פסקי דין על גדסי אהרון | פסקי דין על גדסי אלעד | פסקי דין על קריטי תומר

2637/04 א     30/10/2006




א 2637/04 גדסי אהרון, גדסי אלעד נ' קריטי תומר




35
בתי המשפט
א 002637/04
בית משפט השלום רחובות
30/10/2006
תאריך:
בפני
כבוד השופטת ריקי שמולביץ
1 . גדסי אהרון

2 . גדסי אלעד

בעניין:
התובעים
עו"ד שרעבי יהונתן

ע"י ב"כ :
נגד
קריטי תומר
הנתבע
עו"ד לוי משה

ע"י ב"כ:
פסק דין
1. בפני
תביעה אשר הוגשה ע"י אהרון גדסי (להלן: "תובע 1") ואלעד גדסי (להלן: "תובע
2") כנגד תומר קריטי (להלן: "הנתבע") לתשלום סך של 33,502 ₪.

2. א. על פי התביעה, התובע 2 הוא ספורטאי העוסק ברכיבת אופנועי שטח.
במהלך שנת 2001, רכש התובע 2 בסיועו הכספי של אביו, התובע 1, אופנוע שטח מסוג מוטוקרוס ימהה yz250 שנת ייצור 2001 (להלן: "האופנוע") תמורתו שילמו התובעים סך של 32,000 ₪.
האופנוע נרכש באמצעות מר אילן מסיקה, אשר רכש את האופנוע עבור התובעים בגרמניה והביאו לישראל.
הואיל ומדובר באופנוע המורשה לשמש בפעילויות ספורט מוטורי ורכיבת שטח בלבד, לא מתנהל לגביו רישום במשרד הרישוי.
התובעים צירפו לתביעתם מסמך בכתב יד הנושא תאריך 20.7.2001, כותרתו זכרון דברים בו מאשר אחד אילן מסיקה, כי רכש בגרמניה אופנוע עבור התובעים.
ב. במהלך 2002 תחילת 2003 התחזקה ידידותו של הנתבע עם התובע 2 והוא רכש את אמונו. ביום 4.3.2003, לבקשתו של הנתבע, השאיל התובע 2 את האופנוע לנתבע.
התובעים טוענים, כי הנתבע טוען, כי עת עשה הוא הנתבע שימוש באופנוע כשואל, השאיר הוא את האופנוע מחוץ למספרה הנמצאת במזכרת בתיה, ללא שמירה כלשהי והאופנוע נגנב.
מדובר באופנוע אשר אין צורך במפתח כדי להניעו, כך שאין כל קושי להתניעו ולגונבו, כל אימת שאינו קשור או נמצא תחת שמירה; לפיכך, טוענים התובעים, כי הנתבע התרשל רשלנות חמורה כאשר השאיר את האופנוע מחוץ למספרה ללא שמירה.

ג. התובעים אינם משוכנעים, כי לנתבע לא היתה מעורבות כלשהי בגניבת האופנוע. חשד זה מבוסס בין היתר, על העובדה שמספר חודשים לאחר גניבת האופנוע, הציע הנתבע לתובעים להשיג עבורם אופנוע אחר עם מספר רישוי ושלדה מזויפים או להעתיק את מספר השלדה של האופנוע דנן לאופנוע דומה אחר.
הצעה זו נדחתה ע"י התובעים מכל וכל.
ד. התובעים טוענים, כי הנתבע , למרות אחריותו לגניבת האופנוע, לא פיצה אותם בגין נזקיהם, חרף פנייתם אליו, הן בעל פה והן בכתב.
עוד נטען, כי הנתבע מעולם לא התכחש לחובתו לשלם עבור האופנוע אלא שדחה את התובעים כל העת בלך ושוב.
עוד נטען, כי הנתבע סיפר לתובע 2 כי פנה לבנק על מנת לקבל הלוואה, וכי יאפשרו לו לקבל הלוואה אלא שיש לו ערב אחד וחסר לו ערב נוסף; כשהציע תובע 2 להיות הערב להלוואה, נגנז הרעיון על ידי הנתבע.
ה. כתוצאה מגניבת האופנוע כמתואר לעיל, נגרמו לתובעים נזקים בסך כולל של -.33,502 ₪ כמפורט בתביעה.

3. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את טענות התובעים.
הנתבע טען, כי כל רכב מנועי חייב רישום במשרד הרישוי ואם האופנוע לא נרשם כדין, הרי שהתובעים הפרו הוראות חוק בכך שלא היה לאופנוע רשיון רכב וביטוח בתוקף. הנתבע טען, כי הכיר את התובע 2 היכרות שטחית בלבד.
הנתבע מעולם לא שאל אופנוע מהתובע 2, מעולם לא השאיר את האופנוע ללא שמירה שהרי האופנוע לא היה בחזקתו, ומעולם לא הציע לתובעים כפיצוי אופנוע אחר (עם מס' שלדה מזויף) או פיצוי כספי אחר.
התובע 2 הוא זה אשר העמיד את האופנוע ליד המספרה בגני יוחנן למספר דקות וכאשר חזר, האופנוע נעלם.
התובעים, לאור היכרותם עם הנתבע, פנו אליו בקשו ממנו לעזור להם לחפש את האופנוע הנ"ל.
4. מכלל הראיות אשר הובאו בפני
, אני קובעת, כי התובעים לא הרימו הנטל להוכיח תביעתם.

א. כאמור לעיל, טוענים התובעים, כי רכשו את האופנוע ממר מסיקה בסך של 32,000 ₪.
רכישת האופנוע לא הוכחה. כאמור לעיל, צירפו התובעים לתביעה מסמך בכתב יד עליו נרשם תאריך 20.7.2001 כותרתו זכרון דברים על פיו אישר אחד אילן מסיקה, כי רכש אופנוע בגרמניה עבור התובעים.
החתימה אינה ברורה. האישור לא נחתם ולא אומת על ידי עו"ד. לא צורפו מסמכי רכישה מקוריים. לא צורפו מסמכי יבוא. לא ניתן לדעת מיהו אותו אילן מסיקה. התובעים לא הביאו את אילן מסיקה לעדות. הימנעות זו מקימה חזקה שבעובדה, כי היה בעדותו כדי להזיק לתובעים (ראו ספרו של המלומד י. קדמי "על הראיות", חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, התשס"ד- 2003, עמ' 1649).

ב. כזכור טענו התובעים, כי הואיל ומדובר באופנוע המורשה לשמש בפעילויות ספורט מוטורי ורכיבת שטח בלבד, לא מתנהל לגביו רישום במשרד הרישוי.
התובעים לא הוכיחו טענה זו. לא היתה כל מניעה להגיש תעודת עובד ציבור להוכחת הטענה. התובעים נמנעו מכך. גם הימנעות זו פועלת לחובתם.

ג. הערפל וחוסר הבהירות באשר לנסיבות רכישתו של האופנוע, יבואן לארץ ורישומו כדין הומחשו בתשובות התובע 1 בחקירתו.
התובע 1 נשאל : "...ידוע לך שהאופנוע הזה הוברח".
והשיב: " הוא לא הוברח. האופנוע הזה בא בחלקים. הוא הגיע דרך המכס מגרמניה, שולם עליו מכס והרכבנו אותו פה בארץ. אין לי פה אסמכתאות על זה".
בהמשך במענה לשאלת בית משפט אמר: "אין לי את האסמכתאות כעת על תשלום המכס עבור חלקי האופנוע אשר ציינתי קודם. מי שעזר לי להביא את האופנוע הזה זה בחור בשם אילן מסיקה. למזלי הרע הבת שלי עשתה סדר בחדר, ואת כל הניירת שלי, גם הקבלות של המכס זרקו לי" (עמ' 13, ש' 3- 10).
ייבוא האופנוע בחלקים והרכבתו בארץ אינם מתיישבים עם האמור באישור נספח א' לתביעה על פיו נרכש האופנוע ויובא ככזה לארץ, אם בכלל.
ד. התובע 1 העיד, כי דיווח למשטרה על גניבת האופנוע, אך חזר ואמר, כי לא אמר במשטרה, כי הוא חושד בנתבע בגניבת האופנוע (עמ' 9, ש' 31- 32, עמ' 10, ש' 28- 30, עמ' 11, ש' 2 - 7) בנימוק, כי אינו יכול להוכיח, כי הנתבע הוא זה אשר גנב את האופנוע או מעורב בגניבת האופנוע.
אינני מקבלת את הסברו.
אם אכן חשד התובע 1 בנתבע, אך סביר היה, כי היה מודיע על כך למשטרה כדי שתחקור ותברר האם יש יסוד לחשד זה אם לאו.
ה. התובע 1 העיד, כי הקליט את השיחות אשר נערכו בינו לבין הנתבע באמצעות טייפ מנהלים ותמלל את ההקלטות מן הקלטות בעצמו במשרד ב"כ.
כדבריו: "...ישבתי אני והפקידה של עורך הדין אצל עורך הדין ותמללנו. אני השמעתי לה שורה שורה ואמרתי לה מה לרשום".(עמ' 14, ש' 18 - 19)
התובע 1 ניסה להסביר מדוע יש קטעים לא ברורים בהקלטה, כדלקמן: "...בטיפ מנהלים יש 2 מצבים שבהמשך למדתי בהקלטה השלישית שהיא הכי ברורה, יש מצב שמדברים הטייפ מתחיל לפעול, ויש מצב שהוא מתחיל לעבוד ואז לא כל כך שומעים ובהמשך שומעים. אם הייתי מדבר בשקט, פחות שומעים. הטייפ משמיע מה שהקלטתי" (עמ' 13, ש' 29 - 31), בהמשך אמר, כי אינו מומחה להקלטות (שם, ש' 32 - 33), ובהמשך, כי אין לו הסבר מדוע לא צוין התאריך בו נערכו השיחות (עמ' 13, ש' 20 - 26, עמ' 14, ש' 24 - 27).

הנתבע חזר ואמר בחקירתו, כי אין זה קולו בקלטת אשר הושמעה בבית המשפט (עמ' 24, ש' 33, עמ' 25, ש' 9, עמ' 27, ש' 14).

בע"פ 331/88, יעקב בן יוסף חלובה ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 141 ,עמ' 145-146, נקבע: "כבר פסקנו בעבר כי על מנת שהקלטה תהיה קבילה עליה לעמוד במספר תנאים מוקדמים, היינו: (1) כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו; (2) שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; (3) שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; (4) שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; (5) זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו; (6) שהדברים נאמרו והעדות הוגדה מרצונו הטוב של המדבר ללא כפיה וללא פיתוי..."

על פי פסיקת בית המשפט העליון, על מנת שהקלטה תתקבל כראיה חייבים להתקיים מספר תנאים מוקדמים, וביניהם התנאי כי יזוהו קולות הדוברים.
המלומד י' קדמי בספרו הנ"ל (חלק שני בעמוד 1145) מציין בהקשר זה: "זיהוי קולות הדוברים בהקלטה הינו תנאי מהותי לקבילותו הטכנית של סרט ההקלטה; שהרי רק בדרך זו ניתן לשייך את השיחה ל"משוחחים" הרלוונטיים. לא הוכחה זהות הקולות במידה שלמעלה מספק סביר - ההקלטה אינה קבילה. כך הוא הדין כאשר מדובר בהודיה, כך הוא הדין כאשר מדובר באימרת חוץ של עד וכך הוא הדין בכל מקרה שבו מבקשים להציג הקלטה כראיה; לעולם יש להוכיח את "שייכות" הקולות לדוברים רלוונטיים" (הדגשה שלי - ר.ש).

כאמור, תובע 1 אמר, כי תמלל את השיחות בעצמו למרות שהודה כי אינו מומחה להקלטות.
התובעים לא הגישו חוות דעת מומחה להוכחת טענתם, כי מדובר בקולו של הנתבע.

ו. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כדבעי את רכיבי הנזק הנתבע.
התובעים לא הוכיחו את שוויו של האופנוע.
המסמך אשר אמור להיות אישור של אילן מסיקה על רכישת האופנוע, לרבות מחירו, אין בו ולא כלום.
ממילא לא נחה דעתי, כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש הנתבע בתביעה,
מה עוד שגם רכיב זה של התביעה, לא הוכח כדבעי.

ז. לא התעלמתי מהבעייתיות אשר עולה מעדותו של הנתבע;
(1) בחקירתו בבית המשפט חזר הנתבע על גרסתו, כי לא קיבל את האופנוע מהתובע 2, וכי האופנוע לא היה אצלו. עם זאת, מספר פעמים התקשה להשיב על שאלות שנשאל, ופעם אחת ביקש להתייעץ עם בא כוחו בציינו, כי "זו שאלה מכשילה" (עמ' 23, ש' 6).
(2) התרשמתי, כי הנתבע ניסה להתגונן יתר על המידה.
כאשר נשאל מי זאת נטלי, השיב תחילה בשאלה רטורית ובהמשך אמר: "...לא יודע מי זאת נטלי. אני לא יודע על מה את המדבר" (כך במקור- ר.ש.).
בהמשך כאשר נשאל שוב אם אינו מכיר בחורה בשם נטלי, השיב: "אני מכיר... נטלי זאת בת בן דוד שלי שהוא יצא איתה. אלעד יצא איתה. ככה גם הייתי רואה אותו.....לא ידעתי לאיזה נטלי את מתכוון. יש מלא נטלי שאני מכיר. אני לא ידעתי בהתחלה לאיזה נטלי הוא מתכוון" (עמ' 25, ש' 15 - 29).
(3) כאשר נשאל : "שאתה אומר שיש עורך דין על האופנוע (האופנוע של הנתבע - ר.ש), ושילמת לו כסף, אתה מתכוון לעורך דין לוי", השיב: "תביא לי רגע להסתכל על התמליל. היתה לי שיחה שהוא נכנס לחצר עם האוטו" הנתבע נשאל: "אז הם המציאו את הכל שם" והשיב, לאחר עיון בתמליל: "יכול להיות שאמרתי את זה" (עמ' 26 ש' 28, עמ' 27 ש' 1 -5), זאת לאחר שלאורך כל עדותו עמד איתן בדעתו, כי אינו הדובר בקלטת (עמ' 24, ש' 33, עמ' 25, ש' 9, עמ' 27, ש' 14).
עדותו הותירה רושם מפוקפק.
עם זאת, אין בכך כדי לסייע לתובעים אשר לא הוכיחו את תביעתם בשיעור הנדרש במשפט אזרחי היינו לפחות 51% במאזן ההסתברויות.

5. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה התביעה.
בנסיבות הענין, לא מצאתי לחייב התובעים בהוצאות.

ניתן היום ח' בחשון, תשס"ז (30 באוקטובר 2006).
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
__________________
ריקי שמולביץ
, שופטת
002637/04א 133 שרית.








א בית משפט שלום 2637/04 גדסי אהרון, גדסי אלעד נ' קריטי תומר (פורסם ב-ֽ 30/10/2006)