פסקי דין על אנדריי אנטואן אבו סיני | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1389/05 בל     27/11/2006




בל 1389/05 אנדריי אנטואן אבו סיני נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בל 001389/05


בפני
:
כב' השופטת שפר ורד
- שופטת ראשית
נציגת ציבור (עובדים): גב' אורה סיידא
נציג ציבור (מעבידים): מר מוני סגל

27/11/2006



בעניין:
אנדריי אנטואן אבו סיני



ע"י ב"כ עוה"ד
עו"ד אבו-ורדה סאמי

התובע


- נגד -



המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עוה"ד
לשכה משפטית
הנתבע

פסק דין


1. התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר בליקוי שמיעה ממנו הוא סובל כנובע מתנאי עבודתו בחשיפה לרעש.

2. להלן העובדות הרלבנטיות, כפי שהונחו כתשתית בפני
המומחית הרפואית שמונתה ע"י בית הדין -
א. התובע יליד 1965, התחיל לעבוד בתור צבעי רכב ובתור פחח מגיל 19 ועד היום.
ב. התובע התחיל את עבודתו במוסך גאבי טויל. שם עבד בערך כשמונה שנים - בפחחות וצבע. אחר כך עבד בתעשיות רכב דודג' במשך כשלושה שבועות עד חודש ימים בתור צבעי רכב. אחר כך ובמשך כשש שנים אצל מעסיק בשם בסאם, גם שם עבד בתור צבעי רכב ופחח. אחר כך עבד במוסך בחיפה אצל סאמי תומא במשך כשנה וחצי ועד שנתיים. אחר כך עבד בשירות מוסך זיבק אליאס מטבריה, שם עבד בתור צבעי רכב ופחח במשך שנה וחצי עד שנתיים, אחר כך עבד בשירות המעסיק תמיר הרצל, שם עבד בתור צבעי רכב, אך המוסך הינו מוסך לפחחות וצבע, ושם עבדו עוד שלושה עד ארבעה פחחים. במוסך הזה הייתה מחלקה לפחחות ומחלקה לצבע, אך המרחק ביניהם היה כשלושה מטר ולכן התובע היה חשוף לרעש מכונות וכלי עבודת הפחחים בזמן עבודתו ועבודתם. אחר כך עבד התובע אצל עוכל דאוד נגיב (בסאם) במשך חמש עד שש שנים. אחר כך עבד אצל רימון חילו במשך כ-11 חודשים רק בתור צבעי. אחר כך המשיך לעבוד במוסך עראבייה משנת 1999 בעיקר בתור צבעי, אך הוא גם עבד בתור פחח רכב וזאת עד 21/3/05
ג. התובע עבד שמונה שעות ליום כך במשך ארבעה ימים בשבוע בעוד שבשני ימים נוספים בשבוע, עבד חצי יום.
ד. התובע עבד בעיקר בתור צבעי רכב, אך כשנתבקש על ידי מעבידו, הוא גם ביצע עבודות פחחות.
ה. בחלק ממקומות העבודה לא הייתה הפרדה בין מחלקת הצבע לפחחות ולפעמים הייתה זו אותה מחלקה, ובחלק ממקומות העבודה, היו המחלקות סמוכות מאוד אחת לשנייה, ללא כל הפרדות פיזיות (קיר הפרדה וכד'), כך שהתובע היה תמיד חשוף לרעש של המכונות וכלי העבודה של הפחחים.
ו. התובע עבד, עד לפני כ-10 שנים ובמשך כ-4 שנים, ובאופן לא קבוע, אלא לפי קריאות מזדמנות, בערך פעם בשבוע, באולמי דור ובאולמי אבו מאהר, אולמות חתונה בתור מלצר.
ז. התובע עבד ברעש מזיק ומתמשך מעל 85 דצ' בכל זמן עבודתו.

3. ביום 13.08.06 ניתנה החלטה לפיה נתבקש המומחית של בית הדין, דר' אורי נחמה לתת חוות דעתה בתביעה הנדונה, בהתאם לעובדות שנקבעו, ולהשיב על השאלות שדלקמן –
א. מהי המחלה באוזניו ממנה סובל התובע?
ב. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954.
ג. האם ניתן לקבוע שכל אחד מהרעשים להם נחשף התובע, כמתואר לעיל, גרם לו לפגיעה injury ?
ד. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר לעיל, גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים?
ה. במקרה שכן - האם הייתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים?
ו. אם לא, היש לראות במצב הקיים תוצאה של הליך תחלואי רגיל?
ז. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין הליך תחלואי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה?
ח. האם התובע סובל מטנטון או לא.
ט. אם התשובה לשאלה ח' חיובית, האם יש קשר סיבתי בין הטנטון לבין עבודתו של התובע?

4. דר' נחמה השיבה בשלילה לשאלה האם עבודתו של התובע גרמה לו למחלת מקצוע כמוגדר בתקנות, וכך השיבה לשאלות בית הדין:
"1. התובע סובל מירידת שמיעה תחושתית עצבית בדרגה בינונית בשתי האוזניים.
2. לא. העקומה אינה מתאימה לעקומה של חשיפה לרעש. הוא מרכיב מכשיר שמיעה, לפי שמצאתי בכתובים משנת 1988, כלומר כבר אז ירידת השמיעה הייתה ניכרת.
3. לא.
4. לא.
6. ניתן לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואי.
7. החשיפה לרעש השפיעה באופן נמוך יותר מאשר התהליך התחלואי.
8. כנראה שכן.
9. הטנטון קרוב לודאי נובע מהסיבה של ירידת השמיעה – תהליך תחלואי.


5. לבקשת ב"כ התובע, הופנו למומחית שאלות הבהרה כדלקמן -
א. האם נכון שהתובע סובל מירידה בשמיעה באוזן ימין חמורה יותר מזו שבאוזן שמאל?
ב. האם נכון כי התובע הרכיב בהתחלה מכשיר שמיעה רק באוזן ימין ורק לאחר תקופה לא מבוטלת של עבודה בתנאי רעש מזיק הרכיב מכשיר שמיעה באוזן שמאל?
ג. האם נכון שהתובע סובל מירידה בשמיעה בתדירויות הגבוהות באופן חמור?
ד. בעת הרכבת מכשיר השמיעה באוזן ימין היה התובע כבר חשוף לרעש מזיק בעבודתו 4-5 שנים. האם סביר להניח כי עבודתו של התובע בתנאי רעש מזיק בתקופה הנ"ל היא זו שגרמה לו להרכיב מכשיר שמיעה באוזן ימין?
ה. אם התשובה לשאלה הקודמת שלילית, האם נכון שעבודתו בתנאי רעש מזיק החמירה את הפגיעה בשמיעתו באותה אוזן?
ו. האם נכון שעבודתו של התובע בתנאי רעש מזיק היא זו שהביאה אותו למצב שבו יזדקק למכשיר שמיעה גם באוזן שמאל?
ז. האם סביר להניח כי אילולא המשיך התובע לעבוד בתנאי רעש מזיק, מצב שמיעתו לא היה מחמיר באותה מידה שבה החמיר בפועל?
ח. האם בתשובותיך לשאלות הנ"ל, יש כדי לשנות קביעתך לגבי תופעת הטנטון?

6. בתשובה לשאלות השיבה המומחית כהאי לישנא -
"א. נכון.
ב. נכון.
ג. נכון – אבל השאלה חלקית בלבד לפיכך גם התשובה. כלומר, ישנה ירידה חמורה בתדיריות הגבוהות לעומת זאת ישנה גם ירידה קשה גם בתדיריות הנמוכות.
ד. לא.
ה. תנאי רעש מזיק החמירה את הפגיעה באותה אוזן קרוב לודאי, אך תרומתה פחותה בהרבה מאשר התהליך התחלואי.
ו. לא.
ז. לא סביר.
ח. הטנטון קיים קרוב לודאי, והוא מופיע בתדרים נמוכים, תופעה שגם היא נגד ירידת שמיעה עקב חשיפה לרעש."

7. הצדדים נתבקשו בהודעה מיום 24.10.06 להודיע לבית הדין מה עמדתם בתביעה בהתייחס לחוות הדעת ו/או לתשובות לשאלות ההבהרה, או שיש בדעתם להגיש סיכומים, כן צוין בהודעה שחוסר תגובה יחשב שאותו צד אינו מעוניין להוסיף על הסיכומים שהוגשו, והוא מסכים למסקנה העולה מחוות דעתה של המומחית, ולמתן

פסק דין
בהתאם.

8. מטעם התובע לא נתקבלה כל תגובה.
מטעם ב"כ הנתבע נתקבלו סיכומים ובהם הודגש כי יש לדחות התביעה ולאמץ את חוות הדעת.

9. המסקנה הברורה והחד משמעית העולה מחוות דעת המומחית ותשובותיה לשאלות ההבהרה, הנה שאין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה עליו מתלונן התובע, ואשר לגישת המומחית מצבו של התובע נובע מתהליך תחלואתי.

10. משכך, לא נותר אלא לדחות את התביעה שבפני
נו.
בהתחשב בעובדה שמדובר בתובענה למימוש זכות מתחום הבטחון הסוציאלי - לא ינתן צו להוצאות.

11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום ו' בכסלו, תשס"ז (27 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

שפר ורד
– שופטת

נציגת ציבור (עובדים)

נציג ציבור (מעבידים)










בל בית דין אזורי לעבודה 1389/05 אנדריי אנטואן אבו סיני נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/11/2006)