פסקי דין על אושרי בן שמעון | פסקי דין על ברוך יחזקאל | פסקי דין על אלירן עטר |

40120/06 פ     28/12/2006




פ 40120/06 מדינת ישראל נ' אושרי בן שמעון, ברוך יחזקאל, אלירן עטר




31


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
פ 040120/06


בפני
:
כב' השופט זכריה כספי

תאריך:
28/12/2006


בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד מיכל גל





המאשימה

נ ג ד


1 . אושרי בן שמעון

ע"י ב"כ עו"ד ראובן שרעבי

2 . ברוך יחזקאל

ע"י ב"כ עו"ד רון פרסטר

3 . אלירן עטר

ע"י ב"כ עו"ד מירב אלגלי





הנאשמים

גזר - דין
המעשים בהם הורשעו הנאשמים
סמוך לפני יום 11.4.06 קשרו שלושת הנאשמים קשר, לפיו יבצעו הנאשמים 1 ו-2 עבירות של שוד וגניבה ואילו נאשם 3 יסייע להם בכך. באותו יום, כנזכר, בשעות הלילה, נפגשו השלושה ונסעו ברכב מסוג גולף מס' 36-115-78 (להלן: הרכב) השייך לנאשם 1, כדי לבצע את זממם. בשעה 01.00 לערך הגיעו למתחם נמל תל-אביב. ליד מועדון tlv ירד נאשם 1 מן הרכב בעוד חבריו ממתינים לו בו, ומשך בכוח תיק יד מכתפה של א.א. ששהתה במקום, נטל עמו את התיק לרכב, שנאשם 3 נהג בו, ונמלט עם מרעיו. הם חלקו את שלל השוד ביניהם. א.א. נחבלה בכתף ובברך, לאחר שנפלה כתוצאה מן המעשה, וְכן נגרם לה שפשוף בזרוע ימין.
על פי אלה הורשע נאשם 1 באישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיפים 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ושוד, לפי סעיף 402(א) לחוק.
נאשמים 2 ו-3 הורשעו, באישום זה, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, כאמור, ובסיוע לשוד, לפי סעיפים 402(א) ו- 32 לחוק.
לאחר כמחצית השעה מביצוע המעשים האלה הגיעו הנאשמים לשדרות נורדאו בתל-אביב. אותה שעה ישבו ע.ז. ו-ש.ק. על ספסל בשדרה, כשתיקה של ע' לידן. נאשם 2 ירד מן הרכב, בעוד האחרים ממתינים לו בו, אחז בתיק ונמלט עמו לרכב, שנאשם 3 נהג בו וקירב אותו למקום, באופן שאיפשר לנאשם 2 לקפוץ לתוכו ולהימלט עם חבריו.
באלה הורשע נאשם 2 באישום השני בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון , לפי סעיף 499(א)(2) לחוק ובגניבה, לפי סעיף 384 לחוק.
נאשמים 1 ו-3 הורשעו בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, כאמור, ובסיוע לגניבה, לפי סעיפים 384 ו- 32 לחוק.
כעבור כ- 10 דקות הגיעו השלושה לרחוב מנחם בגין ברמת-גן, סמוך למלון סיטי-טאואר. הם הבחינו בפרוצה א.ג. ובחברתה, אשר שהו במקום ועצרו את רכבם לידן. נאשם 2 ירד מתוכו והציע לשתיים להתלוות אליהם. משסירבו, משך נאשם 2 בכוח את התיק שהיה תלוי על כתפה של א' וכאשר זו התנגדה, סטר לה נאשם 2 בפני
ה, משך בחוזקה את התיק, עד שזה נקרע, ונמלט לתוך הרכב. שם חיכו לו שני מרעיו והשלושה נמלטו ברכב, בו נהג נאשם 3.
באישום השלישי הורשע נאשם 2 על פי מעשים אלה, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיפים 499(א)(1) לחוק ושוד, לפי סעיף 402(א) לחוק.
נאשמים 1 ו-3 הורשעו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק ובעבירה של סיוע לשוד, לפי סעיפים 402(א) ו- 32 לחוק.

נאשם 1 הורשע, על פי בקשתו, גם בתיק מצורף ת"פ 6281/06 של בית משפט השלום בתל-אביב, בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק, ביום 7.9.06, לאחר שהיפר את מעצר הבית בו שהה בגין משפט זה.

מהלך המשפט
הצדדים הגיעו להסדר, לפיו תוקן כתב האישום ושלושת הנאשמים הודו במיוחס להם בו. בין הצדדים נחתם הסדר טיעון, מכוחו תעתור התביעה לעונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בעבור נאשמים 1 ו-2 ולעונש של 6 חודשי מאסר בפועל לנשיאה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בעבור נאשם 3. ב"כ הנאשמים רשאים לטעון לעונש, כך הסכימו, כראות עיניהם.
כמו כן הוסכם, כי השלושה ישלמו פיצוי לנשדדות. עוד הוסכם בין הצדדים, כי הרכב הנזכר באישום הראשון, באמצעותו בוצעו העבירות המנויות בו, יוחזר לנאשם 1, בכפוף להפקדה של 50,000 ₪, אשר יחולטו לטובת המדינה.

התסקירים ועדויות האופי
הזמנתי תסקיר בעבור כל אחד מן הנאשמים.
בעניינו של נאשם 1, רווק יליד 1979, שהתגורר בבית אמו ועבד בשנים האחרונות בתחום תווך הרכב, הובאו פרטים על תולדות המשפחה וקורות חייו. הוריו התגרשו בהיותו בגיל 10. הנאשם השלים 11.5 שנות לימוד ולא גוייס לצבא. בשנת 1995 החלה מעורבותו בפלילים. הוא שיתף את קצינת המבחן ברצונו לערוך שינוי בדרך חייו, מה עוד שהוא נמצא במערכת זוגית עם בחורה נורמטיבית. את מעורבותו במעשים הסבירה אמו על רקע שתיית אלכוהול. שני ההורים הביעו רצון לתמוך בבנם ולסייע לו.
במהלך תקופת הפיקוח בעת מעצר הבית שולב הנאשם בקבוצה טיפולית, אך הגיע לפגישות באורח בלתי-סדיר, ביטא התייחסות שטחית ביותר בנוגע להסתבכויותיו השונות בפלילים, מזער מעורבות בתיק ונקט גישה מטשטשת ביחס לדרך חייו ותיפקודו. ההתרשמות היתה מאדם לא-אמין, המחזיק בדפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים, שלא הפיק תועלת מן התהליך הטיפולי. על רקע הפרת ההוראה החוקית, נעצר הנאשם והופסקה השתתפותו בקבוצה הטיפולית. בהמשך, כאשר חודש הקשר עימו ובעת ששותף בהתרשמות מן הנסיון הטיפולי הכושל, העלה טענות וכעס כלפי השירות. הנסיון להמשיך ולבדוק עמו את התנהגותו, כולל הפרת מעצר הבית, הוביל להסלמה בתגובותיו המאשימות.
במצב זה סברה קצינת המבחן, כי הנאשם איננו פנוי לבחון דפוסי התנהגותו ואיננו בשל, בשלב זה, להשתלב בנסיון הטיפולי שהוצע לו. לא היתה, לפיכך, המלצה טיפולית בעניינו. שמעתי את עדויות האופי של בת-זוגו של נאשם 1 ואביו. האב סיפר על המשבר המשפחתי של גירושיו, שבעטיו ועל רקע כליאתו שלו עצמו, חלה התדרדרות במצב בנו. הוא שילב את בנו בעסקי תווך במכירת מכוניות והוא תולה תקוות בשיקומו. גם הוא תלה את התדרדרות הנאשם בבעיות שתייה שלו והמעיט בערכה של הפרת ההוראה החוקית, הכרוכה במעצר הבית שהושת עליו. בת זוגו סיפרה על השינוי שחל אצלו וכי לאחרונה הוא חדל מן השתייה ומסייע לילדים, השוהים עמו, בגנון שפתח בבית. החלטתם להינשא, נדחתה בגין סימני השאלה שמתוך המשפט ותוצאותיו.

נאשם 2, כבן 21 שנים, הסתבך לראשונה עם החוק בביצוע העבירות, שאינן אופייניות להערכת קצינת המבחן בתסקיר אודותיו, לאורח החיים שניהל עד כה. הוא בן למשפחה נורמטיבית, אשר חשה דאגה, מבוכה ובושה בגין הסתבכותו. הוא סיים 12 שנות לימוד בפני
מיית חיל החימוש ומגיל צעיר עסק בנגינה ובמוסיקה. לפני 3 שנים גוייס לצבא והביע רצון לחזור ולהשלים את שרותו.
הנאשם הקפיד בקשר עם שירות המבחן ותיאר את הקושי לראות עצמו כעובר-חוק ואת מאמצי הוריו לסייע לו. הוא הביע צער וחרטה וכן בושה בגין מעורבותו במעשים. קצינת המבחן ניסתה להבין את התנהגותו התוקפנית והפגיעה בנשים-הקורבנות, על רקע פגיעה בתפיסת הגבריות אצלו.
אומר מייד, כי אני רואה נסיון זה כבלתי מבוסס, מאחר והמדובר בהתרשמות שלא נבדקה לעומקה וכן בשל נסיבות הביצוע המשותפת לכל השלושה, כלפי נשים, ששדידתן קלה יותר. מוטב היה שלא לנסות ולהעלות השערות מעין אלה במסגרת זו.
קצינת המבחן המליצה לנקוט כנגד הנאשם בעונש, ההולם מקרה זה, לדעתה, דהיינו העמדתו לפיקוח במשך שנה. אם יוטל עונש מאסר, המליצה להורות על נשיאתו בעבודות שירות, באופן שלא יפגע בהליך הטיפולי שלו.

נאשם 3, חייל כבן 19 שנים, לקח אחריות על מעשהו והביע חרטה בפני
קצינת המבחן, שציינה בתסקיר, כי חרטתו נראית כנה. מצעירותו משחק הנאשם כדורגל ובולט לטובה בתחום זה. הישגיו בלימודים, לעומת זאת, היו נמוכים. שירותו הצבאי מושפע מן הכדורגל והוא הוצב ברמת-גן, כדי שיוכל להמשיך ולעסוק בו. הרקע לביצוע המעשים על ידי החבורה, תואר על-ידו כהמשך לבילוי לילי במועדונים וכעניין שימשיך בילוי זה. הבחירה לחטוף ארנקים, כך סיפר, היתה אקראית ובלתי-מתוכננת. מעצרו ומעצר הבית, מהווים גבול חיצוני ברור עבורו.
לדעת קצינת המבחן עלולה הטלת עבודות שירות להוציאו ממעגל השירות הצבאי ולפגוע בהמשך מהלכיו ואף לסיכון במצבו. להערכתה, חיובו בשל"צ יהא משום ענישה הולמת, בצירוף פיצוי כספי למתלוננות.

בעבור נאשם 3 העידו מפקדו בצבא בדרגת רס"מ, אשר סיפר על תיפקודו החיובי וללא דופי ואת תדהמתו, כאשר שמע על מעשיו וכן מנכ"ל קבוצת הכדורגל בני-יהודה. עד זה מלווה את הנאשם מגיל צעיר ואף הוא סיפר על תדהמתו למשמע מעורבותו במעשים בהם הורשע. הוא העיד על כשרונותיו הגדולים בתחום הכדורגל ועל השילוב שלו בין המסגרת הצבאית והספורטיבית. הוא יוכל לשקם עצמו, אם תהיה מידה של רחמים אליו, אמר.

טעוני הצדדים
התובעת עמדה על חומרת עבירת השוד ומשנה החומרה בשלושת האירועים, שקורבנותיהם נשים. היא הדגישה את עברו הפלילי של נאשם 1, הכולל רישום בלא הרשעה משנת 1997 בעבירות זיוף וגניבת רכב, הרשעה בסחיטה וחבלה משנת 2002, בגינה נידון בבית המשפט המחוזי לשנת מאסר ומאסר מותנה וכן הרשעות אחדות נוספות משנת 2003 בעבירות רכוש, אלימות ואיומים. עוד הדגישה את כשלונו בהליך הטיפולי בשעה שלא השכיל להעזר ביד המושטת לו לסיוע ועזרה.
בעניינו עתרה למאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס סמלי, בהתחשב בחילוט רכבו או חילוט הסכום שתמורתו.
חלקו של נאשם 2 במעשים היה החמור שמבין השלושה. עם זאת, היותו חסר - עבר פלילי, מעמידה את ענישתו הראויה, כך התובעת, על עונש דומה לזה של נאשם 1, כאשר הקנס בעבורו צריך שיהא משמעותי.
חלקו של הנאשם 3 הוא הקטן ביותר וגם הוא בלא הרשעות. בשים לב לכך שהורשע, מלבד בקשירת הקשר, אך בעבירות סיוע, הגבילה עצמה התביעה ל- 6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס. התובעת ביקשה שלא להעדיף את עובדת היותו שחקן כדורגל מוכשר על פני האינטרס הציבורי, הדורש החמרה בראיית מעשים כאלה.

ב"כ נאשם 1 ביקש להימנע מגזירת מאסר בפועל על מרשו ולהסתפק במאסר שיבוצע בעבודות שירות, מאסר מותנה ורכיב כספי, כולל פיצוי למתלוננות בשיעור של 2,000-3,000 ₪ לכל אחת מהן.
הנאשם הודה במעשים, שאינם ברמה הגבוהה של חומרת מעשים כאלה, בכלל, ובחלוקת האחריות על המעשים, בין השלושה כאן, בפרט. הוא הביע חרטה על מה שעשה וחסך מזמנו של בית המשפט והעדים.
הסניגור הסביר את כשלונו של נאשם 1 בהליך הטיפולי, בקצר בתקשורת וטען לשינוי בו, לטובה, לאחרונה. עוד ביקש לתת משקל לרצונו להשתקם והיפנה למערכת היחסים הזוגית הטובה שלו ולרצונו להקים בית בישראל.
על דעת התביעה ביקש, כי סכום הפקדון של 40,000 ₪ שהפקיד אבי הנאשם, יחולט, בהסכמתו, וכן תפקיד המשפחה סכום נוסף של 10,000 ₪, על מנת שהרכב יוחזר לנאשם.

ב"כ נאשם 2 ציין את התסקיר החיובי שלו ואת המלצת קצינת המבחן. הוא כבר ניזוק בעצם זה שהצבא דרש את שחרורו המיידי, לאחר כשנתיים וחצי של שירות, בשל מעשיו.
הנאשם מבקש לשוב ולתפקד כאדם נורמטיבי וראוי לסייע לו בכך ולהעדיף את האינטרס האישי של שיקומו על פני האינטרס הציבורי, שבכל מקרה יבוא על סיפוקו בעצם זה שהנאשם ישוקם.
הסניגור הציע לקבל את המלצת שירות המבחן בעניין הענישה ולכל היותר לחייב את הנאשם במאסר בעבודות שירות. גם הוא הציע לפצות כל אחת מן המתלוננות בסכום של 2,000-3,000 ₪.

ב"כ נאשם 3 הגדירה את מעשי מרשה כמעשי טפשות ואיוולת. אין ספק בליבה, כי האינטרס הראוי הוא שיקומי. אם כך לגבי כל אחד משני חבריו, מקל וחומר שכך הדבר לגביו. היא ציינה את כשרונו כספורטאי מצטיין ואת החשיבות בהשלמת שירותו הצבאי והאפשרות להמשיך ולהתאמן, שעבודות שירות עלולות לפגוע בהן.
החרטה, התדהמה והאכזבה האישית של הנאשם 3 מעצמו, היו חסרות-גבולות והן נבעו, לא מעט, בגין מה שעולל לעצמו. הסניגורית ביקשה להתחשב בעדויות האופי ולא לגדוע את ענף השיקום עליו יושב הנאשם. גם היא הסכימה לפיצוי המתלוננות, כדוגמת ב"כ הנאשמים האחרים.

נאשם 1 הביע צער ובושה והבהיר, כי המקרה האחרון הראה לו הרבה דברים בחיים, באופן שהבין, כי אין זו הדרך בעבורו.

נאשם 2 הצטער והתחרט על מה שקרה. הוא ביקש להמשיך בדרך שהיה בה עד כה, הביע בטחון, כי לא יחזור על מעשים כאלה וסיפר, כי כבר שילם בכך שנזרק מן השירות הצבאי.

נאשם 3 הצטער והביע בושה על מה שעשה. גם הוא הביע בטחון, כי לא יחזור על המעשים.

שיקולי הענישה
בפסיקה נאמר, פעמים הרבה, כי מעשי שוד הם בגדר של עבירות חמורות הפוגעות בחברה ובמיוחד באלה החלשים שבה. גם יתר המעשים שבוצעו כאן והוגדרו כמעשי גניבה, יש בהם חומרה יחסית לא-מועטת. החומרה בולטת, כאשר אלה נתבצעו כלפי נשים, דווקא, טרף קל למעשי שוד וגניבה ביד עבריינים, החוזרים ומבצעים את זממם.
הכלל, כך נאמר גם זאת, הוא, כי יש להטיל על עבריינים כאלה, עונשים קשים, שיהא בכוחם להרתיעם בעתיד מפני עשיית מעשים מסוג זה, כמו גם להביא להרתעת אחרים. ההרתעה של אחרים נחוצה, באופן מיוחד, משום תדירות המעשים. כמו כאן, הקלות הבלתי-נסבלת של הביצוע בחבורה, תוך התנפלות על הטרף הנפחד, זקוקה הרתעה מיוחדת. קלות-ביצוע זו, המצביעה גם על קלות-דעת ויצר פוחז, צריכה הצמתה. אין זו איוולת, אף לא מעשה שטות. לא זו הגדרתם של המעשים הקשים, שלוו בחלקם באלימות, ואשר שימשו לשלושה אלה, כעין המשך לבילוי הלילי שלהם, כדברי אחד הנאשמים בשירות המבחן. יש כאן עיוות מושגים של נורמות התנהגות וליקוי מוסרי בסיסי במחשבתם של שלושה צעירים, אם הם רואים כך מעשי שוד אלימים וגניבה בחבורה, ושוחרים לטרף ברחובות העיר, במסע שוד וגניבה מאורגן. את כל אלה צריך לשנות באמצעות ענישה קשה ומרתיעה. אם חפצי חיים אנו, חיים של נורמות הגונות ויושר, יש לעקור תופעות חוזרות ונישנות כאלה, על ידי הטלת מאסרים בפועל משמעותיים. רק בכוחם של אלה להשיג את התוצאות הרצויות.
גישת התביעה בענישה המוצעת, לוקחת בחשבון גם את הנסיבות לקולא וגם את הודייתם של הנאשמים, תוך עמידה על חלקו של כל אחד מהם במעשים והמשתמע מאלה, לעניין העונש הראוי לו.
המלצות שירות המבחן, וכיוצא בזה גם הצעות הענישה של ב"כ הנאשמים, רכות מדי ואינן תואמות את השיקולים הזקוקים הדגשה, אפילו בנסיבות לקולא שהובאו בעניינו של כל אחד מן השלושה, כולל ההודייה והחרטה.
בולט לרעה, במיוחד, עניינו של נאשם 1, שהביע, למעשה, זלזול בהליך הטיפולי, ובהמשך גם היפר את האמון שניתן בו בעצם השמתו במעצר הבית. לא נסיבות ההפרה והשאלה אם הרחיק לכת ממקום מעצר הבית שלו, אם לאו, הם העיקר. מה שחשוב, הוא עצם הפרת האמון, המשקפת בה בעת, גם זלזול מופגן בהוראה של בית המשפט, שנתן בו את האמון ושחררו למעצר בית.
התרשמות שרות המבחן מקיומן של נורמות עברייניות אצלו, מבוססת, מה עוד שהמדובר במי שכבר הורשע פעמים אחדות ואף נשא בעונש מאסר בפועל ממשי. כיוצא בזה, הטענות כלפי שירות המבחן, אינן במקומן. התרשמותי היא, כי קצינת המבחן עשתה מלאכתה נאמנה, במיוחד כאשר ביקשה לבדוק עם הנאשם את פשר התנהגותו. לגופם של דברים, הוא הורשע גם בעבירה של הוראה חוקית, הוא בעל עבר פלילי והתסקיר שהוכן בעבורו, איננו חיובי. אי-אפשר להימנע בעניינו ממאסר בפועל ממש, מאחורי סורג ובריח.
כך גם בעניינו של נאשם 2, שלא הורשע, אמנם, בעבר, ולזכותו נסיבות מקלות, אך חלקו בביצוע המעשים הוא הרב ביותר. עניין זה מטה את הכף. האינטרס הציבורי, בנסיבות כאלה, גובר אין-ספק, על עניינו האישי.
רק כך יורתעו, מותר לקוות, מביצוע מעשים דומים בעתיד. רק כך יורתעו אחרים מפני קלות-הביצוע המגונה הזו, ובמחשבה שנייה, אפשר ויימנעו ממנה, כאשר יידעו שהם צפויים לענישה מחמירה. הנסיבות לקולא ישמשו את נאשמים 1 ו-2, לעניין אורך המאסר בפועל, שאגזור על כל אחד מהם. שני העונשים שאגזור, לא יהיו זהים, כמתבקש מתוצאת שקלול הנסיבות הקיימות, לגבי כל אחד מן השניים.
אינני סבור שהייתי מפריז מאוד בענישה, אם הייתי גוזר מאסר מסוג זה גם על נאשם 3. עם זאת, העובדה, כי הורשע בעבירות סיוע, בנוסף לקשירת הקשר, מאפשרת, על בסיס נסיבותיו האישיות, את אי-השמתו, אל מאחורי סורג ובריח. עבודות שירות הן עונש ראוי בעבורו. אינני מעריך, כי הפגיעה בו תהא ממשית, אם אטיל עליו עונש כזה. אם תהא פגיעה, הרי זה בעטיו ובגין התנהגותו הרעה, בה הורשע.

העונשים
אני גוזר על הנאשמים עונשים אלה:

על נאשם 1 -
1. 1. 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופות מעצרו מיום 11.4.06 ועד 30.4.06 וכן מיום 7.9.06 עד 21.9.06.
2. 2. 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במהלך שלוש שנים עבירה עליה הורשע, עבירת רכוש או כל עבירה מסוג פשע שיש בה יסוד של אלימות.
3. 3. קנס בסכום של 1,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו.
על נאשם 2 -
1. 1. 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 11.4.06 ועד 30.4.06.
2. 2. 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במהלך שלוש שנים עבירה עליה הורשע, עבירת רכוש או כל עבירה מסוג פשע שיש בה יסוד של אלימות.
3. 3. קנס בסכום של 5,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.

על נאשם 3 -
1. 1. 6 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 11.4.06 ועד 30.4.06.
2. 2. 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במהלך שלוש שנים עבירה עליה הורשע, עבירת רכוש או כל עבירה מסוג פשע שיש בה יסוד של אלימות.
3. קנס בסכום של 5,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.

אני מחייב כל אחד מן הנאשמים לפצות כל אחת מן המתלוננות בסכום של 2,500 ₪, שיופקד בקופת בית המשפט. המזכירות תעביר את הסכומים לנפגעות, על פי שמותיהן והכתובות שיועברו על ידי התביעה.

כנזכר, אהיה מוכן להורות על ביצוע בעבודות שירות של המאסר שהטלתי על נאשם 3, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות, שיבדוק את כשירותו של הנאשם לבצע עבודות שירות וימליץ בפני
אודות העבודות המתאימות בעבורו.
לצורך קבלת חוות דעת הממונה, אדחה את המשך הדיון למתן גזר דין משלים בעניינו של נאשם 3, למועד שיתואם היום עם הצדדים.

אני מקבל את בקשת נאשם 1 ואביו, לראות את סכום הפקדון של 40,000 ₪ שהופקד בעבורו לצורך השחרור וכן את הסכום של 10,000 ₪ שהופקד אתמול (יחד - 50,000 ₪), כסכום שיחולט לטובת המדינה, חלף הרכב שיוחזר לנאשם. בשלב זה ישמש סכום פקדון הערבות, להבטחת התייצבותו לביצוע עונשו, יחד עם יתר הערבויות והמגבלות שהושתו עליו בעת שיחרורו.

זכות ערעור לנאשמים 1 ו-2 ולתביעה לבית המשפט העליון תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום ז' בטבת, תשס"ז (28 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים.


זכריה כספי
, שופט


קלדנית חניתה.
















פ בית משפט מחוזי 40120/06 מדינת ישראל נ' אושרי בן שמעון, ברוך יחזקאל, אלירן עטר (פורסם ב-ֽ 28/12/2006)