פסקי דין על מנחם זילברמן | פסקי דין על אופירה זילברמן | פסקי דין על שושנה אליהו

3891/06 בשא     20/12/2006




בשא 3891/06 מנחם זילברמן,אופירה זילברמן נ' שושנה אליהו






בתי המשפט
1

בבית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א 3891/06

בתיק עיקרי: ע"א 9603/06
לפני:
כבוד השופט אהרן פרקש
20/12/2006
בעניין:
1. מנחם זילברמן

2. אופירה זילברמן
ע"י ב"כ עו"ד
ר' חן

המבקשים
נ ג ד
שושנה אליהו
ע"י ב"כ עו"ד
י' פודים

המשיבה

אהרון גבע, עו"ד
המשיב הפורמלי

החלטה
1. לפניי בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) בת.א. 3164/05, עד להכרעה בערעור שהגישו על פסק הדין (ע"א 9603/06). הבקשה הוגשה לאחר שבקשה קודמת של המבקשים לבית המשפט קמא, נדחתה.

2. פסק הדין נשוא הערעור ניתן בתביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשים ונגד המשיב הפורמלי (להלן: "התביעה נשוא הערעור"), לאחר שניתן

פסק דין
בתביעה קודמת שהגישו המבקשים נגד המשיבה בת.א. (שלום י-ם) 6109/02 (להלן: "התביעה הקודמת").

3. העובדות שהביאו להגשתן של תביעות אלו, כפי שנקבעו בתביעה הקודמת, הינן כדלקמן:
המשיבה רכשה דירה בשנת 1973 והתגוררה בה. המשיבה ובעלה בנו מחסן בחצר הבית בו נמצאת הדירה, השכירה אותו ונהנתה מדמי שכירות. בשנת 1993 מכרו המשיבה ובעלה את זכויותיהם בדירה למשפחת רבדין. חוזה המכר נערך על ידי המשיב הפורמלי (להלן: "עו"ד גבע"). בחוזה המכר נכתב בכתב ידו של עו"ד גבע, כי הוא "לא כולל מחסן". משפ' רבדין מכרה את הדירה למשפחה אחרת אשר מכרה את הדירה למבקשים, על פי הסכם מכר מיום 7.1.01. בהסכם מכר זה לא נזכר המחסן. בין לבין, בשנת 1998, נרשם הבית בו מצויים הדירה והמחסן כבית משותף, והמחסן נשוא המחלוקת הוצמד לדירה. רק לאחר רכישת הדירה על ידי המבקשים, בוצע רישום הזכויות בדירה, לרבות במחסן הצמוד לה בלשכת רישום המקרקעין, והזכויות נרשמו על שם המבקשים. המבקשים טענו כי רק לאחר קבלת החזקה בדירה התברר להם כי המחסן מוחזק על ידי שוכר מכוח הסכם שכירות שערך עם המשיבה, ומכיוון שעל פי דין לא ניתן למכור את הזכויות במחסן בנפרד מהזכויות בדירה, הגישו את התביעה הקודמת, בה עתרו לקבלת

פסק דין
המורה למשיבה ולשוכר לפנות את המחסן ולהעביר להם את החזקה בו וכן ביקשו לחייב את המשיבה לשלם להם את דמי השכירות שקיבלה מהשוכר מיום שקיבלו המבקשים חזקה בדירה ועד לפינוי בפועל. בית המשפט (כב' השופטת ש' רנר) הורה על פינויו של המחסן וחייב את המשיבה לשלם למבקשים דמי שימוש ראויים עבור המחסן בסך של 450 ₪ לחודש החל ממועד הגשת התביעה ועד לפינוי המחסן בפועל, וכן חייב את המשיבה בהוצאות משפט ובשכר-טרחת עורך-דין.
ערעור שהגישו המשיבה והשוכר לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה, בהמלצת בית המשפט ובהסכמת הצדדים (ע"א 5481/04).

אחר הדברים האלה הגישה המשיבה את התביעה נשוא הערעור. התביעה הוגשה נגד המבקשים בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, ונגד עו"ד גבע בעילה של רשלנות. בית המשפט קמא (כב' השופטת מ' אביב) קיבל את התביעה וחייב את המבקשים ואת עו"ד גבע לשלם למשיבה, ביחד ולחוד, סך השווה ל-10,861 דולר, המהווה את שווי המחסן נכון ליום רכישתו על ידי המבקשים בניכוי "דמי השכירות" שקיבלה המשיבה על פי פסק הדין בתביעה הקודמת.
בקבלו את התביעה, דחה בית המשפט קמא את טענות המבקשים, כי תנאיו של סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 אינם מתקיימים, ועיקר הערעור מופנה כלפי קביעה זו.

4. במסגרת בקשה זו, וכפי שנטען על ידם גם בערעור, טוענים המבקשים כי הפרשנות המשפטית שהעניק בית משפט קמא להוראת חוק עשיית עושר ולא במשפט הינה שגויה, ולפיכך סיכוייהם לזכות בערעור טובים ביותר. לעניין הסיכוי להשבת המצב לקדמותו נטען, כי על מנת לגבות את החוב שנפסק לטובתם בתביעה הקודמת נאלצו המבקשים לנקוט בהליכי הוצאה לפועל, בהם הצהירה המשיבה כי בשל מצבה הכלכלי אין ביכולתה לעמוד בצו התשלומים שנקבע על סך 750 ₪, וכי ביכולתה לשלם את חובה בתשלומים חודשיים בסך של 50 ₪ בלבד, ולפיכך נאלצו המבקשים, לטענתם, להתפשר ולקבל סכום הנמוך מהסכום שנפסק לטובתם. מכך למדים המבקשים, כי המשיבה הינה בגדר "שור מועד" בנושא תשלום חובות, וכי כל תשלום שיגיע לידיה "יעבור במסלול חד-כיווני" ויעמידם במצב בו מן הנמנע או קשה מאוד יהיה להשיבו אם יתקבל ערעורם.

5. המשיבה מתנגדת לבקשה, תומכת בפסק דינו של בית משפט קמא וסבורה, כי סיכויי הערעור נמוכים. לטענתה, הלכה היא כי עצם הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין, במיוחד כאשר המדובר בחיוב כספי. עוד נטען, כי לא הונחה תשתית ראייתית ראויה לעניין חוסר היכולת להשיב את המצב לקדמותו. היא פרעה את חובה למבקשים, מעולם לא הוכרזה חדלת פירעון או מוגבלת באמצעים, אינה חייבת כספים לאיש, ולה דירה הרשומה על שמה, נקייה מכל שעבוד ו/או עיקול.

6. כידוע, אין בהגשת ערעור על

פסק דין
כדי לעכב ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על מבקש עיכוב ביצוע להצביע על קיומם במצטבר של שני תנאים: האחד, סיכויי ההצלחה בערעור; והשני, מאזן האינטרסים והנוחות, כלומר שיהיה קשה או בלתי נמנע להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל וביצוע פסק הדין לא יעוכב, לעומת פגיעה חמורה בצד הזוכה, אם פסק הדין לא יבוצע והערעור ידחה (ראה: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334 (1989); ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1) 187 (1999); ע"א 9117/03 זהר נ' ברדויל, תק-על 2003(3) 2491 (2003); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית, 1995, עמ' 859-860). ביצועו של

פסק דין
המטיל על המערער חיוב כספי אינו גורם, בדרך כלל, למצב דברים בלתי הפיך, שלא ניתן לרפאו על דרך של השבה. על כן, ההלכה היא, כי נדירים המקרים בהם יורה בית משפט על עיכוב ביצועו של חיוב כספי (ראה: בש"א 4097/05 בנק הפועלים בע"מ נ' זיתוני, תק-על 2005(2) 2103 (2005) והאסמכתאות שם).
השיקולים לעיכוב ביצוע

פסק דין
, כמפורט לעיל, תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. במידה ובית המשפט הגיע למסקנה, כי טובים הסיכויים לקבלת הערעור או כי הסיכויים קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, אולם, במידה וסיכויי הערעור מאוזנים או שמא הם אינם ברורים יגבר משקלו של השיקול השני, והוא זה שיכריע (ראה: עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נו(2) 163, 167; ע"א 4079/02 חלואני אורה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, תק-על 2002(2) 1022).

7. מן הכלל אל הפרט. מבלי להביע עמדה לעניין סיכויו של הערעור, לא שוכנעתי כי המשיבה במקרה שלפניי תתקשה להשיב את הכספים שהיא זכאית לקבל על פי פסק דינו של בית משפט קמא, אם יתקבל הערעור. המשיבה אמנם ביקשה בעבר לשלם את חובה למבקשים בתשלומים, אך אין בכך כדי ללמד כי לא יהא באפשרותה להשיב את הכספים שתקבל, אם יתקבל הערעור. טענה זו בלבד, אין בה, על פני הדברים, כדי להניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת מצב כלכלי חמור של המשיבה, דבר המוכחש על ידה, מה גם שלטענתה, שלא נסתרה, בבעלותה דירה הרשומה על שמה ממנה יוכלו המבקשים להיפרע אם וכאשר יתקבל ערעורם. לא ניתן, אפוא, לומר כי קיים חשש ממשי שלא יהא ביכולתה של המשיבה להשיב את הכספים, אם יתקבל הערעור ודי בטעם זה על מנת לדחות הבקשה (ע"א 6195/03 נ.א. יוזמות חקלאיות בע"מ נ' קיבוץ רשפים, תק-על 2003(2) 3966 (2003)).

8. על יסוד האמור, הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.

9. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשס"ז (20 בדצמבר 2006), בהעדר הצדדים.

אהרן פרקש
, שופט








בשא בית משפט מחוזי 3891/06 מנחם זילברמן,אופירה זילברמן נ' שושנה אליהו (פורסם ב-ֽ 20/12/2006)