פסקי דין על יצחק ("חישי") בן משה חדיף

40231/01 פ     22/08/2002




פ 40231/01 מדינת ישראל נ' יצחק ("חישי") בן משה חדיף




פ 040231/01
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
בפני
כב' השופט ג'ורג' קרא
המאשימה: מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד שוורץ
נגד

הנאשם: 1. יצחק ("חישי") בן משה חדיף
- ע"י ב"כ עו"ד פלדמן

2. שבתאי בן בנימין דלמדיגוס - ע"י ב"כ עו"ד נהרי
גזר דין

הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של סחיטה באיומים שהביא לידי מעשה בניגוד לסעיף 428 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

נסיבות ביצוע העבירה מפורטות בהרחבה בהכרעת הדין שניתנה על ידי בתאריך 1/7/2002.

מסגרת הטיעון:

כאמור, הנאשמים הורשעו בת.פ. 4023/01 לאחר שמיעת ראיות, אולם באי כוחם הגיעו להסדר טיעון שנחתם בתאריך 15.8.02 באשר לעונש המוצע. הסדר הטיעון האמור בעניינו של נאשם 1 מתייחס לצירופם של תיקים נוספים כפי שיפורט להלן:

ביחס לנאשם 1:
הצדדים יטענו במשותף להטלת עונש מאסר בפועל לתקופה של 44 חודשים, מאסר על תנאי שאורכו יושאר לשק"ד ביהמ"ש. בנוסף, יופעל עונש המאסר על תנאי מת"פ 8065/96 של ביהמ"ש השלום בת"א ולתקופה של שנתיים, בחופף לעונש המאסר כאן.
כמו כן, יוטל על הנאשם 1 קנס בסך של 125,000 ש"ח בגין התיק הנוכחי, וקנס בסך 15,000 ש"ח בגין תיקי הצירוף.
במסגרת ההסדר צירף הנאשם 1 תיקים של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, ושל ביהמ"ש שלום בתל אביב שעניינם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א) לחוק העונשי, תשל"ז - 1977 (ת"פ 40263/01 של ביהמ"ש המחוזי בת"א), סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק הנ"ל, עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק הנ"ל, תקחיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274 (1) לחוק הנ"ל (ת"פ 2070/01 של ביהמ"ש השלום בת"א), עבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק הנ"ל ואיומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל (פ"א 12069/01 ו12230/01- של תחנת משטרת יפתח). בשולי הדברים הצהיר ב"כ התביעה כי בכוונת נאשם 1 להודות בת"פ 8992/01 של ביהמ"ש השלום בת"א, כשהתביעה תעתור שם להטלת עונש מאסר בועל שירוצה בחופף לעונש המאסר שיוטל עליו כאן. וכן למאסר על תנאי כאשר לב"כ הנאשם תשמר הזכות לטעון בעופן חופשי לעונש.

ביחס לנאשם 2:
הצדדים יטענו במשותף להטלת עונש מאסר של 4 חודשים בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות, וכן עונש מאסר על תנאי.

טיעוני הצדדים לעונש:
ב"כ התביעה נימק את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ביחס לנאשם 1, בעובדה כי הנאשם הודה בתיקים אותם צירף, ויש לכך חשיבות רבה בחיסכון של זמן שיפוטי, ובעובדה כי ייתכן וזהו תחילתו של תהליך שיקומי שעובר הנאשם 1, תהליך שבא לידי ביטוי בהודאתו של נאשם 1 בתיקים המתנהלים כנגדו, ובעמדת התביעה לבוא לקראתו, בבחינת מתן סיכוי לדרך של שיקום והתחלה חדשה.
מאידך, הטלת עונש לש מאסר בפועל לתקופה של 44 חודשים מבטאת את האינטרס הציבורי בהרתעת הנאשם כאשר המדינה מודעת ל"מעמדו" של הנאשם 1 בעולם הפשע. ב"כ התביעה חזר והדגיש כי עסקת הטיעון נבעה מתוך רצון כן ואמיתי לאפשר לנאשם 1 להתשקם כפי שהוא מעיד על עצמו. אף שלטעמו עונש המאסר בפועל המוצע נוטה לקולא, הריהו משקלל בחובו הן את אינטרס ההרתעה, ובעיקר את אינטרס השיקום.

בנוסף, עתר ב"כ התביעה להטיל על הנאשם 1 עונש מאסר על תנאי ארוך ומרתיע מפני ביצוע עבירות נוספות בעתיד. באשר לרכיב הקנס שהוסכם כי יוטל על נאשם 1, הרי שבו רואה ב"כ התביעה כאלמנט עונשי הרתעתי, שיש בו ממידת הצדק וזאת לאור העובדה שמעשיו של נאשם 1 נעשו על רקע של קבלת טובת הנאה כספית שהפיק ממעשי עבירתו כאן.

באשר לנאשם 2, עתר ב"כ התביעה להטלת עונש לש 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן מאסר על תנאי. ב"כ התביעה נימק עמדתו זו בעובדה כי נאשם 2 הינו מחד אדם ללא עבר פלילי, וזוהי לו הסתבכותו הראשונה, אולם מאידך הוא עשה לו 'דין עצמי' ביוצרו קשר עם נאשם 1 לשם ביצוע עבירת הסחיטה באיומים של שאול המתלונן.

ב"כ נאשם 1 עו"ד פלדמן
הצטרף לבקשת התביעה לאמץ את הסדר הטיעון המוצע, והדגיש את התהליך השיקומי שהחל הנאשם 1 לעבור, תהליך שמתבטא בהודייתו של הנאשם 1 בתיקי הצירוף, וברצון שלו לשאת בעונש על המעשים שביצע, ולאחר שחרורו ממאסר לפתוח דף חדש וחלק, ולפרוש "מעולם הפשע" שהוא ומשפחתו היו מעורבים בו לאורך שנים.
לענין זה אף נשמעה עדותה של ד"ר נעמי כהן שהינה פסיכולוגית קלינית בכירה המטפלת בנאשם מזה כשה וחצי, טיפול שנמשך אף בהיותו במעצר.
ד"ר כהן עמדה הן בעדותה, והן בחוות דעת שהוגשה לביהמ"ש על אופיו של הנאשם, סביבתו ומשחתו שהביאו אותו למעמדו 'כעבריין בכיר', ועל תהליך השינוי שעובר על הנאשם, תהליך שמתבטא בעובדה כי הנאשם הקים משפחה חדשה, פתח עסק לשיווק ירקות, ומקפיד על טיפול פסיכולוגי שבועי, טיפול שנותן לו את הכלים להתמודד עם ה'עולם הרגיל'.
כמו כן העידה אשתו של נאשם 1, הגב' נורית חדיף על השינוי שחל בנאשם 1, ועל כך שהוא מנסה בכל מחיר לפרוש "מעולם הפשע", עולם שמוכר לו שנים כה רבות, ועל הקשיים שעוברים עליו בהיותו במעצר מנותק ממשפחתו.

ב"כ נאשם 2, עו"ד נהרי, הצטרף לדברי חבריו בבקשתם כי ביהמ"ש יאמץ את הסדר הטיעון. ב"כ נאשם 2 הדגיש כי לנאשם לא היה עבר פלילי עד להסתבכותו בתיק כאן, וכי עד להסתבכות זו ניהל חיים נורמטיביים; ניהל עסק משגשג להפצת עיתונים, וחי חיי משפחה.
בעקבות ניהול המשפט נאלץ הנאשם 2 לפרוש מניהול החברה, נותר חסר כל, ונמצא בתהליכי גירושין מאשתו.

לצד דברים אלו הדגיש ב"כ הנאשם 2 את אופיו וחלקו של מתלונן שאול, בפרשיה, כשעל חלקו בפרשה זו הואשם שאול בעבירות של גרימת חבלה חמורה וסחיטה באיומים, ונדון לעונש של שנת מאסר בפועל, כשמכאן ניסה ללמד כי לא מדובר באדם תמים והגון שנפל למלכודת שטוו לו הנאשמים.

ההכרעה בעונש:
בערעור פלילי 4722/92, 4886, 4900 מרקוביץ ואח' נ' מדינת ישראל
, פד"י מז(2) 45, בעמ' 56, ליד האות ח', כתב השופט מצא את הדברים הבאים:

"... גם בדבר סוגו ומידתו של העונש שקביעתם - בעניין שבעיקרון - נתונה בידי בית המשפט לבדו, נודעת לעמדת התביעה חשיבות רבה. ייצוג עניינו של הציבור במשפט פלילי משלב ההעמדה לדין ועד לשלב ההענשה, מופקד בידי התביעה ואם סבורה התביעה, כי נסיבותיו של עניין פלוני ניתן וראוי לערוך עסקת טיעון עם נאשם, ועל רקע העסקה בה התקשרה, מבקשת היא מבית המפט להסתפק בהטלת עונש פחות חמור מן המקובל, מוטל על בית המשפט לייחס משקל רב ונכבד לעמדתה. ואם לא נכח בית המשפט לדעת כי שיקולים בלתי ראויים מכתיבים את עמדת התביעה, או שהתקשרותה בעסקת הטיעון היא מוטעית מיסודיה, ראוי לו לכבד את בקשה. יש לזכור כי גם במילוי תפקידו בתחום הענישה, אין בית המשפט פועל בשם הציבור כלפי הנאשם, אלא כפוסק בין הציבור (המיוצג ע"י התביעה) לבין הנאשם".

בטיעוניו לעונש במסגרת הסדר טיעון פשר ב"כ התביעה בפני
בית המשפטי את נימוקיו אחד לאחד כשהנימוק המרכזי לו ייחס את מלוא כובד המשקל שהביא את המדינה להסכמה לילך לקראת הנאשם 1 בסטיה ולקולא ממדיניות הענישה הנוהגת והמקובלת, הוא רצון המדינה כריבון בעל כוח לאפשר לנאשם 1, עבריין בעל השפעה ושם בעולם הפשע דרך חשובה לאחר שהנאשם 1 הביע רצונו לנטוש עולם זה, לזנוח את "מעמדו הרם" שם והצטרף 'לכלל ציבור' האזרחים שומרי החוק, כאשר על רצונו של הנאשם למד הוא לא רק מעצם סיום ההליכים בתיק שבפני
אלא מעצם רצונו בסיומם של ההליכים הנוספים שתלויים ועומדים נגדו בבתי משפט שונים כשיש בעצם ההודאה הנוספת באותם תיקים תלויים ועומדים מעבר לאלמנט של החסכון בזמן שיפוטי מימד חשוב נוסף והוא, חרטה ורצון בסלילת מסלול חיים נורמטיבי ככל האדם.
חרף הסקפטיות והספקנות שהביע ב"כ התביעה לעניין מידת הצלחתו של הנאשם 1 לקיים את אשר הוא מבטיח, מצא בהגינותו לציין וזאת בהתבסס על חומר החקירה הרב לו נחשף במסגרת ניהול תיק זה, כי ככל אדם גם נאשם 1 על אף שמו ושמעו "ובכירות מעמדו" בעולם העברייני, אף שאיננו "טלית שכולה תכלת" אין הוא כולו "שחור משחור", ולו צדדים אחרים שראוי ואף ואולי צריך ליתן להם הזדמנות וחיזוק, במיוחד כאשר נאשם 1 שנהג עד כה מנהג של עבריין קשה עורך בחר לילך בדרך של ההודיה והחרטה.
לטעמי, אף שהעונש שהוצע בעניינו של נאשם 1 במסגרת הסדר הטיעון מקל עמו, לא מצאתי שלא לכבד את הסדר הטיעון שנחתם עמו, שכן אינני סבור כי שיקולי התביעה שהביאו אותה לכדי ההסדר האמור פסולים הם ובלתי ראויים בעליל. מה גם, שהעונש המוצע איננו חורג במידה ניכרת "ממתחם הסבירות".
בית המשפט רואה חשיבות רבה בגזירת דינו של נאשם, כל נאשם, על פי הודייתו, כשבסופו של יום משקלל ההודיה האמורה בבואו לגזור את מידת הדין. חשיבות מיוחדת לטעמי יש לייחס להודייתו של הנאשם 1 כאן, שעד כה הקשיח את עורפו ונהג כמנהגו של כל עבריין. הנאשם 1 טען ביותר מאשר בהזדמנות אחת כי המדינה על זרועות אכיפת הדין, המשטרה, התביעה רודפות אותו ובאות עמו חשבון על כל קטנה כגדולה, וזאת בשל הסתבכויותיו בעבר ובשל שמו ושמעו, דבר שפיתח אצלו תחושת נרדפות שתורגמה על ידו כרדיפה אישית על לא עוול בכפו, וכפי שביטא זאת הנאשם במילותיו הוא, שהתמונה הזכירה לו מכל הינה תמונתו שלו כילד קטן שמחזיק בדש שמלת אמו כשהמטרה פושטת על ביתם בחיפוש אחריי אחיו הבוגרים 'שהסתבכו' בפלילים לפניו. והנה היום, קם הנאשם 1, בין משיקולי חרטה אמיתית, ובין משיקולי "כדאיות" לעניין העונש, זונח טענתו זו או שמא תסביך הנרדפות, מודה בקול "חטאתי פשעתי" ומבקש כי תינתן לו הזדמנות לתקן את דרכיו. על התנהגות דומה לזו ושיקול מעין זה אמר בית המשפט העליון בע"פ 1290/93, 1289 יאיר לוי נ' מדינת ישראל
, פד"י מח(5), אף כי הדברים נאמרו שם בהקשר להודייתו של איש ציבור, את הדברים הבאים:

"מטעמים בעלי אופי ציבורי ייחסה התביעה חשיבות מיוחדת לכך שההכרעה במשפט הנדון תתבסס על הודאה מפורשת שתבוא מפי המערער עצמו".

הדברים האמורים אף שאינם יפים לעניין התיק שלפני (ת.פ. 040231/01) משהתיק כאן הסתיים לאחר שמיעת ראיות, יפים הם לתיקים האחרים התלויים ועומדים נגד הנאשם, תיקים אותם צירף לאחר שהודה בהם.

בשוקלי איפוא את ה"ערך המוסף" הנלווה להודייתו של הנאשם 1 כפי שצויין לעיל ביחד עם החסכון הרב בזמן השיפוטי בעניינם של תיקי הצירוף שצירף הנאשם, הרי שנוסחת הענישה המוצעת בהסדר הטיעון על אף היותה נוטה במידה מסוימת לקולא לטובת הנאשם 1 מותירה עדיין את הענישה המוצעת "במתחם הסבירות" כשמחד, נותן הנאשם את הדין על מעשיו, ומאידך, זוכה להקלה המתחייבת מעצם הודייתו וחרטתו.

באשר לנאשם 2 - הסדר הטיעון מציע איפוא עונש של 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וזאת בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות וכפי שמפורט הדבר בהרחבה בהכרעת הדין. ההצעה העונשית מתחשבת בנסיבות הסתבכותו של הנאשם 2, בנסיבות עברו הנקי ובמסכת היסורים שעבר נאשם זה למן הסתבכותו ועד לגזירת דינו. גם כאן נראה כי העונש המוצע יש בו כדי להלום את נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות האחרות של הנאשם 2.

לאור האמור לעיל, החלטתי איפוא לקבל את הסדר הטיעון בעניינם של שני הנאשמים ולדון אותם לעונשים הבאים כדלקמן:

א. נאשם 1 - ל6- שנות מאסר. מתוך תקופה זו 44 חודשים לריצוי בפועל. היתרה, 28 חודשים תהיה על תנאי והתנאי שבמשך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור הנאשם 1 עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, או עבירה על סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
אני מפעיל את עונש המאסר מת.פ. 8065/96 של בית משפט שלום בת"א למשך תקופה של שנתיים, וזאת בחופף לעונש המאסר בפועל שהוטל כאן.

ב. אני מוסיף ודן את הנאשם 1 לתשלום קנס בסך של 140,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו. את הקנס ישלם הנאשם ב24- תשלומים שווים ורצופים החל בראשון לחודש הראשון שיחל לאחר שחרורו של הנאשם 1 מבית הסוהר ובכל ראשון לחודש לאחריו עד לסילוקו המלא של הקנס.

ג. באשר לנאשם 2 - אני דן אותו ל16- חודשי מאסר, מתוך תקופה זו 4 חודשים לריצוי בפועל ואשר ניתן יהיה להמירם בעבודות שירות על פי חוות דעת הממונה. יתרת עונש המאסר לתקופה של 12 חודשים תהיה על תנאי והתנאי שבמשך תקופה של 3 שנים לא יעבור הנאשם 2 עבירה על סעיף 428 או 499(א)(1) לחוק העונשין.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

ניתן והודע, 22.8.02, במעמד הצדדים.
קרא ג'ורג', שופט

החלטה

מתוך תקופות המאסר ינוכו לנאשמים הימים הבאים:
לנאשם 1 החל מיום 9.1.01 ועד ליום 1.2.01.
לנאשם 2 החל מיום 10.7.01 ועד ליום 17.7.01.

ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ב (22 באוגוסט 2002) במעמד הצדדים.
קרא ג'ורג', שופט
החלטה

אני קובע ישיבה לצורך קבלת חוו"ד ממונה על עבודות שרות בעניינו של נאשם 2 ליום 18.9.02 בשעה 08:30.
נאשם 2 מוזהר כי עליו להתייצב לדיון.

ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ב (22 באוגוסט 2002) במעמד הצדדים.

קרא ג'ורג', שופט








פ בית משפט מחוזי 40231/01 מדינת ישראל נ' יצחק ("חישי") בן משה חדיף (פורסם ב-ֽ 22/08/2002)