פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל בע"מ | פסקי דין על זפטוס | פסקי דין על כהן עזר | פסקי דין על כהן ניסים גרשון | פסקי דין על כהן אמיר |

10333/03 א     25/12/2006




א 10333/03 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' זפטוס בע"מ, כהן עזר, כהן ניסים גרשון, כהן אמיר





בתי המשפט
1
א 010333/03
בית משפט השלום ירושלים
תאריך:26/12/200625.12.06
לפני: כב' השופט אברהם רובין
התובע
בנק דיסקונט לישראל בע"מ

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד אליעד שרגא ואח'
נ ג ד

הנתבעים
1. זפטוס בע"מ

2. כהן עזר

3. כהן ניסים גרשון

4. כהן אמיר
נתבעים 3-4 ע"י ב"כ עו"ד י. לומברוזו ואח'

פסק דין
1. כללי
הנתבעת 1 (להלן: "זפטוס"), ניהלה אצל התובע (להלן: "הבנק"), חשבון בנק. הנתבעים 3-2 (להלן: "עזר" ו-"גרשון") חתמו על ערבות לכל חובותיה של זפטוס ללא הגבלת סכום, ואילו הנתבע 4 (להלן: "אמיר"), חתם על ערבות בסכום של 50,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית. גרשון הוא אביהם של עזר ואמיר. בחשבון הבנק נותרה יתרת חובה בסך של 946,069 ₪, ומכאן התביעה שלפניי. נגד זפטוס ועזר ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה ביום 24.5.04, וכך נותרה לדיון רק שאלת חבותם של גרשון ואמיר.

2. העובדות
זפטוס היא חברה בע"מ אשר עסקה במכירת נעליים.
בעל מניותיה העיקרי של זפטוס, והמנהל הרשום שלה הוא עזר כהן, ואביו גרשון הוא בעל מניה אחת בחברה (ראו - תדפיס רשם החברות - נספח ג' לתצהיר העד קרמיניאן).
בשנת 1994 פתחה זפטוס חשבון עו"ש בבנק, והחלה לנהל את עסקיה באמצעותו.
ביום 31.10.95 חתם אמיר לטובת זפטוס על כתב ערבות מוגבלת בסכום של 50,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית, (נספח יא' לתצהיר קרמיניאן), וכן חתם אמיר גם על טופס מידע לערב (צורף כנספח להודעת הבנק מיום 20.4.06).
בשנת 1998 חלה עזר במחלת הסרטן (עמ' 44 ש' 9, וכן נספחים א-ב לתצהירו של עזר). כפי שנראה לעובדה זו יש חשיבות רבה לענייננו, כיוון שהצדדים חלוקים ביניהם, בין היתר, בשאלה האם עקב המחלה הפך גרשון למנהל בפועל בזפטוס, ולמוציא והמביא בכל הנוגע לחשבון הבנק שלה.
ביום 27.10.98 התקבלה בישיבת בעלי המניות בזפטוס החלטה לפיה גרשון יהיה בעל זכות חתימה בחברה בנוסף לעזר (נספח יג' לתצהיר קרמיניאן). כמו כן, באותו יום הוסף גרשון גם כמורשה חתימה בחשבון הבנק (נספח יד' לתצהיר קרמיניאן).
ביום 25.1.99 חתם גרשון על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום לכל חובותיה של זפטוס לבנק (נספח טז' לתצהיר קרמיניאן), וכן חתם גרשון על טופס מידע לערב (נספח להודעת הבנק מיום 20.4.06).
אחר הדברים האלה נוצרה יתרת חובה גדולה בחשבון הבנק של זפטוס, וביום 15.7.01 נחתם הסכם להסדרת חובה של זפטוס לבנק, כאשר מי שחתם על ההסכם הוא עזר ולא גרשון (נספח יט' לתצהיר קרמיניאן).
ביום 13.9.01 חתם גרשון שוב על טופס פתיחת חשבון בנק עבור זפטוס, כאשר הוא מופיע בטופס כאחד ממורשי החתימה בחשבון (נספח כב' לתצהיר קרמיניאן), וכמו כן חתם גרשון כמורשה חתימה על בקשה לביצוע פעולות בנקאיות על פי פניה טלפונית ובפקס (נספח כה' לתצהיר קרמיניאן).
ביום 6.11.01 וביום 24.6.02 נשלחו לכל הנתבעים התראות על כך שהסכם הפשרה עם זפטוס אינו מקויים כהלכתו (נספחים כח-כט לתצהיר קרמיניאן), ומשלא נפרע החוב הוגשה התביעה שלפניי.

3. המחלוקת
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על השאלה האם גרשון הוא "ערב יחיד", כמשמעו של ביטוי זה בחוק הערבות, תשכ"ז-1967, שאז הוא פטור מערבותו כיוון שזו לא הוגבלה בסכום, או שהוא היה באותה עת "בעל עניין" בזפטוס, ומשום כך אינו זכאי להגנת החוק. כמו כן, בפי הנתבעים טענות נוספות שעניינן הפרת חובות הגילוי של הבנק כלפי גרשון ואמיר, ויתור של הבנק על חובו של גרשון תמורת סך של 200,000 אשר שילם גרשון לבנק, והעמדת אשראי מופרז לזפטוס בניגוד לציפייתו הלגטימית של אמיר ובלא שהדבר דווח לו בזמן אמת.
להלן אדון בטענות אלו כסדרן, כאשר בתחילה אדון בעניינו של גרשון, ואחר כך בעניינו של אמיר.

חבותו של גרשון

4. התשתית הנורמטיבית
גרשון חתם על כתב הערבות ביום 25.1.99. במועד זה כבר עמד בתוקפו חוק הערבות, תשכ"ז-1967, בנוסחו הנוכחי, הכולל את התיקונים הנרחבים שנעשו בו בתשנ"ב ובתשנ"ח (ס"ח התשנ"ב עמ' 144, ס"ח התשנ"ח עמ' 2). בסעיף 21 (ב) לחוק הערבות נקבע כי:
"לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב - פטור ערב יחיד מערבותו".

"ערב יחיד" מוגדר בסעיף 19 לחוק כך:
"ערב יחיד - מי שאינו תאגיד..... היה החייב תאגיד לא יחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד; לעניין זה "בעל עניין בתאגיד" כהגדרת "בעל עניין" בתאגיד בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968"

"בעל עניין" - מוגדר בסעיף 1 לחוק ניירות ערך כך:
"בעל עניין בתאגיד -
(1) מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מכוח ההצבעה בו, מי שרשאי למנות דירקטור אחד או יותר מהדירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי, מי שמכהן כדירקטור של התאגיד או כמנהלו הכללי, או תאגיד שאדם כאמור מחזיק עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק שלו, או מכוח ההצבעה בו, או רשאי למנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהדירקטורים שלו.
...."

5. במקרה שלפניי אין חולק כי גרשון אינו מחזיק ב- 15% מהון המניות בזפטוס, ואין לו גם סמכות למנות דירקטורים בחברה וכד'. אלא, טענת הבנק היא, שגרשון שימש בפועל כמנהל כללי או דירקטור של זפטוס, בתקופה שבה עזר היה חולה במחלת הסרטן. טענה זו מעוררת את השאלה האם המבחן להיותו של אדם "בעל עניין" הוא מבחן מהותי או פורמלי - רישומי. שאלה זו חשובה במקרה שלפניי, משום שאין חולק כי לפי רישומי רשם החברות לא ניתן לראות בגרשון "בעל עניין". בפסיקה ניתן למצוא אחיזה הן לדעה התומכת במבחן המהותי (ע"א (ת"א) 2849/99 מל"ב המכללה לסחר בינ"ל נ. בנק דיסקונט; ת.א. 2337/02 מנור נ. בנק הפועלים; בש"א 166100/05 וואלף נ. בנק מרכנתיל דיסקונט - פורסמו באתר נבו), והן לדעה התומכת במבחן הפורמלי (ת.א. (חיפה) 10339/97 בנק לאומי נ. חורי - פורסם באתר נבו וכן ראו - ד"ר רוי בר קהן "ערבות" (תשס"ו-2006) עמ' 475- 478).
התשובה לשאלה שבפני
י אמורה להיגזר מתכליתו של סעיף 19 לחוק הערבות. ד"ר רוי בר קהן מציין בספרו כי "בעל עניין" הוצא מתחומי הגדרת "ערב יחיד" מפני ש:
"אין המדובר בערב שחולק ב"סיכון ללא סיכוי" והינו חסר אינטרס, אלא המדובר במי שהחלת מבחן האינטרס לגביו מובילה לכך שאינו זקוק להגנה. הערבות במקרים אלו אינה "צרכנית" וללא תמורה, אלא הינה בעלת מאפיינים מסחריים כאשר חזקה על הערב כי קיבל טובת הנאה"

(שם בעמ' 469).

לדעתי, רציונאל זה מצדיק את הפרשנות לפיה המבחן הוא מהותי, ולא רישומי פורמלי.
אגב, לאותה תוצאה ניתן להגיע גם בדרך אחרת; הנה כך, חוק ניירות ערך משתמש במונח "דירקטור", וכדי לפרש מונח זה ראוי לפנות לחוק החברות התשנ"ט-1999, שם נאמר בסעיף 1 כי דירקטור הוא גם מי: שמשמש בפועל בתפקיד דירקטור יהא תוארו אשר יהא".

6. על כן, כדי שתצלח דרכו של הבנק עליו להוכיח כי גרשון שימש כדירקטור או כמנהל כללי בזפטוס. ודוק, במסגרת חברה בע"מ קיימים נושאי משרה נוספים, חשובים ורמים, אשר אינם בבחינת דירקטור או מנהל כללי, וכזאת אנו למדים מהגדרת המונח "נושא משרה" שבסעיף 1 לחוק החברות. על כן, גם אם אשתכנע כי צודק הבנק בטענתו העובדתית, לפיה פעל מולו גרשון בענייני זפטוס, הרי שבכך עדיין לא הוכיח הבנק את טענתו, כיוון שיהיה מקום לברר את השאלה האם הפעולות שהוכחו מלמדות שגרשון היה דירקטור או מנהל כללי דווקא. לאור דברים אלו נבחן, איפוא, אילו פעולות עשה, אם בכלל, גרשון בשם או עבור זפטוס, ומה ניתן ללמוד מהן לגבי מעמדו בזפטוס.

7. האם גרשון שימש כדירקטור או כמנהל כללי בזפטוס?
נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על הבנק, ואני סבור שלא עלה בידו להרים נטל זה. העיון בתצהירו של קרמיניאן מלמד כי לטענתו יש מספר עובדות המלמדות כי גרשון הפך להיות בשנת 1998 למנהל בזפטוס - גרשון הפך להיות מורשה חתימה בחשבון; הוא נהג לבקש אשראי עבור זפטוס ולהתעניין במצב היתרה בחשבון (סעיף 28 לתצהיר); גרשון חתם על שתי ערבויות לזפטוס (סעיפים 30-29 לתצהיר), וכן שיעבד את מכוניתו להבטחת פרעון חובותיה של זפטוס (סעיף 38 לתצהיר). קרמיניאן אף טוען כי גרשון הפקיד כספים לחשבון זפטוס (סעיף 40 לתצהיר), וכי גרשון השתתף בישיבות שעסקו ביתרת החובה של זפטוס (סעיף 41 לתצהיר). דא עקא, שכל האמור לעיל אין בו די כדי לבסס כראוי את טענת הבנק, וזאת משתי סיבות.
ראשית, הפעולות בהן מדובר אינן מלמדות בהכרח על כך שגרשון היה דירקטור או מנהל כללי בזפטוס. הנה כך, לא כל מי שמפקיד כספים בחשבון של חברה פלונית הוא בהכרח דירקטור או מנהל כללי שלה. כמו כן, גם לא כל מי שיש לו זכות חתימה בשם החברה הוא בהכרח מנהל כללי של החברה (ראו - רוי בר קהן בספרו הנ"ל בעמ' 478). ניתן בהחלט להעלות על הדעת מצבים בהם חברה פלונית תסמיך משיקוליה שלה אדם שאיננו מנהל, למשל חשב או סמנכ"ל כספים, להתחייב בשמה. דברים אלו אמורים ביתר שאת במקרה כמו המקרה שלפניי, בו שוכנעתי כי הסמכתו של גרשון כמורשה חתימה נבעה ממחלתו של עזר. בסיטואציה כזו ניתן בהחלט לקבל את הטענה, שכדי שזפטוס תוכל להתנהל כשורה קיבל גרשון לידיו סמכויות מסויימות, חשובות אמנם, אך לא היתה שום כוונה להפוך אותו למנהל הכללי של החברה או לדירקטור בה. ויודגש לעניין זה, כי אני מקבל את הטענה העובדתית לפיה למרות מחלתו לא נבצר מעזר באופן קבוע ורצוף לנהל את עסקי החברה, אלא הוא נעדר רק מידי פעם לצורך טיפולים רפואיים.
אשר לעובדה שגרשון נתן ערבויות לזפטוס; עובדה זו בוודאי שאינה הופכת אותו, מניה וביה, לבעל עניין בזפטוס, שהרי אם כך הדבר לעולם יחשב ערב כבעל עניין, וההגנה שמבקש חוק הערבות לפרוש על הערבים תסוכל.
אשר לישיבות בהן השתתף גרשון; גם אם אניח שטענת קרמיניאן נכונה מבחינה עובדתית, וזו אכן דעתי, הרי שלא ניתן ללמוד מכך שגרשון היה מנהל בזפטוס. יש לזכור כי בעליה של זפטוס - עזר - הוא בנו של גרשון. יש גם לזכור כי גרשון היה לקוח ותיק ומוכר בבנק. לפיכך, תיתכן בהחלט האפשרות שגרשון ביקש לסייע לעזר במשא ומתן עם הבנק על רקע קשייה של זפטוס, ואין בכך בהכרח כדי ללמד שגרשון הפך למנהל כללי או דירקטור בזפטוס (ראו לעניין זה דברי גרשון בעמ' 34 ש' 26-25).
הטעם השני לדחיית טענת הבנק נעוץ בכך, שהתרשמתי כי הבנק היה יכול להביא מסמכים טובים יותר לביסוס טענותיו העובדתיות, ומשלא הביאם הרי שהדבר פועל לרעתו. הנה כך, למשל, קרמיניאן טוען כי גרשון נהג לבקש אשראי עבור זפטוס, אך הוא לא הציג שום מסמך לתמיכה בטענתו זו.

8. לאור האמור לעיל, שקלתי את השאלה האם מעדויות הנתבעים עצמם ניתן ללמוד על כך שגרשון היה מנהל כללי או דירקטור בזפטוס, אך לדעתי התשובה שלילית. אכן, מן העדויות עולה כי גרשון ביצע פעולות מסויימות מול הבנק בהקשר של זפטוס, ויותר מכך, התרשמתי כי גרשון ויתר הנתבעים ניסו להמעיט באופן מלאכותי ברמת המעורבות של גרשון. כך, למשל, גרשון הודה כי יתכן שהפקיד מדי פעם שיק בחשבון זפטוס (עמ' 33 ש' 10), הוא הודה כי דיבר עם גרציה וקרמיניאן בנושא זפטוס (עמ 33 ש' 21-20), וכי התעניין במה שמתרחש בחשבון (עמ' 35 ש' 8-7). ובכל זאת, בסיטואציה המיוחדת שנוצרה, כוונתי למחלתו של עזר, לא ניתן לשלול את הטענה שכל מה שעשה גרשון לא עשה כמנהל בזפטוס, אלא כאב המנסה לסייע לבנו. לכן, לא שוכנעתי כי במקרה שלפניי מתקיים הרציונל העומד ביסוד הוצאתו של "בעל עניין" מגדר הגדרת "ערב יחיד", כפי שצוטט לעיל מפי ד"ר רוי בר קהן. לא שוכנעתי כי גרשון הפך למעורב בזפטוס במובן זה, שערבותו ניתנה מתוך שיקולים מסחריים, ולא מתוך רצון גריידא לעזור לעזר.
התוצאה היא, אם כן, שגרשון הוא ערב יחיד, ולכן מכוח סעיף 21 (ב) לחוק הערבות פטור גרשון מערבותו.

9. למקרה ששגיתי במסקנתי דלעיל, אדון בקצרה בטענות נוספות שטוען גרשון כנגד ערבותו.
גרשון טוען כי ערבותו בטלה משום שהבנק לא עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו לפי סעיפים 23 (א) (1) ו- 23 (א) (5) לחוק הערבות. טענה זו אינה מצריכה ברור מעמיק, משום שאם צדקתי בדברי לעיל, לפיהם גרשון הוא ערב יחיד, אזי ממילא אין חולק שהוא פטור מערבותו כיוון שלא ננקב בה סכום, ואם טעיתי, וגרשון איננו ערב יחיד, הרי שהוא אינו זכאי להנות מהגנת סעיף 23 לחוק. ובכל זאת אציין, כי התרשמותי הינה, שגרשון ידע גם ידע את כל הפרטים החשובים לערבותו, ולכן דין טענתו להידחות (השוו - סעיף 23 (ב) לחוק הערבות). גרשון איננו סתם אדם מן הרחוב, אלא מדובר באיש אשר ניהל עסק במשך שנים רבות, (עמ' 20 ש' 24, עמ' 33 ש' 9-10). הוא הודה בעדותו כי התעניין בנעשה בחשבון זפטוס (עמ' 35 ש' 8-7), והוא גם שוחח עם עזר על זפטוס ועל האופן בו הוא מנהל את עסקיו (עמ' 39 ש' 4-3). כל העובדות הללו מלמדות שגרשון חתם על הערבות בעיניים פקוחות, מתוך הבנה מלאה למצבה של זפטוס ולמהות החיוב שהוא נוטל על עצמו. אני ער לכך שטופס המידע לערב עליו חתם גרשון (נספח להודעת הבנק מיום 20.4.06), לא מולא כראוי, אולם לנוכח היכרותו את עסקי זפטוס, אינני סבור שיש בכך כדי לסייע לגרשון.

10. גרשון טוען כי הבנק הסכים שאם הוא ישלם 200,000 ₪ לכיסוי חובות זפטוס, אזי הוא יופטר מערבותו. אין חולק כי סכום זה אכן שולם על ידי גרשון, אך אין לקבל את טענתו לפיה הבנק הסכים לפוטרו מערבותו, כיוון שסכום זה ממילא היה משועבד לבנק, כפי שמודה גרשון בתצהירו (סעיף 9 ב'). במצב דברים זה, גרשון לא שילם מרצונו את אותם 200,000 ₪, וממילא אין הגיון בטענה שהבנק הסכים לוותר לו על יתר החוב.
גרשון טוען כי הראייה הניצחת לכך שטענתו נכונה, הינה הסכם הפשרה שערך הבנק עם עזר (נספח י' לתצהיר קרמיניאן). בהסכם זה מפרט הבנק אחת לאחת את כל הבטוחות והערבויות שיש בידיו, ולמרבה הפלא מן הרשימה נפקדת ערבותו של גרשון. משמע מכאן, כך לשיטת גרשון, שהבנק ויתר על ערבותו בתמורה לאותם 200,000 ₪. ואולם, מרשימת הערבויות נפקדת גם ערבותו של אמיר, אשר אין טענה כי נפרעה קודם לעריכת הסכם הפשרה, ולכן המסקנה המתבקשת היא שמדובר בהשמטות לא מכוונות, ולטובת הבנק ניצבת העובדה שבהסכם הפשרה נכתבה בראשית רשימת הבטוחות המילה "לרבות", אשר מלמדת שהצדדים היו ערים לכך שיתכן ונשמטה מן הרשימה בטוחה כזו או אחרת.

11. טענתו האחרונה של גרשון היא, שהבנק הפר את חובתו לדווח לו על הסכם הפשרה שנכרת עם עזר וזפטוס.
דין טענה זו להידחות מן הטעם ששוכנעתי, כפי שצויין לעיל, שגם אם גרשון לא היה מנהל כללי או דירקטור בזפטוס, הרי שהוא היה מודע בהחלט למצב החברה, ואף שוחח עם עזר על עסקיו. כיוון שכך, אינני מאמין שגרשון לא ידע על הסכם הפשרה.

חבותו של אמיר
12. טענתו העיקרית של אמיר הינה, שערבותו המוגבלת בסכום ניתנה בהנחה שהבנק יעמיד לרשות זפטוס אשראי בגובה של 200,000 ₪ לכל היותר, ואילו ידע אמיר כי האשראי יגדל למיליון ₪, אזי הוא לא היה חותם על הערבות. כמו כן טוען אמיר, כי יש להחיל בענייננו את הלכת רע"א 2443/98 ליברמן נ. בנק דיסקונט (פ"ד נג (4) 804), מפני שהבנק לא טרח להודיע לו במועד על כך שניתנה לעזר ארכה לקיום חיובו. טענתו הראשונה של אמיר אינה מקובלת עלי מפני שבשום מסמך שעליו חתם אמיר לא נאמר כי מסגרת האשראי המקסימלית שתועמד לרשות זפטוס הינה בסך של 200,000 ₪ בלבד. המסמך היחיד אליו מפנה ב"כ הנתבעים בהקשר זה הוא נספח ג'3 לכתב התביעה, אולם מסמך זה הופנה לעזר ונחתם על ידיו, ולא על ידי אמיר.

13. לעומת זאת, לטענתו השניה של אמיר, הנסמכת על הלכת ליברמן, יש יסוד מוצק.
בפרשת ליברמן פסק כב' הנשיא ברק, שמכוח עקרון תום הלב חלה על הבנק חובה להודיע לערבים על כך שהוא נתן לחייב העיקרי ארכה לפרוע את חובו (שם בעמ' 814). מטרת ההודעה הינה לאפשר לערבים להגן על האינטרסים שלהם, למשל על ידי כך שיגרמו לחייב העיקרי לפרוע את החוב הנערב. גישה זו באה לידי ביטוי מפורש בהוראת סעיף 26 (א) לחוק הערבות, אשר מחייב את הבנק להודיע לערב תוך 90 יום על כך שהחייב העיקרי לא פרע את חובו, אם כי סעיף זה אינו חל על ערבותו של אמיר, מפני שהיא נחתמה לפני תחילתו של תיקון תשנ"ח לחוק הערבות.
במקרה שלפניי הוכח כי כבר בשנת 2000 לא עמדה זפטוס בפרעון חובותיה לבנק, ומשום כך נחתם הסכם הפשרה ביום 15.7.00 (נספח יט' לתצהיר קרמיניאן). הבנק לא הציג שום ראיה משכנעת לפיה אמיר היה מעורב בהסכם הפשרה, או שהוא היה מודע כלל לכריתתו. ויודגש, כי בניגוד לגרשון, אשר הודה כי התעניין בעסקי זפטוס וניסה לעזור לבנו עזר, טען אמיר כי הוא היה ביחסים רעועים עם אחיו ולא התעניין כלל בעסקיו. במצב דברים זה, ההודעה הראשונה שניתנה לאמיר בנוגע לכך שזפטוס אינה עומדת בפרעון חובותיה, הינה המכתב שנשלח אליו מאת הבנק ביום 6.11.01 (נספח כח' לתצהיר קרמיניאן), כאשר גם במכתב זה לא מציין הבנק בפה מלא כי נכרת הסכם פשרה עם זפטוס שנה וארבעה חודשים קודם לכן. רק ב- 24.6.02 שלח הבנק לאמיר הודעה מפורשת בה נזכר הסכם הפשרה (נספח כט' לתצהיר קרמיניאן). עובדות אלה מלמדות שהבנק הפר את חובתו להודיע לאמיר תוך זמן סביר על הארכה שניתנה לזפטוס.
במצב דברים זה, נשאלת השאלה מה הנזק שנגרם לאמיר עקב מחדלי הבנק?
ערבותו של אמיר איננה בסכום גבוה במיוחד. העיון בדפי החשבון שהוגשו על ידי הבנק מלמד, כי לאחר הסדר הפשרה התנהל חשבון זפטוס באיזון יחסי במשך מספר חודשים, עד ראשית שנת 2001, תוך שבחשבון מופקדים מידי פעם סכומים העולים בהרבה על סכום ערבותו של אמיר. במצב דברים זה, יש בהחלט הגיון בטענה שאילו אמיר היה יודע כבר באותה עת כי נחתם הסכם פשרה עם זפטוס, הוא היה דורש מאחיו עזר לדאוג שזפטוס תפרע את ערבותו. לעומת זאת, בחודש נובמבר 2001, כאשר הודע לאמיר לראשונה על אי עמידת זפטוס בפרעון חובותיה, כבר היתה החברה בקריסה מוחלטת, ולראייה שההפקדה האחרונה בחשבון זפטוס נעשתה ביום 6.8.01.
על כן אני סבור כי נזקו של אמיר עולה כדי מלוא סכום הערבות,ולכן דין התביעה נגדו להידחות.

14. אשר על כן, תביעת הבנק נדחית.
הבנק ישא בהוצאות הנתבעים 4-3, וכמו כן ישא הבנק בשכ"ט עו"ד, לשני הנתבעים גם יחד, בסכום של 45,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום ד' בטבת, תשס"ז (25 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.

אברהם רובין
, שופט








א בית משפט שלום 10333/03 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' זפטוס בע"מ, כהן עזר, כהן ניסים גרשון, כהן אמיר (פורסם ב-ֽ 25/12/2006)