פסקי דין על עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ | פסקי דין על צרור מנשה | פסקי דין על חג'ג' אשר |

7755/04 א     30/10/2006




א 7755/04 עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ נ' צרור מנשה, חג'ג' אשר




1
בתי המשפט

א 007755/04
א 007756/04
א 007757/04
א 007759/04
א 007760/04
בית משפט השלום נתניה
30/10/2006
תאריך:
בפני
כב' השופט אורן שוורץ

עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ

בעניין:
התובעת
דן שירזלי

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
צרור מנשה

חג'ג' אשר
הנתבעים
אחסאן יאסין

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין


הרקע לתביעה:
1. עניינן של התביעות שלפני, הנשמעות במאוחד, הינו שלושה שטרי חוב שנעשו לזכות עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ
(להלן: "התובעת"). השטרות ניתנו להבטחת התמורה בגין אספקת תערובת מזון לעופות, שסיפקה התובעת ללולי תרנגולות בבעלות הנתבעים או מי מטעמם.
התביעה בת.א. 7755/04 נוגעת לשטר ע"ס 64,162 ₪ ועניינה הוא התנגדות מר צרור (להלן: "צרור") לחיובו כעושה השטר.
התביעה בת.א. 7756/04 נוגעת לשטר ע"ס 930,150 ₪ ועניינה הוא התנגדות צרור ומר חג'ג' (להלן: "חג'ג'") לחיובם כעושי השטר.
התביעה בת.א. 7757/04 נוגעת לשטר חוב ע"ס 101,654 ₪ ועניינה התנגדות חג'ג' לחיובו כעושה השטר.
התביעה בת.א. 7759/04 נוגעת לשטר של 64,162 ₪ ועניינה הוא התנגדות חג'ג' לחיובו כערב לשטר.
התביעה בת.א. 7760/04 נוגעת לשטר ע"ס 101,654 ₪ ועניינה הוא התנגדות צרור לחיובו כערב לשטר.

טענות הנתבעים:
2. משהחלו הליכי ההוצאה לפועל בגין השטרות, העלו הנתבעים טענות הגנה בהליכי ההתנגדות ובגינם הושהו הליכי ביצוע השטרות.

3. לגבי השטרות שסכומם 64,162 ₪ ו - 101,654 ₪, טענו הנתבעים כי החוב העומד ביסוד השטרות נפרע באמצעות המחאה שנעשתה לזכות התובעת על ידי חברה בשם "גולדן עוף פרוסט בע"מ (להלן: "משחטת גולדן"), שפעלה כמשחטת עופות.

4. לגבי השטר ע"ס 930,150 ₪, טענו הנתבעים, בנוסף לטענת פירעון החוב, כי לא חתמו על השטר.

טענות התובעת:
5. לטענת התובעת, הנתבעים חתמו על כל השטרות. השטר ע"ס 64,162 נעשה על ידי צרור בערבות חג'ג' לאבטחת התמורה בגין תערובת מזון שסופקה לפי הוראותיו. השטר ע"ס 101,654 נעשה על ידי חג'ג' בערבות צרור ואף הוא נעשה לאבטחת התמורה בגין אספקת תערובת מזון. סכומי השטרות מולאו על ידי התובעת בהתאם לחוב בחשבונם של צרור וחג'ג'.

6. לאחר שהנתבעים, ביחד עם אדם נוסף בשם מיקי מקיקס, הקימו שותפות ששמה "שותפות פטם יחדיו" (להלן:"השותפות") וביקשו מהתובעת לאפשר רכישת תערובת מזון גם לשותפות, נעשה השטר הנוסף, ע"ס 930,150 ₪. השטר נעשה על ידי הנתבעים ביחד עם אדם נוסף בשם מיקי ג'יאן.

7. התובעת הכחישה בתוקף כי חובם של הנתבעים נפרע או כי המחאת הזכות הביאה לפירעון החוב.

8. בדיון שנערך לפניי העידו מטעם התובעת: מר זאב אלון, מנהל התובעת, ומר ניסים אלסטר, עובד בתובעת. מטעם הנתבעים העידו: צרור וחג'ג' וכן מר וליד ח'ורי, מנהל חברת גולדן פרוסט וכן מומחה לתזונת עופות, מר אמציה אייל.

דיון:
9. הטענה הראשונה אליה אדרש, הינה טענת זיוף החתימה של הנתבעים בשטר ע"ס 930,150 ₪. בהקשר זה טענה התובעת, שהשטר נעשה על ידי השותפים בשותפות, צרור, חג'ג' וג'יאן [סעיף 9 לת/2, תצהיר מר אלסטר]. מאידך, צרור וחג'ג' טענו במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר, כי לא חתמו מעולם על השטר והחתימות על גבי השטר - אינן שלהם.

10. במסגרת הליכי ההתנגדות לביצוע השטר, מונתה גב' סימה אנקונה, מומחית להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים, לצורך בחינת חתימות הנתבעים על גבי השטר. מסקנת המומחית הייתה שקיימת התאמה בין חתימות הנתבעים על גבי השטר לבין דוגמאות כתבי היד. המומחית קבעה, כי לדעתה החתימות על גבי השטר נכתבו על ידי הנתבעים.

11. בדיון שנערך ביום 8.5.05, עוד בשלב קדם המשפט, הודיע ב"כ הנתבעים כי אינו עומד על חקירת המומחית. לנוכח גרסת התובעת כי השטר נעשה על ידי הנתבעים, לצד קביעת המומחית והוויתור על חקירתה, הנני קובע כי השטר ע"ס 930,150 ₪ נחתם על ידי הנתבעים.

12. הנתבעים טענו שהוקמו שני מערכי לולים. האחד, במושב טפחות, שם גודל מדגר של כ - 10,000 תרנגולות, והאחר במושב דישון, שם היו לנתבעים שלושה עשר לולים בהם גודלו 70,000 פטמים. את התוצרת של שני אתרי הגידול התחייבו הנתבעים להעביר למשחטת גולדן [סעיף 9 לנת/2].

13. לזכותה של התובעת עומדת חזקת התמורה, כמי שאוחזת בשטרות. בהחלטתי מיום 5.2.06, אפשרתי לנתבעים להגיש תצהיר משלים המתייחס לכרטסת הנה"ח של התובעת. הנתבעים אכן הגישו תצהיר משלים, אולם לא היה בו כדי להפריך קיומו של חוב או להציג יתרת חוב חלופית. עיקר טענתם בתצהיר המשלים נגעה, לחוסר סדרים בהפרדה החשבונאית בין הלול בטפחות ללולי דישון. לשם כך אף הביאו הנתבעים חוות דעת מומחה שלימדה כי תצרוכת המזון ללול בטפחות מתייחסת בחלקה גם ללול בדישון.

14. לטענת הנתבעים, לאחר שקיבלו לידיהם את מסמכי הנה"ח של התובעת, נוכחו שכרטיסי הנה"ח נוהלו בערבוביה. היינו, רכישות תערובת עבור הלולים בדישון יוחסו ללול בטפחות. לטענתם, הם פרעו את מלוא החוב עבור חשבון הצריכה בטפחות ואילו לגבי חשבון התערובת ללולי דישון, הרי שזו נפרעה באמצעות מתן המחאה הזכות מאת השותפות למשחטת גולדן, על פיה מחויבת משחטת גולדן לשלם את התקבולים לתובעת.

15. אינני רואה לנכון לקבל את טענת צרור וחג'ג' כי יש מקום לאבחן בין צריכת התערובת בלול טפחות לבין לולי השותפות שבמושב דישון. הלול במושב טפחות הינו לול בהפעלה משותפת של צרור וחג'ג'. בחקירתו הנגדית אישר צרור שהשותפות נרשמה אצל רשויות המס ואף זאת בשלב מאוחר, לאחר שכבר התובעת החלה לספק תערובת מזון ללולים בדישון. בחקירתו החוזרת אישר צרור כי החשבוניות יצאו על שמם של הנתבעים במשותף מכיוון שהם היו שותפים, גם בלולי דישון וגם בלול בטפחות [פר' עמ' 24 ש' 3-4].

16. המסקנה הינה כי מחד, הלול בטפחות הופעל במשותף על ידי צרור וחג'ג' וגם הלולים שהופעלו במסגרת השותפות דישון הופעלו במשותף על ידי הנתבעים. הואיל והתערובת סופקה ללולים בבעלות והפעלה משותפת, הרי שקמה חזקה כי חג'ג' וצרור הם חייבים יחד ולחוד [סעיף 54 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973]. על כן, אין מקום להפרדה הנטענת - מדובר בחוב אחד, שבין אם נרשם בכרטיס הנה"ח כזה או אחר הרי שהוא ניתן לייחוס לכל אחד מ"השותפים".

17. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 20 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, חבים השותפים ביחד ולחוד. הנה כי כן, צרור וחג'ג' הינם חייבים ביחד ולחוד בגין תערובת המזון שסופקה ללולי טפחות ודישון.

18. טענה ההגנה העיקרית שנותרה לפניי, איפוא, היא טענת פירעון החוב. הנטל להוכחת טענת "פרעתי" רובץ על הנתבעים [י. זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית) 321].

19. ביום 5.3.02 חתמו הנתבעים על המסמך שזו לשונו:

"לכבוד:
גולדן עוף פרוסט בע"מ
כפר פסוטה...
"אנו חג'ג' אשר
...וצרור מנשה
...ממושב טפחות, נותן לכם בזאת הוראה בלתי חוזרת להעביר את כל כספי צריכת התערובת לפי החשבוניות שיוגשו אליכם באמצעות עמיר דגן .....

20. אליבא הנתבעים, די במתן המחאת הזכות לעיל, כדי להביא לפירעון החוב מצד השותפות. וכך העיד מר צרור:

ש. למה אתה לא פורע את השטר הזה.
ת. במקום השטר הגיע, העד מעיין, המחאת הזכות סגרה את השטר הזה.
....
ש. ברגע שנתת את המחאת הזכות לא היו צריכים שטרות.
ת. אמת"
[פר' עמ' 20 ש' 26-27, פר' עמ' 21 ש' 4-5]

21. מנגד, טענו מנהלי התובעת כי המחאת הזכות מהווה בטוחה נוספת לפירעון התמורה בגין התערובת שסיפקה התובעת לנתבעים בעצמם או לשותפות שהקימו.

22. ככלל, שטר הוא פקודה לפרוע סכום מסויים בכסף, אולם אין מניעה שצדדים לשטר יסכימו על דרך אחרת לסילוק החוב. כך למשל, צדדים יכולים להסכים על פירעון שטר באמצעות עיקול על חוב של צד שלישי [י. זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית) 316]. לכאורה, ניתן לפרוע את השטרות באמצעות מסירת המחאת הזכות, ובלבד שכך הסכימו הצדדים.

23. אלא שבמקרה דנא לא השתכנעתי כי זו היתה תוכן ההסכמה. התובעת לא החזירה את השטרות לידי עושי השטרות. יפים לעניין זה דברי המלומד זוסמן:

"אמת-המבחן תהא, בדך כלל, אם החזיר האוחז את השטר הראשון עת נטל את המסמך או לא. אם החזיר את השטר, אות הוא, לכאורה, שלא התכוון עוד לתבוע על פיו והשטר נפרע."

[י. זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית) 317].

24. אם אכן, התכוונו הצדדים לראות בעצם מסירת המחאת הזכות כפירעון השטרות, הרי שהנתבעים היו נוטלים מאת התובעת את השטרות. כזו לא עשו. משכך, חזקה היא כי לא היה בהמחאת הזכות כשלעצמה להביא לפירעון השטרות.

25. לא זו אף זאת, סעיף 48 לחוק החוזים (חלק כללי), תש"ל-1970 קובע בזו הלשון:

"חיוב אשר לקיומו התחייב החייב כלפי הנושה בחיוב אחר או שהעביר לו לשם כך זכות כלפי אדם שלישי, חזקה שלא התכוונו להפקיעו אלא אם קויימו החיוב האחר או הזכות".

26. בהקשר דומה, בו ניתן שיק לתשלום חוב, קבע כב' הש' (כתוארו דאז) ברק:

"....רשאים הצדדים להסכים ביניהם, כי התשלום או הפירעון ייעשו בדרך אחרת, כגון מתן מסמך סחיר, זיכוי חשבונו של הנושה בבנק או משיכה ממנו וכיוצא בהם.... הסכמה זו יכול שתהא מפורשת, ויכול שתשתמע מתוך הנסיבות.....
משהסכימו הצדדים לתשלום בשיק ולא במזומן, ההנחה היא, כי הסכימו לתשלום מותנה ולא לתשלום מוחלט, אך רשאים הצדדים להסכים במפורש - ובנסיבות נדירות ניתן להסיק זאת גם מהסכם מכללא - כי תחת תשלום במזומנים יבוא תשלום בשיק, וכי בעצם קבלת השיק - ובלא קשר לפרעונו - נפרע החיוב המקורי.

[ע"א 44/81 ולירו ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד לז(1), 732, 736-737]

27. המחאת זכות שבאה לפרוע חוב שיש לממחה (צרור וחג'ג') כלפי הנמחה (התובעת), חזקה היא שהחוב איננו פוקע אלא אם שילם החייב (משחטת גולדן) בפועל את החוב לנמחה [ש. לרנר, המחאת חיובים (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין), עמ' 317].

28. בענייננו, הצדדים לא התכוונו לראות בהמחאת הזכות כדי פרעון השטרות, אלא רק אמצעי תשלום. מערכת היחסים המסחרית המשולשת: ספק תערובת מזון-מגדל עופות-משחטה, תומכת בגרסת התובעת, על פיה המחאת הזכות נועדה להוות בטוחה שנועדה להבטיח לתובעת, כמי שסיפקה את תערובת המזון למגדלים, כי כספי התמורה בגין התערובת, אכן ישולמו לה [סעיף 7-9 לת/1, תצהיר זאב אלון]. שיטת פעולה זו מתיישבת עם העובדה שאיננה שנויה במחלוקת כי התובעת לא החזירה את השטרות לנתבעים, עם החזקה שקובע הדין, בסעיף 48 לחוק החוזים (חלק כללי) ואף עם ההלכה הפסוקה שנסקרה דלעיל.

29. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי בפועל נפרע החוב על ידי משחטת גולדן.
צרור ציין בתצהירו [נת/5], כי ידוע לו מידיעה אישית שמשחטת גולדן נתנה לתובעת סך של 200,000 ₪ ובהמשך עוד 400,000 ₪ בשיקים מעותדים, אשר חוללו בהיעדר פירעון. בעקבות כך, נערך הסכם מיום 27.8.02, שצורף כנספח "ה" לתצהיר צרור. על פי האמור בהסכם, שיקים בהיקף של 660,000 ₪ שנתנה משחטת גולדמן בגין חובם של צרור וחג'ג' לתובעת, חוללו בהיעדר פירעון.

30. מעדותו של מר חורי, מנהל המשחטה, עולה כי המשחטה נקלעה לקשיים ונסגרה בסוף שנת 2002, עקב צו סגירה [פר' עמ' 18 ש'5-8]. מר חורי העיד לפניי: "זה עסק שנכנס להרבה בעיות והרבה שיקים חזרו" [פר' עמ' 18 ש' 17].

31. המסקנה העולה מעדויות אלה, מצד הנתבעים, הינה שהמחאת הזכות לא הביאה לפירעון החוב, וממילא שיקים שעשתה משחטת גולדן חוללו בהיעדר פירעון.

32. הנתבעים טענו כי חתימתם על ההסכם מיום 27.8.02 נעשתה באילוץ וכפייה. אינני סבור כי יש ממש בטענת הכפייה והאילוץ, לפיה התובעת איימה באי אספקת תערובת מזון באם לא ייפרע החוב - הרי הנתבעים הם שטענו כי ביצעו רכישות גם מספקים אחרים [סעיף 7 לנת/2] ולכאורה דבר לא מנע מהם לעשות כן גם במקרה דנא. משדחיתי את טענת האילוץ והכפייה, אין מניעה להיזקק לתוכנו של ההסכם, שם מודים הנתבעים בחוב של המשחטה כלפי התובעת בסך של 660,000 ₪. בכך יש כדי לתמוך, מזווית אחרת, בעמדת התובעת כי לא היה בהמחאת הזכות כדי לפרוע את השטרות.

33. סוף דבר - התביעות בתיקים הנשמעים במאוחד מתקבלות במלואן. הליכי ההוצאה לפועל בגין השטרות נשוא התביעות, יימשכו כסדרם. הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בשכ"ט ב"כ התובעת בסך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין לתשלום עד ליום 10.12.06.

ניתן היום ח' בחשון, תשס"ז (30 באוקטובר 2006) בהיעדר הצדדים.
אורן שוורץ
, שופט








א בית משפט שלום 7755/04 עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ נ' צרור מנשה, חג'ג' אשר (פורסם ב-ֽ 30/10/2006)