פסקי דין על יהודה בן שמואל | פסקי דין על עזבון המנוח שמואל טרוים ז"ל | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

13931/04 א     15/11/2006




א 13931/04 יהודה בן שמואל נ' עזבון המנוח שמואל טרוים ז"ל, איילון חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 13931/04
בית משפט השלום בירושלים

לפני כב' השופט רפאל יעקובי
יהודה בן שמואל

בתביעת:
התובע

ע"י ב"כ עו"ד י. שמידט
נ ג ד
הנתבעים
1. עזבון המנוח שמואל טרוים ז"ל

ע"י ב"כ עו"ד י. ננר

2. איילון חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד א. אטיאס
שולח ההודעה

עזבון המנוח שמואל טרוים ז"ל

ע"י ב"כ עו"ד י.ננר
נ ג ד
איילון חברה לביטוח בע"מ

ובהודעה לצד שלישי של:
הצד השלישי

ע"י ב"כ עו"ד א. אטיאס

פסק דין

א. התביעה, רקעה וההליכים שבעקבותיה
1. התביעה דנן הוגשה כתביעה כספית נגד מי שהיה עורך דינו של התובע (להלן: עורך הדין), ונגד מי שנטען שהוא מבטחתו של עורך הדין (להלן: חברת הביטוח).

2. התביעה גררה אחריה גם הודעה לצד שלישי, שהגיש עורך הדין נגד חברת הביטוח, לאחר שזו סירבה להעניק לו כיסוי ביטוחי.

3. העובדות שלטענת התובע מקימות לו עילת תביעה מפורטות בכתב התביעה באופן הבא:
"4. ביום 23.3.73 רכש התובע מאת מר אליהו עפיה את זכויותיו של האחרון בדירה הנמצאת ברחוב ברזיל 105/11 בשכונת קריית יובל שבירושלים (להלן: "הדירה"). העיסקה שבין התובע למר עפיה בוצעה לאחר שהנתבע 1 הציג בפני
התובע מה שנחזה להיות כיפוי כח בלתי חוזר מאת ה"ה לוונפלד למכירת זכויותיהם בדירה למר עפיה.
5. מר עפיה רכש את הזכויות בדירה מאת ה"ה לוונפלד אשר היו שותפים, כל אחד במחצית, בזכויות בדירה שעוגנו בהסכם שכירות שבינם לבין הקרן הקיימת לישראל.
6. את הצדדים בעסקת המכר הנ"ל מיום 23.3.1973 ייצג הנתבע 1.
7. ביום 16.3.83 נרשמה זכות השכירות של ה"ה לוונפלד בלשכת רישום המקרקעין, כאשר החתימה מטעמם על שטר השכירות בטאבו בוצעה באמצעות מיופה כח.
8. על פי המוסכם בין הצדדים לעסקה הנ"ל לבין הנתבע 1 ו/או על פי הדין ו/או על פי הנוהג היה על האחרון לדאוג לרישום הדירה על שם הקונה-התובע ואולם, הנתבע 1 לא עשה כן.
9. תחילה, תלה הנתבע 1 את אי-הרישום בסיבוכים שנוצרו אצל חברת עמידר ברישום הזכויות על שם המשתכנים ואחר כך פשוט התעלם, למעשה, מכל פניות התובע אליו למען יבצע את הרישום של הדירה על שמו. הנתבע 1 ניער ומנער את חוצנו מכל מחויבות כלפי התובע לרישום הזכויות כאמור.
10. לאחר שנים רבות, במהלכן התרשל הנתבע 1 ולא רשם את הדירה על שם התובע, הגיש התובע תלונה נגדו בלשכת עורכי הדין בירושלים.
הוחלט להגיש קובלנה כנגד הנתבע 1 ולאחר דיון החליט בית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין להרשיע את הנתבע 1 על פי

פסק דין
שניתן בבד"מ 10/01 מיום 3.6.02...
11. לשם רישום זכויותיו, היות וה"ה לוונפלד לא אותרו בישראל, נאלץ התובע לנקוט בהליכים משפטיים בכדי להביא לרישום זכויותיו. התובע נאלץ לפנות לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לצוות על ניהול נכס עזוב ובמקביל להגיש לבית המשפט הנכבד תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיו בדירה...
12. ביום 5.2.03 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד פס"ד המורה לאפוטרופוס הכללי לנהל את הדירה וביום 10.10.03 ניתן

פסק דין
הצהרתי המורה כי התובע זכאי להירשם כחוכר לדורות בדירה...
13. עם קבלת פסק הדין... הנ"ל פעל התובע להסדרת רישום הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין. לשם רישום הזכויות נדרשו אישורים מאת שלטונות מס שבח מקרקעין בגין העסקאות אשר בוצעו בדירה. התובע פנה למשרדי מס שבח מקרקעין ואז התברר כי הנתבע 1 מעולם לא דיווח על העסקאות לרשויות המס וזאת על אף שאישר בפני
התובע במהלך השנים כי אכן דיווח על העסקאות.
לשם קבלת אישורי המסים נאלץ התובע לדווח לרשויות המס על העסקאות שבוצעו כאמור לפני כ-30 שנה ונאלץ לשלם כופר מס לשלטונות מס שבח מקרקעין. לשם ניהול ההליכים בפני
רשויות המס נעזר התובע בשירותיו של שמאי המקרקעין מר צבי ברוכיאן בעלות של 2,662 ₪ (כולל מע"מ).
סכומים אלו משוערכים ליום הגשת התביעה נותנים סך של 2,700 ₪...
יודגש כי מר עפיה נאות לשאת בתשלומי מס השבח, במחצית מן התשלום שנדרש ע"י מינהל מקרקעי ישראל וכן במחצית שכרו של מר ברוכיאן...
14. בעקבות פעולותיו של התובע, אשר לא זכו לכל סיוע מהנתבע 1, נרשמו לבסוף ביום 2.11.04 זכויותיו בדירה בלשכת רישום המקרקעין...
15. לשם ניהול ההליכים כמפורט לעיל ורישום זכויותיו של התובע בדירה נאלץ התובע לשלם לבא כוחו שכר טרחה בסך כולל של 47,513.64 ₪ (כולל מע"מ) וכן לשאת באגרת בית משפט בתביעה... בסך 8,582 ₪.
סכומים אלו כשהם משוערכים ליום הגשת התביעה נותנים סך כולל של 61,044 ₪...".

4. לאחר שהתובע מוסיף ותובע גם 50,000 ₪, בגין עגמת נפש, עקב התנהלות הנתבע (סעיף 19 של כתב התביעה), הוא מעמיד את תביעתו בכללותה ע"ס 112,394 ₪, ליום הגשתה.
5. לכתב התביעה צורפו מסמכים מרובים, לביסוס הטענות הנ"ל.

6. גם עורך הדין וגם חברת הביטוח העלו על ראש הגנתם ושמחתם טענת התיישנות, לפיה תביעתו של התובע הוגשה זמן רב לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. לטענתם, עילת התביעה התיישנה לכל המאוחר בשנת 1983.

7. ביום 6.9.05 נפטר עורך הדין לבית עולמו, בשיבה טובה, בהיותו בן למעלה מ-85 שנים. לאחר שהוסדרו עניינים שנדרשה הסדרתם, נמשכו ההליכים דנן כסדרם, כאשר במקום עורך הדין בא עזבונו, כנתבע וכשולח הודעה לצ"ג.

8. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ב-11.4.06 גובשה ההסכמה הדיונית הבאה:
"מוסכם להקדים הדיון בשאלת התיישנות התביעה, כאשר המתכונת לעניין זה תהיה סיכומים בכתב, שהתשתית לה תהיה כל החומר שבתיק, בתוספת כתב ההגנה בת.א. 4374/02 על נספחיו, מסמכים מההליך המשמעתי, ומסמכים שהתובע העביר ליתר הצדדים בעקבות ההחלטה מ-12.7.05, אשר עדיין אינם בתיק, ויצורפו לסיכומי התובע. בסיכומים ניתן להעלות את כל הטענות, לרבות לעניין רלבנטיות של כל מסמך שהוא חלק מהתשתית המוסכמת. מוסכם שסיכומי הנתבעים והצד השלישי במקביל, יוגשו עד 8.5.06, וסיכומי התובע - בתוך 30 יום מקבלת הסיכומים הנ"ל".

9. לאחר שנשלמה הגשת הסיכומים במתכונת הדו-שלבית הנ"ל, עתר עזבונו של עורך הדין להתיר לו הגשת סיכומי תשובה. דא עקא, שעוד בטרם הוכרעה עצם בקשתו זו, כבר הגיש את סיכומי התשובה עצמם. התובע מחה נגד מהלך זה, ועתר להתעלמות מאותם סיכומי תשובה. בעקבות עמדתו זו של התובע ניתנה (ביום 25.6.06) החלטה, שזה חלק הארי שלה:
"אכן, לא היה מקום שיוגשו סיכומי תשובה בטרם ניתנה החלטה המתירה זאת.
עם זאת, במכלול הנתונים, הרי שכדי לאפשר מיצוי הטיעון של כל הצדדים יתקבלו סיכומי התשובה שהגיש הנתבע 1, ובאי כח יתר הצדדים רשאים להשלים טיעונים במענה לאותם סיכומי תשובה...".

10. משהתובע עשה שימוש בזכות המיוחדת הנ"ל, וחברת הביטוח לא מצאה לנכון להשלים טיעון במסגרת הזמן שנקצבה לכך, או זמן מה לאחריה, הוכשרה הקרקע להכרעה בשאלת ההתיישנות, שעל הפרק.

ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז
11. מכך שכתב זה מוכתר בכותרת "

פסק דין
", ניכר, שהתוצאה הסופית אליה הגעתי היא דחיית התביעה, בשל קבלת טענת ההתיישנות (אילו הייתה נדחית טענת ההתיישנות היתה הכותרת "החלטה").

12. אסביר להלן מה הביאני לתוצאה זו, ולאחר מכן אתייחס גם לספיחים, סחישים ושחיסים הנגזרים ממנה.

ג. ביסוסה של תוצאה
13. טענותיהם של הצדדים בסיכומיהם הן בעיקר טענות משפטיות, לגבי התוצאה המשפטית שיש לגזור ממכלול החומר שבתיק, בכל הנוגע לשאלת ההתיישנות. עם זאת, הם נפלגים גם בעניין שהוא עובדתי ומשפטי גם יחד, והוא, האם העביר התובע את הטיפול ברישום הדירה, בשנת 1976, מידי עורך הדין לידי עו"ד פלדמן.

14. אקדים ואומר כבר עתה, כי במחלוקת העובדתית הנ"ל, השתכנעתי מטענות הנתבעים, כי, אכן, המסמכים מלמדים על העברת הטיפול כנ"ל. עם זאת, אפילו אניח, לטובת התובע, כי לא הייתה העברה כזו, לא יהיה בכך כדי למלטו מתוצאה של התיישנות. זאת ועוד. גם אם בעניינים נוספים אלך לקראת התובע, (כגון בכך שנקודת המוצא תהיה, כטענתו, שכן נקשרה עסקה בין התובע לבין עפיה, ועוד) לא יהיה בכך כדי להושיעו.

15. 15. בראש ובראשונה יש לומר, כי טענת התובע כאילו התביעה לא התיישנה, בשל כך שחוסר המעש של עורך הדין נמשך ומתמשך כל עוד לא בוצע הרישום בפועל, היא טענה מלאכותית, שאין לקבלה.
על טענה כגון זו כבר נאמר בע"א 3599/94 יופיטר נ' בל"ל, פ"ד נ (5) 423, 432 ה-ו, כי:
"אם נאמר שכל חיוב חוזי שלא בוצע מהווה הפרה נמשכת משום שהמפר ממשיך להמנע מביצועו, נראה שכל הפרת חוזה תהווה הפרה נמשכת, ותביעות בגין הפרת חוזה, כאשר המפר לא ביצע את חלקו גם במועד מאוחר מזה הנקוב בחוזה, לא יתיישנו לעולם, שכן מדי יום תיווצר העילה מחדש, ומניין ההתיישנות יחל מחדש".

לעניין זה הובא גם מבחן, המקובל בפסיקה ובספרות האנגלית, לפיו "הפרה נמשכת תיתכן רק במצב דברים שבו התחייב צד על פי חוזה לבצע פעולה לאורך זמן והוא מפר את התחייבותו, שאז יש לומר שהפרה נמשכת כל זמן שהדבר אמור להתבצע ואיננו מבוצע" (שם ו-ז; ההדגשה במקור - ר.י.). בית המשפט העליון שלנו לא נדרש לקבוע, ולכן לא קבע, אם זה המבחן המכריע, אם לאו. עם זאת, ההגיון שבבסיס מבחן זה הוא רב. מכל מקום, די בדברים הראשונים שצוטטו מפסיקת בית המשפט העליון דנן כדי להדוף את טענת התובע הנ"ל, ואם נוסיף עליהם גם את האחרונים, על אחת כמה וכמה. בשל מה שנאמר בפסק הדין הנ"ל, התובע גם לא יוכל להוושע מפסק הדין בע"א 6505/97 בוני התיכון נ' בנק הפועלים, פ"ד נג(1)577. לא רק שאותו

פסק דין
לא עסק בנושא ההתיישנות, אלא שבעניין שבו הוא כן עסק אכן הייתה התייחסות למצב עובדתי מתמשך, ולתוצאות המשפטיות הנגזרות ממנו. זאת בשונה מן המקרה דנן, שבו נדרש עורך הדין לבצע פעולה אחת, שאותה לא בצע, כאשר לאור העובדה שלא נקבע מועד ספציפי לקיומה, המועד לכך הינו זמן סביר לאחר שקמה חובה זו (ראו, למשל,ע"א 3599/94 הנ"ל, בע' 429 ב-ג).

16. ככלל, העילה הטבעית של התביעה דנן היא עילה חוזית, הנגזרת מהסכם בין עורך הדין לתובע, המטיל על עורך הדין, בין היתר, את החיוב לרשום את הדירה. לגבי עילה חוזית זו ברור, שהיא התיישנה לפני שנים רבות, שכן "בהפרת חוזה אין על התובע להמתין לאירוע נזק כדי לתבוע את המפר ודי בהפרה עצמה על מנת להעמיד לו עילת תביעה בגין הפרת החוזה" (ע"א 3599/94 הנ"ל, בע' 430 ה-ו). נמצא, שהחל מחלוף "זמן סביר", שבמהלכו לא בוצע הרישום, החל מרוץ ההתיישנות של העילה החוזית, אשר הביא להתיישנותה לפני עידן ועידנים.

17. אכן, התובע ניסה לעקוף את הבעיה שיש לו בכל הנוגע לעילה החוזית - שהיא העילה הטבעית, כנ"ל - בכך שצויין בכתב התביעה רק עילות תביעה נזיקיות. דא עקא, שגם אם נשקיף על מהלך זה לא כעל מהלך מלאכותי, שכל תכליתו לחמוק מהתיישנות, אלא כעל מהלך בעל תוכן פנימי אמיתי, עדיין לא יהיה בכך כדי לחלץ את התובע מכך שתביעתו התיישנה. זאת על שום שאין לקבל את טענת התובע, כאילו הנזק החל רק לאחרונה (סביב ההליכים בבית המשפט המחוזי, שהובילו לבסוף לרישום), אלא הנזק החל כבר מזמן. עצם העובדה שאי הרישום הוביל לכך שהתובע אינו רשום כבעלים, וממילא מצבו המשפטי נחות משל בעלים רשום, הוא כבר בגדר נזק, אשר יש בו כדי להביא לתחילת מרוץ ההתיישנות. על כך יש להוסיף, שאי הרישום במועד סמוך למועד ההסכם, החל לגבש לתובע גם חיובים מוגדלים בתחום המיסוי, וצורך צפוי בהליכים מיוחדים, על כל הכרוך בכך, כך שהנזק החל להגרם מזמן, ולא נגרם בבת אחת בסוף.
נמצא, שגם ככל שנתייחס אל התביעה דנן כעל כזו המושתתת על עילה נזיקית אמיתית, הרי שמרוץ ההתיישנות לגביה החל לפני עשרות שנים, החל מהשלב שבו לא דובר בנזק של "מה בכך", וגם עילה זו התיישנה זה מכבר.

18. לדעתי, די בכל שנאמר, כדי לבסס את התוצאה שאליה הגעתי. עם זאת בטרם חיתום אני מוצא לנכון להוסיף גם את הדברים שיובאו להלן.
ראשית - בכל הנוגע להתיישנות, התובע לא יכול להיבנות מן ההליכים המשמעתיים שננקטו נגד עורך הדין, שכן לגבי הליכים משמעתיים לא קיימת התיישנות. נמצא, שגם מבלי צורך להכנס לטענות שיש לבא כוחו של עורך הדין, כנגד אותם הליכים ואופן התנהלותם, התובע לא יוכל להיוושע מהם.
שנית - התובע לא יוכל להיבנות מדברי כב' השופט אוקון, המצוטטים על ידיו בסעיף 35 של סיכומיו. בקשר לכך מקובלת עלי טענת הנתבע 1, שבסעיף 17 של סיכומי התשובה שלו. ככלל, המדובר בדברים כלליים של כב' השופט אוקון, שכל תכליתם להסביר מדוע לא ניתן לכרוך טענות כנגד עורך הדין בתביעה שנדונה לפניו, ומדוע מוצדק ליתן היתר לפיצול סעדים. אין להסיק מהם מעבר לכך, ובוודאי לא מסקנות שיש להן נפקות לעניין ההתיישנות.
שלישית - לא פעם קיימת תחושה מעיקה במקצת, כשטענת התיישנות מחלצת נתבע מחיוב אפשרי, מבלי שנבחנות הטענות כלפיו לגופן. אכן, אילו היה מדובר בפרקי זמן גבוליים, או במצב שהוא גבולי בכללותו, בכל הנוגע לשאלה אם התביעה התיישנה, אם לאו, אפשר שהיה נעשה מאמץ משפטי, כמעט עד כדי "מתיחת קרום המעטפת עד לקצה יכולתו" (השוו: דנ"א 6407/01 ערוצי זהב נ' teleevent, פ"ד נח(6) 61,6 ) כדי לאפשר לתובע בחינת טענותיו לגופן (למרות שאפשר שגם אז לא היה בכך כדי להושיעו). ברם, כשמבחינת התובע המדובר באחור כה משמעותי, של הרבה יותר מעשור, שיש בו גם לפגוע ביכולת ההתגוננות של הנתבעים, מצטמצמת עד מאוד המוטיבציה הנ"ל, וקל בהרבה להשלים עם השורה התחתונה, לפיה התביעה התיישנה.
רביעית - לאור התמונה בכללותה, וגם בשל כך שהנתבע 1 הגיש סיכומי תשובה בטרם קבלת רשות לכך (כאמור לעיל, בסעיף 9), הרי שהתביעה תידחה, ללא שהתובע יחוייב בתשלום הוצאות לשני הנתבעים.

ד. סיכום וסיום
19. כאמור, התביעה נדחית מחמת התיישנות, ללא צו להוצאות.

20. לנוכח העובדה שדחיית התביעה מחמת התיישנות הביאה לכך שההודעה לצד שלישי, ששלח הנתבע 1 לנתבעת 2, לא נדונה לגופה, ובכלל, נמחקת ההודעה לצד שלישי, וגם זאת, ללא צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ד בחשון תשס"ז (15 בנובמבר 2006).
המזכירות תשלח

פסק דין
זה אל באי כח הצדדים.
רפאל יעקובי
, שופט








א בית משפט שלום 13931/04 יהודה בן שמואל נ' עזבון המנוח שמואל טרוים ז"ל, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/11/2006)