פסקי דין על קיאנו אבו טריף | פסקי דין על דעקה ניר | פסקי דין על בנק הפועלים - סניף שפרעם |

155/06 הפ     23/10/2006




הפ 155/06 קיאנו אבו טריף נ' דעקה ניר, בנק הפועלים בע"מ - סניף שפרעם




1
בתי המשפט

בשא 002415/06
בית משפט השלום קריות
בתיק עיקרי: הפ 000155/06

23/10/2006
תאריך:
כב' השופטת אילת דגן

בפני
:

קיאנו אבו טריף

בעניין:
המבקש
מוניר רמאל

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. דעקה ניר

2. בנק הפועלים בע"מ - סניף שפרעם
המשיבים
1. בחוס אבראהים

2. ערן אסלן

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. לפניי בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה/מימוש שעבוד ברכב מסוג פג'ו מ.ר 6066235 (להלן: "הרכב") אשר נמצא בחזקתו של המבקש אך רשום בבעלות משיב מס' 1 (להלן: "דעקה") במשרד הרישוי ומשועבד למשיב מס' 2, בנק הפועלים (להלן: "הבנק"). בקשה זו הוגשה כסעד זמני במסגרת תביעה ל

פסק דין
הצהרתי שיכריז כי המבקש הוא הבעלים של הרכב חרף הרישום במשרד הרישוי.

2. ביום 3.9.06 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד האוסר על כל דיספוזיציה ברכב ונקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים ליום 22.10.06. בפתח הדיון הצעתי לצדדים לדון גם בתיק העיקרי באותה ישיבה הואיל והחומר הראייתי, התצהירים והטענות הוא אותו חומר שבבקשה הזמנית. סיבה נוספת להצעה לדון בתיק העיקרי באותו מעמד הייתה כי מסתבר שתלויה ועומדת תביעה בדיוק באותו עניין בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה שם הגיש דעקה תביעה כספית נגד המבקש כאן, במסגרת יחסי העובד מעביד ששררו ביניהם, וכן עתר שם להחזרת הרכב שבבעלותו המצוי בהחזקת המבקש שלא כדין. סברתי כי יהא זה לא רצוי ששני מותבים ידונו באותה סוגיה ממש של שאלת הבעלות ונראה לי נכון לסיים את התיק כולו בישיבת 22.10.06 באופן שישמש מעשה בית-דין בתביעה בבית הדין בחיפה. עוד יצוין בהקשר זה, כי הבנק הוא צד בתיק שבפני
י אך אינו צד בתביעה שבבית הדין האזורי לעבודה ועמדתו לא נשמעת שם כך שגם מטעם זה ראוי היה לשמוע את כל התיק בפני
י ולא לדחותו עד להכרעה בבית הדין לעבודה שלא הייתה מסייעת בפתרון מלוא הסכסוך.

המשיבים הסכימו לדון בבקשה ובתיק העיקרי במאוחד ואולם המבקש, למצער, דרש לדון רק בצו המניעה ולא בתיק העיקרי ולפיכך הכרעתי היא בצו המניעה הזמני בלבד.

3. לאחר ששמעתי את הצדדים ארוכות, התרשמתי מהעדים ושקלתי את הטענות המשפטיות הכלליות והמיוחדות לדיני סעד זמני, מצאתי לדחות את הבקשה.

4. אמנם אחד העקרונות הבסיסיים למתן צו מניעה הוא לשמר את המצב בפועל עד ההכרעה הסופית בתיק ועל פי עקרון זה לכאורה יש ליתן צו מניעה זמני עד ההכרעה בבעלות שאחרת יכול דעקה למכור את הרכב והבנק יכול לממש את השעבוד באופן שאם יינתן

פסק דין
לטובת המבקש לא יוכל המבקש לממשו.
מאידך, מאחורי התביעה שבפני
י ל

פסק דין
הצהרתי, מסתתרת לאמיתו של דבר תביעה כספית של המבקש בשווי הרכב העומד לטענתו על 50,000 ₪ ותביעה כספית להבדיל משינוי במצב קנייני, תמיד ניתנת לפיצוי כספי. הבעיה המיוחדת המתעוררת בענייננו היא כי גם אם פסק הדין בתביעה העיקרית יקבע שהבעלות היא של המבקש, עדיין עומדות לבנק טענות טובות עצמאיות בדבר זכותו לממש את השעבוד יהא הבעלים אשר יהא מכוח סעיף 5 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 הידוע כ"תקנת השוק".
סעיף 5 קובע כהאי לשנא: "נכסים נדים שמושכנו כשהיו בהחזקתו של הממשכן והם הופקדו כאמור בסעיף 4(2) או שמשכונם נרשם כאמור בסעיף 4(3), יהא כוחו של המשכון יפה לכל דבר, אף אם הממשכן לא היה בעל הנכסים או לא היה זכאי למשכנם, ובלבד שהנושה פעל בתום לב והנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם".
הבנק עמד בתנאי תקנת השוק כפי שיוסבר להלן ועל כן אין זה צודק ויהא זה לא מן הדין למנוע ממנו לממש את המשכון ככל שהתמלאו התנאים למימוש. מובן גם כי ככל שיגרם נזק למבקש, מדובר בגוף איתן שיוכל לשפות את המבקש על נזקו ועל כן אין הצדקה ליתן צו נגדו.

5. המבקש טען בתצהירו כי הבנק התרשל, פעל בעורמה, לא בדק את כל הבדיקות שצריך היה לבדוק ומשכן רכב לבקשת דעקה שלא היה בבעלותו. טענה זו של המבקש נותרה סתמית ולא מוכחת ולמעלה מן הצורך הבנק הוכיח בתצהירו ובעדות נציגו בבית המשפט כי פעל בדקדקנות ובזהירות כשרשם את המשכון. הבנק בדק את הרישיונות, שלח שאילתא למשרד הרישוי ומצא כי הבעלים הרשום הוא דעקה, בדק תעודת זהות, בדק את הרכב עצמו, רשם משכון ולא מצאתי כי נפל רבב בהתנהלותו. עוד יש לציין, כי הרכב הגיע נהוג על ידי דעקה לבנק לצורך ביצוע המשכון באופן שהבנק נוכח בעיניו שדעקה הוא גם המחזיק. גם המבקש, ואף אם נצמֵד לגרסתו, לא מכחיש שמסר את הרכב לדעקה מעת לעת. בשים לב לאמור, אף אם אהיה סבורה בסופו של הליך כי הבעלות היא של המבקש, הרי שהבנק פעל בתום לב והנכסים באו לידיו על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם ועל כן מן הדין כי לא יינתן צו מניעה נגדו.

6. התנאים המקדמיים שבית המשפט צריך לבחון בבואו ליתן צו מניעה זמני לא מתקיימים. המבקש בא בכפיים לא נקיות לבית המשפט. בעתירתו טוען שסיבת רישום הבעלות על שם דעקה היא רצונו להבריח נכסים מנושים שלו וכל רישום הבעלות הוא פיקטיבי מלידתו. המבקש מכריז על עצמו, על פי גרסתו, כרמאי ומבקש את בית המשפט להושיט לו סעד מן הצדק. כלל בסיסי הוא כי מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה והדבר נכון ביתר שאת שעה שעסקינן בצו מניעה שיש בו לפגוע בזכויות הקנייניות לכאורה של דעקה ושל הבנק. מטעם זה כשלעצמו יש לדחות את הבקשה לצו מניעה.

7. גם התנהלות המבקש בניהול הסכסוך היא התנהלות שאין בה ניקיון כפיים. כזכור, דעקה הגיש נגד המבקש תביעה בבית הדין לעבודה כבר ביוני 2006 או בסמוך לכך ובאותה תביעה ביקש להשיב אליו את הרכב שבבעלותו. המבקש יכול היה להעלות את כל טענותיו בדבר הבעלות על הרכב בתביעה שם וההכרעה שם, ככל שהייתה נקבעת בעלותו, יכלה לשמש אותו לפנייה למשרד הרישוי על מנת להעביר את הבעלות. המבקש בחר להטריד ערכאה נוספת ולהגיש בקשה בהולה לכאורה ב- 31.8.06 בתיק שבפני
י.
8. בקשת המבקש נגועה בשיהוי. המבקש טוען שנודע לו כבר במרץ 2006 כי הבנק רשם שעבוד על הרכב. ככל שטענתו בדבר הבעלות כנה ואמיתית, הרי שניתן היה לצפות שיפעל מייד להעברת הבעלות על שמו, יגיש את הבקשה לצו מניעה באופן מיידי ולפחות יפנה לבנק ויעמיד אותו על טענותיו. הוא לא עשה כן, המתין שתוגש תביעה לבית הדין לעבודה נגדו ורק למעלה מחודשיים לאחר מכן נזכר להגיש את צו המניעה לבית משפט זה. לא קיבלתי הסבר משכנע לסיבת השיהוי בת כ-5 חודשים. המבקש הסביר שמכובדים התערבו אך לא הצליחו לפתור את הסכסוך ואולם תשובה זו אינה מניחה את דעתי. מדובר בשיהוי ארוך מאוד ומכל מקום וגם אם המכובדים היו פותרים את הסכסוך שבין המבקש לדעקה, הרי שלבנק עומדת זכות עצמאית ובעניין זה לא הובא בדל ראיה לסיבת השיהוי. גם בשל השיהוי, נראה לי כי מן הדין לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני.

9. כפי שכבר כתבתי, הבנק הוא גוף איתן וככל שיתברר בסופו של הליך שנגרם למבקש נזק, לא נראה לי כי הבנק יתקשה לעמוד בחובת השיפוי. גם ביחס לדעקה נכון הדבר הואיל ולא הוכח כי מצבו הכלכלי לא יאפשר לו להשיב 50,000 ₪, ככל שיהיה בכך צורך בסופו של יום.

10. מכל הטעמים, לעיל המהווים תנאים מקדמיים ויסודיים להיעתרות לצו מניעה זמני, מצאתי כי אין להיעתר לבקשה.

11. גם לגופו של עניין מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

12. המבקש עשה עלי רושם של אדם לא מהימן. מלבד הכרזתו על עצמו כמי שמרמה נושים נוכחתי בסתירות רבות במהלך מסירת עדותו ובהסברים בלתי משכנעים למסמכים המדברים בעד עצמם ולפיהם דעקה העביר כסף למבקש על מנת שירכוש את הרכב עבור דעקה ובמה הדברים אמורים: גרסת המבקש היא כי רכש את הרכב במיטב כספו אך לצורך התחמקות מנושים וכדי שלא יוכלו לשים יד על כספו ורכושו, הסכים עם דעקה כי באופן זמני תרשם הבעלות ברכב על שם דעקה. היה זה במסגרת היכרות ויחסי עובד ומעביד שביניהם ולטענתו העובדה שהוא שילם עבור טיפולים ודלק לרכב והעובדה שהרכב בהחזקתו מלמדת כי הוא הבעלים. לטענתו הונה אותו דעקה כשרשם שעבוד לטובת בנק הפועלים, דבר שהתגלה לו במרץ 2006. המבקש מצרף לתמיכה בגרסתו בדבר רכישת הרכב על ידו קבלה על תשלום לסוחר רכבים בסך 50,000 ₪ וזיכרון דברים שערך עם הסוחר.

13. לפי גרסת דעקה בחודש אוקטובר או נובמבר 2005 פגש במבקש לאחר שרואה החשבון של דעקה ערך היכרות ביניהם. המבקש ביקש להיכנס כשותף לעסק של דעקה בחלק של הפרסום שבו. לצורך כניסה לשותפות היה על המבקש להזרים כספים והואיל ולא היו לו כספים במזומן, ביקש למשכן את המקרקעין הרשומים על שם אמו. לאחר שהעניין נבדק על ידי שמאי, הוברר כי מדובר בקרקע חקלאית שאינה ניתנת לשעבוד ובמצב דברים זה הוחלט בעצה אחת כי מעמדו של המבקש לא יהא שותף, אלא שכיר בתנאים כאלה ואחרים. עוד באותו זמן וכחלק מתנאי העבודה הוסכם כי דעקה יעמיד לרשותו ולשימושו של המבקש רכב. המבקש הביא את דעקה לסוחר המכוניות והוסכם לרכוש את הרכב. מכיוון שהמבקש הכיר את הסוחר והוא דאג להשגת מחיר זול יותר, הוא היה זה שטיפל ברכישה ובתשלום. לטענת דעקה ביום 5.11.05 הוציא שיק לסוחר אמל סגייר, שיק מס' 660 למוטב בלבד על סך 67,000 ₪ (נספח 2 לתצהירו). המבקש חזר לדעקה ואמר לו שהסוחר דורש מזומן ולא מוכן לקבל שיק, ועל כן מתוך אמון, הוציא דעקה שיק למבקש על אותו סכום (נספח 3 לתצהירו). שיק זה מסתיים בספרות 661 והוא השיק העוקב לשיק לסוחר אמל. המבקש פדה במזומן בבנק הפועלים את השיק שניתן לו בסך 67,000 ₪ ביום 7.11.05. להוכחת הטענה צורף צילום השיק על שני צדדיו וניתן לראות בגב השיק את חתימת המבקש, פרטי השיק המודפס על ידי הבנק ומספר תעודת הזהות של המבקש. עוד צירף המבקש את טופס פרטי האחזור לפיו אכן נמשך סך של 67,000 ₪ מחשבונו (נספח 5 לתצהירו) ולסגירת המעגל צירף המבקש את האסמכתא בדבר משיכת המזומנים על ידי המבקש (נספח 6 לתצהירו). באסמכתא זו מופיעים פרטי המבקש הידועים רק לו ולבנק לרבות תעודת זהות ותאריך לידה. על אותו טופס מופיעה חתימת הפקידה המבצעת וחתימת המבקש שקיבל את הכסף. עוד צורף צילום תעודת הזהות של המבקש שנעשה על ידי הבנק, בעת ביצוע הפעולה (נספח 7 לתצהירו). נספחים אלה מוכיחים בעליל כי בניגוד לטענת המבקש לפיה לא קיבל כל סכום שהוא מדעקה, הוא קיבל גם קיבל סכומים אלה ועל פי הסמיכות בתאריכים, שילם לסוחר המכוניות (וייתכן שרימה את דעקה גם בעניין המחיר שכן לטענתו שילם לסוחר 50,000 ₪ שעה שדעקה שילם לו עבור רכישת הרכב 67,000 ₪). עוד טוען דעקה כי המבקש נהג בו בסחבת ולא העביר אליו את ייפוי הכוח ובסופו של דבר העביר בלחץ הבנק כדי לרשום את השעבוד על הרכב. בהתאם לזכותו רשם דעקה ב- 2.8.06 או בסמוך לכך את הבעלות על שמו ומספר ימים לאחר מכן את השעבוד לטובת הבנק. עוד טוען דעקה כי הוא שילם את פוליסות הביטוח הן חובה והן רכוש, ואף דאג כי המבוטח/מוטב בביטוח המקיף יהיה הוא והוא בלבד. גם עניין זה מלמד כי לא הייתה כל מחלוקת שהרכב בבעלותו ובבעלותו בלבד.

14. מובן כי שתי הגרסאות סותרות ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת. אם המבקש דובר אמת כי אז דעקה משקר ולהיפך, אם דעקה דובר אמת הרי שהמבקש משקר. לאחר ששמעתי את הצדדים והם נחקרו על דוכן העדים ולאחר שעיינתי במסמכים, גרסתו של דעקה מסתברת יותר וכפי שכבר ציינתי, עדותו הייתה מהימנה להבדיל מעדות המבקש. לא קיבלתי כל הסבר מניח את הדעת להעברת הסכום של 67,000 ₪ מדעקה למבקש בדיוק בתאריכים של רכישת הרכב ועל כן אם הרכב נרכש מכספו של דעקה והביטוח נעשה על שמו, מן הסתם הרכב נרכש עבורו והוא בבעלותו כדין.

המבקש ניסה להתכחש לחתימותיו בבנק ולטעון שהן מזויפות. אני דוחה בשתי ידיים את הטענה מרחיקת הלֶכֶת לפיה הבנק לקח חלק בקונספירציה נגדו וזייף חתימתו. מסמכי הבנק הם מסמכים אובייקטיבים, לא מסמכים שנוצרו על ידי הצד השני לסכסוך, דעקה, והם מדברים בעד עצמם. המסמכים לא מותירים מקום לספק שהמבקש חתם על השיק שניתן לפקודתו בבנק, לא מותירים ספק כי הכסף נמשך מחשבון דעקה או החברה שבבעלותו, וכי המבקש בכבודו ובעצמו על פי פרטים כגון תאריך לידה ומספר תעודת זהות חתם בפני
הפקידה, הגב' שירין משיעל, על קבלת המזומן. ככל שמדובר בזיוף היה על המבקש להגיש תלונה למשטרה נגד בנק הפועלים, דבר שלא נעשה בפועל ומדבר בעד עצמו. טענת זיוף ומרמה זו טענה קשה המציבה רף גבוה של נטל הוכחה על הטוען אותה והנטל לא הורם אף בקצה קצהו. גם העובדה שפרמיית הביטוח שולמה על ידי דעקה והוא נרשם בביטוח המקיף כמוטב יחידי מלמדת, כי לא הייתה למבקש כל זכות ברכב אלא זכות שימוש על פי רשות שניתנה לו מהמעביד, דעקה.

15. נכון כי בהליך ביניים אין בית המשפט נזקק להיכנס לפני ולפנים בניתוח הראיות ואולם המבקש הוא זה שביקש מבית המשפט להיכבד ולהיכנס לדיון בגוף העניין בבקשת הביניים בלבד, וחוסר מהימנותו זעקה לשמיים. המבקש העיד בצורה מבולבלת באופן מכוון, התחמק מלענות לשאלות, ענה תשובות סותרות הרצופות לכל אורך הפרוטוקול. המבקש העיד על עצמו שהוא בקשיים כלכליים מזה שנים, כמו גם על חובותיו לנושים ותיקי הוצל"פ הפתוחים עד היום. הוא לא הביא כל ראיה היכולה להסביר מניין במצב כזה גייס 50,000 ₪ לקניית רכב שעה שבאותו מועד היה עסוק בהתחמקות מנושים עקב חובותיו.

16. בשים לב לכל האמור אני קובעת כי המבקש לא הניח תשתית מינימלית להצדקת מתן הצו.

17. אשר על כן, הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד עד לדיון במעמד שני הצדדים מבוטל בזאת. אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני. המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ + מע"מ לכל צד בנפרד.

18. אני קובעת לדיון בתיק העיקרי ליום 7.6.06 שעה 12:30.

המזכירות תחזיר לסוחר הרכב אמל סגייר את הפנקסים שסומנו כמוצגים נ/3, נ/4, נ/5 בכפוף להשארת העתק צילומי מהם בתיק באמצעות ב"כ המבקש, עו"ד ברבארה.

ניתנה היום א' בחשון, תשס"ז (23 באוקטובר 2006), בהעדר הצדדים.


_______________
אילת דגן
, שופטת

קלדנית: שביט י.








הפ בית משפט שלום 155/06 קיאנו אבו טריף נ' דעקה ניר, בנק הפועלים בע"מ - סניף שפרעם (פורסם ב-ֽ 23/10/2006)