פסקי דין על דרור חטר-ישי | פסקי דין על איתן גדליזון | פסקי דין על יואב שגיא | פסקי דין על איל ארד |

7896/04 רעפ     23/10/2006




רעפ 7896/04 דרור חטר-ישי נ' איתן גדליזון , יואב שגיא,איל ארד




בבית המשפט העליון

רע"פ 7896/04

בפני
:
כבוד השופט א' א' לוי


כבוד השופט א' רובינשטיין


כבוד השופטת ד' ברלינר


המבקש:
דרור חטר-ישי



נ ג ד

המשיבים:
1. איתן גדליזון


2. יואב שגיא


3. איל ארד


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 20.6.04, בתיק עפ"א 80155, שניתן על ידי כבוד השופטים ז' המר, י' שיצר וד' קרת-מאיר

תאריך הישיבה:
ו' בתשרי תשס"ז
(28/9/06)

בשם המבקש:
עו"ד דרור חטר-ישי

עו"ד ארז חטר- ישי


בשם המשיבים:
עו"ד ארד-אילון דרור



עו"ד גיל שפטל





החלטה

השופט א' א' לוי
:

1. סיפור המעשה, בתמצית, הוא זה: המבקש, עורך-הדין דרור חטר-ישי
, הגיש בשנת 1998 קובלנה פלילית נגד המשיבים, מכוחו של סעיף 6 בצירוף סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. הוא הלין על כי משיבים 2-1, שכיהנו בהנהלתה של החברה להגנת הטבע ועמדו באותה עת לבחירה מחודשת, ומשיב 3 שסייע במסע הבחירות שלהם, הוציאו דיבתו רעה בכך שטענו ברבים כי הוא מבקש להשתלט על מוסדות החברה. זאת, לכאורה, כדי לחבל במאמציהם של נאמני הטבע למנוע את מימושם של מיזמי בנייה אשר, במשתמע, למבקש היה חלק בהם.

2. בין יתר טענות ההגנה, טענו המשיבים כי דין הקובלנה להימחק באשר המבקש לא עמד בחובתו להציג בפני
הם את כלל החומר המשפטי עליו השתית את קובלנתו, לרבות מידע הנוגע לעסקים בהם הוא מעורב. על-פי הטענה, חובה זו קמה מכוחו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וזאת על אף שסעיף זה מדבר, לכאורה, ברשויות התביעה בלבד, להבדיל מקובל פרטי.

3. מבחינה עקרונית, נאותה הערכאה הדיונית לקבל טענה זו של המשיבים, ואולם לאחר שתיקן המבקש את קובלנתו וצמצם את גדריה, שוב לא נמצא כי הנסיבות הקונקרטיות מחייבות גילוי
כאמור. על כך ערערו המשיבים בפני
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר בתאריך 14.2.00, מפיו של כבוד השופט ד' בר-אופיר, קיבל את ערעורם והורה למבקש לגלות את המסמכים המשמשים בסיס לקובלנה, וכן למסור רשימה ובה פירוט כלל החומר שנאסף או נרשם בידו או מטעמו.

4. על קביעה זו עתר המבקש כי יורשה לו לערער בפני
בית-משפט זה (רע"פ 1677/00), אולם מבוקשו לא ניתן לו. בהחלטתו מתאריך 16.4.00 קבע המשנה לנשיא, השופט ש' לוי
ן, כלהלן:
"טענות המבקש לא שכנעוני שיש מקום להיזקק לבקשה לרשות ערעור שהגיש... [הטענות] אינן מצדיקות מתן רשות לערער".

5. משמאן המבקש למלא אחר צו בית-המשפט, בטענה כי מקצת החומר אינו רלוונטי ומקצתו ראוי כי יהנה מחיסיון מקצועי או מהגנתה של הזכות לפרטיות, מחקה הערכאה הדיונית, בתאריך 23.5.02, את קובלנתו. עילת המחיקה הייתה הגנה מן הצדק, הואיל ובהיעדר המידע המבוקש לא ניתנה למשיבים אפשרות נאותה להתגונן מפני הנטען נגדם. המבקש ערער על כך בפני
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אולם ערעורו נדחה. בהחלטתו מתאריך 20.6.04 קבע בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ז' המר, ד' קרת וי' שיצר), כי אין הערעור אלא ניסיון להידרש מחדש לקביעותיו החלוטות של השופט בר-אופיר, וככזה – לא יצלח.

6. על החלטה זו מסבה עצמה הבקשה שבפני
נו. המבקש עותר בגדרה, כי זו הפעם תינתן לו רשות ערעור, כי ענינו ילובן לגופו בערכאה שלישית, וכי ייקבע שקובלנתו נמחקה שלא כדין.

טוען המבקש, כי שעה שעסקינן בקובלנה, להבדיל מהליך פלילי בו פתחה המדינה, אין לדבֵּר כלל ב"חומר חקירה", שהרי לא נערכה כל חקירה שאת תוכנה ניתן לגלות לנאשם. אמנם, קובל חייב למסור לנאשם העתק של כל ראיה בכתב שהוא מבקש להגיש לבית-המשפט, שאם לא כן לא תותר הגשתה (סעיף 79 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). ובתוך כך, עשוי בית-המשפט היושב לדין לזכות, לסופו של הליך, את הנאשם מקום בו נתגלה כי בידי הקובל מידע רלוונטי שלא הוצג לנאשם. אולם, אי-גילוי
ו של מידע זה אינו יכול לגרור את מחיקתה של הקובלנה עוד בטרם החל בירורה. לגוף הדברים, מוסיף וטוען המבקש, כי מסר למשיבים את כלל המידע הרלוונטי, וסרב למסור אך מידע שאינו נוגע לנושא הקובלנה, ולחלופין, מידע שראוי כי יהנה מהגנתה של זכותו לפרטיות או מחיסיון מקצועי. על-כן, כך המבקש, אין כל יסוד לפרישֹתה של רשת ההגנה מן הצדק על המקרה.

7. לאחר שעיינו בבקשה ובתשובה לה, ושמענו את הצדדים בדיון שהתקיים בפני
נו, לא מצאנו כי יש מקום ליתן רשות ערעור. בבסיסם של דברים, אין הבקשה אלא ניסיון מחודש לחזור ולהידרש למה שהוכרע כבר בידי בית-משפט זה בשנת 2000. עיון בה מגלה, כי על אף שמקצת הטענות המשמשות לה יסוד לא הופיעו בבקשה הקודמת שהניח המבקש לפתחו של בית-המשפט העליון, הרי עיקרן, כמו גם הסעד המבוקש – התערבות בקביעותיו של כבוד השופט בר-אופיר – הם זהים בשתי הבקשות. אכן, בשעה שהובאה בקשתו הקודמת של המבקש להכרעתו של בית-משפט זה, טרם נמחקה הקובלנה, ומשום כך לא העלה אז המבקש אותן טענות שמעלה הוא כיום באשר לסמכות המחיקה. אולם, לכל ברי כי אין הסוגיה מסבה עצמה אלא על שאלת תחולתה של חובת הגילוי
במקרה של קובלנה, ועל רלוונטיות המידע המצוי בידי המבקש ולא נמסר למשיבים. שאלות אלו הן אותן השאלות שעמדו במוקד הכרעתו המקורית של בית-המשפט המחוזי, אשר בית-משפט זה לא ראה להתערב בה. לא ראינו מה עילה היא כי נידרש להן בשנית.

אשר-על-כן, אנו מחליטים לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, א' בחשון תשס"ז (23.10.06).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04078960_o05.doc אז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









רעפ בית המשפט העליון 7896/04 דרור חטר-ישי נ' איתן גדליזון , יואב שגיא,איל ארד (פורסם ב-ֽ 23/10/2006)