פסקי דין על חמרה שמואל | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי תאונות דרכים |

1030/02 א     25/10/2006




א 1030/02 חמרה שמואל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי תאונות דרכים




1
בתי המשפט
א 001030/02
בית משפט השלום דימונה
25/10/2006
תאריך:
כבוד השופטת רות בהט

בפני
:

חמרה שמואל

בעניין:
התובע
דרורי ארז

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . מנורה חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי תאונות דרכים
הנתבעים
כהן טובה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
זוהי תביעה לפיצוי התובע בגין שתי תאונות דרכים שאירעו לתובע ביום 29.2.00 וביום 26.8.00. התובע יליד 30.3.1982 ואין מחלוקת כי עובר לתאונות היה תלמיד תיכון.
אין מחלוקת גם כי התאונה הראשונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן:"מל"ל") כ"פגיעה בעבודה" וועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות צמיתה בתחום הנפשי בשיעור 10% לפי סעיף 34 ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") החל מיום 1.1.02 לאחר שקבעה נכות זמנית בשיעור זה מיום 30.8.00 עד 31.12.01.

כב' השופטת חיימוביץ בהחלטתה מיום 6.3.03 בבש"א 1030/02 דחתה את התנגדות ב"כ הנתבעים למינוי המומחים (בין ביתר נדחתה הטענה כי המדובר בקביעה על פי דין גם בנוגע לתאונה השנייה) ומינתה מומחה אורטופד ומומחה פסיכיאטר. אין בהחלטה זו כדי למנוע דיון בשאלה האם אחוזי הנכות שנפסקו לתובע ע"י המל"ל משקפים את מצבו הנפשי גם לאחר התאונה השנייה.

אין מחלוקת על קביעתו של המומחה האורטופד שמונה, ד"ר איתמר אבנטוב כי לתובע לא נותרה נכות אורטופדית בגין אף אחת מהתאונות. הנתבעים עותרים לקיזוז שכר טרחתו של ד"ר אבנטוב ששולם על ידם ולפי החלטת כב' השופטת חיימוביץ מיום 6.3.03.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על גובה אחוזי הנכות שנקבעו ע"י הפסיכיאטר, ד"ר ברבר ירחמיאל, בשיעור 20% לפי סעיף 34 ג' לתקנות, ועל שיעור הנכות התפקודית.

בהקשר זה הוגשו תצהירי התובע, אשתו, אחיו מאור, אביו ויו"ר עמותת הטניס בעיר מגוריו של התובע.

מטעם הנתבעים לא הובאו עדויות אולם הוגשו מספר רב של מסמכים בהסכמה, מרביתם תעודות רפואיות וכן תגובות לשאלונים ותשובות בכתב של גורמים בשירותי כבאות איגוד ערים איילון, שם, כך הסתבר, עובד התובע מחודש אוקטובר 2004, ככבאי.

בפני
ד"ר ברבר, המומחה הפסיכיאטר מטעם בית המשפט עמדו שורה ארוכה של מסמכים רפואיים, בין היתר מסמכים רפואיים המתעדים קבלת טיפול נפשי מתמשך במרכז הקהילתי בלוד וכן במסגרת צה"ל. בפני
המומחה, כמפורט בחוות הדעת, עמדו הנתונים האישיים כפי שהתובע מסר לו ועיקרם: תפקידו ותפקודו בצה"ל, הורדת פרופיל רפואי, הפסקת משחקי טניס לאחר התאונה הראשונה וחזרתו של התובע בתשובה לאחר התאונה השנייה. המומחה התייחס בחוות הדעת גם לתלונות סובייקטיביות של התובע שעיקרם: הפסקת נהיגה מוחלטת, התפרצויות זעם, נדודי שינה ופגיעה בחשק המיני. המומחה הגיע למסקנה כי תאונת הדרכים השנייה, בעיקר בשל סמיכותה לתאונה הראשונה החמירה את מצבו הנפשי של התובע כפי שהיה בתאונה הראשונה, כי התובע סובל מ - ptsd, וסעיף הלקוי המתאים למצבו הוא 20% לפי סעיף 34 ג' לתקנות, מחציתם על חשבון התאונה השנייה.

עלי לציין כאן כי קיים הבדל של ממש בין סעיף 34 ב' ו - 34 ג' לתקנות. סעיף 34 ב' קובע 10% נכות בגין "...סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". סעיף 34 ג' לתקנות קובע 20% נכות בגין "... סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה".

חוות הדעת, על פניה, בעייתית. מצד אחד קובע המומחה כי נכותו של התובע מתאימה לסעיף 34 ג' (ומחציתה נובעת מהתאונה השנייה) עמ' 7 סעיף 1 לחוות הדעת (בפסקה אחרונה). מצד שני בעמ' 8 לחוות הדעת בסעיף 6 כי "לעניות דעתי, כאמור אי הכושר שלו מאז התאונה השנייה הוא 10% לפי סעיף 34 ב' והינו לצמיתות". נראה על פניו כי המומחה מעריך שתי הערכות שונות את התאמתו הסוציאלית וכושר עבודתו של התובע. האם אם כן ההגבלה היא "באופן בינוני" או "באופן בולט"? בעת מתן חוות הדעת ברור כי לא עמדו בפני
המומחה נתונים שעלו רק בעדויות בבית המשפט (חלקם לאחר שנחקר חקירה נגדית). כך למשל מעדותו של אחיו של התובע הסתבר כי התובע בינתיים נישא לחברתו, כי הוא נוהג עצמאית וכי הוא עובד בקביעות ככבאי החל מ - אוקטובר 2004.

מחקירתו הנגדית של המומחה עולות מספר תמיהות. המומחה ציין בתשובה לשאלה אם יכול הוא להצביע על נתונים אובייקטיביים התומכים בהפעלת סעיף 34 ג' לתקנות הוא משיב: "... הענקתי לו 10% בגין התאונה השנייה ו - 20% על מצבו הכללי". הנתונים האובייקטיביים עליהם הסתמך הם: העובדה שהתובע הפסיק לשחק טניס, כי הפרופיל הצבאי שלו הורד מ - 97 (מלא) ל - 64, וכי הייתה לו נטייה לשרת שירות צבאי קרבי והוא שירת כעובד רס"ר בסופו של דבר. בנוסף בחן את התובע מבחן זיכרון, והיא נמצאה תקינה. במבחן "הפחתת שביעיות" נכשל, ולכן הגיע למסקנה שהריכוז שלו פגום.

בנוסף לנתונים עובדתיים שעלו רק לאחר הדיון, המומחה ציין כי התחשב בין היתר בעובדה, שהתובע אינו צופה בטלביזיה בעת שהתובע העיר במהלך עדות המומחה כי הוא כן צופה היום בטלביזיה (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 12.1.05), ובעובדה שהתובע מסר לו כי חברתו עומדת להיפרד ממנו בגלל התפרצויות. גם בעת שנתן עדותו בעניין זה העיר התובע כי הוא עומד להינשא לחברתו (עמ' 26 לאותו פרוטוקול), ובדיון שלאחר מכן הסתבר כי כבר נישא לה.

יש לציין עוד כי כאשר המומחה נשאל על בסיס מה קבע החמרה התייחס, בין היתר, למסמכים. המסמכים אותם אזכר בחקירתו הנגדית כולם מתייחסים לתקופה שלאחר התאונה הראשונה (ראה עמ' 29 לפרוטוקול הנ"ל שורות 12-23).

בסיכומו של עניין עולה מחקירתו הנגדית כי למעשה הבסיס היחידי לקביעתו בדבר החמרת מצבו של התובע מאז התאונה הראשונה שתקף גם היום הוא עוצמת ההתפרצויות וחוסר השקט. הפחד והחשש לנהוג כפי שהוכח בהמשך מהעדויות שאפרט - חלף, והקושי בהשתלבות בעבודה חלף גם הוא.

כפי שהוכח בעדויות התובע עובד בקביעות ככבאי מאז אוקטובר 2004 (ולכך אתייחס גם בהמשך). המומחה עצמו מודה כי פרק זמן של שנה מספיק על מנת לקבוע כי הוא שב למסלול חיים נורמטיבי וקשיי ההסתגלות שלו, והנתונים אליהם התייחס המומחה בחוות הדעת- השתנו. המומחה אף מאשר כי "... יש שיפור מסוים מהבדיקה שלי שהיתה לפני שנה וחצי..." (עמ' 31 לפרוטוקול הנ"ל שורה 20). בסיום עדותו הוא מציין "הייתי מצמצם את אחוזי הנכות לפחות ב - 50% בהנחה שהנתונים העובדתיים שהצגת לי נכונים". (עמ' 32 לפרוטוקול הנ"ל שורה 13).

מכל האמור לעיל ומיתר העדויות שהובאו בפני
כפי שיפורטו להלן הגעתי למסקנה כי ההחמרה שהייתה במצבו של התובע לאחר התאונה השנייה - חלפה, ומצבו הרפואי היום מתאים לסעיף 34 ב', לתקנות ולא לסעיף 34 ג', כפי שקבע המומחה בחוות הדעת.

כפי שציינתי לעיל הוגשו תצהירים מטעם התובע, אשתו, אביו, אחיו ויו"ר עמותת הטניס בלוד. מהתצהירים עולה כי התובע בעל השכלה של 12 שנות לימוד במכללת "אורט" של התעשייה האווירית אך לא השלים את מסלול הכשרתו כמכונאי מטוסים. כמו כן היה טניסאי מצטיין ורצה לשרת ביחידה קרבית. עקב מצבו הרפואי נדחה גיוסו, צה"ל סירב בהתחלה לגייסו אבל בשל רצונו העז לשרת גויס לצבא אך שירת בתפקיד מנהלי כעובד רס"ר. עוד עולה מהתצהירים כי התובע סובל מכאבים בגב, בצוואר, בברכיים ובראש. כן הוא סובל מהפרעות קשות בריכוז ובזיכרון, מעייפות מוגברת, עצבנות וחוסר שינה, חוסר התעניינות בסביבה, חוסר ביטחון עצמי, התפרצויות, נדודי שינה ופגיעה בחשק המיני. בנוסף נטען כי התובע זקוק לעזרה צמודה ומעקב יום יומי של בני המשפחה.

מהחקירה הנגדית של העדים וכן מהמסמכים שהוגשו מטעם ב"כ הנתבעים מצאתי כי חלק רב מהתלונות מוגזם, וכי התובע כלל אינו זקוק לעזרה צמודה ולכל היותר ליוו אותו לחלק מהטיפולים בני משפחה. מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי חזר בתשובה לאחר התאונה השנייה, אולם המומחה ציין בעדותו בפני
כי עובדה זו כשלעצמה אינה מצדיקה הענקת אחוזי נכות (ראה עמ' 24 לפרוטוקול מיום 12.1.05 שורות 5 -11 ). ברור גם מעדותו ומהמסמכים כי לא נטל את התרופות הפסיכיאטריות שקיבל וכי היום אין הוא מקבל טיפול רפואי. עובדות אלה מבססות את טענות הנתבעים כי מצבו הנפשי אינו כה קשה כמתואר, והוא לא עשה די להקטנת הנזק. אין הסבר לשאלה המתבקשת מדוע אין הוא מקבל טיפול, אם מצבו כה קשה. בנוסף התובע אישר בחקירתו הנגדית כי לוועדה הרפואית במל"ל סיפר מה מצבו נכון ליום הבדיקה בפני
ה שאין חולק כי היה לאחר התאונה השנייה (ראה עמ' 16 לפרוטוקול מיום 30.6.04 שורה 5). אין קשר לשאלות שנשאל בהקשר זה ע"י ב"כ הנתבעים ולהחלטת כב' השופטת חיימוביץ מיום 6.3.03. הגם שקביעתה הייתה במסגרת ההחלטה כי קביעת המל"ל לא הייתה קביעה על פי דין בנוגע לתאונה השנייה, אין בכך כדי למנוע ממני לשקול את העובדות בכל הנוגע להערכת חוות דעת המומחה, לעמדתי בנוגע לשאלה מהם אחוזי הנכות של התובע היום, ולשאלה האם ההחמרה אליה התייחס המומחה - חלפה.

התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא נוהג על משאית "אבל לאט לאט" (ראה עמ' 16 לפרוטוקול הנ"ל שורה 7) וכי אין מגבלות על רישיון הנהיגה שלו. בהמשך הוא אף מאשר כי הוא נוהג ברכבו של אביו (שורה 12 עמ' 16 לפרוטוקול הנ"ל). התובע אמנם טען כי הוא לא נוהג לבדו אולם עדותו זו נסתרה בעדות אשתו ואחיו כפי שיפורט להלן. מהעדויות כפי שאפרט אינני מקבלת כאמינה את טענתו כי הוא נוהג "לאט לאט". טענתו בפני
המומחה הרפואי כי חברתו (אז) רוצה לעזוב אותו בגלל התפרצויות זעם, טענה שנלקחה בחשבון ע"י המומחה הרפואי על פי עדותו, נסתרה מיני וביה בחקירתו הנגדית: "היא רצתה לעזוב אותי בגלל שהיא עשתה עלי פוזות" (ראה שורה 21 עמ' 17 לפרוטוקול הנ"ל). התובע אף מאשר כי ביום מתן עדותו מצבו השתפר: "היום ברוך השם אני הרבה יותר רגוע ממה שהייתי, כן אני מרגיש יותר טוב". (עמ' 17 לפרוטוקול הנ"ל שורות 22-23). אחר כך הוא חוזר בו מאמירה זו (עמ' 18 לפרוטוקול הנ"ל שורה 2), באופן בלתי מוסבר.

מחקירתו הנגדית של אחיו של התובע, מאור, עולה כי בינתיים התובע נישא וכי הוא עובד מאז אוקטובר 2004 ככבאי, ואף עבר קורס כבאות, במשך כ - 8 שבועות. אמנם המדובר בעובדה שארעה לאחר שהתובע העיד אולם היה מקום ליידע את בית המשפט בעובדות אלה. העובדה כי עובדות מהותיות עלו מחקירה נגדית אומרת דרשני. מתוך עדות האח יש לציין גם את העובדה כי לתובע בינתיים רכב משלו והוא נוהג בו (עמ' 37 לפרוטוקול מיום 4.9.05 שורות 23-24). גם אחיו של התובע מאשר כי חל שיפור במצבו (שורה 1 בעמ' 38 לפרוטוקול הנ"ל).

עדותו כי התובע אינו נוהג בכבאית נסתרה מהמסמכים שהובאו ע"י הנתבעים כפי שיפורט להלן. בכבאית בוודאי אי אפשר לנהוג "לאט לאט" כטענת התובע. בהמשך אחיו מציין כי התובע עובד במשמרות מ - 06:00 עד 15:00 ומ - 14:30 עד 23:00.

כך גם מאשרת אשתו של התובע בחקירתה הנגדית. למרות שהיא טוענת כי היא משגיחה עליו, מסתבר מעדותה שהיא עובדת מ - 08:00 עד 13:00 ומשעה 16:00 עד 20:00 כך שגם לפי גרסתה הם מתראים רק בשעה 20:00 לערך. (עמ' 41 לפרוטוקול מיום 4.9.05) ובשעות העבודה בוודאי שאין אף אחד מבני המשפחה שמתלווה לתובע.

כל העדים חזרו בחקירתם על הטענה כי לתובע התפרצויות זעם ונדודי שינה. המדובר בעובדות שהועלו בפני
הועדה הרפואית של המל"ל, הן בוועדה מיום 17.12.01 והן בפני
הפסיכיאטר ד"ר קליין שחוות דעתו עמדה בפני
הועדה הרפואית של המל"ל מיום 21.2.01, ונלקחו כבר בחשבון בקביעת אחוזי נכותו של התובע בעקבות התאונה הראשונה. כמו כן, התרשמתי כי קיימת הגזמה מצד העדים, לרבות התובע עצמו בתיאור התפרצויות הזעם ונדודי השינה. יש לזכור כי המדובר בעדים שהם כולם "עדים מעוניינים", והתלונות הן תלונות סובייקטיביות שקשה מאוד לסתרן. מטבע הדברים המדובר בעניינים שבידיעת האנשים הקרובים לתובע.

מול עדות העדים האמורים הוגשו מסמכים, ללא חקירה נגדית של מעסיקיו הנוכחיים של התובע המציינים כי תפקידו של התובע כולל נהיגה על כבאית, כי עבודתו כרוכה בעבודה פיזית, כי המעסיקים שבעי רצון מתפקודו ומעבודתו, וכי הוא משתתף בכל משימות צוות כיבוי האש, עובד בהיקף משרה מלא ומבצע תורנויות כמו שאר הכבאים (ראה נ/38 ו - נ/39). עובדות אלה מחזקות את התרשמותי כי התיאור של מצבו הנפשי של התובע העולה מהעדויות מוגזם בלשון המעטה.

מוגזם גם התיאור העולה מהתצהירים בדבר פגיעתו הקשה של התובע בשתי התאונות, טענה שהועלתה גם בסיכומי התובע (סעיף 1 ו - 2 לעובדות). המסמכים מצביעים על כך כי התובע לא אושפז כלל בבית החולים לאחר כל אחת מהתאונות אלא טופל בחדר מיון בלבד.

לסיכום: מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי נכותו של התובע היא בשיעור 10% לפי סעיף 35 ב' לתקנות, וההחמרה עליה התייחס המומחה ד"ר ברבר - חלפה.

באשר לתפקודיות הנכות: הנכות המתוארת בתקנה האמורה מצביעה כשלעצמה על היותה תפקודית. התקנה קובעת הגבלה בינונית בכושר העבודה, והיא תואמת את מצבו התפקודי של התובע. עדותו של התובע והמצהירים הנוספים כי הפסיק לשחק טניס בעקבות התאונה הראשונה מקובלת עלי. אינני מתעלמת מהעובדה כי הוגשו מספר מסמכים רפואיים המתעדים תלונות של כאבי גב מלפני התאונה אולם לא ניתן לומר באופן חד משמעי כי אלה גרמו להפסקת משחקי הטניס. תלונות על כאבים בגב היו גם לאחר התאונה הראשונה, בה נפגע גם בצוואר ובגב גם אם לא נמצא נכות צמיתה בתחום האורטופדי כתוצאה מכך. בנוסף הוכח להנחת דעתי מהמסמכים הרפואיים כי התובע היה בטיפול רפואי נפשי מתמשך הן בקהילה והן במסגרת הצבא. עדותו כי שירת בצבא כעוזר רס"ר לא נסתרה. למרות שהפרופיל הרפאי שלו טרם התאונות היה 97 ורצה לשרת ביחידה קרבית מצבו לא איפשר לו השתלבות כזו, ואני מקבלת עדותו בעניין זה כאמינה מהטעם שיש לו גיבוי במסמכים הרפואיים, המתארים את מצבו הנפשי ואת מהלך הטיפולים גם אם התרשמתי כי תיאור התפרצויות הזעם, נדודי השינה וקשיים ביחסים בינאישיים מוגזמים, הרי הגעתי למסקנה כי הם קיימים, וסביר כי יהיו לה השלכות תפקודיות. בעבר הייתה לנכותו השפעה על השתלבותו בצבא בתפקיד ניהולי, הפסקת פעולות בתחום הטניס וקשיים בינאישיים מסוימים בכל התקופה.

קשה לנבא באיזה מקצוע היה התובע משתלב בבגרותו אילמלא התאונה. התובע אמנם עסק בטניס כתחביב, אולם למד במקביל בבי"ס מקצועי. לאור העובדה כי התובע היה תלמיד תיכון בעת התאונות ובהתחשב בעובדה כי התקנה המתאימה למצבו קובעת הגבלה בינונית של כושר השתכרותו ובהתחשב בכל העובדות שפרטתי לעיל, מצאתי לפסוק לתובע סכום גלובלי ברכיב של הפסד השתכרות לעתיד, בסך של 100,000 ₪.

באשר לכאב ולסבל: הואיל וקבעתי כי לתובע 10% נכות הסכום שאני פוסקת ברכיב זה הוא 14,719 ₪.

באשר להפסד ההשתכרות בעבר:
הואיל וכאמור לא יכולתי לקבוע ברמת וודאות סבירה מה המקצוע שהיה בוחר התובע אך לנכותו הייתה השלכה תפקודית כפי שפרטתי לעיל יש לפסוק לו הפסד שכר בעבר החל מתום מועד שחרורו מצה"ל ועד היום בשיעור 10% כאשר לקחתי כבסיס את שכר המינימום. בתקופה שלאחר שחרורו ספק רב אם היה מגיע לשכר הממוצע במשק בהתאם להשכלתו ובאופן סביר צעיר לאחר צבא מתחיל בשכר נמוך ובהמשך שכרו עולה הדרגתית.

לפיכך ברכיב של הפסד השתכרות לעבר אני פוסקת לתובע סכום של 12,240 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה (לפי חישוב של 36 חודשים).

באשר להוצאות רפואיות לעתיד:
ד"ר ברבר בחקירתו הנגדית חזר בו מקביעתו בחוות הדעת כי התובע זקוק לטיפולים רפואיים נפשיים (פסיכולוגים ופסיכיאטריים) למשך שנתיים. למרות שהובאו בפני
ו רק חלק מהעובדות הרלבנטיות (כפי שציינתי לעיל) אני מקבלת את עמדתו כי נדרשות כ - 15 פגישות, בהתחשב במצבו הנפשי של התובע לפי שפרטתי. המומחה ציין אמנם כי יש אפשרות לקבל טיפול ללא תשלום אולם מדובר בזמני המתנה ארוכים, שאינם נותנים בכל המקומות. בנסיבות אלה ובהתאם להערכתי כי המדובר בעלות של 350-450 ₪ לשעה לקחתי סכום ממוצע של 400 ₪ כבסיס. בנוסף והואיל וקבעתי כי התובע סובל מהתפרצויות ונדודי שינה (גם אם לא מוגזמים כפי שתואר) ובוחר לקחת תרופות טבעיות, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק סכום גלובאלי ברכיב של הוצאות רפואיות לעתיד בשיעור של 10,000 ₪.

באשר להוצאות רפואיות בעבר: - המדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח. התובע לא הציג כל אסמכתא להוצאות ועל כן דין תביעתו הרכיב זה - להידחות.

באשר לעזרת הזולת בעבר: - גובה הפיצוי המוצע ברכיב זה ע"י הנתבעות הסך 5,000 ₪ כסכום גלובאלי סביר בעיני. אני מקבלת את טענת התובע ועדיו כי ליוו אותו לטיפולים רפואיים אולם המדובר בפעמים ספורות. התובע עצמו הודה כי הפסיק את הטיפולים הרפואיים 6 חודשים לאחר השירות הצבאי. אשתו העידה כי בתקופת שירותו הצבאי שירתה גם היא בצבא ועל כן סביר כי לא ליוותה אותו כמעט כלל. גם אחיו מאור מדבר בחקירתו הנגדית על פעם - פעמיים או שלושה, וטוען כי בעקר הנטל נשא האב. מצבו של התובע כמתואר במסמכים הרפואיים לא הצדיק השגחה צמודה יומיומית, אלא אולי ליווי לחלק מהטיפולים. בנסיבות אלה אני פוסקת לתובע ברכיב זה סכום גלובאלי של 5,000 ₪ לו גם הסכימו הנתבעים בסיכומיהם.

באשר לפיצוי הנתבע בגין אבדן חדוות חיים ובגין גילו הצעיר של התובע: אני מקבלת את עמדת ב"כ הנתבעים בסיכומיה כי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 אין סמכות לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

בכל הנוגע להוצאות לעתיד בגין נסיעות לטיפולים רפואיים אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי של 2,000 ₪ לעתיד בהתחשב במספר הטיפולים הרפואיים שקבעתי לעיל.

לא הוכחה תביעתו של התובע להפרשי פנסיה לעתיד.

מהסכומים שקבעתי יש להפחית את שכרו של ד"ר אבנטוב, המומחה האורטופדי כשהוא משוערך ליום החישוב, ותשלומי המל"ל ששולמו לתובע כשהם משוערכים באותו אופן. התשלומים האמורים הוכחו במסמכים שהוגשו מטעם הנתבעים.

לסכומים יש לצרף החזר אגרה ושכר טרחת עו"ד בהתאם לתעריף הקבוע בחוק הפיצויים ובתקנות לשכת עורכי הדין הרלבנטיות לחוק הפיצויים ובהתאם לעובדה שנוהלו הוכחות.

ב"כ התובע יגיש פסיקתא לבית המשפט תוך 15 יום, יעביר עותק הימנה לב"כ הנתבעים הרשאים להגיב תוך 7 ימים מקבלתו.
ניתן היום ג' בחשון, תשס"ז (25 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים
______________
רות בהט
- שופטת








א בית משפט שלום 1030/02 חמרה שמואל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי תאונות דרכים (פורסם ב-ֽ 25/10/2006)