פסקי דין על לוי אלון | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2887/05 בל     17/12/2006




בל 2887/05 לוי אלון נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
בל 002887/05
בפני
:
כב' השופטת נטע רות

נ.צ.ע. גב' אפרת אלמוג

17/12/2006


בעניין:
לוי אלון



ע"י ב"כ עו"ד
מרבאום שלמה

התובע

- נ ג ד -


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
אורית הרצוג

הנתבע

פסק - דין

1. ביום 1.12.04 הודיע פקיד התביעות של הנתבע על דחיית תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 2.2.04 וזאת, מאחר ולטענתו מהבירורים שנערכו לא הוכח להנחת דעתו שנגרם אירוע תאונתי כדרישת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה –1995. מכאן התביעה שבפני
נו.

2. התובע הועסק בפינוי אשפה בעירית ת"א החל מיום 1.4.98. לגירסתו, ביום 2.2.04 – מועד התאונה הנטענת במהלך ותוך כדי עבודתו בפינוי אשפה הוא החליק על שפת המדרכה, נפל ונחבל ברגל ימין. התובע הוסיף וטען בכתב התביעה כי התאונה ארעה עת שירד מאחורי משאית האשפה והיה בדרכו לקחת פח על מנת להביאו ולרוקנו במשאית האשפה. כן ציין כי על אף התאונה ולמרות שחש כאבים בגבו וברגליו, עשה מאמץ, המשיך בעבודתו וסיים את המשמרת וכי למחרת היום בשעה 02:30 לפנות בוקר חש כי הוא אינו מסוגל לעמוד על רגליו, עקב כאבים והודיע על העדרותו. עוד טען התובע כי ביום 4.2.04 , עקב התגברות הכאבים פנה לקבלת טיפול רפואי בקופ"ח מכבי באיזור מגוריו (ר' סעיפים 3-6 לכתב התביעה).

הנתבע לעומת זאת טען כי אין ליתן אמון בגירסתו של התובע לאור ריבוי הסתירות העולות מהראיות שהוצגו בפני
בית הדין וכי יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה משום שהתובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי.


3. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות. שכן, לא שוכנענו בגירסתו של התובע בדבר קיומו של אירוע תאונתי שאירע ביום 2.2.04 וזאת מהטעמים כדלהלן:

4. ראשית יאמר כי התובע מסר גירסאות שונות ביחס לאופן התרחשות האירוע, עובדה אותה יש לזקוף כמובן לחובתו: כך למשל, במסגרת התצהיר שערך התובע ציין כי ביום 2.2.04 שהיה לטענתו, יום סוער וגשום, הוא לקח פח אשפה על מנת להביאו למשאית, כאשר תוך כדי סחיבת הפח לעבר המשאית, הוא נפל לאחר שנתקל במהמורה.
התובע העיד כי הוא נפל תוך כדי הירידה מהמדרכה לכביש כשהלך לעבר המשאית, כאשר לגירסתו נפילתו היתה לאחור על הגב ועל הרגל הימנית כאשר הפח נפל לידו.
לעומת זאת, במסגרת ההודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע ביום 22.8.04 (נ/4) הופיעה גירסה שונה. בהודעה סיפר התובע כי הוא לקח פח על מנת להביאו למשאית ותוך כדי ההליכה לעבר המשאית הוא החליק ונפל. משמע, בגירסתו לחוקר הנתבע תלה התובע את הסיבה לאירוע בהחלקה על כביש רטוב. זאת, לעומת הגירסה שבתצהירו במסגרתו תלה את הסיבה לאירוע במהמורה שהיתה בכביש או במדרכה.

בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע מיום 5.2.04 ציין התובע גירסה נוספת לפיה, תוך כדי הובלת פח אשפה הוא החליק בשיפוע בין הכביש למדרכה, נפל על רגל ימין וקיבל מכה לאורך כל רגל ימין. משמע - בגירסה זו לא ציין התובע כי הוא נפל לאחור על גבו וכי נחבל בגבו אלא - כי הוא נפל על רגל ימין ונחבל אך ורק ברגל ימין (ר' נספח ו' 1 לכתב התביעה).

גירסה שונה בתכלית מסר התובע ביום 19.2.04 במסגרת הצהרה שמסר לממונה על הבטיחות באגף התברואה בעירית ת"א מר אלקיים. במסגרת הצהרה זו, מסר התובע כי ביום 2.2.04 בעת שהוריד מיכלון אשפה מהמדרכה לכביש הוא החליק מהמדרכה לכביש והמיכלון נפל על רגלו הימנית. התובע הוסיף והטעים כי היה מדובר ביום סוער וגשום וכי עקב כך החליק. משמע – לא עוד נפילה בגין מהמורה לאחור על הגב ו/או על רגל ימין אלא - החלקה על כביש רטוב כאשר הגורם לחבלה הנטענת ברגל וברגל בלבד היה הפעם נפילת המיכל על הרגל להבדיל מעצם הנפילה.

נציין כי בתחקיר התאונה הנטענת מיום 23.2.04 (נ/5) כפי שנערך על ידי האחראי על הבטיחות באגף התברואה של עירית ת"א מר אלקיים, לאחר ביקור עם התובע במקום האירוע, הופיעה גירסה נוספת הנסמכת אף היא על דברי התובע לפיה, התובע מעד בדרכו אל המדרכה עליה היו מוצבים מיכלוני אשפה וזאת מאחר והוא נתקל במכסה ביוב שבלט מעל המדרכה. בתחקיר צויין כי עקב מעידתו של התובע הוא נפל על הכביש והמיכלון נפל על רגלו. התובע אמנם הכחיש בחקירתו הנגדית כי הוא סיפר לאחראי על הבטיחות כי הוא נתקל במכסה ביוב שבלט על פני השטח. עם זאת, ולנוכח הכחשה זו, העיד בבית הדין על פי בקשת הנתבע האחראי על הבטיחות מר אלקיים. עד זה מסר כי תיאור האירוע כפי שנערך על ידו, בו צויין כי התובע דיווח על מעידה בגין מכסה ביוב שבלט נמסר לו מפיו של התובע. אנו לא מצאנו כל נימוק מניח את הדעת לפקפק באמינותה של גירסה זו העדיפה בעיננו על פני גירסת התובע (ר' עמ' 7 לפרוטוקול מיום 16.1.06).

5. אם לא די באמור, הרי שבאים גם המסמכים הרפואיים שנרשמו בזמן אמת ומחלישים את גירסת התובע בכתב התביעה ובתצהירו ביחס לעצם קיומו של האירוע התאונתי הנטען: כך למשל, במסמך רפואי שנערך ביום 3.2.04 (כיום לאחר יום האירוע הנטען) נרשם כי סיבת הפניה של התובע לרופא המשפחה היתה נעוצה בכך שהתובע "סובל מזה שבועיים מכאבי שרירים ברגליים יותר אחוריים עם החמרה לאחרונה יותר בעמידה" (ר' נ/2). לא למותר לציין כי דבר האירוע התאונתי אינו נזכר במסמך הרפואי הנ"ל ולו ברמז. עובדה הנזקפת אף היא לחובת התובע אשר היה וודאי מציין עובדה זו בפני
הרופא על מנת לזכות בטפול הרפואי ההולם, לו אכן היה בה ממש. נוסיף כי במהלך חקירתו הנגדית עומת התובע עם עובדה זו תוך שהוא מציין כי אין לו תשובה לשאלה מדוע לא סיפר לרופא על אירוע הנפילה בעת ביקורו במרפאה (ר' עמ' 3 לפרוטוקול שו' 20-22). נוסיף כי. גם ברישום הרפואי של רופא המשפחה מיום 23.2.04 אין כל זכר לתאונת העבודה (ר' נספח א' לתצהיר התובע).
בנוסף יאמר כי בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 4.2.04 נכתב כי התובע נחבל בזמן העבודה בירך ימין ואין בה איזכור לפגיעה בגב או לאופן התרחשות התאונה כנטען בכתב התביעה או בתצהיר התובע בדבר נפילה על הגב (ר' נספח ב' לתצהיר התובע). לא זו אף זו, אלא שאף בחוות הדעת הרפואית שצירף התובע לתצהירו, אשר נערכה על ידי ד"ר אליהו טל, נכתב - כי התובע החליק לטענתו על שפת המדרכה ונחבל ברגלו ובירך ימין. בחוות דעת זו לא צויין כי התובע נפגע ונחבל גם בגבו כפי הנטען כיום (ר' נספח ד' לתצהיר התובע).

6. טעם נוסף לכך שבית הדין לא נתן אמון בגירסתו של התובע נעוץ בסתירה שבין הגירסה המופיעה בסעיף 6 לתצהירו, בו ציין התובע ובהטעמה כי הוא מעולם לא סבל מכאבים בגב וכי רק בעטיה של התאונה הוא החל לסבול משתי פריצות דיסק בגב, לבין יתר הראיות שהוצגו בפני
בית הדין (ר' סעיף 6 לתצהיר). כך למשל, הוצגה לבית הדין הודעה על פגיעה בעבודה בה נפגע התובע לטענתו בגבו בחודש ספטמבר 2002 וכן הודעה נוספת על פגיעה בעבודה מיום 19.9.00 שאף היא גרמה על פי הודעת התובע לפגיעה בגבו. התובע אף אישר בחקירתו הנגדית, שעה שעומת עם המסמכים כי הוא אכן הגיש בעבר תביעות בגין פגיעות בגבו ואף קיבל תשלום מהנתבע בגין הפגיעות הללו. עובדה שאינה מתיישבת כמובן עם האמור בתצהירו כאילו לא סבל מעולם מבעיות בגבו (ר' מסמכי הנתבע כפי שהוצגו לבית הדין בהודעה מיום 20.12.05. ר' גם תגובת התובע, עת שעומת בין המסמכים הרפואיים לבין גירסתו בתצהירו עמ' 4 לפרוטוקול שו' 1-12).

7. לנוכח כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי אין ליתן אמון בגירסתו של התובע בכללותה וכי יש לדחות את טענותיו בדבר קיומו של אירוע תאונתי במועד הנטען. אי לכך, התביעה נדחית.

8. לאור העובדה שהתביעה נדחתה בשל חוסר האמון שרחש בית הדין לגירסת התובע בכללותה, הרי שאנו מחייבות את התובע בתשלום הוצאות משפט לזכות הנתבע בסך כולל של 1,000 ₪. זאת, על אף שמדובר בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי.

9. המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר.

ניתן היום כ"ו בכסלו, תשס"ז (17 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. גב' אפרת אלמוג


נטע רות
– שופטת

002887/05בל 720 נטע רות

ציפורה דוידי








בל בית דין אזורי לעבודה 2887/05 לוי אלון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 17/12/2006)