פסקי דין על אבי ליכטיגמן | פסקי דין על גיורא יונני

911536/99 עב     28/08/2002




עב 911536/99 אבי ליכטיגמן נ' גיורא יונני




1
בתי הדין לעבודה
עב 911536/99
בית דין א. לעבודה ת"א
כבוד השופטת לאה גליקסמן

נ.צ. אנשל אשכנזי
נ.צ. רבקה הלר

בפני
:
התובע
אבי ליכטיגמן

בעניין:

נ ג ד

הנתבע
גיורא יונני
פסק דין
1. 1. תחילתו של הליך זה בתביעות בדיון מהיר שהגיש התובע. בעקבות דיון מוקדם שהתקיים ביום 14.6.99 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן.
2. 2. בכתב התביעה המתוקן תבע התובע:
3. 2.1. פיצויי פיטורים.
4. 2.2. תמורת הודעה מוקדמת.
5. 2.3. שכר עבודה בגין חודש וחצי בסך של כ- 5,000 ₪.
6. 2.4. דמי הבראה בעד תקופת העבודה בסך של כ- 5,000 ₪.

התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת
גרסת התובע
7. 3. בכתב התביעה שהגיש התובע ביום 18.10.98 טען התובע כי
"גיורא הודיע לי שעלי להחזיר את הרכב ואת המפתחות וכי אני מפוטר, וכן שאין ברצונו לשלם לי פיצויים או כל דבר אחר, ושאם אתבע אותו הוא יתבע אותי".
8. 4. בטופס כתב התביעה עליו חתם התובע ביום 7.3.99 (מצוי בתיק 512/99 - 12) כתב התובע:
"גיורא הודיע לי שאני מפוטר ועלי להשאיר את המפתחות של הרכב ושל העסק".
9. 5. בתצהירו טען התובע כי בליל יום חמישי, 20.11.1997, הגיע למגרשי התערוכה בתל אביב בדרכו לבילוי במקום. גיורא, הנתבע, שהיה גם המחזיק והמפעיל של חניון הרכב במקום, פגש בו כאשר נהג ברכב של העסק. באותו הרגע הוא ביקש ממנו להחזיר את מפתחות הרכב והעסק ולא לשוב יותר לעבודה. לדבריו בתצהירו
"בו במקום הפקדתי את מפתחות העסק והרכב בידיו, ואת דרכי חזרה עשיתי במונית".
סעיף 5 לתצהירו של התובע.
10. 6. מטעם התובע העיד גם מר שרון רפאלי, אשר עבד אצל הנתבע תקופה מסויימת. בתצהירו טען כי הנתבע סיפר לו כי פיטר את התובע, וכי ציין בפני
ו כי התובע הוא בחור טוב ומסור לעבודתו, והוא יקבל את כל המגיע לו.
גרסת הנתבע
11. 7. לעומת זאת, טוען הנתבע כי התובע התפטר מעבודתו ביום 5.11.1997. לדבריו, כלל לא פגש בתובע באותו מועד. באותו ערב, התקשר אליו התובע בטלפון הסלולרי, קילל אותו ואת הוריו במלים בוטות, והודיע לו שזרק את מפתחות העסק והמכונית מתחת לדלת וכי אין בדעתו לבוא לעבודה יותר.
12. 8. מטעם הנתבע העיד גם מר בטואשווילי ולדימיר, שעבד בתקופה הרלבנטית בחניון, שהיה צמוד לעסקו של הנתבע, והנתבע היה נציגה של החברה שהפעילה את החניון. לדבריו, בתחילת חודש 11/97, בין השעות 20:00 עד 21:00, הגיע התובע לחניון עם רכב, אשר היה שייך לעסק של הנתבע. עם הגיעו לחניון שאל במלים בוטות ("איפה המניאק הזה?") היכן הנתבע, ולאחר מכן החנה התובע את הרכב בסמוך לדלת העסק ונכנס לדלת העסק עם ארגז כלים. לאחר מספר דקות יצא מהעסק, נעל את הדלת, התכופף ליד דלת העסק והכניס דבר מה תחת הדלת. לאחר מכן, פנה אליו התובע וביקש ממנו למסור לנתבע שהוא השאיר את צרור המפתחות של העסק מתחת לדלת העסק ושאין בדעתו לבוא יותר לעבודה ושהוא לא יבוא יותר. לדבריו, הנתבע לא היה באותה עת בעסק. לאחר אותו אירוע לא ראה יותר את התובע בעסקו של הנתבע.
הכרעה
13. 9. על יסוד התרשמותנו מעדויות הצדדים בפני
נו, אנו קובעים כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי פוטר מעבודתו, ואנו מקבלים את גרסת הנתבע כי התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר. מעבר להתרשמותנו מהעדויות, נוסיף נימוקים אלה.
14. 9.1. בתצהירו טען התובע כי "הפקיד את מפתחות הרכב והעסק בידיו של הנתבע". לעומת זאת, בעדותו בחקירה נגדית אישר את גרסת הנתבע והעד מטעמו על פיה השאיר את ארגז הכלים במחסן/במשרד ואת המפתחות של רכב הכניס מתחת לדלת (פרוטוקול ע' 7, שורות 19 - 20). זאת, בניגוד לגרסתו בתצהירו על פיה הפקיד את מפתחות העסק והרכב "בידיו" של הנתבע. איננו מקבלים את טענת ב"כ התובע כי מדובר בעניין שולי. עדות זו של התובע מאשרת באופן מהותי את גרסת הנתבע - על פיה התובע התפטר מעבודתו ביוזמתו, בעת שהגיעה בלילה לחניון, כאשר הנתבע לא שהה במקום, והשאיר את ארגז הכלים ומפתחות העסק במשרד. אם הנתבע היה אותה עת במשרד, לא היה מקום שהתובע ישאיר את המפתחות מתחת לדלת העסק. גם אם התובע כעס, כדבריו, (פרוטוקול ע' 8, שורה 10) ההגיון מחייב שהיה משאיר או "זורק" את המפתחות במשרד לפני יציאתו ממנו, ולא "משחיל" את המפתח מטעם לדלת.
15. 9.2. חוסר אמינותו של התובע בא לידי ביטוי גם בעניינים אחרים. בעדותו בנוגע לביקוריו אצל רואה החשבון של החברה העיד בנשימה אחת כי לאחר פיטוריו מהעבודה היה אצל רואה החשבון של הנתבע, וכי "זו היתה הפעם הראשונה והיחידה" (פרוטוקול ע' 4, שורות 15 - 17) ולאחר מכן הוא מאשר כי ביקר אצל רואה החשבון בשליחות הנתבע (שם, שורות 22 - 23). כן טען התובע כי לקוח של הנתבע, בעל מסעדה, העביר אליו מסרים מאיימים במרומז (פרוטוקול ע' 9, שורות 17 - 23), אולם הוא לא יכול היה לתת פרטים כלשהם - שמו של הלקוח ושמה של המסעדה (פרוטוקול ע' 10, שורות 1 - 5). כן העיד כי בעת שפוטר מעבודתו, שרון רפאלי עבד אצל הנתבע (פרוטוקול ע' 8, שורה
16. 9.3. 4), ואילו לפי עדותו של העד שרון רפאלי הוא סיים לעבוד אצל הנתבע בחודש אוקטובר 97.
17. 9.4. לחיזוק גרסתו כי פוטר, זימן התובע לעדות את מר שרון רפאלי, שעבד עמו אצל הנתבע עד לחודש 10/97, אשר לפי עדותו בתצהירו הנתבע סיפר לו כי פיטר את התובע. גם עדותו של מר שרון רפאלי אינה אמינה בעינינו. ראשית, הוכח כי קיים סכסוך בין התובע לבין מר רפאלי (נספחים ז/ 1 ו- ז/ 2 לתצהירו של הנתבע). יתר על כן. בעדותו בבית הדין הכחיש מר שרון רפאלי עניין זה וטען כי אף אחד לא תבע אותו (פרוטוקול ע' 14 שורות 14 - 15), בעוד שמנספחים ז(1) ו- ז(2) לתצהיר הנתבע עולה בפירוש גם כי הוא נתבע וגם כי ידוע לו על תביעה זו נגדו. שנית, אין זה סביר בעינינו שהנתבע יבחר דוקא לשוחח עם מר שרון רפאלי על עסקיו, לרבות על העובדה שכביכול פיטר את התובע.
18. 9.5. הסיטואציה שעל פי תיאור התובע הוא פוטר בה נראית לנו בלתי סבירה לחלוטין. על פי עדותו, פוטר "במקרה" בעת שפגש בנתבע עת שהגיע לחניון לבילוי לילה, ללא כל סיבה. על פי גרסתו, אילו לא היה מזדמן במקרה לחניון, בדרכו לבילוי, לא היה מפוטר. אין זה סביר בעינינו כי הנתבע פיטר את התובע "במקרה" עת פגש בו בחניון, ללא סיבה וללא כל "פרובוקציה" מטעם התובע.
19. 9.6. עדותו של העד מטעם הנתבע, מר ולדימיר בטואשווילי מהימנה עלינו. עדותו בחקירה נגדית היתה עקבית, והאמור בתצהירו לא נסתר. כמו כן, בעת מתן עדותו בבית הדין לא היה שום קשר בין העד לבין הנתבע, ולא היה לעד שום אינטרס להעיד לטובת הנתבע.
20. 10. לאור כל האמור, אנו דוחים את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.
התביעה לשכר עבודה ולדמי הבראה
21. 11. התובע טען כי הוא זכאי לשכר עבודה בעד החודשים אוקטובר 1997 ונובמבר 1997 וכן דמי הבראה. בהקשר זה טען התובע גם כי שכרו עמד על סך של 3,800 ₪ נטו, אשר חלקו שולם ב"שיקים שחורים", וכי תלושי השכר שצורפו לתצהירו של הנתבע אינם משקפים את שכרו.
22. 12. הנתבע טען כי תלושי השכר משקפים את שכרו של התובע. כן טען כי שולם לתובע שכר חודש 10/97, שכר בעד חמישה ימים בחודש 11/97 ודמי הבראה, כמפורט בתלוש השכר לחודש 11/97 (נספח ד' לתצהיר הנתבע).
23. 13. על יסוד העדויות וחומר הראיות בפני
נו אנו קובעים כמפורט להלן.
24. 14. גובה שכרו של התובע:
25. 14.1. נטל ההוכחה כי תלושי השכר אינם משקפים את שכרו של התובע, וכי בפועל שולם לו שכר גבוה יותר מהשכר המפורט בתלושי השכר מוטל על התובע. יש לציין, כי התובע טען כי התשלומים הנוספים ששולמו לו, שלא באו לידי ביטוי בתלושי השכר, לא שולמו לו במזומן אלא ב"שיקים שחורים" (כלומר: שיקים של לקוחות, אשר הנתבע במקום להפקיד אותם בחשבון הבנק של העסק נתן אותם לתובע). עוד העיד כי הפקיד את כל השיקים שקיבל בחשבון הבנק של אמו (פרוטוקול ע' 5, שורות 12 - 21 ושורות 23 - 24). כיון שמדובר בשיקים ולא בתשלום במזומן, התובע יכול היה להמציא לבית הדין תדפיסים מחשבון הבנק או העתקי השיקים, להוכחת טענתו. התובע לא הביא שום ראיה להוכחת טענתו כי תלושי השכר אינם משקפים את השכר ששולם לו בפועל.
26. 14.2. כחיזוק לטענתו הביא התובע את עדותו של שרון רפאלי. מהנימוקים שנמנו בסעיף 9.3 לעיל, איננו נותנים אמון בעדותו של מר רפאלי גם בעניין זה. כמו כן, גם העד שרון רפאלי לא צירף לתצהירו דפי חשבון בנק או כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד על הפקדת "השיקים השחורים" שלטענתו נתן לו הנתבע.
27. 14.3. על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח כי שכרו בפועל היה גבוה יותר מהשכר שפורט בתלושי השכר.
28. 15. תקופת העבודה בחודש 11/97:
29. 15.1. בהמשך לכך שאנו מקבלים את גרסתו של הנתבע בנוגע לנסיבות סיום עבודתו של התובע, אנו מקבלים גם את גרסתו כי התובע עבד עד ליום 5.11.97. יש לציין, כי התובע בתצהירו טען כי עבד עד ליום 20.11.97, ואילו בחקירתו הנגדית העיד כי
"אני אומר שאני זוכר שעבדתי חצי חודש. יכול להיות יום קדימה, יום אחורה, מגיע לי חצי חודש, זה היה אחרי 15.11".
פרוטוקול ע' 6, שורות 9 - 10.
30. 15.2. לפיכך, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח כי עבד עד ליום 20.11.1997, ומקבלים את גרסת הנתבע לפיה תקופת העבודה היא עד ליום 5.11.97.
31. 16. תשלום שכר חודש אוקטובר ונובמבר 1997 ודמי הבראה:
32. 16.1. הלכה פסוקה היא כי על מעביד הטוען "פרעתי" את חוב שכר העבודה רובץ נטל הראיה להוכחת טענתו (דב"ע נב/ 188 - 3 חליל אחסן מוחסן נ' מרכז מוסדות זוועהיל (עבודה ארצי כרך כה(2) 315; סעיף 12 לפסק הדין). הוא הדין בנוגע לטענת מעביד ששילם לעובד את דמי ההבראה שהגיעו לו (דב"ע
נו/ 283 - 3 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' אחמד עומר סעיד כבהא, עבודה ארצי כרך כט (2) 317).
33. 16.2. הנתבע אכן לא הציג העתקי שיקים או תדפיסי חשבון בנק מהם עולה כי שולם לתובע השכר המפורט בתלושים לחודש 10/97 ו- 11/97, בנימוק שהעסק נשרף, ונשרפו גם ספחי השיקים. יש לציין כי התובע אישר בעדותו כי עסקו של הנתבע נשרף (פרוטוקול ע' 10, שורה 20).
34. 16.3. אולם, התובע הודה שקיבל הן את שכרו לחודש 10/97 והן את שכרו ודמי ההבראה על פי תלוש השכר לחודש 11/97, כמפורט להלן.
35. 16.4. בעניין שכר חודש 10/97 העיד התובע כי בחודש 11/97 קיבל כסף על ימי עבודה (פרוטוקול ע' 12, שורות 19 - 20). חזקה, שתשלום ששולם לתובע בחודש 11/97 הוא שכר העבודה לחודש 10/97.
36. 16.5. ובעניין השיק על סך של 4,007 ₪, המשקף את התשלום בעד שכר חודש 11/97 ודמי הבראה העיד התובע:
ש. את השיק של 4,007 ₪ שקיבלת בנובמבר 97 איפה הפקדת?
ת. את כל השיקים הפקדתי בחשבון, לפעמים קיבלתי גם מזומן.
ש. את ה- 4,007 ₪ בנובמבר 97, קיבלת במזומן או בשיק?
ת. את האמת. אני זוכר שהוא נתן לי שיק. אבל אני לא יכול להתחייב על כך".
פרוטוקול ע' 5, שורות 23 - 24; ע' 6, שורות 1 - 2.
37. 16.6. עוד יש לציין, כי על פי החלטת בית הדין מיום 14.6.99 היה על התובע לפרט בכתב התביעה המתוקן את התייחסותו לסכומים ששולמו לו במשך תקופת העבודה, לרבות התייחסות לסכום דמי ההבראה המופיע בתלוש השכר לחודש 11/97, והתובע התעלם מעניין זה.
38. 16.7. משהודה התובע בקבלת השכר לחודשים 10/97 ו- 11/97 וכן בקבלת דמי הבראה, יש לדחות את תביעתו לתשלום שכר חודש 10/97 ו- 11/97 וכן את תביעתו לדמי הבראה.
39. 17. לסיכום: על יסוד כל האמור לעיל, תביעתו של התובע נדחית במלואה. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך של 3,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם לנתבע בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לתובע פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, 28.8.2002, בהעדר הצדדים.

_____________________
_____________________
_____________________
נ.צ. גב' רבקה הלר
לאה גליקסמן
, שופטת
נ.צ. מר אנשל אשכנזי








עב בית דין אזורי לעבודה 911536/99 אבי ליכטיגמן נ' גיורא יונני (פורסם ב-ֽ 28/08/2002)