פסקי דין על חב' רצף בשומרון (1985) | פסקי דין על חב' גיא אילת - כבישים הנדסה ופיתוח | פסקי דין על משה בן רחמים תשובה |

1180/04 פ     11/12/2006




פ 1180/04 מדינת ישראל נ' חב' רצף בשומרון (1985) בע"מ , חב' גיא אילת - כבישים הנדסה ופיתוח בע"מ , משה בן רחמים תשובה




1
בתי המשפט

פ 001180/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
11/12/2006
תאריך:
כב' השופט חנן אפרתי

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

מס קניה ומע"מ ת"א
באמצעות
נ ג ד

1. חב' רצף בשומרון (1985) בע"מ
ח.פ 511076499 (להלן : "רצף")
באמצעות הנאשם 3
2. חב' גיא אילת - כבישים הנדסה ופיתוח בע"מ
ח.פ 512220724 (להלן "גיא")
באמצעות הנאשם 3
3. משה בן רחמים תשובה
מ.ז 051878882
באמצעות ב"כ עוה"ד עמית בר טוב
במינוי הסנגוריה הציבורית

הנאשמים

התייצבו הצדדים:
התובע עו"ד וויסבאום

הסנגור עו"ד עמית ברטוב
הנאשם 3 בעצמו.

ביהמ"ש מבהיר לצדדים את עיקרי הכרעת הדין ומוסר לצדדים את הכרעת הדין בעצמה.
הכרעת דין

רקע עובדתי ופרטי האישום
בפני
שתי חברות שהתאגדו ונרשמו כדין בישראל, ומנהלן/פקיד פעיל בהן שהואשמו בכתב האישום המתוקן בשנית במ/1 מה-25.9.06 בביצוע העבירות הבאות כמפורט להלן:

באישום הראשון המתייחס לנאשמים 1 ו-3 הואשמו הנאשמים בביצוע העבירות הבאות:
1.חמש עבירות זהות של מסירת ידיעה כוזבת ו/או דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור במטרה להתחמק ו/או להשתמט מתשלום מס. - עבירות על הוראת סע' 117 (ב)(1) לחוק מע"מ.
2. לנאשם 3 בנוסף חמש עבירות זהות על הוראת סע' 119 לחוק מע"מ.

לשיטת התביעה הייתה נאשמת 1 חייבת להגיש דו"חות תקופתיים באמצעות מנהלה/בעליה, נאשם 3, כקבוע וכמתחייב מכוח חוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "החוק " ו/או :"חוק מע"מ") ותקנותיו.

באישום הראשון מואשמים נאשמת 1 ונא' 3 בביצוע העבירות הבאות:
נאשמת 1 הגישה באמצעות נאשם 3 ארבעה דו"חות שכללו ביודעין ידיעות כוזבות באופן שהסכום לתשלום לא תאם את הסכום שהיה אמור להתקבל מהחסרת סכום מס התשומות מסכום מס העסקאות. ובדרך זו חמקו הנאשמים מתשלום מס ערך מוסף בסך 155,339 ₪ כמפורט בטבלה המופיעה בחלק העובדתי לכתב האישום
מ/1 בסיפא לסע' 2 באישום הראשון.

באישום השני מואשמים נאשמת 2 ונא' 3 בביצוע העבירות הבאות:
1 .שש עבירות זהות של מסרת ידיעה כוזבת ו/או דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כוזבת כאמור, כל זאת במטרה להתחמק ו/או להשתמט מתשלום מס,
על הוראת סע' 7(ב)(1) לחוק מע"מ.

2. לנאשם 3 בנוסף 6 עבירות זהות על סע' 119 לחוק מע"מ.

לשיטת התביעה נאשמת 2 הגישה באמצעות נאשם 3 שישה דו"חות תקופתיים שכללו ביודעין ידיעות כוזבות, בדרך שהסכום לתשלום לא תאם את הסכום שאמור היה להתקבל מהחסרת סכום מס התשומות מסכום מס העסקאות, ובדרך זו התחמקו הנאשמים מתשלום מע"מ בסך 64,550 ₪, כמפורט בטבלה בסיפה לסע' 2 לפרק העובדתי של אישום 2.
ציר המחלוקת הטעון בירור וקביעה, ועובדות מהפרק העובדתי לכתב האישום, שיקבעו בהסכמה הדדית בממצא

עם הגשת כתב האישום המתוקן בשנית (מ/1) ב-25.9.06 (לאחר שמיעת הוכחות) הוסכם כי כל שנטען עובדתית בכתב האישום על שני אישומיו אכן אירע.

למעט קיומו של היסוד הנפשי במעשיו של נאשם 3 (ונאשמות 1 ו-2, החברות שפעלו באמצעותו).

לשון אחרת. לשיטת התביעה מעשיו של נאשם 3 המפורטים בכתב האישום בוצעו במודע ובכוונה כדי להערים על שלטונות המס ולהפיק רווחים שלא כדין בהסתמך על מצגי שווא מהפחתת נטל המס שהיה עליו לשלם על פי דין אילו היה פועל כשורה. ואילו לשיטת ההגנה, הנאשם פעל כפי שפעל בתום לב ובהעדר כוונה פלילית.

אשר על כן ובהסתמך על שצוין זה עתה ייקבע כממצא עובדתי כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום על שני אישומיו כך אכן הווה כמפורט להלן:

1. 1. נאשמות 1 ו-2 היו חברות רשומות שהתאגדו כדין ופעלו באמצעות נאשם 3 ששימש כמנהלן הפעיל.
2. 2. שתי הנאשמות היו רשומות כדין כעוסקות ע"פ חוק מע"מ והיו חייבות בחובת דיווח על פי דין לרשויות המס.
3. 3. כל המפורט עובדתית בסע' 2 לאישום 1 לרבות פירוט הסכומים והמועדים הנזכרים בטבלה - מדויקים, נכונים ומשקפים נכונה ובמדויק את אשר ארע. זה המצב ואלה הם פני הדברים באשר לכל הנזכר ולכל המפורט (מועדים וסכומים) בסע' 2 לאישום השני.

כל אלה, כזכור, ייקבעו כעובדות שהוכחו, למעט קיום היסוד הנפשי בתודעת
נאשם 3 (כוונה ומודעות לביצוע מעשה העבירה) שבאשר לקיומו שנויים הצדדים, כזכור, במחלוקת. ונטל הוכחתו נשאר מונח לפתחה של התביעה.
דיון והחלטה

לשיטת התביעה הוכח קיומו של היסוד הנפשי כיוון ש:
1. על פי דין ניתן לקבוע ולהקיש אודות קיומם של מודעות וכוונה בכלל והיסוד הנפשי בפרט, לאחר ניתוח, בחינה ובדיקת מעשי הנאשמים, כאשר הללו, המעשים, נבחנים ונבדקים גם בהקשר לזמני ביצועם והצורך לביצועם, הכל על פי ובהסתמך על הראיות שהוצגו לביהמ"ש, התרשמות בית המשפט מעדויות העדים, ולבסוף ובחזקת מעין מאסף, ניסיון חייו והגיונו של היושב בדין.

תימוכין לכך ניתן למצוא במסתמך ובמאובחן על ומע"פ 2606/04 פלוני נ' מדינת ישראל
תק- על 2006(2) עמ' 763.
ובפסקי הדין הבאים המאוזכרים בו (ע"פ 7362/01 סעד נגד מדינת ישראל
פ"ד נז'(2)241, ע"פ1335/91 אבו פאדה נגד מדינת ישראל
, פ"ד מו(2)120, ע"פ 566/89 מרציאנו נגד מדינת ישראל
פ"ד מו(4)539).

מן המקובץ ((סע' 20 (תיקון תשנ"ד) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, והפסיקה הנזכרת) עולה כי על כוונת הנאשם ומודעותו לתוצאות מעשיו בכלל ולעינינו בפרט, כי אם בכוונת הנאשם, מטרת מעשיו ומכלול פעילותו נועדו להתחמק/להשתמט מתשלום מס, אשר על כן על התביעה להוכיח כי הנאשם היה מודע לתוצאה ולטיב המעשה, כל אלה ע"פ מבחני ההיגיון והסבירות בהקשר לנסיבות בכלל ולנסיבות אירועי תיק זה בפרט.

2. כוונה ומחשבה פלילית עולה במפורש ובמשתמע מהנסיבות והראיות כמפורט להלן:

2.1. ת/9 הודעת הנאשם מה-11.4.02 באשר לאירועי האישום הראשון (נא' 3+
נא' 1).

לאחר שנדרש הנאשם להתייחס במישרין לשאלה מדוע דווח בחוסר על דוות החודשים 2/01, 3/01, 4/01 ו-6/01, השיב בעמ' 2 ש" 2:
"בעקבות חסר תזרים מזומנים יצר בעיות כלכליות בעסק.."
קרי, על פי כל הגיון, ועל פי כל הקשר דברים סביר, הנאשם היה מודע כי בדרך זו של דיווח חסר יקל מעצמו ומהנאשמות את הנטל, ואשר על כן פעל כך במודע, ובכוונה, כדי למזער שלא כדין את הפסדיו ו/או להיטיב את מצבו ומצב הנאשמת, כל זאת בהסתמך על דיווח כוזב ביודעין. כך לשיטת התביעה. לענייננו מוצא אני כי כאן, נקודתית ולעניין זה כל שנותר עדיין טעון בחינה ובדיקה האם פעל כפי שפעל, ועשה את שעשה, אמנם ביודעין, נעשה על ידו/ומטעמו במזיד ובכוונת מכוון, או שמה נעשה בתום לב.

2.2. עדותו של עד תביעה מס' 3, מר אשר ליסטר .

עד זה מונה בינואר 2001 ע"י הנאשם לשמש כמנהל אדמיניסטרטיבי בנאשמת 1. עד זה העיד על דרך התנהלותו שלו והתנהלות הנאשם בחברה בזמן הרלוונטי כדלקמן:

"קבלתי הוראות ממר משה תשובה בלבד (נא' 3 -ח.א), הייתי בא אליו הביתה, עולה למעלה ומראה לו והוא היה חותם על שיקים והוא היה הקובע ובעל הבית, לגבי הגשת הדוחות התקופתיים למע"מ - כל מה שהיה היה בידיעתו של תשובה הוא חתם על השיקים..." (ראה עמ' 29 בשורות 19-22).

ובהמשך בעמ' 30 לפרוטוקול בש' 1-4 המשיך העד וציין:

"עיינתי בדוחות המע"מ ואני יודע שלא היה כסף לשלם. התשומות וההכנסות היו בסדר אך לא היה כסף לשלם. אני לא בעל הבית של החברה מי שניהל את החברה היה תשובה (נא 3 - ח.א). תשובה נתן את ההוראה להגיש את הדוחות. כל מה שנעשה בחברה הפוסק האחרון היה תשובה".

מדברים אלה עולה כי מי שפיקח, דווח בזמן אמת, החליט ואף נשא בתואר מנהל ובעלים בנאשמת 1 היה נאשם מס' 3. וככזה, וכאדם בוגר, שגם מכוח החזקה שבדין כי הינו יודע את הדין, פעל כפי שפעל במודעות ובכוונת מכוון. כ"ז בין היתר ובעיקר כיוון שהיה זה הוא, במישרין ובאופן בלתי אמצעי, שהורה להגיש את הדוות כפי שהוגשו. כך לשיטת התביעה.

2.3. ע.ת 4 מר אילן ח'טאב. עד זה עבד כמנהל חשבונות בנאשמות 1 ו-2 מחודש פברואר 1995 ועד מאי 2001.

עד זה העיד בעמ' 35 ש' 19 עד עמ' 36 ש' 7. ובכוונת מכוון יובאו דבריו אלה במלואם:

"בתקופה מסוימת היו קשיי נזילות לחברה ולא היה כסף ולא היה איך לשלם את הדוחות. ואני מלכתחילה לא דיווחתי ודברתי עם חנה המפקחת במע"מ אילן (צ"ל אילת - ח.א), ואמרה שעדיף לא לדווח אם אין מה לשלם. לא דיווחתי וחיכיתי שיהיה כסף. קראו לי משה תשובה (נא' 3 - ח.א) וליסטר (ע.ת 2- ח.א) למשרד ושאלו אותי מה אני עושה עם הדוחות למע"מ, ואמרתי להם שאני לא מדווח מאחר שאין כסף לשלם. והם אמרו, לא אנחנו רוצים שכן תשלם, שאדווח את המס על עסקאות אמיתיות אך בסכום לתשלום תרשום 10 אחוז או סכום שהם יגידו לי. וזה מה שעשיתי אז (ההדגשה שלי - ח.א). ציפיתי שמע"מ יחזירו את הדוחות והם לא החזירו. הכל היה בהנחיית תשובה וליסטר.... לגבי הדו"חות של נאשמת 2 היה אותו דבר, ההנחיות נתנו לי משה תשובה וליסטר. משה תשובה היה הבעלים והמנהל הראשי ועל פיו יישק דבר".

בחקירתו הנגדית של העד בעמ' 38 לפרוטוקול בש' 16-עמ' 39 ש' 3 העיד העד כי:
"ש. אמרת בחקירתך לתשובה כשאשר ליסטר היה נוכח שאין כסף לשלם את הדו"חות?
ת. הם אמרו לי שאין כסף. אני אומר שאני צריך לשלם משהו, והם אמרו שאין כסף.
ש. אמרת שלא הגשת את הדו"חות כי לא היה כסף.
ת. נכון.
ש. אמרת שמשה תשובה אמר לך שאין דבר לא להגיש דו"חות, לפחות צריך להגיש דוחות עם נתונים נכונים ולשלם 10 אחוז?
ת. כן, הוא אמר לעשות כך, כי אני אמרתי שאני דברתי עם מע"מ אילת והוא אמר שככה אנחנו עושים בסלע, וזה היה בניגוד לדעתי. כשהוא נתן הוראה כל הדוחות אחורה דווחו על הסכומים שהוא אמר...".
מן המקובץ עד כה (דבריו של מר ח'טאב והמוסכמות שנקבעו כממצא) עולה לשיטת התביעה כי הנאשם עודכן ע"י העד ח'טאב כי אין להגיש דוחות חלקיים. יש להגיש דו"חות או לא הגישם ואין שום דרך שלישית בין שתי האפשרויות דנן. לשון אחרת. שעה שהנאשם הורה את אשר הורה (תשלום חלקי על הדוחות והגשתם כפי שהוגשו) ידע ידוע היטב כי הדבר אסור, לא מקובל ובניגוד לחוק. על אחת כמה וכמה כאשר הנאשם בעצמו הודיע לעד כי גם בחברה משפחתית אחרת, חב' סלע, דווח באותו אופן לקוי וחסר בהוראתו ובידיעתו. כך לשיטת התביעה.

2.4 גרסת הנאשם בעדותו בחקירה ראשית.

בעמ' 45 ש' 7-9 לפרוטוקול השיב הנאשם לשאלת הח"מ כמפורט להלן:
"למה לא ניגשת למע"מ ומסרת להם?
אני חושב שהשותף היה כן במע"מ והיה בהסדר עם מע"מ ביטוח לאומי ומס הכנסה. אני לא הייתי באילת אלא בת"א והייתי טס פעם בשבוע"

בהמשך עדותו בפני
באותו עמוד בש' 14-23 העיד הנאשם כי:
"הגשנו דווח אך בסכומים לא נכונים ואני ידעתי שזה לא נכון... כל הסכומים נכונים רק הסכום לתשלום היה רשום או 10% או שקל.
לא ניסיתי להתחמק, אם לא הייתי רושם את ההכנסות הייתי יכול להתחמק . אך רשמתי במדויק.
ניהלתי עסקים בשני מקומות. בעבר ניהלתי עסקים. במקרה דומה בסלע שמנוהלת באשדוד, היינו מדווחים שקל וגב' סוניה באשדוד שאני מכיר אותה אישית, והיא הייתה מתקשרת והיינו אומרים לה שחזר שיק גדול ותוך חודש יכנסו תשלומים, היה נכנס והיינו משלמים. כך עשינו שנים ולא הייתה בעיה".

מן המקובץ עולה כי הנאשם ידע ידוע היטב כיצד הונו הדוחות וכי המדווח בהם לא עומד בתנאי הדיווח ובתקנות התקפות על פי דין לעניין זה.

לשון אחרת, במודע הנאשמים לא דיווחו דיווחי אמת כנדרש בדין.

לשיטת התביעה אין לקבל את טיעונו של הנאשם כי דיווח כפי שדיווח בסמכות וברשות וללא כוונת העלמה מהטעמים הבאים:

1. נאשם 3 הוא זה שהורה, ביודעין ובכוונה, את ההוראה להגיש את הדו"חות כפי שהוגשו. קרי כאשר הם כוללים ידיעה כוזבת בדבר הסכום לתשלום. סכום המופחת משמעותית מהסכום עליו היו חייבים הנאשמים לדווח ולהעביר על פי דין לקופת האוצר.

2. גרסת הנאשם כי בעבר פעל בצורה זהה בסמכות וברשות ובידיעת שלטונות המס, כפי שתיאר כיצד התנהל ודיווח בחברת סלע באשדוד, מצביעה על כך כי במודע ולאורך זמן נקט נאשם 3 בדרך זו כבשיטה. כ"ז, כאמור, כאשר נהיר לו היטב, כי הינו מדווח דיווח שיקרי ושלא ע"פ הנדרש בדין. ולעניין זה, ובדרך התנהלות זו מילא אחר כל הדרישות הנקובות בסע'20 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. "לעניין הכוונה ראייה מראש את התרחשות התוצאות כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה לגרמן". לשון אחרת, כאדם בוגר שחזקה עליו שיודע הוא את החוק, וכאדם בוגר שכשרותו המשפטית עימו, סביר ביותר בנסיבות אלה במיוחד לאור פעילות העסקית המתמשכת כי הבין, לפני, ובזמן המעשים את אשר הוא עושה על כל ההשלכות והתוצאות הנובעות מכך. שכן סביר שצפה מראש את התוצאה - תשלום מופחת ושלא על פי דין אפילו במשך פרק הזמן שחלף בין המועד לדיווח וביצועו ועד לקבלת התשלום העתידי לו ציפה, התשלום שלאחר קבלתו התכוון הנאשם, לדבריו, לשלם לאוצר את המגיע. בפרק הזמן הזה שוכנעתי אני, כותב שורות אלה, כי באו לעולם היסוד הנפשי, הכוונה, המעשה הפלילים, הטעונים הוכחה לצורך הרשעת הנאשמים.

תימוכין לקביעה זו מצאתי גם במקומות הבאים:
עמ' 47 לפרוטוקול הדיון בין השורות 14-19 שם העיד הנאשם כהאי לישנה:

"ש. ידעת לפני שנתת את ההוראה לח'טאב שלא הוגשו דוחות?
ת. בגלל זה תיקנתי את זה והגשנו את הדוחות עם תשלום מזערי. זה היה בהוראתי, והם בצעו את הוראתי. חשבתי שזה נכון. לא שכנעו אותי אחרת. אם אומרים לי שמע"מ אמר ככה הייתי פועל אחרת.
ש. למה לא עשית הסדר עם מע"מ?
ת. מי שישב מול מע"מ ומס הכנסה היה שמעון רייקין".

כאן ולעניין נקודתי זה אציין, כי הנאשם לא ציין שפנה לאיש מקצוע שהדריכו ואמר לו שעליו לנהוג כפי שנהג, ולא העיד איש שאישר/אימת/ביסס את שטען. ודי לי בכך לעניין זה. ( כזכור, חאטב לא עומת ושמעון רייקין לא זומן להעיד).

בעמ' 49 לפרוטוקול ש' 1-3 שב הנאשם ומאשר שלא הגיע לשום הסדר עם מע"מ (הסדר שהיה מאיין את פליליותה של הכוונה) וגם ציין שאין לו, פרט לגרסתו שלו שום ראייה/הוכחה שתתמוך בטיעונו.

טיעוני ההגנה

עיינתי עיין היטב בסיכומיו, והנמקותיו המלומדות והערוכות כדבעי של ב"כ הנאשם. עיינתי ושבתי וקראתי. ובקצרה שהינה בבחינת מן המעט המכיל את המרובה, יאמר כי מצאתי שבכל מה שנטען והונח בפני
ע"י ההגנה לא מצאתי דיות מספקת שתקעקע את גרסת התביעה ו/או שתותיר את הספק הראשוני באשמת הנאשמים ושישאיר את חזקת החפות על כנה.

כל מבחני המציאות ודרך התנהלות עוסקים עם פקידי המס לה טען הסנגור לא הוכחו. ואם נטען לקיומן, הקול הקורא לעשות כן, כאן ובנסיבות תיק זה, נותר רפה וחלש, מטעם מרכזי וכבד משקל אחד, המושתת על מבחני הגיון וניסיון חיים מחד וחובת התנהלות הנקובה בדין מאידך. קרי חזקה עלי כי מנהל חברות, שפרנסתו ועיסוקו העיקרי בחייו הבוגרים הוא ניהול חברות, ראשית ינהל, יפעל ויתנהל בתבונה עסקית ואך ורק על פי דין. דהיינו, שיחפש, יגלה, ימצא, ימציא, יחדש פיתרונות למצוקות ומשברים ניהוליים, עסקיים, כלכליים, ומימוניים אך ורק במסגרת החוק והדין הקיים. ואל ינסה למתקן עיוות בעיוות.
לדוגמא בעניינו אם היה פונה לרשויות ומנסה להגיע לפריסה/דחיית תשלום הכל במסגרת הדין ושיקול הדעת המוקנים לפקידי מע"מ, לא היה חוצה הנאשם את הגבול בין המותר לאסור. מוצא אני לחזור ולציין את שידוע וצריך להיות נהיר לכל, שהוראות החוק בכל החוק הפלילי בפרט הינן בעלות קווי אופי בינאריים. קרי ישנה התוויה ברורה בין מותר לאסור. ואין ולא צריך להיות בכלל ובעבירות מס בפרט. מעין "שטח דמדומים" בו קיימת הסכמה, כנטען ע"י הנאשם, לדיווח שמלכתחילה לקוי, לוקה ביודעין ובכוונת מכוון בחסר ויוצר מצג שווא, המעמם ו/ואו מאיין את השקיפות העסקית המתמדת, המוגנות ע"י הוראות החוק שהפרו הנאשמים, בעבירות אותן ביצעו הנאשמים יש, אולי הפרה מתונה. אך הללו לעבירות לכל דבר יחשבו. נכון ששלטונות המס אומנם אמונים על ביצוע פעולות חשבון פשוטות, כפי שטען הסנגור ודי היה במבט בדיווחים כדי לראות שבגוף הדיווח מדווח נכונה על העסקאות ורק המס המדווח מדווח בחוסר ניכר. אך מוצא אני כי בהגשת הדו"חות מגיש הדו"חות לא בוחן את פקידי המס בחשבון. נהפוך הוא. רשויות המס נותנים אמון בנישום ומקבלים את דיווחיו. ורק בבקרות היזומות לרוב על ידם, מתגלים ליקויים. אשר על כן מוצא אני שגם בהתנהלות זו של צפייה שבפרק הזמן הלא מוגדר שבמהלכו סבר נאשם 3 ונאשמות 1 ו-2 באמצעותו, ש"עד שתתגלה התקלה אולי יונח לי" באה לעולם אותה כוונה פלילית וידיעה שלשיטת התביעה באה לעולם בנסיבות דנן.

סוף דבר
מהטעמים בהם נקבתי ואליהם התייחסתי במהלך הכרעת הדין . מצאתי לנכון לאמץ ולקבל את טיעוני התביעה ומסקנותיה ולהעדיפן על טיעוני ההגנה . לכן , ובשל כל אלה יורשעו הנאשמים בכל שיוחס להם עובדות ועבירות כנקוב סכת האישום המתוקן על כל אישומיו.

ניתנה והודעה היום כ' בכסלו, תשס"ז (11 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים.

_____________
חנן אפרתי
, שופט
החלטה
נדחה לטיעונים לעונש ליום 27.2.2007 שעה 9:00.

הובהרה לנאשם/ים חובת התייצבותו/ם שאם לא יתייצב/ו ישפט/ו בהעדרו/ם.
ניתנה והודעה היום כ' בכסלו, תשס"ז (11 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים.

_____________
חנן אפרתי
, שופט








פ בית משפט שלום 1180/04 מדינת ישראל נ' חב' רצף בשומרון (1985) בע"מ , חב' גיא אילת - כבישים הנדסה ופיתוח בע"מ , משה בן רחמים תשובה (פורסם ב-ֽ 11/12/2006)