פסקי דין על לוי רפאל | פסקי דין על לוי ששון | פסקי דין על כהן חיים | פסקי דין על שלמה השכרות רכב (1987) |

3800/06 א     13/12/2006




א 3800/06 לוי רפאל, לוי ששון נ' כהן חיים, שלמה השכרות רכב (1987) בע"מ




1
בתי המשפט

א 003800/06
בבית משפט השלום
בירושלים
13/12/2006
תאריך:
כב' השופט אלכסנדר רון

בפני
:

1 . לוי רפאל

2 . לוי ששון

בעניין:
התובעים/הנתבעים שכנגד
התובע 1 - להלן התובע
שמשי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . כהן חיים

2 . שלמה השכרות רכב (1987) בע"מ
הנתבעים/התובעים שכנגד
הנתבע 1 - להלן הנתבע
בן יוסף
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1.

פסק דין
בתביעה ובתביעה שכנגד שעניינן בנזקי רכוש שנגרמו לצדדים בתאונת דרכים.

2. גירסת התובע:
אני הנהג של המונית, נסעתי מרחוב אגודת ישראל לכיוון שטראוס כשהגעתי לפני הסיבוב פינת שטראוס עמדה מכונית בצד ימין בפינה, מטר או שני מטר, דלת אחורית היתה קצת פתוחה עם הרגלים שלו קצת בחוץ. לא הייתי במהירות גבוהה אלא מהירות סבירה, כאשר הגעתי בכנף שלי מקבילה אליו הוא פתח את הדלת מכה אחת ואז הדלת והאוטו שלי נתפסו ועפתי 2-3 מ' קדימה והייתי צריך לעלות על המדרכה כדי לשחרר את הדלת. יצאתי, אמרתי לו איך אתה עושה דבר כזה דלת שמאלית אתה פותח והוא אמר הילדה שלי בכתה, וראיתי את הילדה שלו עמדה ואז הלכתי וביקשתי פרטים [עמוד 1 שורה 9 עד עמוד 2 שורה 2 לפרוטוקול].
3. גירסת הנתבע:
רגע לפני שאני פונה לרחוב שטראוס הבת שלי צרחה צרחה מאחורה, חניתי מיד עם שתי גלגלים על המדרכה , כיון שהכסא תינוק מצד שמאל מאחור ברכב, יצאתי להרים אותה פתחתי את הדלת במלואה, תוך כדי שאני מרים אותה לידיים הדלת היתה פתוחה לחלוטין והוא פגע ועיקם את הדלת. התמונות מוכיחות שהדלת היתה פתוחה לחלוטין וזה הנזק שהיה [עמוד 3 שורות 1-5 לפרוטוקול].

4. על יסוד הטעמים הבאים הגעתי לכלל דעה שהאחריות לתאונה, על הנתבע 1.

א. העובדה שנקלע נתבע 1 לנסיבות בהן חש שעליו לפתוח את הדלת במהירות באופן בלתי שקול, נלמדת מדבריו הוא, עת אמר כבר בפתיח לעדותו ש"הבת שלי צרחה צרחה מאחורה". בנסיבות אלה מסתברת בקלות המסקנה, לפיה היה הוא זה שפעל בדרך מעט לא שקולה.

ב. ומכאן לתובע, שלגרסת הכל לא נסע אלא ישר, וסביר שהיה עוצר אילו אכן ראה דלת פתוחה של מכונית החונה מצד ימין של הדרך. מה גם שאין מחלוקת שלא נסע מהר, ולעניין זה, ראה להלן. אם לא עצר, ככל הנראה לא הספיק, ומתיישבת מסקנה מסתברת זאת גם עם האמור לעיל.

ג. בתשובה לשאלה האם ראה הנתבע את התובע, השיב: "לא ראיתי אותו" [עמוד 3 שורה 17 לפרוטוקול], ובהמשך אף הסביר: "כי עמדתי עם הגב לכביש עם בתי על הידיים" [עמ' 4 שורה 11 לפרוטוקול]. ברם, אין חולקין שהתובע, בזירת התאונה, היה גם היה. מכאן, שאם לא ראה הנתבע את התובע, אין זאת אלא שפשוט לא הסתכל. אף ניתן להבין מפני מה לא הסתכל: בתו צרחה. ואולם, העובדה שפתח הנתבע את הדלת השמאלית האחורית של מכוניתו מבלי להסתכל, לבטח אינה אשמת התובע. אחראי הנתבע למצב דברים זה. לכשנשאל הנתבע היכן היה התובע בזמן שפתח את הדלת השיב, כי: "לא היה באופק" [עמ' 4 שורה 1 לפרוטוקול]. ואולם גרסת הנתבע מפריכה מתוך עצמה כל משמעות לדברים אלה: מי שעומד עם גב לכביש, לגרסתו הוא, מה תימה שאין הוא רואה אף מכונית באופק?! כדי לראות, צריך לפחות להסתכל.

ד. ואשר לתובע, זה, כאמור, לכל הדעות לא נסע אלא ישר, ובמהירות סבירה. די להביט בסקיצה שצירף הנתבע כדי להיווכח בכך: כיוון נסיעת המונית היה ישר, אמנם היתה פניה בסמוך, ואולם היתה זו בהמשך הדרך והיא לא רלבנטית לתאונה. אף אין חולקין שלא נסע התובע במהירות מיוחדת. גם הנתבע נמנע מלטעון שנסע התובע במהירות יתרה. המדובר בכביש צר למדי, ואם נחוץ הדבר ראיה, העובדה שחש הנתבע שעליו לעלות עם הגלגלים הימניים של מכוניתו על המדרכה כדי לחנות, תוכיח. מכל מקום, בכביש כאמור היה על שני הנהגים לנקוט בזהירות. אשר לתובע, משהגענו למסקנה שלא נסע במהירות, יש לייחס לו נהיגה זהירה, ואשר לנתבע, משפתח את הדלת השמאלית כאמור לעיל, עבר על חובת הזהירות בה חב כל מי שפותח דלת שמאלית של מכונית הפונה לכביש באופן כללי, ובכביש צר במיוחד.

ה. באשר מנוע בית המשפט מהפעלת כל ידיעה שיפוטית ובהעדר טענות בכיוון זה, לא אציין אלא במאמר מוסגר, כי יש גם מקום לשאלה האם אין להניח שבשל כך שחנתה מכונית הנתבע בשיפוע לשמאל, באשר היו גלגליה הימנים על המדרכה, נפתחה הדלת במהירות מיוחדת כפי שאופייני למכונית החונה בשיפוע. ואם אכן כך, ניתן אף ביתר קלות להבין שנקלע התובע לכלל הפתעה תוך שלא צריך היה לקחת בחשבון את מהירות פתיחת הדלת. מכל מקום, כאמור, בהעדר טענות בכיוון זה אניח לשאלה זו.

ו. בנסיבות הענין לא מצאתי לנכון לייחס לתובע כל רשלנות תורמת.

5. גובה הנזק

א. התביעה מגובה בחוות-דעת שמאי המלמדת על נזק ישיר בסך 3,995 ש"ח. בצירוף עלות חוות-הדעת בסך 495 ש"ח עומד הנזק הישיר המוכח על הסך של 4,490 ש"ח.

ב. בצד האמור טוען התובע להפסד בסך 600 ש"ח בגין שני ימי עבודה שאבדו לו כנהג מונית שהושבתה (כתב התביעה מדבר על שתי שעות עבודה אך מדובר בטעות סופר, ראה גם בעמוד 2 שורה 4 לפרוטוקול). טענה זו לוקה, אמנם, בחסר ראייתי, בין היתר ביחס לשווי נזקו של נהג מונית בגין שני ימי עבודה, ואולם מוצא אני את הטענה כסבירה בנסיבות הענין. נכון אני להכיר באבדן הכנסות לתובע בסכום הנטען.

ג. אשר להוצאות שיפסקו כדלהלן - ער אני לכך שהסכום שיפסק גבוה יחסית לסכום התביעה; מצב דברים זה אופייני לתביעות בסכומים צנועים המוגשות באמצעות עורכי דין.

ד. וקודם שאחתום - שמח אני שהנתבע ובפרט ביתו לא נפגעו, מעט חבל שלא היה הנתבע נכון לפחות ליטול את האחריות למעשיו בנסיבות מסוג זה.

6. סוף דבר, ישלמו הנתבעים, לתובע 1, את הסך של 5,090 ש"ח. לסכום זה יוסיפו הנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח והחזר אגרה בסך של 660 ש"ח. סכומים אלה צמודים ונושאי הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ"ב בכסלו, תשס"ז (13 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.

אלכסנדר רון
, שופט
קלדנית: סימונה בירון








א בית משפט שלום 3800/06 לוי רפאל, לוי ששון נ' כהן חיים, שלמה השכרות רכב (1987) בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/12/2006)