פסקי דין על חנה לויאן | פסקי דין על יעקב גולן

46660/03 א     12/11/2006




א 46660/03 חנה לויאן נ' יעקב גולן




5
בתי המשפט
א 046660/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
12/11/2006
תאריך:
כב' השופטת רונית פינצ'וק - אלט

בפני
:

חנה לויאן

בעניין:
התובעת
שובל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
יעקב גולן
הנתבע
רחבי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
עיקר העובדות הצריכות לעניין .
נגד הנתבע הוגש כתב אישום שעיקרו עבירות מרמה בנסיבות מחמירות ב- 17 אישומים. אחד מהם היה בגין קבלה במרמה בנסיבות מחמירות, במהלך השנים 1995 עד 1997 של סכומי כסף המסתכמים במאות אלפי ₪ מהתובעת שבפני
. ביום 20/07/99 הורשע הנתבע באישומים אלה בבית משפט השלום (כב' השופט ז. כספי) בת.פ. 7186/98 (להלן: "התיק הפלילי") ונגזר עליו מאסר בפועל, קנס בסך של 100,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו וכן פיצוי 14 קורבנותיו בסכומים שונים, מהם לתובעת - סך של 650,000 ₪.
הנתבע ערער על חומרת העונש במסגרת ע.פ.71118/99 (להלן: "הערעור הפלילי"), בו הוקל עונשו.
כמו כן נפסק בערעור כי סכום הפיצוי שהנתבע יחוייב לשלם לתובעת יופחת לסך של 85,000 ₪, שהיווה את הסכום המקסימאלי שניתן היה, נכון למועד פסק הדין, לפסוק כפיצוי עפ"י סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

בעקבות זאת הגישה התובעת את התביעה שבפני
ובה היא מבקשת להיפרע מהנתבע את הסכומים שנקבע בתיק הפלילי כי היא מסרה לו עקב המרמה.

טענות הצדדים .
לטענת התובעת הורשע הנתבע בביצוע מעשי מרמה שכתוצאה מהם הוא קיבל ממנה סך של לפחות 598,000 ₪ (קרן). לפיכך יש לחייבו בהשבת הסכום האמור.

לטענת הנתבע הוא לא קיבל מהתובעת את הסכומים הנתבעים. כמו כן טוען הנתבע כי הוא השיב לתובעת את הסכומים שנתנה לו, ויש לקזז אותם מסכום התביעה. בנוסף טוען הנתבע כי התובעת אינה זכאית לקבל ממנו החזר של כספים, שלטענתה, נלקחו על ידו מהוריה, ושומה היה עליהם להגיש את התביעה בעצמם. לבסוף טוען הנתבע כי ערכאת הערעור, לאחר שבחנה את חומר הראיות, והתרשמה כי לתובעת לא היו הוכחות ממשיות לטענותיה, הפחיתה במידה ניכרת את חיובו לפצות את התובעת.
פסק דין
פלילי כראיה לכאורה בתיק אזרחי .
לטענת התובעת מחייבים הממצאים והמסקנות שבהכרעת הדין את הצדדים בהליך זה. מנגד מתכחש הנתבע לביצוע מעשי המרמה על ידו וטוען כי כספים אלה הועברו אליו במסגרת קשר רומנטי שהיה ביניהם, וניסיונות עסקיים שלא צלחו ואשר התובעת ידעה היטב כי הם עלולים להיכשל.

הממצאים והמסקנות, אליהם הגיע בית המשפט הנכבד במסגרת ההליך הפלילי משמשים כראיה לכאורה בתביעה דנן. סעיף 42א.(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") קובע כי הממצאים והמסקנות של

פסק דין
פלילי יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה, משנתקיימו התנאים המצטברים כדלקמן:
1. פסק הדין חלוט;
2. פסק הדין מרשיע את הנאשם;
3. המורשע, חליפו, או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק הינו אחד מבעלי הדין במשפט האזרחי.
(יעקב קדמי, על הראיות 1355-1360 (2003)).

בעניינינו התקיימו כל התנאים דלעיל, ולפיכך הממצאים והמסקנות של פסק הדין קבילים כראיה לכאורה בתיק שבכותרת.

עפ"י סעיף 42 ג' לפקודת הראיות עולה כי שמשהוגשה ראיה כאמור בסעיף 42 א' לפקודת הראיות לא יהא המורשע (לרבות חליפו או מי שחב בחובו הפסוק) רשאי להביא ראיה לסתור או ראיה שנשמעה כבר והוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט מטעמים שירשמו וכדי למנוע עיוות דין.
(החלטה מיום 27/10/03 מפי כב' השופטת ר. חפרי-וינוגרדוב בת.א. (חי') 1548/98 גורודצקי נ. עילית חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, לד (1) 104 (2003), סעיף 7).

הנתבע לא הגיש בקשה להביא ראיות לסתור וככל העולה מהחומר שבפני
גם אין בידו תשתית לבקשה כזו.

לפיכך מחייבים הממצאים והמסקנות שבהכרעת הדין את הצדדים בהליך זה ודין טענותיו של הנתבע המתכחשות לכך, להידחות.

סכום החוב .
לטענת התובעת היא שילמה לנתבע סכומים נוספים לאלה שנקבעו בהכרעת הדין אך היא מסתפקת באותם סכומים אשר נקבעו בה באופן פוזיטיבי. הנתבע מכחיש את הסכום הנתבע ע"י התובעת.

כאמור הממצאים והמסקנות שבהכרעת הדין המרשיעה מהווים ראיה לכאורה בתובענה זו, כולל הסכום שנקבע בהכרעת הדין כזה שהנתבע קיבל מהתובעת ואשר נתבע על ידה בתביעה שבפני
. מהכרעת הדין עולה כי למעשה שילשה התובעת לידי הנתבע סכומים נוספים אשר שיעורם לא צויין. אלו ממילא אינם נתבעים ע"י התובעת.

לפיכך הוכח סכום התביעה כסכום שאותו מסרה התובעת לידי הנתבע בשל מעשי המרמה.

קיזוז כספים שנמסרו לתובעת ע"י הנתבע .
לטענת הנתבע הוא מסר לתובעת בהזדמנויות שונות, סכומי כסף גדולים אותם יש לקזז במידה ויפסק כי הוא חב לה סכום איזה שהוא. לטענת התובעת כל הסכומים שמסר לה הנתבע הועלו על ידה (וכן על ידו) בתיק הפלילי והם נלקחו בחשבון ע"י ביהמ"ש בתיק הפלילי.

מעיון בהכרעת עולה כי התובעת העידה על כספים שהשיב לה הנתבע בסך כולל של כ- 90,000 ₪ (עמ' 278 משורה 29 - 279 שורה 1 להכרעת הדין). כמו כן עולה מהכרעת הדין כי בעת חישוב חובו של הנתבע לתובעת לקח ביהמ"ש בחשבון את הסכומים ששולמו ע"י הנתבע לתובעת (דהיינו קיזז אותם מסכום החוב). כך קבע כב' השופט כספי:
"אני מחייב את הנאשם בפיצוי קורבנות המרמה, כאשר לקחתי בחשבון בקביעת סכום הפיצוי, גם את הסכומים שהשיב הנאשם כמו גם הערכת הסכומים הנותרים, בערכם הריאלי להיום..."(עמ' 332 שורות 22 - 23 להכרעת הדין).

כבוד השופט כספי מצא, כי לאחר קיזוז הסכומים שהשיב הנתבע לתובעת, חובותיו כלפיה עומדים על סך של 650,000 ₪ נכון למועד הכרעת הדין. כפי שציינה התובעת בסיכומיה, בתביעתה נכללו אך ורק הסכומים שדבר קבלתם אושר על ידי כב' השופט כספי (סעיף 12 לסיכומים).

הנתבע הגיש מסמכים על סכומים שלטענתו שולמו על ידו לתובעת אולם כולם מתייחסים למועד שלפני הרשעתו בתיק הפלילי.

לאור האמור לעיל אין להפחית (לקזז) סכום כלשהו מהסכום שנקבע ע"י ביהמ"ש בתיק הפלילי, בסך של 650,000 ₪ נכון ליום 20/7/99.

כספים של הורי התובעת .
לטענת התובעת היא זו שמסרה לנתבע את כל הכספים הנתבעים, ולפיכך היא זכאית לתבוע השבתם. לטענת הנתבע, טוענת התובעת עצמה כי חלק מהכספים הינם כספים של הוריה ולפיכך רק הם יכולים לתבוע את השבתם.

אני מקבלת את טענות התובעת בעניין זה. הוריה של התובעת מסרו את הכספים לידיה והיא זו שמסרה אותם לידי הנתבע. לפיכך למצער גם היא זכאית להחזר הכספים ממנו. יתר על כן, בנשימה אחת עם טענה זו טוען הנתבע כי אין לו דבר ועניין עם הורי התובעת ואין הוא מכיר אותם. נראה כי בדיוק מסיבה זו הוגשה התביעה ע"י התובעת בלבד.

הפחתת הפיצוי לתובעת ע"י ערכאת הערעור .
לטענת הנתבע קיבלה התובעת את כל המגיע לה ע"י פסיקת פיצוי ע"י ביהמ"ש בהליך הפלילי, ולא אף זאת אלא שערכאת הערעור מצאה כי הסכום שנפסק לתובעת מוגזם לנוכח חומר הראיות והפחיתה אותו לסך של 85,000 ₪.
הפחתה זו נומקה בכך שזהו הסכום המקסימאלי שניתן לפסוק כפיצוי עפ"י סעיף 77 לחוק העונשין (עמ' 6 שורות 16 - 17 לפסק הדין בערעור). מכאן שלטענת הנתבע בסיכומיו לפיה "לאחר הליך הערעור ומשלא היו כל הוכחות אמיתיות לתובעת - הופחת סכום זה בהליך הערעור" אין כל שחר, ומוטב היה אלמלא הועלתה.

למותר לציין הי הסכום שנפסק ע"י ערכאת הערעור כפיצוי לתובעת טרם שולם ע"י הנתבע.

מובן כי הסכום שנפסק כפיצוי אינו בנוסף לסך שנקבע כי הנתבע נטל שלא כדין מהתובעת ואשר היא תובעת בתובענה זו שכן אין התובעת יכולה להיפרע פעמיים בגין אותו חוב.
(החלטה מיום 15/03/05 בת"א (ת"א) 7512/04 אזולאי נ. שנאן, דינים שלום, כרך מד 900 (2005);
ת"א (פ"ת) 3873/04 בוקובזה נ. פרי, דינים שלום, כרך מז 177 (2005)).
פסיקתא .
לאור כל האמור לעיל ישלם הנתבע לתובעת סך של 650,000 ₪, בניכוי הסך של 85,000 ₪ אשר נפסק לתובעת בע"א 71118/99, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 20/7/99 ועד למועד התשלום בפועל.
(סכום זה הינו בנוסף לפיצוי בסך 85,000 ₪ שנפסק לתובעת בע"א 71118/99).
בנוסף ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום כא' בחשון תשס"ז, 12 בנובמבר 2006, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

רונית פינצ'וק - אלט
, שופטת








א בית משפט שלום 46660/03 חנה לויאן נ' יעקב גולן (פורסם ב-ֽ 12/11/2006)