פסקי דין על סלימאן אבו סעד

587/06 פ     21/12/2006




פ 587/06 מדינת ישראל נ' סלימאן אבו סעד




4
בתי המשפט
פ 000587/06
בית משפט השלום אשדוד
21/12/2006
תאריך:
כב' השופטת מיכל וולפסון

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

עדי קרן
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנאשם
סלימאן אבו סעד
- ת"ז 035175744
און איתן

ע"י ב"כ עו"ד
ב"כ המאשימה - עו"ד עדי קרן

הנאשם ובא כוחו - עו"ד און
נוכחים:

גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של הסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). על פי העובדות נשוא כתב האישום ביום 18/4/06 בשעה 06:40 או בסמוך לכך, בכביש מס' 40 ליד מושב עוזה, הסיע הנאשם ברכבו, מס' רישוי 9632503, 4 תושבים של הרשות הפלשתינית, שהינם תושבים זרים, השוהים בישראל שלא כדין ולא היה בידם אישורי כניסה ושהיה בישראל על פי דין.

2. בטעוני העונש הדגישה באת כוח המאשימה כי העבירה היא חמורה כי נעשתה מטעמים כלכליים גרידא. העבירה בוצעה יום לאחר שהתרחש פיגוע קטלני בישראל ולמרות שהוכרז סגר כללי בישראל. המדינה ביקשה לא לקבל את המלצת שרות המבחן ולגזור עונש של מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס וחתימה על התחייבות.

עמדת הסנגור הייתה כי הנאשם לא הואשם בהסעה לצורך רווחים כלכליים. כמו כן הפסיקה העדכנית היא כי יש לבדוק כל מקרה ומקרה לגופו ואין חובת מאסר בעבירות אלה. מדובר בגבר בן 56 שהוא גרוש מזה 12 שנה המגדל 10 ילדים. שניים עדיין חיים עמו בבית. יש לו בעיות בריאותיות המתמקדות ברגליו ובעיניו. אין לו עבר פלילי. הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי והוא בגיל שכבר ניתן לקבוע שהוא ימשיך לנהל אורח חיים נורמטיבי. מדובר באירוע חד פעמי והנאשם מביע חרטה. הוא היה עצור תקופה וגם במעצר בית והוא הפנים את חומרת המעשה.
כמו כן לטענתו יש לקבל את עמדת שרות המבחן המוצא בכל ההליך גורם מרתיע מבחינת הנאשם. הנאשם היה בעבר נהג אוטובוס ובגלל בעיות הבריאות שלו הוא פרש והוא חי עתה מהבטחת הכנסה. כמו כן יש לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם ולהסתפק במאסר על תנאי.

3. הפסיקה באשר לסעיף 12א לחוק הכניסה לישראל קבעה את הפרמטרים לענישה בעבירה זו שיש בה מספר היבטים. היבט האחד הוא הפרת סדרי השלטון של מדינת ישראל
כמדינה ריבונית שיש לה הסדרים מוגדרים של דרכי כניסה למדינה. ההיבט נוסף מאופיין על ידי הנסיבות שבהם נמצאים מדינת ישראל
והחברה הישראלית של חשיפה מתמדת ליחידים לארגונים ששמו לעצמם מטרה לפגוע בביטחון הציבור החי במדינת ישראל
. המסיע נותן את אמצעי להחדיר לעומקה של ישראל את אותם יחידים וארגונים. היבט נוסף הוא היבט כלכלי, מבחינת הציבור הישראלי, שעובדים זרים תופסים את מקום העבודה שלהם ללא פיקוח והכוון ממשלתי. לבסוף, חלק מהכניסה לישראל מתבצעת, כמו בתיק זה, על ידי אנשים המחפשים פרנסה בלבד לאור התנאים הקשים המצויים בשטחי הרשות הפלשתינית. אף אלה מהווים קרבנות של המסיע שבד"כ אינו מסיע אותם בחינם.

בית המשפט העליון קבע כי מדיניות ענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שיקול דעתו של בית המשפט בערכאת הדיון ובנסיבות האינדיווידואליות של הנאשם המיוחד שהורשע בדינו [רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל
, תק-על 06(1) 1880
(2006) וההפניות בסעיף 7 לפסק דינו של המשנה לנשיא, כבוד השופט מ' חשין]. בהמשך פסק בית המשפט העליון בהלכת חג'אג' רע"פ 6217/05 חג'אג' נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) כי ישום המדיניות של ענישה מחמירה רץ על ציר. כב' השופט לוי מצטט מתוך פסק דינו של כב' השופט חשין:

" כדי להבהיר מהן אותן נסיבות אשר יצדיקו את יישומה של מדיניות הענישה המחמירה, הצביע המשנה לנשיא על דוגמאות אחדות שהמכנה המשותף להן הוא הסכנה המוגברת שהן טומנות בחובן: הסעה של תושבי האזור שאינם מוכרים לנאשם לישראל, וממילא לא ידועות לו מטרותיהם; הלנה על דרך קבע של שוהים בלתי חוקיים; הרשעות קודמות בעבירות על פי חוק הכניסה לישראל; הסעתם של תושבי האזור או העסקתם בדרך קבע ממניע כספי או עסקי; ובכלל, "ככל שמעשהו של נאשם מקרב עצמו לליבתה של ההלכה - לסיכון ביטחון הציבור - כן נחמיר עם העבריין וניטה ליישם את מדיניות הענישה בחומרתה, וככל שמעשהו של הנאשם ירחק וילך מן הליבה, כן יקטן כוח המשיכה של מדיניות הענישה ויתחזק ממילא משקלם של טעמי הזכות" (הלכת חג'אג' בהפניה להלכת אבו סאלם).

4. הנאשם הסיע ארבע אנשים זרים שהמטרות של הכניסה לישראל לא היו ידועות לו מראש יום לאחר פיגוע קטלני ובעת שמוכרז סגר כללי. יש במעשהו כדי להוות אינדיקציה להכללתו בקבוצת האנשים שעליהם חלים המבחנים, שכבוד המשנה לנשיא, השופט חשין מצא בהם, בהלכת אבו סאלם, כדי לקרבם לליבת ההלכה של הסיכון לציבור. עם פי הלכת אבו סאלם והלכת חג'אג' ככל שמעשי הנאשם קרובים יותר לליבת הסיכון לציבור כן יוחמר עונשו. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהנאשם בחר להתעלם מהאפשרות שהאנשים שהוא הסיע נכנסו לישראל שלא למטרות של פרנסה, כי יש לצפות לזהירות יתר גם מצד הנכנסים בעיתוי שלאחר פיגוע קטלני וכאשר מוכרז סגר כללי.

5. שרות המבחן הגיש תסקיר לעונש שעל פיו עולה כי הנאשם גרוש אב ל - 10 ילדים בין הגילאים 12-32 כאשר שלושה ילדים גרים עמו. הוא עבד עד לפני שנתיים כנהג אוטובוס בחברת מטרודן אך מחמת בעיות בריאותיות שהרקע שלהן הוא בסוכרת שפגעה בראייה שלו וברגליו הוא פרש מהעבודה וחי מקצבת הכנסה.
שרות המבחן התרשם כי הנאשם לוקח אחריות למעשיו. אך יחד עם זאת הוא מסר להם גרסה לפיה הוא אסף מה שנראה לו כ "טרמפיסטים" מהמגזר הבדואי.

שרות המבחן לא מצא מאפיינים עבריינים בהתנהגות הנאשם אלא כשלון חד פעמי. הם שקלו המלצה של עבודות לתועלת הציבור אך ויתרו על כך לאור מצבו הרפואי של הנאשם. המלצתם הייתה להסתפק במאסר מותנה וקנס כספי שיהווה ענישה מוחשית.
6. על אף המלצת שרות המבחן ולמרות שהנאשם בחר להודות בפתח משפטו ובכך חסך זמן שיפוטי בניהול המשפט, אינני מקבלת את המלצת שרות המבחן. המכלול של העובדות אינן תומכות במעידה חד פעמית המסתכמת בהעדר חקירה מי הם האנשים המבקשים לנסוע עם הנאשם. הנאשם הוא בן למגזר המיעוטים ועל כן בידו להבחין, לפחות ברמה אינטואיטיבית, משיחה, כי ישנה אפשרות שהאנשים שביקשו לעלות על רכבו אינם מהמגזר הבדואי שגר בשטח מדינת ישראל
. לכן השתכנעתי כי בחירתו נעשתה מדעת והיא כללה לכאורה הבניה של גישה המעדיפה קבוצה פלונית על השלטון ומה שהשלטון מייצג. הבחירה הזו נלמדת גם מעצם העובדה שהנאשם פעל כאמור ביום שיש סגר כללי ולאחר פיגוע. מכאן נובע הסיכון.

7. לכן, לאחר ששקלתי את המכלול של טיעונים שהועלו בפני
ואת השיקולים לחומרה ולקולא אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך 3 חודשים ויומיים , בניכוי יום המעצר ב - 18/4/06.

ב. מאסר מותנה של 6 חודשים למשך 12 חודשים שלא יעבור עבירה נוספת לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952;

ג. קנס בסך של 1,000 ₪. הקנס יחולט מההפקדה שהיוותה חלק מתנאי השחרור;

ד. הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך של 5,000 ₪ כי לא יעבור עבירה נוספת על סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 למשך 36 חודשים.
אם הנאשם לא יחתום, ייאסר למשך 5 ימים.

ניתן היום ל' בכסלו, תשס"ז (21 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים
מיכל וולפסון
, שופטת

עו"ד און איתן
:
אני מבקש עיכוב ביצוע גזר הדין על מנת לערער לבית המשפט המחוזי.

עו"ד קרן:
אנחנו מתנגדים . הכלל על הפסיקה הוא שהכלל שלא לתת עיכוב ביצוע והחריג הוא לתת. אין פה מקום לחריג. העונש לא שונה בצורה חריגה.

עו"ד און:
ראשית מדובר בעונש מאסר קצר של 3 חודשים, אם בית המשפט לא יעתר לבקשה של עיכוב ביצוע הרי שעד שנבקש את הבקשה לערעור הוא כבר יהיה משוחרר. מפנה להלכת שוורץ שם נקבעו פרמטרים מתי לעכב ביצוע, כשמדובר באדם ללא עבר פלילי , כשלא היו הפרות של תנאי השחרור..
אני מבקש לעכב רק את רכיב המאסר.
בנוסף מעבר להלכת שוורץ אני חושב שלאור הלכת אבו סאלם וחג'ג' , אני חושב שבנסיבות האלה ראוי שערכאה של בית משפט מחוזי לפחות תבחן את שאלת העונש שניתן על ידי בית המשפט.

עו"ד קרן:
לפי הרישומים הוא היה יום אחד במעצר י מים ב - 18/4.

החלטה

הדילמה כפי שעולה מגזר הדין היא איפה המקור בציר של הקרבה או המרחק מהליבה של הסיכון לבטחון הציבור נמצא הנאשם, עמדה בפני
. אני סבורה שיש מקום שערכאה נוספת תתייחס לסוגיה זו ועל כן אני מעכבת את ביצוע גזר הדין עד למתן

פסק דין
בערכאת הערעור או לחילופין היה ולא יוגש ערעור, תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום ל' בכסלו, תשס"ז (21 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים.
מיכל וולפסון
, שופטת

000587/06פ 139 תמי דרעי









פ בית משפט שלום 587/06 מדינת ישראל נ' סלימאן אבו סעד (פורסם ב-ֽ 21/12/2006)