פסקי דין על מאהר בחוס | פסקי דין על מאהר בחוס | פסקי דין על בחוס זינה | פסקי דין על בחוס תייסיר | פסקי דין על בחוס שירין | פסקי דין על בחוס לנא | פסקי דין על איסתא חברת נסיעות | פסקי דין על השטיח המעופף |

5488/04 א     24/12/2006




א 5488/04 מאהר בחוס, מאהר בחוס, בחוס זינה, בחוס תייסיר, בחוס שירין, בחוס לנא נ' איסתא חברת נסיעות בע"מ, השטיח המעופף בע"מ




1
בתי המשפט
א 005488/04
בית משפט השלום קריות
24/12/2006
תאריך:
כב' השופט ערן נווה

בפני
:

1 . מאהר בחוס
2 . תוחפה בחוס
3 . בחוס זינה

4 . בחוס תייסיר

5 . בחוס שירין

6 . בחוס לנא

7 . האני נסראללה
8 . נסראללה איווית
9 . נסראללה רואן
בעניין:
התובעים
בחוס תאמר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . איסתא חברת נסיעות בע"מ

2 . השטיח המעופף בע"מ
הנתבעות
1 . עו"ד סמוראי רון

2 . עו"ד אור חן )אוחנה( דוד

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
השטיח המעופף בע"מ
צד ג'
אור חן אוחנה
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

בפני
תביעה כספית. התביעה עניינה בנזקי נופש שאירעו לתובעים. מדובר ב - 9 תובעים. התביעה היא על סכום של 48,000 ₪.
הצדדים הסכימו לקבל המלצת בימ"ש לסיים את התיק במסגרת דיון סופי תוך שמיעת עדויות במסגרת קדם משפט ולא בדרך של שמיעת ראיות ובנסיבות אלה, ניתן בזה פטור מלא ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש, הן ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס להודעה לצד ג'.
עדויות התובעים נשמעו ביום 12.9.06. העידו מאהר בחוס

(התובע מס' 1) ומר האני נסארללה (התובע מס' 7) עדויות הנתבעות נשמעו ביום 21.12.06, העידו גב' ענת רסיאן (מטעם הנתבעת מס' 1) ומר מרדכי אסייג (מטעם הנתבעת מס' 2) ובמהלך יום זה סיכמו אף הצדדים בע"פ.טענותיהם של התובעים, אשר יצאו לחופשה משפחתית במרמריס, חופשה שבמהלכה הוזמן להם מלון אנימון במרמריס ע"י הנתבעת מס' 1, תוך שימוש בשירותיה של הנתבעת 2 אשר שימשה כספק, כי המלון הוחלף במלון אחר במרמריס - מלון פלמנגו, אשר לטענתם היה מלון באיכות ירודה יותר ובנסיבות אלה, נפגעה חופשתם בצורה קשה. עפ"י עדותו של מר מאהר בחוס

"עלינו לחדרים, המיזוג לא היה בסדר, פועל לאט מאד, חם. הקירות לא היו נקיים. כעסו עלינו במלון מאד מאד על כך שהתלוננו. הלכנו והשארנו את הילדים והנשים מחוץ לבית המלון פלמנגו והלכנו לחפש מלון אחר. זה היה בערך בשעה 23.00 בלילה ולא מצאנו. יוסי הנציג לא טיפל כפי שהיה צריך. הוא התייחס אלינו בזלזול ולא רצה לעזור בכלל... אנחנו סבלנו מאד". מר האני נסארללה העיד "נכנסנו בדרך לאנימון והלובי היה גדול, בית מלון מפואר, ממוקם במרכז העיר וזה מה שביקשנו. פלמנגו לא ממוקם בעיר. הלכנו במטרה להנות מהנוף, לטייל בעיר עצמה. נהניתי ב- 50% מהטיול במרמריס. יוסי לא טיפל בנו ולא רצה לטפל. כשהגענו לפלמנגו וראינו באיזה מלון נפלנו, נהיה לנו שחור".
למעשה, ניתוח טענותיהם של התובעים מתייחס לאותו חלק הנוגע בהזמנת מלון אנימון ובהמשך בחופשתם במרמריס עצמה במלון פלמנגו עליו העידו בביהמ"ש כפי שציטטתי מתוך עדותם. אתייחס ראשית לטענותיהם בהזמנת מלון אנימון. התובעים אינם נותנים אמון, כי מלכתחילה היתה כוונה מצד הנתבעת 1 לספק את מלון אנימון וחיזוק לכך הם מוצאים הן בטענתם, כי אחת הסוכנות הרימה גבה עוד במהלך ביצוע ההזמנה לגבי עצם הצלחתה של הסוכנת להשיג את מלון אנימון וכן שכאשר הגיעו פיזית למרמריס הודיע להם מיד הנציג, כי מלון אנימון נמצא ב"תפוסת יתר" ועל כן הם מועברים למלון פלמנגו.
אין דרך אחרת מאשר להגדיר את טענותיהם אלה של התובעים והדבר מוצא ביטויו גם בכתב התביעה כטענה למרמה ומצג שווא מצידה של הנתבעת (כמו גם הפרת חובת נאמנות). כמובן שעול ההוכחה הוא על התובעים וכאשר נטענות טענות כאלה מדובר בעול הוכחה מוגבר העולה על "עודף מאזן ההסתברות" אשר ברגיל הינו 51% ואולם כאשר נטענות טענות מרמה יש להוכיח זאת ברמת הוכחה גבוהה יותר.
ניתוח עדויות התובעים והמסמכים שהוגשו לעיוני לא גילה שום הצדקה לייחס למי מהנתבעות מרמה. הנתבעת 1 פעלה והזמינה אצל הנתבעת 2 כספק את מלון אנימון, מלון אנימון הוזמן ע"י הנתבעת 2 אל מול הספק המקומי בתורכיה וואוצ'ר מתאים סופק לגבי מלון אנימון. אינני נותן אמון לאור החומר הראייתי שהוגש בכתב ובשים לב להלכות הידועות המתייחסות ליכולת לסתור "מסמך בכתב" ע"י עדות בע"פ, כי היה ידוע לנתבעות בשלב זה או אחר עד להגעת התובעים למרמריס, כי המלון שהוזמן כביכול הוא מלון פלמנגו ולא מלון אנימון. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובעים ידעו גם ידעו שהם נוסעים בטיסת צ'ארטר ולא בטיסה סדירה והדבר מוצא את ביטויו גם בתצהירים שהגישו. טיסת צ'ארטר יש לה מאפיינים מסויימים אשר מן הסתם משפיעים בעליל על מחיר החבילה ויש בה גם קנייה מסויימת של סיכון בכל הקשור למועדי הטיסות וזו גם הסיבה שכל דרישה כספית לפיצוי של התובעים בהקשר לאיחור הטיסה נדחית. נדחות גם טענותיהם לאור אפשרות לתפוסת יתר בחבילה מעין זו, דבר המופיע "בתנאים" הנלווים לכרטיס הטיסה והחבילה. הסוגייה המצריכה את בדיקתו של ביהמ"ש עניינה אחרת וזאת לאחר שטענות רמייה ו/או הצגת שווא נדחו. טוענים התובעים, כי התעקשו וזה היה רצונם לנסוע למלון אנימון דווקא ולא לכל מלון אחר. נדמה לי שחיזוק לגרסתם נמצא בעדותה של הגב' ענת רסיאן מטעם הנתבעת מס' 1 אשר מעידה כדלקמן: "המשפחה רצתה את מלון אנימון, ביקשה לנפוש במלון אנימון, הדגישו שזה המלון שהם רוצים לנהל את חופשתם. ביצעתי הזמנה, קיבלתי אישור למלון אנימון. אני יודעת שהתובעים לא היו במלון אנימון, כי המלון היה מלא אבל אני לא יכולה לדעת. אני לא זוכרת אם הסברתי להם שהם נוסעים בטיסת צ'רטר וישנה אפשרות שהמלון יהיה מלא".
בעניין זה מפנים התובעים את ביהמ"ש לנספח א' לכתב התביעה שהינו מכתבו של העד שהעיד אף בביהמ"ש, מר בחוס מאהר והמופנה לגב' ענת מסניף איסתא קרית-אתא.
במכתבו זה מציין העד בסעיף 2 כדלקמן:
"ההזמנה לפי בקשתנו היתה לבית מלון בשם אנימון במרמריס. חדר ללבי חשד אחרי שהפקידה שיושבת לידך במשרד שידעה לאן אנו נוסעים שאלה אותך באיזה בית מלון הצעת להם את ההזמנה ואת ענית אנימון והיא אמרה איך זה שהיא ניסתה לבצע הזמנה ללקוח בבית מלון זה לפני ההזמנה שלנו ולא הצליחה ואת ענית לה שקיבלת אישור על כך. היות וקראתי בעיתון על מקרים כאלה לנוסעים לתורכיה אני מבקש ממך שתאמתי לנו את הזמנותינו לבית מלון זה ואולי תבדקי את עצמך שנית".
ניתוח מכתב זה אינו מלמד על כך שהתובעים השתמשו בלשון התניה. דהיינו, הבהירו לנתבעת בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי אם אין באפשרות הנתבעת לספק להם את מלון אנימון או לחילופין להתחייב, כי מלון אנימון הוא יהיה המלון בצורה וודאית שהם יקבלו, אזי הם אינם מעוניינים בחופשה. אילו היו נוהגים כך והנתבעת לא היתה מודיעה להם דבר ובפועל היו מחליפים להם את המלון, ייתכן והייתי נכון לקבל את תביעתם. בפועל אין התובעים נוקטים לשון של התניה אלא לשון של זהירות בלבד ומבקשים, כי הסוכנת תאמת שאכן יש להם הזמנה לאנימון ומכתב זה עולה בעצם בקנה אחד עם גרסתה של הגב' ענת שהתובעים ביקשו אכן להגיע לאינמון, דבר שיש לתת בו אמון, אך בפועל כאמור לא נסתר, כי ההזמנה היתה לאנימון ואכן יצא וואוצ'ר לאנימון. ייתכן והיה על הסוכנת להתקשר לתובעים ולהסביר להם, כי אינה יכולה להתחייב בצורה חד משמעית על אנימון לאור עקרון תפוסת היתר. ואולם לא נסתר, כי ההזמנה היתה לאנימון ולא הותנה מלון אנימון על פני מלון לאחר, ולכן גם לכאורה לא היתה חובה על הסוכנת לנסות ולוודא בצורה חד משמעית עם הנתבעת 2 השטיח המעופף כי מלון אנימון יהיה זמין לתובעים בהקשר זה. ניתוח עדותו של מר אסייג מהשטיח המעופף לא שולל קיומה של שיחת טלפון של סוכנת איסתא עם השטיח המעופף ביחס להזמנה ולא הוכחה הטענה שההזמנה בוצעה כביכול אך ורק במערכת ה- "און ליין" כגרסת השטיח המעופף.
שקלתי האם פעולותיה של הסוכנת היו סבירות מבחינה משפטית באופן שהדבר יטיל אחריות על הנתבעת, אשר נדרשה היתה עפ"י גרסת התובעים לספק את מלון אנימון ולא מלון אחר והגעתי למסקנה, שאין לחייב מבחינה משפטית. נכון היה ורצוי היה לאחר שהסוכנת מקבלת מכתב כזה ממר בחוס מאהר לענות לו בכתב או טלפונית ולהבהיר לו את המשמעות של הזמנת החופשה על ידו ואת משמעות חופשת הצ'ארטר ומאחר שהוברר שהדבר לא נעשה או מכל מקום הסוכנת לא זכרה כי פעלה בדרך הבאה, יילקח הדבר בחשבון בפסיקת ההוצאות אם יחליט ביהמ"ש שדין התביעה להדחות וזאת ביחס לשתי הנתבעות, כמו גם ביחס להודעה לצד ג'.
אני דוחה, איפוא, את החלק הראשון בתביעתם של התובעים שעניינו הטענה שמי מהנתבעות התרשל ו/או פעל בדרך שאינה סבירה, בדרך להגשמתה של החופשה אשר הוזמנה על ידי התובעים.
החלק השני של התביעה עניינו באותם אירועים אשר התרחשו במרמריס עצמה. התובעים שעפ"י עדותם לא היו מעולם במלון אנימון טרם הזמנת החופשה, אך שמעו דברים טובים על אותו מלון וודאי התאכזבו מאוד למשמע הידיעה שהם מועברים למלון אחר בשם פלמנגו ואני נותן אמון, כי אכן היתה להם אכזבה וקושי כאשר נודע להם באוטובוס ע"י הנציג המקומי, כי אנימון בתפוסת יתר והם עוברים לפלמנגו.
אני מתאר לעצמי שכאשר אדם מתכנן את חופשתו ונודע לו כאשר הוא נמצא באוטובוס מנמל התעופה דלמן בתורכיה לאזור מרמריס כי הוא נאלץ לעבור למלון אחר, הוא בוודאי כועס ויש לו ספקות לגבי המלון החדש.
דא עקא, כי התובעים לטענתם ראו את מלון אנימון ואת מלון פלמנגו ולטענתם מלון פלמנגו בניגוד לאנימון היה מאכזב. הם מגדילים לעשות וטוענים כאמור, כי עוד באותו היום ניסו למצוא מלונות חליפיים תוך חיפוש מלונות אחרים בסביבת מרמריס. הדבר לא צלח ועלה להם בעוגמת נפש, הוצאות וביטול זמן יקר של הנאה. גם אם יצאו לחפש מלון אחר וסיירו באזור, לא ניתן לראות בכך כאשר הדבר נעשה בשעה 23.00 בלילה בבחינת אובדן יום חופשה או פגיעה כללית בחופשה.
מאחר שכך, ולאור העובדה שביהמ"ש פוסק עפ"י ראיות, נדרש ביהמ"ש לבדוק את ההבדלים שבין מלון אנימון ובין מלון פלמנגו. אין להסתפק בנסיבות העניין בעדותם של התובעים בלבד, אשר העידו לגבי הלובי ולגבי התנאים במלון אשר לטענתם לא היו מספיקים בכל הקשור למיזוג האויר, היחס של עובדי המלון ואספקת אמצעים כאלה או אחרים דוגמת מיטות לתינוקות.
בהקשר זה, טענו הנתבעות טענות שונות. ראשית, טענו הנתבעות, כי מלון אנימון אינו שונה ממלון פלמנגו בתקופה הרלוונטית בכל הקשור לדירוג המלון, דהיינו אין כל הוכחה מצדם של התובעים כי התובעים קבלו מלון בדרגת תיירות נמוכה יותר מהדרגה אשר שילמו עליה ואשר הובטח להם. ודוק, אחד הפרמטרים המנחים בנושא של "תפוסת יתר" הוא העובדה שהמלון הנעבר או המלון שאליו מופנים האנשים צריך להיות לפחות אם לא יותר באותה דרגת תיירות אשר שילמו ביחס אליו, שאם לא כן, מגיע החזר.
התובע לא הוכיח, כי מדובר בדרגת תיירות אחרת והנתבעות מצידן הביאו ראיות, כי ניתן לראות בשני המלונות כמלונות בעלות אותה דרגת תיירות.
מדובר במלונות אשר המתקנים שבהם, הבריכות, אופי החדרים ואספקת השירותים הינה עפ"י פליירים שהוצגו במעמד הישיבה מיום 21.12.06 ועפ"י מסמכים נוספים שצורפו הם מלונות אשר לא הוכח כי הם מלונות השונים זה מזה בעליל.
זאת ועוד, נטען אף שמלון פלמנגו בניגוד למלון אנימון, נמצא על קו המים במרמריס והעובדה שמדובר במלון הנמצא בסמיכות לחוף הים ואשר כל חדריו פונים אל עבר נופיה היפים של מרמריס בכל הקשור לים המפרץ וההרים היורדים אל הים, הוא בלא ספק יתרון העולה על פני מלון אנימון המרוחק כ - 100 מטר או יותר מקו המים.
גם ניתוח עדותם של התובעים אשר היו חסרי שביעות רצון מהחלפת המלונות ואשר תיארו בהרחבה את קורותיהם ביום הראשון לחופשה לא מלמד, כי בפועל לא נהנו במלון פלמנגו וכי חופשתם נהרסה כליל וזאת גם לאור דרישתם הכספית לפיצוי העולה עשרות מונים על פני הסכום אשר שילמו על החופשה בפועל. טענותיהם מתייחסות לכך שרצו להיות במלון אנימון, מלון שהם סבורים שהיו נהנים בו יותר וכן טענות שונות כלפי מלון פלמנגו שלא הוכחו במשפט בכל הקשור לתקינות המזגנים והתנהגות עובדי המלון, אשר גם אם אני נותן בה אמון אינה יכולה להטיל אחריות בנסיבות העניין על הנתבעות אשר פעלו כנתבעות סבירות בכל הקשור להזמנת החופשה של התובעים. יש לציין שלצערי היחס לישראלים במרמריס ואי תקינות מיזוג הוא דבר שנשמע בתיקים רבים ואין לשלול כי התובעים היו נתקלים בכך גם במלונות אחרים במרמריס דוגמת מלון אנימון.
יש לזכור, כי התובעים לוו למלון ע"י הנציג המקומי, כאשר לפחות ביום הראשון בוודאי שהביעו את מחאתם על המעבר בין המלונות. עם זאת, לא נשמעו טענות לגבי המשך החופשה והשהות במלון פלמנגו כלפי הנציג המקומי ורצון לפתור את הבעיה. בעניין זה הייתי מצפה במסגרת חובות "הקטנת הנזק" מהתובעים לפנות לאיסתא טלפונית או בפקס ובכך לנסות ולמצוא פתרון לשהייתם במלון פלמנגו אשר לטענתם התגלו בו כשלים כפי שתיארו. התובעים פנו באמצעות בנם עו"ד בחוס לנתבעות במכתב. מכתב זה אשר צורף על ידם לכתב התביעה ומתאריך 22/2/03. המכתב אינו מבקש למצוא פתרון מיידי למצוקתם של התובעים אלא צופה פני עתיד ומציין, כי התובעים שומרים לעצמם את הזכות לתבוע עם הגעתם ארצה. הייתי מצפה מהתובעים או באמצעות בנם עו"ד בחוס אשר ייצג אותם בתביעה זו לנסות ולהגיע לפתרון, כאשר התובעים נמצאים במרמריס עצמה, דהיינו העברתם לבית מלון אחר מפלמנגו על מנת להקטין את נזקיהם. ואולם בפועל, אין במכתבם ניסיון לפתור את הבעיה בזמן אמת אלא לשמור על זכותם לתבוע.
הנתבעות מצידן הגיבו על המכתבים באופן שגם הן לא ניסו לפתור עניינית את הקשיים שבהם נתקלו התובעים ובכך למעשה נוצר מעין "מעגל" במהלכו לא ניתן פתרון לבעיה בזמן אמת.
בסופו של יום לא הגעתי למסקנה, כי התובעים לא עמדו בחובת הקטנת הנזק החלה עליהם בהקשר זה ובמאמר מוסגר יצוין, כי ניתן היה אולי למצוא פתרון וגם לשמור על זכותם לטעון כל טענה שהם רוצים בכך היא כאשר יגיעו ארצה.

מכל המקובץ דלעיל אני בדעה שדין התביעה להדחות.

אדגיש ואציין כי התובעים הגישו את תביעתם על סכום של 48,000 ₪ שהינו סכום חסר פרופורציה לחלוטין בנסיבות העניין ועולה עשרות מונים על סכום החבילה אשר שולם ע"י אותם 9 תובעים. החלוקה היתה בתביעה לנזק ממוני ונזק לא ממוני. הנזק הממוני בסכום של 3,000 ₪ הוא "נזק מיוחד" שיש להוכיחו בראיות ואשר כלל ארוחה, תחבורה וטלפונים שלא הוכח. הנזק הלא ממוני הינו 5,000 ₪ בגין טרדה,השפלה ועגמת נפש לכל אחד מהתובעים ובנסיבות העניין ובמיוחד לאור ניתוח מדויק של נתוני התיק, לא היתה הצדקה לתבוע סכומים בסדר גודל שכאלה. עם זאת הגם שהגעתי למסקנה הקשה מבחינתם של התובעים אשר כאמור אני נותן אמון, כי כעסו כעס רב על כך שהועברו ממלון למלון, אני סבור שאין לפסוק הוצאות בנסיבות העניין לחובתם של התובעים ובעניין זה אני מפנה להערותיי בעמ' 4 לפס"ד זה בכל הקשור להתנהלות של הסוכנת מטעם איסתא אל מול השטיח המעופף ובהערות של ביהמ"ש בהקשר זה.

התביעה וההודעה לצד ג' נדחות.

אין צו להוצאות.

ניתן היום ג' בטבת, תשס"ז (24 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.
ערן נווה
, שופט
קלדנית: אורלי








א בית משפט שלום 5488/04 מאהר בחוס, מאהר בחוס, בחוס זינה, בחוס תייסיר, בחוס שירין, בחוס לנא נ' איסתא חברת נסיעות בע"מ, השטיח המעופף בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/12/2006)