פסקי דין על מטיילי אירוס ירוחם א.א. (1992) בע"מ | פסקי דין על חזי בהליקר

1419/04 בשא     11/01/2005




בשא 1419/04 מטיילי אירוס ירוחם א.א. (1992) בע"מ נ' חזי בהליקר





בית הדין הארצי לעבודה

בשא001419/04
המבקש

מטיילי אירוס ירוחם א.א. (1992) בע"מ
בעניין:

נ ג ד
המשיב

חזי בהליקר

החלטה

1. 1. בפני
שתי בקשות:
1.1. 1.1. בקשת המבקשת (להלן - המעבידה) למחוק את הערעור אשר הוגש על ידי המשיב, בנימוק שהערעור הוגש באיחור.
1.2. 1.2. בקשת המשיב (להלן - העובד) להאריך את המועד להגשת הערעור, אם תתקבל טענת המעבידה כי הערעור הוגש באיחור.
2. 2. העובדות הדרושות להכרעה בבקשות הן כמפורט להלן:
2.1. 2.1. העובד הגיש תביעה כנגד המעבידה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שכר חודש פברואר, הלנת שכר, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפסד דמי אבטלה ופיצוי כללי.
2.2. 2.2. ביום 4.4.2004 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי כמפורט להלן:
2.2.1. 2.2.1. התביעות לפיצויי פיטורים, שכר חודש פברואר ודמי הבראה התקבלו, ובפסק הדין נקבע הסכום המגיע לעובד בעילות אלה.
2.2.2. 2.2.2. בעניין התביעה לגמול שעות נוספות קבע בית הדין בפסק הדין את הנוסחה לחישוב התשלום המגיע לעובד, וכן קבע כי הצדדים יגישו תחשיב מוסכם ויבקשו מתן תוקף של

פסק דין
משלים לתחשיב. עוד נקבע כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה בנוגע לתחשיב, יגיש כל צד תחשיב משלו, ובית הדין יפסוק במסגרת

פסק דין
משלים את הסכום המגיע לעובד.
2.2.3. 2.2.3. יתר תביעות העובד נדחו.
2.3. 2.3. הצדדים לא הגיעו להסכמה, וביום 2.6.2004 ניתן

פסק דין
משלים, בו נדחתה תביעת העובד לתשלום בגין שעות נוספות.
2.4. 2.4. הודעת ערעור הוגשה ביום 7.7.2004.
3. 3. טיעוני המעבידה:
3.1. 3.1. פסק הדין מיום 4.4.2004 הומצא לעובד ביום 15.4.2004, וממועד זה יש למנות 30 יום להגשת הודעת הערעור.
3.2. 3.2. מכאן, שהערעור, שהוגש ביום 7.7.2004, הוגש באיחור של 52 יום מהמועד להגשת הערעור.
3.3. 3.3. פסק הדין מיום 4.4.2004 הכריע בכל העניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים. פסק הדין המשלים עסק בנקודה טכנית המתייחסת לרכיב אחד בלבד מבין רכיבי התביעה הרבים - רכיב השעות הנוספות - ובמסגרתו קבע בית הדין קמא איזה מהחישובים שהוגשו אליו על ידי הצדדים הוא מקבל. הודעת הערעור אינה מתייחסת כלל לקביעות בית הדין קמא בפסק הדין המשלים.
3.4. 3.4. לא זו בלבד שהערעור הוגש באיחור, אלא שהודעת הערעור גם לא הומצאה למעבידה או לבא כוחה.
3.5. 3.5. לא מתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור.
3.6. 3.6. סיכויי הערעור נמוכים.
4. 4. טיעוני העובד:
4.1. 4.1. שני חלקי פסק הדין מהווים

פסק דין
שלם ואחד, ועל פי השכל הישר, יש מקום להגיש ערעור אחד ויחיד. לו היו מוגשים שני ערעורים לבית הדין, בסמיכות זמנים, היה דבר גורם לסרבול.
4.2. 4.2. בית הדין קמא לא ציין את המועד להגשת ערעור בסיפת פסק הדין הראשון.
4.3. 4.3. בהתאם להלכה, יש להעדיף בירור תביעות לגופו של עניין.
4.4. 4.4. סיכויי הערעור טובים.
4.5. 4.5. לחלופין - יש להאריך את המועד להגשת הערעור, מהטעם שהוגש ערעור במועד על פסק הדין המשלים, ולכן טרם נתגבשה למעבידה חסינות מפני המשך ההליכים.
5. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובעת כמפורט להלן.
6. 6. המועד להגשת הערעור:
6.1. 6.1. עיון בפסק הדין מיום 4.4.2004 מעלה כי פסק הדין סיים את ההתדיינות בין הצדדים בכל עילות התביעה, למעט התביעה לגמול שעות נוספות. בכל העילות האחרות בנוגע אליהן ערער המבקש, קבע בית הדין אם התביעה מתקבלת אם לאו, וכן את הסכום המגיע לעובד בגין אותן עילות תביעה שנתקבלו. בעניין גמול שעות נוספות - קבע בית הדין את הנוסחה לחישוב התשלום, אולם לא קבע את הסכום המגיע למשיב, ועניין זה הושאר להכרעה בפסק הדין המשלים.
6.2. 6.2. העולה מן האמור הוא כי פסק הדין שניתן ביום 4.4.2004 הוא

פסק דין
חלקי, אשר סיים את ההתדיינות בין הצדדים בכל עילות התביעה, למעט התביעה לגמול שעות נוספות. קביעת בית הדין בנוגע לגמול שעות נוספות בפסק הדין מיום 4.4.2004 היא החלטת ביניים, שכן ההתדיינות בנושא זה טרם הסתיימה.
ראו: דב"ע נד/ 13 - 2 משה אלון נ' עירית ירושלים, עבודה ארצי כז (1) 294.
6.3. 6.3. לאור האמור, המועד להגשת ערעור על פסק הדין בכל העילות, למעט העילה לגמול שעות נוספות, היה 30 יום ממועד המצאת פסק הדין מיום 4.4.2004 לעובד, דהיינו 30 יום מיום 15.4.2004. המועד להגשת הערעור על פסק הדין בעניין גמול שעות נוספות, היה 30 יום מיום המצאת פסק הדין המשלים לעובד.
6.4. 6.4. מכאן, שהודעת הערעור של המערער הוגשה באיחור, למעט בעניין עילת התביעה לגמול שעות נוספות.
האם יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין?
6.5. 6.5. השאלה הבאה בה יש לדון היא - האם העובד הוכיח "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד.
6.6. 6.6. כידוע, המועד להגשת ערעור נקבע בחיקוק, ולכן הארכת המועד טעונה "טעם מיוחד". כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון במספר רב של החלטות
"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה. .. כל מקרה ונסיבותיו".
רע"א 9073/01 יהודית פרנקו - סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון כרך סא 32.
6.7. 6.7. כעולה מהבקשה, ב"כ העובד נתפס לכלל טעות בנוגע למועד הנכון להגשת ערעור על פסק הדין מיום 4.4.2004. בהתאם לפסיקה, טעות של עורך דין יכולה להיחשב נסיבה מקילה, בהצטרף לטעמים אחרים.
6.8. 6.8. במקרה הנדון, העובד לא איחר את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין קמא בעניין השעות הנוספות, כך שבכל מקרה תלוי ועומד ערעור, בעניין אחד, על פסק הדין. עובדה זו מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור. הן על פי פסיקת בית המשפט העליון, והן על פי פסיקת בית דין זה, קיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים, מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.
... קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין בפני
בית משפט מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. בשל כך, במקרה כזה, הדגש הוא על קיומו של טעם סביר לאיחור, ואף אם טעם זה אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה, הרי שבשים לב לקיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, די בו בדרך כלל כדי להצדיק מתן ארכה".
בש"א 2124/03 - א דולב חברה לביטוח בע"מ נ' עכסה כהן ואח' (כב' הרשם עודד שחם, מיום 1.4.2004).
ובבית דין זה נפסק כי:
"...יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם, כשלעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד (.....). הליך התלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד, במיוחד במקרה שלפנינו בו מדובר באותם צדדים, כששני ההליכים מכוונים כלפי אותו ערעור על

פסק דין
"
עא"ח 1005/02 קובטי הישאם ואח' נ' מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת (עבודה ארצי לג(60) 33.
וראו גם: בש"א 462/03 סופיה קומיסרוב נ' ישעיהו חי (החלטה מיום
21.10.2003).
6.9. 6.9. זאת ועוד. כעולה מהחומר שבתיק, ההתדיינות בין הצדדים לא הגיעה לסיומה עם מתן פסק הדין מיום 4.4.2004, אלא התמשכה עד לאחר מתן פסק דינו המשלים של בית הדין קמא, וכאמור הערעור הוגש בתוך המועד להגשת ערעור על פסק הדין. בנסיבות אלה, טרם נתגבשה אצל המעבידה "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים.
6.10. 6.10. בהתייחס לטענה כי העתק מהודעת הערעור לא הומצא למעבידה: המועד הקובע לצורך הקביעה אם ערעור הוגש במועד הוא מועד הגשתו לבית הדין. אמנם, לאי המצאת הודעת הערעור במועד לצד שכנגד יש השלכה על הכרעה בבקשה להארכת מועד, שכן כל עוד לא הומצא הערעור לצד שכנגד, יכול הוא לטעון להסתמכות על חלוף המועד להגשת ערעור. אולם, בנסיבות המקרה הנדון, משהערעור על פסק הדין המשלים הוגש במועד, והוא מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור גם בעילות התביעה האחרות, אין עובדה זו מביאה לתוצאה לפיה אין להאריך את המועד להגשת ערעור על קביעותיו האחרות של בית הדין קמא.
לאור כל האמור, המועד להגשת הערעור מוארך, ובקשת המעבידה למחוק את הערעור שהוגש נדחית.
אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, 11.1.2005, בהעדר הצדדים.

לאה גליקסמן
, רשמת








בשא בית הדין הארצי לעבודה 1419/04 מטיילי אירוס ירוחם א.א. (1992) בע"מ נ' חזי בהליקר (פורסם ב-ֽ 11/01/2005)