פסקי דין על מורסי בן מוחמד ארשיד | פסקי דין על מוחמד בן עווד ארשיד ואח' |

1107/02 פ     24/06/2002




פ 1107/02 מדינת ישראל נ' מורסי בן מוחמד ארשיד,מוחמד בן עווד ארשיד ואח'




5
בתי המשפט
פ 001107/02
בית משפט מחוזי נצרת
24/06/2002
תאריך:
כב' השופט יצחק כהן

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

נגד
1. מורסי בן מוחמד ארשיד

2. מוחמד בן עווד ארשיד
3. אניס בן עווד ארשיד
4. כרים בן עלי סמועי

הנאשמים
מטעם המאשימה: עו"ד רייכרט

מטעם הנאשמים: עו"ד מסאלחה

נוכחים:

החלטה

1. א. האם כאשר מוקנית לבית המשפט המחוזי, סמכות שיפוט עניינית לגבי חלק מהנאשמים בכתב אישום משותף, רוכש בית המשפט סמכות שיפוט גם כלפי הנאשמים האחרים שבאותו כתב אישום, אף אם העבירות המיוחסות להם, מצויות בסמכותו העניינית של בית משפט שלום?
זו השאלה המשפטית שבבסיס החלטה זו.

ב. סעיף 86 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ"), קובע:
"מותר לצרף לכתב אישום אחד, כמה אישומים, אם הם מבוססים על אותן עובדות, או על עובדות דומות, או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שמהווים פרשה אחת, בצירוף אישומים כאמור, מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי, גם אישום בעבירה שאינה פשע".
(ההדגשות שלי).

ג. סעיף 51 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), קובע כי עבירות שעונשן קנס בלבד או תקופת מאסר שאינה עולה על 7 שנים, למעט אלה המנויות בחלק א' של התוספת השניה ועל פי החלטת פרקליט/ת מחוז, הן בסמכות בית משפט השלום.

כידוע, על פי סעיף 40 לחוק בתי המשפט, לבית המשפט המחוזי סמכות שיורית.

2. בפני
, טענות הסניגור לפיהן, העבירות המיוחסות לנאשמים 3 ו - 4, מצויות בגדר סעיף 51 (א) (1) (א) רישא לחוק בתי המשפט, בסמכות בית משפט השלום, הן לא מצויות בחריג של הסיפא של אותו סעיף (חלק א' לתוספת השניה) ולא בעבירות המנויות בסעיף 51 (א) (1) (ב) (עבירות חלק ב' של התוספת השניה), המקנות סמכות לבית משפט השלום.

מוסיף הסניגור וטוען כי לא מתקיים במקרה הנ"ל, החריג, לפיו מוסמך בית משפט מחוזי, לדון בעבירות שבתחום סמכותו של בית משפט שלום, כאשר הן מצורפות לכתב אישום אחד, לעבירות שבסמכות בלעדית של בית משפט מחוזי, בדומה כאן, לעבירות שיוחסו לנאשמים 1 ו - 2.

3. מנגד, טוענת ב"כ המדינה, כי כתב האישום, מגולל סדרת מעשים, המיוחסים לנאשמים
4-1, הקשורים זה לזה ומהווים פרשה אחת המצויה בכתב אישום אחד, בהתאם לסעיף 86 לחסד"פ, ואין אפשרות להפריד את המעשים המיוחסים לנאשמים 3 ו- 4 משרשרת המעשים כמתואר בכתב האישום.

4. מסכת העובדות המיוחסת בכתב האישום לנאשמים 3 ו - 4:

א. נאשם מס' 4:

"...משהגיעו חתאם והמתלונן ליער המרוחק כ - 200 מטרים מן הכפר, הגיחו לעבר הסובארו, שני כלי רכב וחסמו את נתיב נסיעתה...יצאו נאשם מס' 1 ואדם נוסף מתוך אחד מכלי הרכב...ובה בעת, יצאו גם נאשם מס' 4 ו - ושלושה עד ארבעה בחורים נוספים מתוך הרכב השני, כולם יחד ניגשו לעבר הסובארו בה ישבו חתאם והמתלונן...מיד לאחר מכן, ניגשו נאשם מס' 4 ונאשם מס' 1, לעבר המתלונן, כשיתר האחרים, נוכחים במקום...נאשם מס' 4 פתח את דלת הסובארו וסגר אותה מס' פעמים, הכל כדי להפחיד את המתלונן ונאשם מס' 1 החזיק בידו סכין בעל להב של כ - 30 ס"מ...".

ב. נאשם מס' 3:

"...נאשם מס' 1, הורה למתלונן לנסוע לעבר ביתו של נאשם מס' 2...נערכה שיחה...בשלב כלשהו במהלך השיחה, איים נאשם מס' 3 על המתלונן כי הוא מוכן לשלם כסף לאנשים, על מנת שיבצעו במתלונן פיגוע ויהרגו אותו, בדיוק כפי שמבצע החמאס פיגועים ביהודים".

ג. לנאשם מס' 4 יוחסה עבירת איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), ובנוסף תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לסעיף 379 בנסיבות סעיף 382 (א) לחוק.

לנאשם מס' 3 יוחסה עבירת איומים - עבירה בניגוד לסעיף 192 לחוק.

ג. בדיקת מסכת העובדות באישומים השונים וקריאת פרטי עובדות כתב האישום, מייחסת לכאורה לנאשמים 3 ו - 4 מעשים כדי אפשרות של "שיטה", בבחינת סדרת מעשים הקשורים זה לזה, על פי סעיף 86 לחסד"פ.

בל נשכח, בשלב זה, טרם הוצגו הראיות בפני
בית המשפט וחזקה על נציגת התביעה, כי חומר הראיות, מעבר למפורט בכתב האישום, ילמד על פי המיוחס על סדרת מעשים אשר מהווים פרשיה אחת, זאת כאשר האישומים קשורים זה לזה.

5. א. כמבואר, סעיף 86 לחסד"פ, מתיר צירוף בכתב אישום אחד של מס' אישומים ובלבד שיהיו מבוססים על אותן עובדות או עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה כדי היותם פרשה אחת.

הסעיף מדבר על "כתב אישום אחד", אך אינו מציין את מס' הנאשמים בהם עוסק אותו כתב אישום.

ב. סוגיית מס' הנאשמים בכתב אישום, מוסדרת בסעיף 87 לחסד"פ, הקובע לאמור:

"מותר להאשים בכתב אישום אחד, כמה נאשמים, אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום, או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה, עד שהם מהווים פרשה אחת, אולם אין באי צירופו של צד אחד לעבירה, מניעה לשפיטתו של צד אחר".
(ההדגשות שלי).

אמור מעתה:
חוק סדר הדין הפלילי מאפשר להאשים בכתב אישום אחד, נאשם אחד או מס' נאשמים והתנאים בהם ניתן להאשים מס' נאשמים באותו כתב אישום, קבועים בסעיף 87 לחסד"פ.

6. סעיף 86 לחסד"פ מאפשר לצרף אישומים שונים באותו כתב אישום, כאמור, הסעיף אינו מבהיר בכמה נאשמים עוסק כתב האישום, שבו קובצו האישומים השונים ואילו מסעיף 87 לחוק, עולה, כי כתב האישום יכול שיעסוק במס' נאשמים ובלבד שתתקיימנה הדרישות הקבועות בסעיף 87 לחסד"פ.

סעיף 86 לחסד"פ סיפא קובע, כי בנסיבות בהן מותר לצרף אישומים, יהיה בית המשפט המחוזי, מוסמך לדון גם בעבירות שאינן בתחום סמכותו, נמצא כי הוראת סעיף 86, סיפא לחס"דפ, מרחיבה את גדר סמכותו של בית המשפט המחוזי, מעבר לגבולותיה ה"שיוריים", אשר נקבעו בסעיף 40 (1) לחוק בתי המשפט, גבול הסמכות מכוח ההרחבה האמורה הוא כגבול ההיתר שמעניק סעיף 86 לחסד"פ, לצרף לכתב אישום המוגש לבית המשפט המחוזי, גם אישום בעבירה אשר לפי הוראות חוק בתי המשפט, הסמכות לדון בה, נתונה לבית משפט השלום.

ההיתר לצרף אישומים, לפי סעיף 86 לחסד"פ, חל כאשר האישומים "מבוססים על אותן העובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שמהווים פרשה אחת".
ראה למשל, השופט קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" חלק שני, עמ' 425:

"... אם מדובר בדמיון מבחינת העובדות להבדיל בדמיון מבחינת טיב המעשה ואופיו...או על סדרת מעשים נפרדים - מבחינת הזמן והמקום - אשר קיים ביניהם חוט מקשר ההופך אותם לפרשה כוללת אחת".

ראה גם ע"פ 102/78 אחמד מוחמד חלפאללה נ' מדינת ישראל
פד"י ל"ג (3) עמ' 128, שם מפי השופט זוסמן המנוח, למרות שדובר בשני נאשמים שונים ולא באותה פרשיה, הוכשר צירוף לכתב אישום אחד, שעה שלא נגרם עיוות דין לנאשם.

7. המבנה המשפטי העולה משילוב הוראות הסעיפים 86 לחסד"פ ו - 87 לחסד"פ, הוא איפוא, זה: על מנת להאשים בכתב אישום אחד מס' נאשמים, יש לעמוד בדרישות סעיף 87 לחסד"פ ואולם, אם דרישות אלה מתקיימות, ניתן להתייחס לכתב האישום, בו מואשמים אותם נאשמים, כאל "כתב אישום אחד", לא רק לצורך סעיף 87 לחסד"פ, אלא גם לצורך סעיף 86 לחסד"פ.

סעיף 86 לחסד"פ, מצידו, מקנה לבית המשפט המחוזי סמכות לדון גם בעבירות המסורות לסמכות בית משפט השלום ובלבד שאלו מבוססות על אותה פרשה עובדתית שעליה מבוססות העבירות האחרות, הכלולות באותו כתב אישום ואשר הסמכות לגביהן מסורה לבית המשפט המחוזי.

יפים לעניין זה, דבריו של השופט א. מצא בערעור פלילי 866/95 אהרון סוסן נ' מדינת ישראל
פד"י נ' (1) 793:

"נראה שהמחוקק בחר את מילותיו בקפידה, סעיף 86 מדבר על "כתב אישום אחד" ולא על נאשם אחד, התנאים לצירוף אישומים מתייחסים למסכת העובדתית עליה מבוססים האישומים, אין לקרוא לתוך הסעיף את הדרישה שהעבירות השונות יהיו מיוחסות לאותו נאשם, הסעיף בא להבטיח את יעילות הדיון, בכך שמערכת עובדתית אחת, תידון בפני
בית משפט אחד. אכן, אפשר שמערכת עובדתית אחת, תעמיד בסיס לאישומים שונים נגד נאשמים שונים, אפשר גם שחלק מהנאשמים יהיו שותפים עיקרים ואחרים יהיו שותפים זוטרים, אפשר שנגד חלק מהנאשמים, יהיו הן אישומים המצויים בסמכות בית המשפט המחוזי והן אישומים המצויים בסמכות בית משפט השלום ואילו נגד חלקם יהיו רק אישומים המצויים בסמכות בית משפט השלום, גם במצבים כאלה, קיים צורך מוצדק, שהמערכת העובדתית האחת, תתברר במסגרתו של כתב אישום אחד, בפני
בית המשפט המחוזי.
המחוקק היה מודע לצורך זה, ועל כן ניסח את סעיף 86 כפי שניסחו, המחוקק נמנע מלהציב דרישה שכל אחד מהנאשמים, במסגרתו של כתב אישום אחד, יואשם לפחות בעבירה אחת, החורגת מסמכותו של בית משפט השלום. דרישה כזו, אילו הוצבה, הייתה מנוגדת לתכליתו של הסעיף, משנוכחנו שבלשון הסעיף אין זכר לדרישה כזו, אל לנו לפרש את הוראת הסעיף, כמכילה, במשתמע, הוראה כזו".
(ההדגשות שלי).

8. במאזן בין חשש לפגיעה בנאשם, כדי פגיעה מהותית בזכויות יסוד של נאשם כנאשם ובין שיקולי יעילות, תכריע הכף לטובת זכויות היסוד של הנאשם ושיקולי צדק, כשיקול מהותי.

שיקולי יעילות אינם שיקולים פסולים ככאלה, אך הינם משניים לשיקולי צדק וחשש, לפגיעה בנאשמים.

במאבק בין שיקולי יעילות לשיקולי צדק, יגברו שיקולי הצדק, אלא שכאן, אין חשש לפגיעה בצדק המהותי ואין חשש לעיוות דין, כלפי מי מהנאשמים.

בית המשפט העליון נתן דעתו הברורה בענין זה, בערעור פלילי 265/64 פד"י י"ט
(3) עמ' 421, שם מעמ' 435 ואילך.

9. סוף דבר, כמבואר, קיים כאן חוט מקשר בין המעשים המיוחסים לנאשמים 3 ו - 4, לבין שרשרת המעשים המיוחסת לנאשמים האחרים, קיים "צורך מוצדק" כי המערכת העובדתית כאן, תידון כמקשה אחת, אין חשש בפני
לעיוות דין כלפי הנאשמים או פגיעה בצדק המהותי ועל יסוד מכלול הטעמים שמנינו לעיל, בית משפט זה מוסמך לדון גם בעניינם של הנאשמים 3 ו - 4 ואני דוחה את טענתו של הסניגור המלומד.

ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ב (24 ביוני 2002) במעמד הצדדים.
יצחק כהן
- שופט

001107/02פ 054 עדן ונדר








פ בית משפט מחוזי 1107/02 מדינת ישראל נ' מורסי בן מוחמד ארשיד,מוחמד בן עווד ארשיד ואח' (פורסם ב-ֽ 24/06/2002)