פסקי דין על סטניסלב גנקין | פסקי דין על דניאל לייט |

3489/06 פ     03/01/2007




פ 3489/06 מדינת ישראל נ' סטניסלב גנקין, דניאל לייט




1
בתי המשפט

פ 003489/06
בית משפט השלום פתח-תקוה
03/01/2007
תאריך:
כבוד השופטת נירה דסקין

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
אודי חגי משפטן

ע"י ב"כ מפקח
נ ג ד
סטניסלב גנקין
(נדון)
דניאל לייט
הנאשמים
יורי קורנברג מטעם הסניגוריה הציבורית

ע"י ב"כ עוה"ד
גזר דין
[לגבי נאשם 2]

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של התפרצות למקום מגורים וגניבה -סעיף 406 (ב) לחוק העונשין - המיוחסת לו בכתב האישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים.

במסגרת ההסדר הוגשו תסקירי שירות המבחן.

התסקיר הראשון הכיל המלצה לאפשר לנאשם לצאת לבדיקות רפואיות ולועדת קבלה לקהילה טיפולית. התסקיר השני אינו מכיל כל המלצה שהיא.

התביעה עותרת להורות על הפעלת עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ. 10311/04 בית משפט שלום תל אביב ובנוסף לגזור עליו עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת במצטבר לעונש המאסר המותנה.
הסניגור מצידו מבקש להסתפק בהפעלת עונש המאסר המותנה ובכל מקרה לא להחמיר בענישתו של הנאשם מעבר לכך.

הסניגור גם מפנה לענישה שנגזרה על נאשם 1 אשר חלקו, לשיטת ההגנה, זהה לחלקו של הנאשם שלפני, ואשר נגזרו עליו 8 חודשי מאסר בפועל.

שקלתי נסיבות העניין, טיעוני ב"כ הצדדים, האמור בתסקירים, וכן גזר הדין שהושת על נאשם 1.

אומר תחילה, כי יש לראות בחומרה את נסיבות העבירה.

מדובר במי שפרץ לדירה של אחרים, בכך שפתח את דלת הכניסה ונכנס לדירה בכוונה לבצע גניבה, בנסיבות אלה נטל מהדירה תיק שהיה מונח על הכורסה בסלון ובו טלפון סלולרי, ארנק שהכיל 3 כרטיסי אשראי וכסף מזומן בסך של 1,118 $.

בהמשך, נפגש הנאשם עם הנאשם 1 ומסר לו מתוך סכום זה 300 $ במזומן, כאשר הנאשם 1 יודע שסכום זה הושג בעבירה.

אין צורך להכביר במילים על האופן הבוטה בו הפר הנאשם את זכות היסוד של בעלת הדירה בכך שנכנס לדירתה ללא רשותה וגנב ממנה ארנק המכיל את הפריטים כאמור.

בעלי דירה זכאים להגנת הצבור שתאפשר להם להנות מרכושם בהשקט ולבטח בלא שיהיו חשופים לסיכון כי מאן דהוא יפרוץ לדירתם, יתנהג בה כבשלו ויגנוב ממנה רכוש השייך להם.
בב"ש 295/80 הדן בערר על החלטת בית משפט מחוזי לעצור אדם עד תום הליכים בתיק בו יוחסו לו עבירות גניבה ממכונית והתפרצות לדירת מגורים, מציינת כבוד השופטת בן פורת את החומרה בה יש להתייחס לעבירות ההתפרצויות והגניבות, עד כדי שהן באות בגדר עבירות שחומרתן מצדיקה החזקת אדם במעצר.

בבש"פ 4967/05 הדן אף הוא בפריצה לדירה וגניבה מצטט בית המשפט העליון בהסכמה מבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל
:

"עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו. אם לצורך השגת רכוש, אם לשמירה עליו, ואם לצורך הימלטות המבצעים מהעונש."

נפיצות עבירות ההתפרצות צריכה להביא ליציאת קול ברור מבית המשפט, אשר יהיה בו כדי להרתיע עבריינים בפוטנציה מלבצע עבירות אלה.

לענין זה ראה דברי בית המשפט בע"פ 2163/05 דג'מיל אלייב ואח' נ' מ"י, תק-על 2005 (4) 2908, שם דן בית המשפט העליון בהיות בית המשפט אחת מהכתובות ההכרחיות לציפית תושבי המדינה שתחושת הבטחון האישי תשוב על כנה, וכדברי בית המשפט העליון:

"יש בידי בית המשפט חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, היא חרב הענישה."

ובהמשך מצטט בית המשפט העליון בהסכמה מע"פ 7051/02:

"ולעת הזאת, נוכח הנגלה לפני בית משפט זה בשנים האחרונות, אין מקום להחשות, שאחרת לא נימצא ממלאים את חובתנו. לא ייפלא אם בית המשפט קמא החליט להחמיר משהתרשם מסבלם של המתלוננים ומן הטראומה הקשה שחוו, וכדבריו "לאחרונה מרבים לדון ולדבר על זכויות היסוד שהמחוקק קבע להגנת נאשמים ולהתחשבות בהם. בצד זכויות יסוד אלה, קיימת זכות יסוד של הנפגעים לשלמות גופם ורכושם. כשם שחברה מתוקנת חייבת להקפיד על מתן יחס אנושי לנאשמים ולאחרים, כך חובתה להגן על חסרי ישע ועל אזרחים תמימים...."

זה איננו המקרה הראשון בו הנאשם מעורב בעבירות רכוש, ומגליון הרשעות קודמות עולה כי נשרך אחריו שובל ארוך של עבירות של התפרצויות לבתי מגורים.

הנאשם ריצה עונשי מאסר ולא היה בכך כדי להרתיעו.

גם בעונשי מאסר מותנים שהיו תלויים ועומדים מעליו לא היה כדי להציב בפני
ו גבולות ומשגובר עליו הצורך לסם המסוכן הוא פורץ - תרתי משמע - כל גדרות וחוזר ופוגע ברכושם של אחרים תוך הפרת זכויות היסוד שלהם לקנינם ותוך הפרת זכויותיהם למדור שלו ובטוח.

הנאשם איננו יכול לצפות שלאורך זמן הציבור ישאר שווה נפש מול פגיעתו הרעה רק משום שהוא עצמו - (שלא בטובתו וגם לא בטובת הציבור) - איווה לו את הסמים כדרך חיים.

בעונש המאסר שריצה לא היה גם כדי לזעזעו ולהביאו לכלל הפנמת האיסורים והטמעת הצורך בגמילה מהסם המסוכן ועובדה היא שהוא לא ניסה להיגמל מהסם בתקופת המאסר.

על הנאשם לדעת כי לאחר שרשרת ארוכה של עבירות התפרצות ואחרות עליו לתת את הדין. הוא אינו יכול לצפות כי הציבור ישאר שווה נפש למעלליו. לעת הזו אינטרס הציבור דורש שהנאשם יתן את הדין על מעשיו.

ברור גם כי ענישתו צריכה להיות מחמירה מזו של נאשם 1.

חלקו של נאשם 1 באירוע פחות ומעורבותו באירוע התמצתה בקבלת סך של 300 דולר במזומן מהנאשם כאשר נאשם 1 יודע כי הושגו בעוון.

בעוד שנאשם 1 מבצע עבירה של קבלת דבר בעוון בנסיבות שפורטו הרי הנאשם שלפני פורץ לדירה וגונב ממנה תיק עם טלפון וסלולרי, שלושה כרטיסי אשראי וסך של 1,118$.

הנאשם 1 נדון כאמור ל - 8 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בחופף ובמצטבר לעונש מאסר מותנה של 6 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו ואשר הופעל בתיק זה, וכן לעונשי מאסר מותנים.

עברו המכביד ביותר של הנאשם שלפני, כמו גם חלקו המשמעותי בעבירות מצריכים מתן ביטוי ענישתי הולם תוך התיחסות בין השאר גם לענישה שנגזרה על נאשם 1.

עם זאת, יש ליתן כמובן את הדעת לנסיבות המקלות כפי שפורטו על ידי הסניגור המלומד.

ראשית, תעמוד לימינו של הנאשם העובדה כי הודה ובכך חסך מזמנו של הציבור.

בנוסף, מביאה אני בחשבון את נסיבותיו האישיות כמפורט בתסקיר שירות המבחן ואשר מחמת צנעת הפרט לא אפרטן.

עוד מביאה אני בחשבון את העובדה שמדובר במי שסובל מבעיה התמכרותית במשך שנים רבות.
בנוסף, תובא בחשבון העובדה שהרכוש נתפס והוחזר למתלוננת.

משקל משמעותי ינתן להבעת החרטה שהביע הנאשם בפני
, וכך גם למצבו הבריאותי הקשה.

הנאשם הביע רצון לעלות על דרך המלך בין השאר למען בנו.

לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות לחומרא ולקולא אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים אשר נגזר על הנאשם בת.פ. 10311/04 בית משפט שלום תל אביב יופעל.

2. 12 חודשי מאסר בפועל.

עונש המאסר המותנה שהוריתי על הפעלתו, ירוצה בחופף ובמצטבר לעונש שנגזר על הנאשם בתיק זה, ובסה"כ ירצה הנאשם 13 חודשי מאסר אשר ימנו מיום מעצרו 29.08.06.

3. 10 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת רכוש מסוג פשע.

4. 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת רכוש מסוג עוון.
5. בשולי גזה"ד פונה אני לרשויות בית הסוהר שישקלו באהדה שלובו של הנאשם בהליך גמילה ויש לקוות שאם יצלח הליך כזה כי אז יצאו נשכרים הצבור בכלל והנאשם בפרט.

המזכירות תעביר העתק לשירות המבחן.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום י"ג בטבת, תשס"ז (3 בינואר 2007) במעמד הצדדים.
נירה דסקין
, שופטת

{קלדנית - רוני ט.}








פ בית משפט שלום 3489/06 מדינת ישראל נ' סטניסלב גנקין, דניאל לייט (פורסם ב-ֽ 03/01/2007)