פסקי דין על יוסי מזרחי | פסקי דין על לאון אברג'יל | פסקי דין על זוהר שחר |

7205/06 בש     21/12/2006




בש 7205/06 מדינת ישראל נ' יוסי מזרחי, לאון אברג'יל, זוהר שחר




1
בית המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
ב"ש 7205/06
ב"ש 7207/06
ת"פ 2177/06
ת"פ 2179/06
לפני:
כבוד השופטת מרים מזרחי
21/12/2006
בעניין:
מדינת ישראל

ע"י עו"ד ארז פדן

פרקליטות מחוז ירושלים
המבקשת

נ ג ד
1. יוסי מזרחי

, ת"ז 034340414
ע"י ב"כ עו"ד צח נצר
2. לאון אברג'יל
, ת"ז 032365330
ע"י ב"כ עו"ד צחי רז

3. זוהר שחר
, ת"ז 039764352
ע"י ב"כ עו"ד זילברשלג
המשיבים

החלטה

1. לפני שתי בקשות למעצר עד תום הליכים שהדיון בהן אוחד. הבקשה האחת מתייחסת למשיבים 1 ו-2, שכתב האישום בת"פ 2177/06 מייחס להם עבירות סחר בנשק ונשיאת נשק, לפי סעיפים 144(ב) ו-144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והשניה מתייחסת למשיב 3, שכתב האישום בת"פ 2179/06 מייחס לו אותן עבירות.

2. על פי כתב האישום בת"פ 2177/06, קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר לסחור בנשק. הנשק – רובה גנוב מסוג 16m – נקנה על ידם ממשיב 3 ביום 12.11.06 בשעה 22:00 בבני ברק. לאחר ביצוע העסקה חזרו המשיבים 1 ו-2 ברכב שכור שהיה בשימוש המשיב 2, ובסמוך לאחריהם נסע משיב 3 כשהוא מוביל התא המטען את הרובה לכיוון בית שמש, כדי להעבירו לידי משיבים 1 ו-2. כתב האישום בת"פ 2177/06 מייחס למשיבים 1 ו-2 עבירות סחר בנשק ונשיאת נשק.

3. כתב האישום בת"פ 2179/06 מייחס למשיב 3 עבירות סחר בנשק ונשיאת נשק. כתב האישום מתאר את הפגישה שהתקיימה בבני ברק בין השלושה, ומציין כי בפגישה זו קנו המשיבים 1 ו-2 ממשיב 3 רובה גנוב. כן מציין כתב האישום כי המשיב 3 נסע לאחר ביצוע העסקה במונית, כשהוא מוביל בתא המטען את הרובה כדי להעבירו לידי המשיבים 1 ו-2.

4. סיפור המעשה המוצג ע"י התביעה בשתי הבקשות נבנה על יסוד פעולות חקירה, שעיקרן האזנות סתר, מעקבים והוצאת פלטי שיחות מחברת מירס. חומר הראיות מגלה כי הנשק נמצא ברכב בו נסע משיב 3. כלי הרכב נעצרו ע"י המשטרה, דבר שהתרחש כאשר המרחק בין שני כלי הרכב לא היה גדול. המשיב 3 אף מודה באחזקתו של הנשק. מהתבטאויותיו בחקירה – התבטאויות ולא תשובה לשאלות, כי מבחינה פורמאלית ביקש משיב 3 לשמור על זכות השתיקה – עלה כי הוא מודה בכך שעסק בהעברת הנשק בעת שנתפס וכי עשה כן בעבור תמורה כספית. עוד עלה מהתבטאויותיו אלה, כי הוא עושה זאת פעם שניה, וכי בפעם הקודמת, שקדמה בחודש ימים, קיבל סכום של 1,200 ש"ח.

את הקשר בין המשיבים בונה המבקשת על יסוד העובדה שמעקבים אחר משיב 1, שהיה ברכב יחד עם משיב 2, ומעקב אחר משיב 3, גילו, כי התקיימה פגישה בין השלושה בשעה 22:00, שבה הועבר סכום כסף מהשניים הראשונים למשיב 3, וכן על יסוד עובדת קיום התקשרויות בין משיב 2 למשיב 3 עובר למעצרם. המבקשת מסבירה את אותן התקשרויות כמיועדות להדריך את משיב 3 כיצד להוביל את הנשק למחוז חפצם. ב"כ המבקשת טוען כי מטרת התנועה בשני כלי רכב מבחינת משיבים 1 ו-2 היה הרצון להימנע מלהיתפס עם הנשק, דבר שהביאם להטיל פעולה זו על משיב 3.

בנוסף, המבקשת מפרשת שיחות שניהלו השלושה עם אחרים, המתוארים על ידה כקוני הנשק, כנסובות על הנשק, ואולם, אין מחלוקת כי המילה "נשק", או מילה המוכרת כשקולה לה, לא נאמרה בהן במפורש, וכל שנאמר ויכול להזכיר נשק הוא "ארוך". כך בערב בו בוצעה העסקה ונתפס הנשק, בשעה 18:27, נשמע משיב 2 בהאזנת הסתר כשהוא מציע למשיב 1 "תינוק ארוך שיש לו 15 אוכל", ובסמוך משיב 2 יצר קשר עם אחד בשם חאלד, שעל פי האזנות קודמות מזוהה על-ידי המבקשת כתושב שטחים מאזור חברון, והמילה "ארוך" מופיעה בשיחה עוד פעם. מאוחר יותר נקלטו שיחות בין משיב 1 לאדם בשם גיא, מהן עולה כי משיב 1 אמור להביא לו דבר-מה, והוא מבקש מאותו גיא לצאת לקראתו. גם בשיחות אלו לא היתה התייחסות מפורשת לנשק.

על מסכת העובדות האמורה יש להוסיף כי, משיחות שבין משיב 1 לבין אותו גיא, שהתקיימו בשעה 23:42 ו-00:07, ניתן להבין, כי גיא מצפה לקבל דבר-מה עוד באותו ערב, שבגינו קיבל המשיב 3 הכל, כשמשיב 1 אומר לגביו: "אצלי זה לא בטוח כמו אצלך", בניסיונו לשכנע את גיא שיש לסיים את המסירה עוד באותו לילה. עובדה זו "משתלבת" היטב בתיאוריה של התביעה, מאחר שקל להסיק שמשיב 1 חשש להיתפס עם הנשק. בנוסף, פרט לרובה הגנוב, לא נמצא ברכב שבו נסעו משיבים 1 ו-2 או במונית שבה נסע משיב 3 חפץ נוסף.

גיא או חאלד, "הקונים", לא נתפסו ולא נחקרו, ומתעורר הרושם שהמשטרה הקדימה בתפיסת המשיבים, ואפשר שאילו המתינה מעט עד לסיום הנסיעה, היתה מתגלית התמונה במלואה, לרבות המסירה לקונים וזהותם המלאה.

5. ב"כ המבקשת טוען כי פירוש המבקשת למאורעות הוא הפירוש היחיד שיש לקבל, ובמיוחד שעה שהמשיבים בחרו בזכות השתיקה. בנוסף, המשיב 1 והמשיב 2 הכחישו שהם מכירים את משיב 3, וזאת כאשר המעקב גילה בבירור את העובדה שהם נפגשו, וכמו כן מספר הטלפון של משיב 3 נמצא באלפון של הטלפון הנייד של משיב 1.

ברם, בכל הנוגע למשיבים 1 ו-2, המעורבות בעסקת נשק נבנית על ראיות נסיבתיות בלבד, ובעיקר על העובדה שנמצא רובה ברכב בו נסע משיב 3, ועל כך שהעברת הכסף נצפתה זמן לא ארוך קודם לכן. ואולם, אין וודאות כי אמנם התשלום נעשה בעבור הנשק והובלתו.

הכלל לגבי ראיות נסיבתיות הוא נוקשה. סיכום הכלל המופיע בע"פ 6371/05 וגנר נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(3) 170, מפי כב' השופט ד' חשין, הוא כדלקמן:

"בהסיקו מסקנות מרשיעות מראיות נסיבתיות על בית המשפט לבחון אותן ראיות בזהירות מופלגת על פי שיקולי היגיון, שכל ישר וניסיון חיים ... מסקנה מרשיעה צריכה להיות המסקנה ההגיונית האחת והיחידה שאין בילתה".

השאלה שלפני היא האם ניתן בענייננו לומר, שהמסקנה כי הנסיעה של משיב 3 בסמוך למשיבים 1 ו-2 נעשתה כדי להוביל את הנשק בעקבות עסקת סחר לגביו, היא המסקנה ההגיונית היחידה. לכאורה, על פי מצב הראיות כיום, אפשר שהתשלום של הכסף נעשה בעבור עסקה אחרת, עסקה שכבר התבצעה או עסקה שאמורה להתבצע בעתיד, והנסיעה של משיב 3 עם הרובה אינה קשורה לה כלל. ללא וודאות שהשיחות בין המשיבים 1 ו-2 ו"הקונים" עסקו בנשק ושסכום הכסף ששולם למשיב 3 שולם עבור הנשק, לא ניתן לומר, לשיטתי, כי כלל הראיות מבססות סיכוי להרשעה של מי מהשלושה בעבירת סחר בנשק. יחד עם זאת, חומר הראיות מבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים בעבירת נשיאת נשק.

אסביר את דבריי: אכן, לעניין נשיאת הנשק, לשיטתי, חומר הראיות "חד-סטרי", במובן זה שמאחר שלא ניתן לזהות חפץ אחר כחפץ שאמור היה להימסר לאותו גיא, ולאור הקשר ההדוק כל אותו זמן בין משיבים 1 ו-2 למשיב 3, אשר אישר כי עסק בהובלת הנשק, ניתן לומר כי הנשק הועבר ע"י משיב 3 גם בעבור משיבים 1 ו-2, וזאת כמי שחלקו בביצוע העבירה בעבור שלושתם, במסגרת הקשר ביניהם, היה גם הובלת הנשק.

אשר לעבירת הסחר בנשק – המצב שונה. עבירה זו מוגדרת בסעיף 144(ב2) לחוק העונשין כך:

"המייצר מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עימה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים".

בענייננו, אין וודאות כי השיחות המלמדות על תשלום סכומי כסף נסבו על נשק, וגם אין וודאות כי הכסף שקיבל המשיב 3 היה עבור הנשק, ולכן אין ראיות אלו מבססות קיום "עסקה". בנוסף, לא היתה "מסירת החזקה" של הנשק, מאחר שהנשק טרם הועבר ממשיב 3 לאחר, לרבות למשיבים 1 ו-2, וניתן לדבר על "מסירת חזקה" רק במובן רעיוני, דהיינו – בהנחה ש"הבעלות" על הנשק עברה לאחר התשלום למשיבים 1 ו-2 (וכאמור, כלל לא ברור שהתשלום נעשה עבור הנשק), אזי ניתן לומר שמשיב 3 החזיק בנשק בעבור משיבים 1 ו-2. לכן אין לדבר על סחר, ככל שמדובר בקשר בין משיבים 1 ו-2 ל-3.

ויוטעם, גם אם יש ראיות לנשיאת הנשק כדי להעבירו לאחר, אין לדבר על עבירת סחר, ככל שמדובר על העסקה עם ה"קונים", כי העבירה לא הושלמה. לצורך זה, על פי סעיף 144 (ב2) יש צורך בהעברת החזקה. לכן, ניתן לדבר, לכל היותר, על ניסיון לביצוע עבירת סחר. אכן, ניסיון לבצע עבירה עשוי להתקיים כבר מהרגע שבו גמלה בלבו של המבצע החלטה סופית לבצע עבירה והוא ניגש לביצועה בפועל (ע"פ 9511/01 קובוב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(2) 687, 694). לצורך כך לא נדרשת הוכחה כי המבצע התחיל בביצוע היסוד-העובדתי דווקא, אלא די בכך שהעבריין ניגש לביצוע העבירה, במובנו הרחב של מונח זה וכן שמעשיו משקפים את כוונתו לבצע את העבירה הקונקרטית (ע"פ 9849/05 מדינת ישראל
נ' ברואיר, תק-על 2006(4) 1894). ואולם, חולשת הראיות לעניין עבירת הסחר איננה נרפאת באמצעות אישום בניסיון לביצוע העבירה, מה גם שהמבקשת כלל לא טענה בעניין זה.

6. בנסיבות אלו, לאור קיום ראיות לנשיאת הנשק, קיימת עילת מעצר כנגד המשיבים בגין סיכון ביטחון הציבור. סעיף 21(א)(1)(ג)(2) ביחד עם סעיף 35(ב)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע חזקת מסוכנות סטטוטורית בגין העבירות בהן הואשמו המשיבים, והדבר מלמד על החומרה המיוחדת של עבירות נשק. ואולם, חומר הראיות אינו מבסס עבירת סחר בנשק, אלא רק עבירת נשיאת נשק, ומכאן, שדרגת החומרה שיש לייחס למשיבים פחותה מזו שהמבקשת טוענת לה.

בב"ש 625/82 חלמי אבו מוך נ' מדינת ישראל
, פ"ד לז(3) 668, קבע השופט בך, כי העבירה של החזקת נשק, כשלעצמה, איננה מגיעה בכל הנסיבות לדרגת חומרה, המחייבת מעצר עד תום ההליכים, וכי לשם הצדקת מעצר כזה, יש לבחון את נסיבות ביצוע העבירה. כך, החזקת נשק לשם ביצוע מעשים המיועדים לפגוע בבטחון המדינה, לשם ביצוע עבירה פלילית או לשם חיזוק כוחה של קבוצה פוליטית, עדתית או אידיאולוגית, יצדיקו מעצר עד תום ההליכים. חומר הראיות כאן אינו מבסס את הטענה כי המשיבים סחרו בנשק. ואולם, שתיקתם של המשיבים, כמו גם העובדה כי משיבים 1 ו-2 הם בעלי עבר פלילי מכביד, יש בה כדי לבסס הערכה כי אחזקת הנשק נעשתה כדי לאפשר פעילות פלילית עתידית. ברם, אין בכך כדי למנוע את האפשרות של שחרור המשיבים בערובה, אלא יש מקום לבחון אם ניתן להפיג את המסוכנות באמצעות תנאי שחרור.

בנסיבות אלו, אני רואה לנכון להורות לשירות המבחן להכין לגבי המשיבים תסקיר מעצר, שבגדרו תיבחן אפשרות העדפת חלופת מעצר.

הדיון ידחה ליום 7.1.07 שעה 12:00.
שירות המבחן יערוך תסקיר מעצר והתסקיר יומצא עד ליום 4.1.07.
המזכירות תודיע לשירות המבחן ותזמן את שלושת המשיבים למועד הנ"ל.

ניתנה היום, ל' בכסלו תשס"ז (21 בדצמבר 2006) במעמד ב"כ המבקשת עו"ד ארז פדן
, המשיבים 1 ו-2 ובאי-כוחם (בהעדר המשיב 3, שבטעות לא הובא).

מרים מזרחי
, שופטת









בש בית משפט מחוזי 7205/06 מדינת ישראל נ' יוסי מזרחי, לאון אברג'יל, זוהר שחר (פורסם ב-ֽ 21/12/2006)