחדים, ביום 18.7.2002, ארעה תקרית בין המשיב לבין המתלונן, וזו תמציתה: המתלונן החליט לבדוק שמועה, לפיה המשיב הגיע לכפר טובא. הוא המתין לו בצומת טובא - ראש פינה. ואמנם, בחלוף זמן הוא הבחין במכונית, ובה היו המשיב ואנשים נוספים. הוא עקב אחריהם, ובשלב כלשהו התפתחה בין הניצים תקרית אלימה, כשהמשיב חובט במכוניתו של המתלונן וגורם לה נזקים. מאוחר יותר הוא נעצר בידי המשטרה בבית חולים, שאליו הגיע משום מה.

משהגיש המתלונן תלונה על שארע נעשתה בדיקה, שהעלתה כי המשיב הפר את תנאי השחרור בערובה באופן שיטתי, סיטוני, ובין היתר הוא נמצא עובד (ב- 30 מקרים) כמפעיל מחפרון באתרים צבאיים שונים, והכל - בזמן שהיה עליו לשהות במעצר בית מלא בואדי חמאם. ועוד עלה (מהודעתו של המתלונן במשטרה), כי ביום 11.6.2002, לאחר שנתקיים דיון בעניינו של המשיב בבית המשפט הוא לא חזר לואדי חמאם, כי אם לכפרו, טובא, משמע תוך הפרת תנאי השחרור בערובה.

3. בעקבות הדברים הללו הועמד המשיב לדין (בבית משפט השלום) על הפרת תנאי השחרור בערובה ועל התקרית האלימה מיום 18.7.2002. בד בבד פנתה המבקשת לבית משפט זה, על מנת שיעיין מחדש בתנאי השחרור בערובה, על מנת שיעצור את המשיב עד תום משפטו, משמע מאחורי סורג ובריח.

4. המשיב כופר בכל שנטען כלפיו בבקשה. הוא מודה אמנם, כי ביום 18.7.2002 הוא שהה מחוץ לכפרו, אלא שלטענתו הוא הגיע לבית החולים לאחר שנתגלתה אצלו בעיה בנתינת שתן. זה היה כל חטאו, זו היתה ההפרה היחידה של תנאי השחרור בערובה, ולגביה הוא מסביר, כי לא ידע כיצד ינהג, שהרי הבעיה הרפואית נתגלתה לאחר שעת הסגירה של בית המשפט (בימי הפגרה). הוא פנה לרופא, שהפנה אותו לבית החולים. הוא כופר, כאמור, מכל וכל בכל שאר המתואר בבקשה, ובכלל זה בטענה, כי עבד משך החדשים אפריל עד יולי ש"ז על מחפרון כלשהו באתרים צבאיים כנטען.

5. עיון בחומר הראיה שהניחה בפני
י המבקשת משכנע, כי המשיב אכן הפר את תנאי השחרור בערובה באורח שיטתי. אין לי צורך להתיחס לאירוע התקרית האלימה מיום 18.7.2002 ולאירוע מיום 11.6.2002 (המתבססים ברובם על עדות המתלונן לבדה), משדי לי בהפרות שבעבודה (30 פעם) על מחפרון. הפרות אלה הוכחו כדבעי, ברמה הצריכה לשם הדיון מסוג זה בו עסקינן. בראשן של הראיות המוכיחות את הדברים עומדים יומני עבודה, מהם עולה כי "מנסור" (הוא שמו הפרטי של המשיב) עבד על מחפרון באתרי עבודה צבאיים שונים. המשיב כופר בדברים, ונותן הסבר כלשהו, לפיו דודו, חאלד הייב שמו, הוא שעבד במחפרון (השייך לאביו של המשיב), ומשום שחאלד זה מקבל קצבת נכות מן המל"ל - הוא לא רצה ששמו יופיע ביומני העבודה, ומכאן שמסר שם שגוי, שמו של מנסור, הוא המשיב. הסבר זה - הסבר קלוקל הוא, גם אם לכאורה. מדוע ראה אותו חאלד למסור את עדותו רק ביום 24.7.2002, לאחר שנסתיימה החקירה בעניין ההפרות של התנאים? מדוע לא בא זכרו של חאלד קודם לכן כמי שעבד על המחפרון? ומדוע ראה חאלד למסור את שמו של המשיב דווקא, זה השוהה תקופה ארוכה במעצר בית, בעת שיכול היה בנקל ליתן שם אחר, אם כל כוונתו היתה לרמות את המוסד לביטוח לאומי (ואני תקווה, כי מעשה רמיה זו ייבדק עד תום על ידי מי שצריך לבדיקה זו). ומכל מקום, הסבר זה, גם אם יש בו ממש, אין בו כדי להשמיט את הקרקע, והיא מוצקה מאוד, מתחת לתשתית הראיה שמתבססת, בין היתר, על ידי יומני העבודה, ועל ידי עדויות של מי שהיו מעורבים בעבודות הללו, כגון אלה שהעידו כי המשיב הוא שעבד באתרי העבודה הללו ולא אחר. היא מתבססת עוד, דרך משל, על כך שבעת שהיה המשיב במעצר הגיע אביו לתחנת המשטרה, ושאל אותו אודות מפתחות המחפרון. מדוע ישאל אותו אודות המפתחות, אם המשיב לא עבד עליו מיום שנשלח למעצר בית?

6. לא מניתי את כל הראיות, המבססות את דבר ההפרה הנוגעת לעבודה על המחפרון, והרי אלה רבות הן. די לי בראיות שמניתי, והרי אלה מבססות היטב את שצריך ביסוס. בעדויותיהם של בני משפחת המשיב אין כדי לשלול את שנתבסס בראיות אלה, משנהיר על פני הדברים, כי כל אלה באו כדי לסייע בידי בן משפחתם, המשיב. נעיר עוד, כי הסיפור לפיו המשיב פנה לרופא ביום 18.7.2002 בשל בעיה בנתינת שתן, בין אם הוא נכון ובין אם לאו, איננו מסייע בידי המשיב, ככל שהדברים נוגעים לעבודה עם המחפרון, הגם שאף בסיפור עם הרופא נתגלו בעיות/סתירות, המחלישות את גירסת המשיב, שהרי אחד הרופאים שנזכרו בעדותו כאילו הוא (המשיב) פנה לאותו רופא לא נתאשש בעדותו של הרופא.

7. מכל אלה, ומשמצאנו את המשיב מפר באורח שיטתי ולאורך זמן רב, את תנאי השחרור בערובה, על ידי שבחר לצאת לעבודה כאילו לא ארע דבר ותוך התעלמות מופגנת מהחלטת בית המשפט ששלח אותו למעצר בית, אין לנו אלא לשלוח את המשיב למעצר מאחורי סורג ובריח עד תום משפטו. בבסיסו של מעצר הבית מצוי האמון שבית משפט נותן בנאשם כי יקיים אחר תנאי השחרור בערובה. משאמון זה קורס כבמקרה שלפנינו, כי אז אין עוד מקום לחלופה זו, ויש להחזיר את המשיב למעצר של ממש. אין צריך לומר, לו כל חטאו של המשיב היה בפני
ה לבית חולים על מנת לטפל בבעיית השתן שלו, סביר להניח כי כל בית משפט היה מוחל לו על כך, גם אם לא ביקש את רשות בית המשפט ליציאה לרופא או לבית החולים. אלא שלשיטתי לא זהו המקרה שלפנינו, שראינו כי המשיב הפר באורח שיטתי וסיטוני את תנאי השחרור בערובה, כאילו לא היו תנאים מגבילים שהגבילוהו כלל.

8. מכל אלה - אני עוצר את המשיב עד תום משפטו.

ניתנה היום כ' באב, תשס"ב (29 ביולי 2002) במעמד הנוכחים.

אברהם אברהם
, שופט

002510/02בש 054 אִיתַי בהלול-גור








בש בית משפט מחוזי 2510/02 מדינת ישראל נ' מנסור בן מוחמד הייב (פורסם ב-ֽ 29/07/2002)