פסקי דין על ליכט ירון | פסקי דין על מצליח משה כ"א בע"מ

3484/06 דמ     31/10/2006




דמ 3484/06 ליכט ירון נ' מצליח משה כ"א בע"מ




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
דמ 003484/06


בפני
:
כב' הרשם מירון שוורץ

תאריך:
31/10/2006



בעניין:
ליכט ירון

התובע

נ ג ד


מצליח משה כ"א בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אבו יונס ח'אלד

הנתבעת

פסק דין

כללי -

1. לפני תביעתו של מר ירון ליכט (להלן: "התובע"), כנגד הנתבעת מצליח משה כ"א בע"מ
(להלן: "הנתבעת"), לתשלום שכר עבודה בגין עבודתו בתקופה מיום 2.7.06 ועד ליום 14.7.06, בסך של 2,975 ₪.

2. ההתדיינות בתיק זה, התקיימה על דרך של "דיון מהיר" כהגדרתו בסעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.

עיקרי טענות הצדדים -

טענות התובע

3. התובע עבד אצל הנתבעת לפי תעריף מוסכם של 25 ₪ לשעה ובגין שעות עבודתו המפורטות בסעיף 3 לכתב התביעה הינו זכאי לשכר בסך 3,125 ₪. מאחר ושולמה לתובע מקדמה בסך 150 ₪, נותרה הנתבעת חייבת לתובע את שכרו בסך 2,975 ₪.

4. בעדותו, הוסיף התובע וטען כי בידו כרטיס נוכחות אשר הוגש לתיק וסומן ת/1, וכי על בסיס המפורט בו, נערכו התחשיבים של שעות עבודתו אצל הנתבעת.

טענות הנתבעת

5. התובע עבד אצל הנתבעת 54.5 שעות בהתאם לרשימה שצורפה לכתב ההגנה. על בסיס אלה, ערכה הנתבעת בטבלה את שכרו כמפורט בתלוש השכר שהונפק ביום 8.8.06.
6. התנהגותו של התובע ומעשיו עובר לסיום עבודתו, גרמו לנתבעת נזק כספי, ובעקבות כך קיזזה הנתבעת סך של 500 ₪ משכרו.

7. הנתבעת שלחה לתובע את השכר המגיע לו לאחר הקיזוז כאמור, על פי תלוש השכר אולם התובע סירב לקבל את ההמחאה וזו הוחזרה על ידו באמצעות הדואר.

דיון והכרעה -

8. התובע פרט בכתב התביעה רשימה של תאריכים בהם עבד הכוללת שעת התחלה ושעת סיום, אלא שעיון בכרטיס הנוכחות אותו הגיש התובע לתיק בית הדין (ת/1), מעורר תמיהה, שכן לא ניתן ללמוד ממנו אודות שעת ההתחלה והסיום בכל יום ויום, ואף סך השעות היומי בכל אחד מן המועדים בהם עבד, אינו תואם את הרשימה המפורטת בכתב התביעה.

9. כאשר נשאל התובע בחקירתו, האם זוכר את הימים והשעות בהם עבד, השיב התובע בעניין זה, תשובות אשר ניתן ללמוד מהן כי מדובר ברישום שעות אשר נערך על דרך האומדן ולא מתבסס על רישום מדויק. כך לדוגמא, כאשר נשאל התובע מתי סיים לעבוד ביום 14.7.06, השיב כי בשעה 3:15 או 3:20 לפנות בוקר (פרוטוקול עמ' 2 שורה 26), בעוד שעל פי המפורט בכתב התביעה חישב תביעתו כאילו עבד עד השעה 4:00.
יש לציין, כי ספק אם התובע יכול היה לזכור את השעות המדויקות בהן עבד, כאשר לא נרשמו, הואיל ועבודתו לא בוצעה במסגרת קבועה ומסודרת, שכן חלקה אף בוצעה לטענתו בביתו, בעבודה אל מול המחשב. השוואת רישום השעות הנוגע לימים בהם עבד בבית, כדוגמת 7.7.06 (פרוטוקול עמ' 2 שורה 3), מלמדת כי בעוד שלטענת התובע עבד ביום זה משעה 8:00 – 18:00, הרי שעל פי עדותו בחקירתו הנגדית, עבד משעה 6:00 – 16:30 או 17:00 לערך.

10. במקרה הנדון, מוטל על התובע נטל ההוכחה, במסגרתו עליו להוכיח את כלל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת השכר המגיע לו. לפיכך, היה על התובע להוכיח את מספר השעות בהן עבד ולצורך כך נדרשת עדות או ראייה מדויקת של רישום. (דב"ע נז 7/3 נחום נבון נ' מ.ת.מ. מבנה תעשייה בע"מ, פד"ע לב' 584).

התובע לא ערך רישום מדויק של שעות עבודתו אצל הנתבעת, אשר כולל שעת התחלה ושעת סיום, והרישום אודות המספר הכולל של השעות אשר הוגש וסומן ת/1, אינו עולה בקנה אחד עם המפורט בטבלה שבכתב התביעה (אשר נערכה אך לצורך ההתדיינות בהליך זה, שהרי אין לה תימוכין במסמך אותנטי אחר). הסתירה בין השניים ועדותו של התובע כאמור לעיל, בעניינים הרלוונטיים, מביאה למסקנה כי אין לקבל איזו מבין גרסאותיו, שכן טענותיו ביחס לשעות העבודה אצל הנתבעת, הינן לכל היותר על דרך האומדן.

11. לפיכך, הואיל והתובע לא הרים את נטל ההוכחה ביחס למספר שעות העבודה המדויק בהן עבד בפועל, יש להעדיף את גרסתה של הנתבעת, על בסיסה נערך תלוש השכר אשר הונפק לתובע וממנו עולה, כי התובע עבד 54.5 שעות.

12. בעדותו, טען התובע כי סוכם עמו על שכר של 6,000 ₪ לחודש. לעומת זאת, את כתב התביעה, ערך התובע לפי "תעריף מוסכם לשעה", כהגדרתו, של 25 ₪ לשעת עבודה.

13. הנתבעת לעומתו, טענה בכתב הגנתה כי הוסכם על שכר של 19.28 ₪ לשעה, כשכר התחלתי לחודשי העבודה הראשונים ובהתאם לכך אף ערכה את שכרו המגיע לו בגין שעות עבודתו.

14. לנוכח הסתירות שהתגלו בגרסאותיו של התובע כאמור, והתרשמותי מעדויות הצדדים בפני
, הנני מעדיף את גרסתה של הנתבעת על זו של התובע, ולפיכך, זכאי התובע לשכר שעתי בהתאם לזה המפורט בתלוש השכר שנערך לו.

15. על כן, כל שנותר לדיון, היא השאלה האם בדין פעלה הנתבעת, עת קיזזה משכרו של התובע את הסך של 500 ש"ח, בגין הנזקים שגרם לה, כטענתה.

16. סע' 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מאפשר אמנם למעביד לנכות משכרו האחרון של העובד, כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, אולם עפ"י הפסיקה מדובר רק בסכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת (דב"ע נד/101-3 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241).

17. טענת הנתבעת בדבר הנזקים שגרם לה התובע במעשיו והתנהגותו, אינה עומדת בדרישות הסעיף כאמור, ואף לא הובאה בהליך זה כל ראיה לנזקים הנטענים ע"י הנתבעת.

18. לפיכך, לא היתה הנתבעת זכאית לקזז משכרו של התובע את הסך של 500 ש"ח, ומעשתה כן, עליה להשיב את הסך האמור לתובע.

19. סוף דבר – הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת

פסק דין
זה, את מלוא השכר המגיע לו בגין עבודתו בחודש 7/06, כמפורט בתלוש השכר שצורף לכתב ההגנה, קרי סך של 1,050.76 ש"ח ברוטו. (ככל שקיבל התובע את תמורת ההמחאה שנשלחה לו מאת הנתבעת בגין חלק השכר האמור, יש להפחיתה מן השכר נטו וכך גם את המקדמה ששולמה לו בסך של 150 ש"ח).

הואיל וסבורני כי אין המקרה הנדון מצדיק חיוב בפיצויי הלנת שכר, באשר מדובר במחלוקת כנה בדבר עצם החוב, והנתבעת פעלה על מנת לשלם את השכר שאינו שנוי במחלוקת, אזי יתווספו לסך המפורט לעיל הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובע, אשר אינו מיוצג בהליך, סך של 500 ₪, בגין הוצאות ההליך, אשר ישולמו גם הם בתוך 30 ימים מקבלת

פסק דין
זה, שאם לא כן, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

20. לצדדים הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה, תוך 15 ימים ממועד קבלתו.


ניתן היום ט' בחשון, תשס"ז (31 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.


מירון שוורץ
, רשם









דמ בית דין אזורי לעבודה 3484/06 ליכט ירון נ' מצליח משה כ"א בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/10/2006)