פסקי דין על טרלנד | פסקי דין על דוד חלפון | פסקי דין על משה חלפון ואח' | פסקי דין על בנק פועלי אגודת ישראל ואח'

3111/04 עא     11/04/2005




עא 3111/04 טרלנד בע"מ,דוד חלפון , משה חלפון ואח' נ' בנק פועלי אגודת ישראל ואח'




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 3111/04

בפני
:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


כבוד השופטת מ' נאור


כבוד השופט א' רובינשטיין


המערערים:
1. טרלנד בע"מ


2. דוד חלפון


3. משה חלפון


4. יחזקאל בנימין


נ ג ד

המשיבים:
1. בנק פועלי אגודת ישראל


2. עו"ד ישי בית און כונס נכסים


3. אינוובייט בע"מ






ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10/02/2004 בתיק פשר 1398/03 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. קרת-מאיר



תאריך הישיבה:
ב' בניסן התשס"ה (11.04.05)


בשם המערערים:
עו"ד דוד אבולעפיה


בשם המשיב 1:
בשם המשיב 2:
בשם המשיבה 3:
עו"ד שפילמן ערן
בעצמו
עו"ד לילי דורון ועו"ד קרן קופרמן


פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה
:

1. זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד. קרת) בה נעתר בית המשפט לבקשת כונס הנכסים מטעם המשיב 1 במסגרת הליך של מתן הוראות ואישר מכירת מניות חב' חלד ריהוט 2002 בע"מ (להלן – "חלד 2002") המוחזקות בידי מערערת 1 (להלן "טרלנד") למשיבה 3 (להלן – "אינובייט").

2. חב' חלד תעשיות ריהוט בע"מ (בכינוס נכסים) (להלן – "חלד") הפעילה נגריה בבני ברק. ניתן נגדה צו כינוס נכסים קבוע לאחר שבית משפט קבע כי פעולות בעל החברה ומנהלה, המשיב 2 (דוד חלפון
), מעלים חשד להברחת נכסים. לזכות משיב 1 (הבנק) שעבוד צף על נכסי חלד בעקבות אגרת חוב שמחזיק הבנק עקב אשראי שניתן לחלד.

3. במסגרת הליך בקשה למתן הוראות טען כונס הנכסים כי קימות ראיות לכך שתוכנה של חלד, רכושה, נכסיה, לקוחותיה והמוניטין שלה הוברחו ונקלטו בחלד 2002. בהקשר לכך נחתם ביום 16.6.02 הסכם ששימש בסיס להעברת נכסי חלד לחלד 2002 (להלן – "ההסכם"). הצדדים להסכם זה היו אינובייט והמערערים 2 ו-4 בעצמם, או באמצעות קבוצת חלפון
. חלד 2002 הוקמה כחברה חדשה כאשר אינובייט מקבלת 50.5% בחלד 2002 כנגד מימון המוזרם על ידה וקבוצת חלפון
מקבלת 49.5% ממניות חלד 2002 וזכויות ברווחים מפעילות עתידית עד לסך 2 מליון ₪. כונס הנכסים טוען כי כל הנכסים והזכויות שהועברו לחלד 2002 כפופים לזכויות שעבוד הצף המצויות בידי הבנק.

4. בבקשתו למתן הוראות, ביקש כונס הנכסים אישור למכירת מניות חלד 2002 המוחזקות בידי טרלנד, שהיא חברה המוחזקת בבעלותו של המשיב 3 (משה חלפון
) והמשיב 2 (דוד חלפון
) הינו מנהלה. מניות אלה מהוות 49.5% מהונה של חלד 2002 ונתבקש אישור למכירתן לאינובייט תמורת הסך 300,000 ₪ +מע"מ, וזאת לאחר שבית המשפט יצהיר כי מניות חלד 2002 כפופות אף הן לשעבוד הצף העומד לזכות הבנק. הבקשה נתמכה בהסכמת אינובייט.

5. קודם לבקשה האמורה למתן הוראות נערך הסכם פשרה בין כונס הנכסים לבין חלד 2002 ואינובייט שאושר על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט קלינג) בנוגע למכירת הפעילות העיסקית הקשורה בנגריה לאינובייט.

6. בית המשפט המחוזי פסק במסגרת בענייננו כי לבנק זכות עקיבה מכח השעבוד הצף על נכסי חלד שהועברו לחלד 2002, משהאחרונה מהווה חברה חליפה לקודמתה. הוא מצא כי בהסכם מיום 16.6.02 הוברחו נכסי חלד לחלד 2002 וכי המניות שהוקצו לקבוצת חלפון
בחלד 2002 הם למעשה תמורה כנגד העברת הפעילות והמלאי של חלד לחלד 2002. כן נקבע כי יש לראות במניות חלד 2002 המוחזקות בידי טרלנד זכויות המשקפות את רכושה של חלד אשר הוצא ממנה בניגוד לתנאי איגרת החוב המוחזקת בידי הבנק. לאור קביעה זו, ראה בית המשפט את מניות חלד 2002 המוחזקות בידי טרלנד כמגלמות את נכסי חלד שהוצאו ממנה שלא כדין ושלא במהלך העסקים הרגיל. אי לכך הוא מצא כי לכונס הנכסים שהתמנה למימוש השעבוד הצף על נכסי חלד מכח אגרת החוב זכות לבטל את העברת הנכסים שנעשתה מחלד לחלד 2002 ולתפוס את נכסי חלד ולממשם.

אשר למחיר שנקבע למכירת המניות המוחזקות בידי טרלנד לאינובייט, קבע בית המשפט כי למניות חלד אין ערך של ממש משל עצמן, מעבר לשווי הציוד והמלאי שהועבר לאינובייט, והמחיר שנקבע - 300,000 ₪ - הוא חלק מהסדר כללי שנערך בנכסי חלד עם כונס הנכסים. לאור נסיבות הענין, יש לראות את מחיר המניות שהובא לאישור בית המשפט כמחיר ראוי על יסוד העובדה כי רכוש הנגריה נרכש על ידי אינובייט והיא שילמה סכום ניכר בעבורן. על רקע כל אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לאשר את עיסקת המכירה.

בעקבות פסק הדין בוצעה העיסקה כאמור. לאחר ביצועה, ניתן צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור בפני
נו, ככל שהדבר נוגע לעריכת דיספוזיציה במניות שהועברו לידי אינובייט עם צד שלישי.

7. בטיעונו לפנינו, התמקד בא כוח המערערים בטיעונים הבאים: ראשית, הוא טען כי המסגרת הדיונית של הליך למתן הוראות אינה מתאימה ואינה ראויה לסוג זה של עניינים, במיוחד נוכח תוצאתו בשלילת זכויות קנין מוקנות מבעליהן. לטעמו, היה צורך בניהול תובענה רגילה על מנת לבחון את מכלול נסיבות הענין, בטרם יוחלט על נטילת נכסים מחלד 2002 ומכירתם לצד שלישי לצורך פרעון חובות לבנק. שנית, טענו המערערים כי לא ניתנה להם זכות ראשונים לפדות את המניות המוחזקות בידי טרלנד בעצמם בטרם אלה הוצעו לאינובייט, והביעו נכונות גם היום לרכוש אותן ולשלם בעבורן. שלישית, נטען כי מחיר המכירה של המניות נמוך, וכי לא נעשה מיכרז לצורך קבלת הצעות גבוהות יותר כפי שנדרש בהליכי מימוש רכוש במסגרת כינוס נכסים כפי שארע כאן.

8. נתנו דעתנו לטיעוניו של בא כוח המערערים, ועל רקע מכלול נסיבות הענין באנו לכלל מסקנה כי דינן להידחות. אין אנו רואים מקום לסטות מקביעות הערכאה קמא בכל הקשור במסקנותיה לענין המלאכותיות שבהקמת חלד 2002, אשר נועדה להבריח את נכסי חלד לתאגיד חדש אחר על מנת לחמוק מהנושים. קביעותיו של בית המשפט המחוזי בענין זה מעוגנות בנתונים אובייקטיביים ובחומר ראיות שהונח בפני
ו המצביעים על כך שהקמת החברה החדשה באמצעות ההסכם מיוני 2002 נועדה להוות המשך ישיר לפעילותה של החברה הקודמת, וקימת למעשה זהות מלאה בין שתי החברות לכל דבר וענין. לאור זאת הסיק כי מטרת הקמתה של חלד 2002, נועדה להרחיק את נכסי החברה המקורית מאחיזתם של הנושים ואינו רואים מקום להתערב בקביעה זו, המבוססת על תשתית נתונים משכנעת.

9. אשר לטענת בא כוח המערערים בדבר אי התאמתו של הליך מתן הוראות לבירור הסוגיה הנדונה, גם זאת אין אנו רואים לקבל. אין חולק כי לבית המשפט המחוזי נתונה סמכות עניינית לדון בבקשה למתן הוראות לכונס נכסים הפועל מכח איגרת חוב, אלא השאלה היא אם ראוי היה לברר את השאלות העולות בפרשה שלפנינו במסגרת הליך כזה, להבדיל מתובענה רגילה. הליך מתן הוראות נועד לשמש מסגרת יעילה ומהירה בתחומה פועל בית המשפט כמפקח על פעילותם של נושאי תפקידים שונים בהליך השיפוטי. הליך מתן הוראות אמנם אינו מיועד, דרך כלל, להכרעה במחלוקות מהותיות, אלא עיקרו במתן מענה לענינים אופרטיביים הקשורים בניהול התפקיד. אולם לכלל זה חריגים, והוא - מקום שהשאלות הטעונות הכרעה אינן מצריכות בירור עובדתי מורכב אלא הן פשוטות באופן יחסי להכרעה. יתכנו גם מקרים בהם מכריע בית המשפט בפלוגתא בין נושא תפקיד לבין צד שלישי במסגרת הליך מתן הוראות, כאשר הכרעה במחלוקת חיונית לתיפקודו היעיל של בעל התפקיד, שאחרת הוא עלול להיפגע. שיקול הדעת לענין המסגרת הדיונית ההולמת מוקנה לערכאה הדיונית, ובית המשפט של ערעור לא יתערב בכך אלא במקרים חריגים. בודאי כך הדבר כאשר ניהול הליך בדרך מקוצרת של מתן הוראות אינו כרוך בעיוות דין או בפגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל הדין (רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פד"י נה(3) 385 פסקה 7; ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פד"י נז(5) 166, פסקה 10).

בענייננו, מדובר במצב דברים אשר לא הצריך בירור עובדתי מורכב ומסובך במיוחד. מסקנות בית המשפט קמא בהחלטתו נשענו במידה רבה על נתונים אובייקטיביים שהונחו בפני
ו. הקביעות לגבי נסיבות הקמתה של חלד 2002 נהירות מאופי ההסכם שנכרת ומזהות שתי החברות, הקודמת והחדשה זו לזו. לא היה, אפוא, הכרח בהעברת הענין להליך תובענה רגילה לצורך ענין זה, ולא נגרם עיוות דין ופגיעה למערערים בניהולו של ההליך במתכונת בקשה למתן הוראות.

10. טענתו של בא כוח המערערים לפיה טעה בית המשפט קמא בכך שלא נתן למרשיו הזדמנות לרכוש את המניות בעצמם גם לה אין על מה לסמוך. טענה זו לא הועלתה בשום שלב בהליכים בפני
בית המשפט קמא, ולפיכך היא כלל לא עמדה לדיון בפני
ו כאופציה אפשרית. המערערים מעלים טענה זו לראשונה בפני
נו היום, וברי כי יש בה משום פתיחת חזית חדשה אשר אין מקומה בערכאת ערעור; בודאי כך הדבר לאחר שעיסקת מכירת המניות לאינובייט כבר הושלמה – המניות הועברו והתמורה עבורן שולמה.

11. ואחרון – לענין מחיר המניות שנקבע לצורך המכירה לאינובייט והעובדה כי לא ניתנה הצעה לציבור לצורך התמחרות פומבית, ייאמר: אכן, בראייה לאחור של השתלשלות הדברים, אין לכחד כי אפשר והיה ראוי כי כונס הנכסים, בטרם יציע את המניות לאינובייט ויקבע את מחירן, יפנה בהצעה לציבור כדי למצות את המהלך המעין-מיכרזי המתבקש בנסיבות מעין אלה. בדרך זו ניתן היה להבטיח את מימוש המכירה בתנאים הטובים ביותר. למערערים יש ענין לגיטימי בתימחור המניות לצורך מכירתם בערכים גבוהים ככל האפשר, שכן מכירה זו נזקפת לחשבון חובות החברה שהשעבוד הצף נועד להבטיחם. כן אפשר שהיה מקום כי הכונס יציג לבית המשפט הערכת שמאי לגבי ערכן הכלכלי של המניות, כדי שתהיה בפני
ו אמת מידה מקצועית, ולו ראשונית, לגבי מחירן הסביר. כל זאת לא נעשה. חרף זאת, איננו מוצאים בכך פגם מהותי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, בקשת כונס הנכסים למכירת המניות בסכום של 300,000 ₪ הוגשה עוד ב-23.7.03. עד למתן החלטת בית המשפט המחוזי נשוא ערעור זה לא הוצעה כל הצעה אחרת מלבד זו של אינובייט, וגם היום, פרט להצעת הרכישה העצמית שהועלתה על ידי המערערים בדיון בפני
נו, לא הובאו כל הצעות שהן מידי משקיעים אחרים לרכישת המניות הנדונות. הטיעון לענין חובת קיום מכירה פומבית הופך, אפוא, להיות תיאורטי במידה רבה. שנית, מכירת המניות נשוא ענין זה נעשתה על רקע נסיבות מיוחדות במינן, כחלק מהסדר כללי שבו אינובייט תשלם 1.18 מליון ₪ בגין רכישת ציוד של חלד ותישא בעלויות העובדים שלה בסך 700,000 ₪. מחיר המניות בענייננו נגזר גם מהעובדה כי רכוש הנגריה נרכש על ידיה בכפוף להזרמת כספים על ידה לחלד 2002. מכאן, שספק אם מבחינת משקיע חיצוני היה למניות אלה ערך עצמאי כלשהו בנפרד מהרכוש האמור. בנסיבות אלה, לא ראינו להתערב בהליכי המכירה כפי שנתקיימו, ובערכים הכספיים בהם נרכשו המניות על ידי אינובייט.

12. על יסוד האמור, אנו רואים לדחות את הערעור ולאמץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו.

בנסיבות הענין, איננו רואים ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, ב' בניסן תשס"ה (11.4.05).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04031110_r05.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









עא בית המשפט העליון 3111/04 טרלנד בע"מ,דוד חלפון , משה חלפון ואח' נ' בנק פועלי אגודת ישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 11/04/2005)