פסקי דין על שמעון כפיר | פסקי דין על המועצה הדתית מזכרת בתיה | פסקי דין על המשרד לענייני דתות |

3896/03 עב     28/11/2006




עב 3896/03 שמעון כפיר נ' המועצה הדתית מזכרת בתיה , המשרד לענייני דתות




1



בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
עב 003896/03



בפני
:
כב' השופטת דינה אפרתי

גב' טל בירנפלד, נ.צ.
עו"ד אריה ביטון, נ.צ.
תאריך:
28/11/2006



בעניין:
שמעון כפיר



ע"י ב"כ עו"ד
עוה"ד חגי קורצוויל
וזילברברג אורית


התובע
המשיב

נ ג ד


1 . המועצה הדתית מזכרת בתיה

ע"י ב"כ עו"ד אייל נון

2 . המשרד לענייני דתות

ע"י פרקליטות מחוז תל-אביב




הנתבעות
המבקשות

החלטה

בפני
נו שתי בקשות לסילוק תביעת המשיב על הסף, שהוגשו על ידי הנתבעות בתיק (להלן - המבקשות).

הרקע לבקשות

1. 1. המשיב כיהן בתפקיד סגן יו"ר המועצה הדתית מזכרת בתיה
כעשר שנים. לאחר סיום כהונתו עתר לבית הדין בתביעה להצהיר כי הוא זכאי לזכויות פנסיוניות כעובד מועצה דתית, וטען כי שימש בפועל כיו"ר המועצה לכל דבר.

2. 2. שתי המבקשות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית, וביום 29.8.06 הוגשה תגובת המשיב לבקשות.

טענות הצדדים

3. 3. המבקשת 1 טוענת לחוסר סמכות עניינית מהטעמים הבאים:

3.1 המשיב, אשר כיהן בתפקיד סגן ראש המועצה הדתית מזכרת בתיה
זכאי – אם הוא זכאי – לגמלה או לפיצויים מכוח החלטת שירותי הדת היהודיים (גמלאות לראש מועצה דתית וסגני), התשמ"א - 1981.

3.2 ההחלטה האמורה נתקבלה בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א – 1971, על פיו יחולו על גמלאות ראשי מועצות דתיות וסגניהם הוראותיו של חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות ולסגניו), התשל"ז – 1977.

3.3 על פי חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות ולסגניו), הסמכות הבלעדית על פי החוק נתונה לבית המשפט המחוזי.

3.4 לנוכח האמור, כל דרישותיו של המשיב לגמלה ולפיצויים, הסכמות העניינית לדון בהן מוקנית לבית המשפט המחוזי ולו בלבד, ואין לבית הדין האזורי סמכות לדון בהן.

4. 4. המבקשת 2, מדינת ישראל, טוענת לחוסר סמכות עניינית, מהטעמים הבאים:

4.1 דרישת המשיב לתשלומים שונים מקורה במשפט המנהלי, והיא מבוססת על הנורמות לתנאי שכר לנבחרים במועצות הדתיות, כפי שנקבעו בחוזרים של משרד הדתות, שהמשרד הנ"ל אימץ בשינויים המחויבים את נורמות השכר של משרד הפנים, לגבי נבחרים וממונים ברשויות המקומיות.

4.2 מהות היחסים והתביעה אינם עונים על התנאים הקבועים בסעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה. ראשית, אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד שכן המשיב הינו נבחר. שנית, טענותיהם של המועצה והמשיב אינם מתחום משפט העבודה, ואין להן דבר עם הוראות חוק הגנת השכר, שכן הסעדים שדורש התובע מקורם בהחלטת הגמלאות מיום 3.1.02 שקבעה כי אינו זכאי לגמלה.

4.3 פסק הדין בע"ע 1120/02 יוסף ועקנין נ' מועצה דתית אופקים (31.12.03) קובע כי לבית המשפט המחוזי סמכות ייחודית בתביעות שעילתן החלטת גמלאות, ולבית הדין לעבודה אין סמכות שיפוט עניינית בסוגיות אלו.

4.4 לחילופין מבקשת המדינה לעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעה בעתירה שהגישה (בג"צ 1898/06 מ"י משרד הפנים נ' בית הדין הארצי לעבודה, רסמי יעקוב), שכן השלכות עתירה זו רלבנטיות גם לגבי נבחרים במועצות הדתיות.

4.5 עתירת המדינה לבג"צ בעניין רסמי הנ"ל מכוונת כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1010/02 מ"י - משרד הפנים נ' רסמי יעקוב, עבודה ארצי, כרך לג (95), 47, ובו מבקשת המדינה מבג"צ לקבוע כי בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתביעות נבחרי רשויות מקומיות וכי אין לראות בהם עובדים לצורך חוק הגנת השכר.

4.6 כמו כן הגישה המדינה בר"ע על החלטת בית הדין האזורי לעבודה שדחתה בקשה דומה לסילוק על הסף בע"ב (ב"ש) 2737/04 יוסי נחמני נ' עריית דימונה (לא פורסם, 22.4.05), במסגרתה ביקשה המדינה מבית הדין הארצי לבחון מחדש את הלכת רסמי.

5. 5. המשיב בתגובתו טוען, בין היתר, כדלקמן:

5.1 המדובר בתביעה שהוגשה בתחילת 2003, והנתבעות עושות ככל אשר לאל ידן "למשוך זמן" בתיק ולא לנהל אותו והן פועלות בחוסר תום לב בניסיון לדחות את בירור התביעה לגופה ולהתיש את המשיב.

5.2 פסק הדין בעניין רסמי דן בשאלות נשוא בקשה זו וההלכות שנקבעו בו הינן ההלכות המחייבות למועד תגובה זו.

5.3 על בית הדין לבחון את מהות היחסים, שכן המשיב הינו עובד המשיבה ומשכך חוק הגנת השכר חל עליו, זאת גם בהיעדר חוזה בין הצדדים, היות והמשיב נבחר בבחירות.

5.4 תביעת המשיב הינה לגמלה ו/או לחילופין לפיצויי פיטורין ולא לגמלה בלבד כמצוין באופן שגוי בבקשה.

5.5 הבקשה לעכב את ההליכים בתיק עד להכרעה בבג"צ 1898/06 תמוהה ומוזרה. לעת הזו הלכת רסמי היא ההלכה המחייבת ומה שיוחלט בבג"צ (ככל שיוחלט אחרת) הינו דבר שטרם בא לעולם, אינו מצוי בידיעת בית הדין ואין להתחשב בו כלל.

דיון והכרעה

6. 6. סמכותו העקרונית של בית הדין לעבודה לדון בתביעות הנובעות ממערכת היחסים שבין נבחרי ציבור לגוף המעסיק אותו נקבעה בדנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב (4), 817, בו הוגמשו המבחנים הנהוגים להכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, על ידי יישומה של פרשנות תכליתית לחקיקה הרלוונטית בכל עניין. בהידרשו לשאלת תחולתם של יחסי עובד ומעביד בין נבחר ציבור המועסק מכוח הדין לבין הגוף בו הוא מועסק בו, קבע בית המשפט העליון כי אין מניעה לכך שלצד מערכת היחסים מתחום המשפט הציבורי, תחול מערכת יחסים מקבילה מהמשפט הפרטי:

"אמת, בין המועסק מכוח דין לבין הגוף בו הוא מועסק מתקיימת לרוב מערכת יחסים מתחום המשפט הציבורי. בגדריה של זו נקבעות חובות המועסק וזכויותיו. עם זאת, איני רואה, לכאורה, כל סיבה מדוע קיומה של מערכת יחסים זו מהמשפט הציבורי, תמנע קיומה של מערכת יחסים נוספת ומקבילה, בעלת אופי חוזי, בתחומי המשפט הפרטי."

7. 7. על סמכותו העקרונית של בית הדין לדון בתביעת נבחר ציבור לפיצויים ממועצה דתית בה כיהן כסגן יו"ר, אנו למדים מבע"ע 1120/02 יוסף ועקנין נ' המועצה הדתית אופקים, עבודה ארצי, כרך לג (58), 42 בו נידונה סוגיה הדומה מאד לזו הניצבת בפני
נו כעת – זכאות נבחר ציבור לפיצויי פיטורין ממועצה הדתית.

בית הדין הארצי פסק כי כאשר נתבעות זכויות מכוח חוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג – 1963, תבחן הזכות לפיצויים על דרך הפרשנות התכליתית של החקיקה ותיושם בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו הייחודיות והמסכת המשפטית, החלה על אותו מקרה: "בבואנו לבחון את זכויות הנבחר ככל שהן נובעות מחוק פיצויי פיטורין, נשים לנגד עינינו את תכליותיו של חוק זה, עליהן עמד חברי הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין צדקא. כפי שנאמר שם, נועדו הפיצויים, בין היתר, להוות תחליף לפנסיה, או לבוא כהכנסה חלופית עד למציאת מקום עבודה אחר. תכליות אלה ישימות – בהתאמה הנדרשת – אף בעניינו, בו דנים אנו בזכויות של נבחר, הממלא במהלך כהונתו ובמסגרתה תפקיד שתמורתו משולם לו שכר כדין. משפקעה כהונתו, או משהגיעה לסיומה, כמוהו כ"עובד" – אף הנבחר זקוק להכנסה לאחר פרישתו, או להכנסה חלופית עד שיימצא לו מקום עבודה אחר."

8. 8. עוד נקבע בפסק הדין כי שאלת זכויותיו של נבחר ציבור, לאחר שנסתיימה מערכת היחסים שבינו לבין המועצה אזורית, תבחן בבית הדין לעבודה באמצעות הסממנים עליהם עמדה כב' השופטת ארד בפסק הדין בעניין ועקנין, שהינם כדלקמן (שם, עמ' 5 לפסק הדין):

א. המקור לשכר ששולם לנבחר במהלך כהונתו - הסדר שבחוק, הסכם קיבוצי, או אחר.
ב. ההסדר החוקי המסדיר זכויותיו של הנבחר שהשתכר, עם פקיעת כהונתו, או בסיומה (להלן: הסדר הפרישה).
ג. האם הסדר הפרישה הולם את הזכויות המוענקות לעובד לפי חוק פיצויי פיטורים, ואין בו כדי קיפוח זכויותיו של הנבחר, בנסיבות העניין.
ד. אם נמצא שקופחו זכויותיו של הנבחר שהשתכר, או לא הוסדרו, לעת סיום כהונתו, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, לא מן הנמנע כי אותו נבחר ייחשב כעובד, לצורך הגשמת זכויותיו לפי חוק פיצויי פיטורים ובמסגרתו.

9. 9. לאחרונה שב בית הדין הארצי וחזר על סמכותו העניינית של בית דין זה לדון ולהכריע בעניינים כגון אלה, בע"ע 1010/02 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' רסמי יעקב ואח', עבודה ארצי, כרך לג (95), 47. בית הדין הארצי אימץ את הגישה לפיה יש שאלת הסמכות העניינית תיבחן לנוכח תכליתו של משפט העבודה בכללותו, "שהוא הבטחת זכויות מינימאליות לעובד, וכי יחסי עבודה יכול ויקומו בין צדדים גם כאשר אין חוזה עבודה בין הצדדים."

10. 10. בעניינו, המשיב כיהן כנבחר ציבור של מועצה דתית ובמהלך כל תקופת כהונתו שולם לו שכר כדין. תביעתו לבית דין זה הינה בגין זכויות האמורות להוות לו תחליף לפנסיה, או לבוא כהכנסה חלופית עד למציאת מקום עבודה אחר. מכאן שבהקשר זה מוסמך בית הדין לבחון שמא קופחו זכויותיו של הנבחר, וכי לא מן הנמנע שייחשב כעובד לצורך הגשמת זכויותיו לפי חוק פיצויי פיטורים.

11. 11. אין בידנו לקבל את טענת המדינה לפיה לאור פסק הדין בעניין ועקנין, מסורה לבית המשפט המחוזי סמכות שיפוט ייחודית בתובענה זו.

ראשית, תביעתו של ועקנין נידונה בבית הדין והסוגיה העובדתית והמשפטית שעלתה בו נבחנה על כל היבטיה והוכרעה לגופו של עניין. מכאן שפסק הדין בעניין ועקנין מלמדנו על סמכותו של בית הדין לבחון האם נשללו זכויותיו של נבחר הציבור והאם זכאי הוא להסדר חוקי הולם כגון פיצויי פיטורים.

שנית, סמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי לדון בערעורים על החלטות גמלה ושיעוריה, מעוגנת בסעיף 5(ב) לחוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), תשל"ז – 1977, הקובע כי:"הרואה עצמו מקופח בהחלטה בדבר זכויות לגמלה ושיעורה או לתשלומים אחרים ושיעוריהם לפי חוק זה... רשאי לערער לפני בית המשפט המחוזי". מכתב התביעה שהגיש המשיב עולה כי המשיב טוען לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין המבקשת 1, ועותר לסעד שיצהיר על זכאותו לזכויות הנובעות, בין היתר, מחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. סעד זה הינו, כידוע, בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ומכאן שבית הדין מוסמך לדון בתביעה זו על מכלול היבטיה, אפילו נתבע סעד זה לחילופי חילופין.

יחד עם זאת, בבואו לבחון את טענות המשיב - ככל שהן מתייחסות לגמלה - ינחה את עצמו בית הדין למסגרת הדיונית כפי שזו הותוותה בעניין ועקנין, לאמור: "בית-הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בהשגותיו של המערער על שיעור המענק. תביעתו של המערער בנדון זה, המכוונת נגד המנהל הכללי של משרד הדתות... מקומה להתברר בבית-המשפט המחוזי, אשר לו הוענקה הסמכות שבדין."

12. 12. לפיכך אנו קובעים כי בית דין זה מוסמך לדון בתובענה זו ומכאן שדין הבקשות לסילוק על הסף מחוסר סמכות עניינית להידחות.

הבקשה לעיכוב הליכים

13. 13. אין בידנו להיעתר לבקשת המדינה לעכב את ההליכים בתובענה זו בשל עתירת המדינה לבג"צ לביטול הלכת רסמי. אין די בהגשת העתירה לבג"צ - אפילו נסמכת היא על הערכה והשערה בדבר סיכוייה הטובים - בכדי לעכב את ההליכים בתובענה זו.

14. 14. אף את הבקשה לעיכוב ההליכים - ככל שזו נסמכת על בקשת רשות ערעור שהוגשה בעב (ב"ש) 2737/04 יוסי נחמני נ' עריית דימונה - אין בידנו לקבל (להלן: "נחמני").

בית הדין הארצי דחה זה מכבר את הבר"ע שהגישה המדינה על החלטת בית הדין האזורי בשאלת סמכותו העניינית של בית דין זה לדון בתובענות מסוג זה (ראה: בר"ע (ארצי) 849/05 מדינת ישראל, משרד הפנים נ' יוסי נחמני, 19.12.05, לא פורסם).

את ההחלטה מנמק כב' הנשיא אדלר כדלקמן:

"סוגית מעמדו של נבחר ציבור באספקלריה של חוק הגנת השכר ושאלת סמכותו של בית הדין לדון בעניין זה, נדונה והוכרעה על ידנו בע"ע 1010/02 מדינת ישראל - יעקב רסמי. המבוקש בבקשת רשות הערעור הוא עריכת בחינה מחודשת של הנפסק בעניין רסמי. איני סבור כי יהא זה מן הנכון להידרש פעם נוספת לסוגיה זו במסגרת ערעור על החלטה מקדמית. בית הדין האזורי ינהל את ההליך העיקרי ברציפות, תוך שיתן בפסק דינו ביטוי לשאלות המשפטיות העולות בעניין רסמי ולטיעוניה של המדינה כנגד פסק הדין".

15. 15. לפני מספר ימים ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע בעניין נחמני הנ"ל, במסגרתו שב בית הדין וחזר על ההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין רסמי בשאלת סמכותו העניינית של בית הדין לדון במחלוקות הנוגעות לתנאי עבודתם של נבחרי ציבור (עב 2737/04 יוסי נחמני נ' עריית דימונה, לא פורסם 11.9.06):

"גישה זו אומצה על ידי בית הדין הארצי אשר קבע כי יש לבחון את הסמכות העניינית לנוכח תכליתו של משפט העבודה, שהוא הבטחת זכויות מינימאליות לעובד וכי יחסי עבודה יכול ויקומו בין צדדים גם כאשר אין חוזה עבודה בין הצדדים. ב"כ המדינה מרחיב לעניין זה ושוב נאמר, כי מצאתי טעם בדבריו ואולם משאין הבדל בין הנדון בתיק זה לבין הנדון בעניין רסמי, איני רואה כאמור מקום לסטות מהלכת רסמי המחייבת את בית דין זה.

16. 16. היות ומדובר באותן הנסיבות, הרי שגם אנו איננו רשאים לסטות מההלכה המחייבת את בית דין זה.

17. 17. מטעמים אלה אין מקום להורות על עיכוב הליכים.

סוף דבר

18. 18. הבקשות שבכותרת נדחות.

19. 19. המבקשים יגישו תצהירים מטעמם תוך 30 יום עם עותק עותק ישירות לב"כ הצדדים. התובע יהיה רשאי להגיש תצהיר משלים בהתייחס לתביעה שכנגד בלבד, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת תצהירי הנתבעות. לתצהירים יצורפו כל המסמכים הרלוונטיים שבדעת הצדדים להגיש לתיק בית הדין.

20. 20. המבקשות תישאנה בהוצאות משפט ושכ"ט התובע בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪ כל אחת, בתוספת מע"מ כחוק שישולמו למשיב בתוך 30 יום.


לעיוני בעוד 30 יום לקביעת מועד הוכחות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

_______________ _______________ ________________
דינה אפרתי
, שופטת גב' טל בירנפלד, נ.צ. עו"ד אריה ביטון, נ.צ.














עב בית דין אזורי לעבודה 3896/03 שמעון כפיר נ' המועצה הדתית מזכרת בתיה , המשרד לענייני דתות (פורסם ב-ֽ 28/11/2006)