פסקי דין על סעיד מרהג'

3347/06 בש     04/01/2007




בש 3347/06 מדינת ישראל נ' סעיד מרהג'




7
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת
ב.ש. 003347/06

ת.פ. 001148/06
בפני
:
סגן הנשיא, כב' השופט אהרן אמינוף

תאריך:
4/1/2007
בעניין:
מדינת ישראל

המבקשת

נ ג ד
סעיד מרהג'

המשיב

החלטה

1. בפני
בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1148/06, (להלן - התיק העיקרי).

בכתב אישום שהוגש כנגד המשיב יוחסה לו העבירה הבאה:

החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד – עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

2. להלן התמונה העולה מכתב האישום:
הנאשם הוא תושב כפר ע'ג'ר (להלן – הכפר) ובבעלותו רכב מסוג הונדה אקורד, שצבעו לבן ומספר הרישוי שלו הוא 17-100-24 (להלן – הרכב). ביום 4/12/2006, סמוך לשעה 10:30, הגיע הנאשם ברכבו, מתוך הכפר אל המחסום המוצב בכניסה לכפר, כשהוא מחזיק ברכב חמש חבילות, שהכילו סמים מסוג הרואין במשקל כולל של 2,242.17 גרם שהוסתרו מתחת למצבר הרכב ומעל לגלגל ימני קדמי, באופן שהקשה על גילוין ועל חילוצן ממקום מסתורן.

3. ב"כ המאשימה טענה כי בידיה ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב. בנסיבות ביצוע העבירה, חזקה על המשיב כי החזיק בסמים ובכמות זו – שלא לצריכה עצמית. לטענת ב"כ המאשימה, חזקה זו לא נסתרה בידי המשיב. עוד טענה ב"כ המאשימה כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה נגדו חזקת מסוכנות ובנסיבות תיק זה גם עברו הנקי, אין בו כדי לסייע למשיב להרים את הנטל על מנת לסתור את החזקה הנ"ל. לסיכום, ביקשה ב"כ המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. לדעתה כל חלופת מעצר תחטיא את מטרת המעצר בעניינו.

4. ב"כ המשיב התנגד לבקשה.

באשר לקיומן של הראיות לכאורה, טען ב"כ המשיב, שאם היה זה המשיב שהסתיר את הסמים ברכבו, אזי הוא היה דואג להטמין אותם בצורה טובה יותר על מנת שלא ניתן היה לגלותם מייד עם פתיחת מכסה המנוע. המשיב לא מסר את שמות בני משפחתו והוא עשה זאת בתמימות היות והוא לא היה מעוניין לסבך את משפחתו בפרשה.

ב"כ המשיב העלה גם מספר טענות לגבי אופן התנהלות החקירה בתיק.

באשר לחלופת מעצר, טען ב"כ המשיב כי בנסיבות הקיימות יש סימן שאלה באם ידע המשיב כי ברכבו הוטמנו סמים, ולכן יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר. המשיב מוכן לכל תנאי שייקבע ע"י בית המשפט וגם אם החלופה תהיה מרוחקת מכפר ע'ג'ר. לטענת ב"כ המשיב, יש חשיבות לעובדה כי למשיב אין הרשעות קודמות, הוא אדם שמפרנס את עצמו ואת משפחתו מכספי עבודתו ולא מעסקאות הסמים.

5. לאחר שמיעת הבקשה ועיון בחומר החקירה, נראה לי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ואלה נימוקי:
א. ראיות לכאורה:
אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בכמות גדולה מאוד של סמים מסוג הירואין שנתפסו ברכבו של המשיב. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם ידע המשיב כי ברכבו הוסתרו הסמים. המאשימה נשענת בעיקר על "חזקת המקום" לאמור, שתפיסת הסמים ברכבו של המשיב, בעוד המשיב נמצא לבדו ברכב, מקימה חזקה, לפיה, המשיב הוא הבעלים של מה שנתפס במקום.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי לא המשיב הוא זה שהטמין את הסמים ברכבו ואין לו ידיעה על כך מי עשה זאת.

דין טענת ב"כ המשיב להידחות. כידוע, חזקת המקום מעבירה את הנטל על כתפיו של המשיב לסתור את החזקה. מעיון בחומר החקירה עולה כי לא עלה בידי המשיב לסתור את החזקה. הסמים הוטמנו ברכבו של המשיב במקום שמאוד קשה להכניס ולהוציא אותם משם - במנוע מתחת למצבר מעל הגלגל הימני הקדמי. המשיב אומנם טען בשלב מסוים בהודעתו במשטרה שכל בני משפחתו משתמשים ברכב, אך כאשר הוא נשאל ישירות מי משתמש ובאיזו תדירות, הוא בחר לשמור על זכות השתיקה ולא להשיב:

"שאלה: מי חוץ ממך משתמש באופן קבוע ברכב ההונדה שלך?
תשובה: כל המשפחה ואני שומר על זכות השתיקה ולא רוצה לדבר בכלל.
שאלה: אם אתה טוען שכל המשפחה משתמשת ברכב ההונדה שלך נא לפרט מי מהמשפחה משתמש ברכבך מתי לאיזה מטרה ובאיזה תדירות?
תשובה: החשוד לא עונה" (ראה הודעת המשיב במשטרה מיום 4/12/2006, גיליון 2, שורות 49-45).

בנוסף, טען המשיב כי ערב לפני תפיסת הסמים ברכבו הוא ביקר אצל החברים שלו, אך הוא איננו זוכר את שמותיהם:

"שאלה: מתי פעם אחרונה טרם נעצרת נסעת עם הרכב הנ"ל?
תשובה: אתמול בשעה 22:30 לערך חזרתי עם רכבי לאחר שהייתי אצל חבר בע'ג'ר ואני לא זוכר את השמות של החברים שלי שהייתי אצלם וגם זה לא עניינך ומה אתה רוצה מהחברים שלי..." (ראה הודעת המשיב במשטרה מיום 4/12/2006, גיליון 2, שורות 35-32).

כמו כן, קיימות בתיק הודעות של שוטרים שתפסו את המשיב במחסום ושמכירים אותו מעבודתם. הם סיפרו בהודעותיהם במשטרה כי המשיב יוצא ונכנס לכפר ע'ג'ר שש עד שמונה פעמים ביום כשהוא עצמו נוהג ברכב שבו נתפסו הסמים.
יש לציין כי לא היה מידע מודיעיני ספציפי באשר להטמנת הסמים ברכבו של המשיב והתנהגותו של המשיב עצמו בעת הבדיקה בה נתפסו הסמים, היא זו שהכשילה אותו. וכך מסר בהודעתו השוטר סארי עטילה שבדק את המשיב ומצא את הסמים:

"... סמוך לשעה 10:30 לערך הגיע רכב מסוג הונדה אקורד צבע לבן שמוכרת לי וגם הנהג מוכר לי בשם סעיד מרהג'
מכפר ע'ג'ר ואני מכיר את הנהג הנ"ל כי הוא נורא חצוף ותמיד עושה פרצוף שבודקים אותו וגם מרגיז אותו שעושים בדיקה ברכב. אני הודעתי לסעיד מרהג'
לפתוח בגז' וכן מכסה מנוע. סעיד להפתעתי היה רגוע... כאשר גיליתי את החפץ החשוד בחלק הקדמי של רכבו של סעיד, סעיד היה מופחד והתרגש. שאלתי אותו מזה? ישר ענה לא יודע... התחיל להתרגש ולפחד והתחיל ללכת טיפה אחורה ואני פחדתי שהוא הולך לברוח השוטר חוסאם אלוילי ניגש לסעיד ועצר אותו...
שאלה: איך אתה מסביר זאת שתמיד סעיד מרהג'
היה עצבני וגילה מורת רוח בעת שהייתם בודקים אותו והפעם היה נינוח ורגוע?
תשובה: סעיד מרהג'
היה תמיד עצבני וגילה התנגדות בעת שבדקנו אותו והפעם הייתי מופתע שבהתחלה ניסה להיות חביב ורגוע וזה מה שהחשיד אותו שיש לו משהו ברכב וגם תדירות היציאה והכניסה שלו החשידו אותו נורא" (ראה הודעת סארי עטילה מיום 7/12/2006, בעמ' 1, שורות 19-6, ועמ' 2, שורות 20-13).

לעניין זה ראה גם הודעתו של השוטר חוסאם אלוילי מיום 7/12/2006, בעמ' 2, שורות 28-20 ועמ' 3, שורות 12-1.

לסיכום, כפי שציינתי כבר לעיל, לא עלה בידי המשיב לסתור את חזקת המקום שבו נמצאו הסמים ובשלב זה של מעצר עד תום ההליכים אין לקבל את טענתו כי הוא לא זה שהטמין את הסמים ברכבו, או לכל הפחות שלא הייתה לו מודעות על הטמנת הסמים ברכבו.

אומנם מבדיקה ראשונית של תוצאות המעבדה לזיהוי טביעות אצבעות שנערכה, עולה כי לא נמצאו טביעות אצבע של המשיב על חבילות הסמים, אך נראה לי, כי לאור חומר החקירה הקיים בתיק ובהתחשב בחזקת המקום שלא נסתרה ע"י המשיב כאמור לעיל, אין בכך כדי לקעקע בתשתית הראייתית כנגד המשיב ונראה לי כי במקרה שלפנינו קיימת תשתית ראייתית לכאורית די מצוקה, לפיה ניתן להרשיע את המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ב. עילת מעצר:
עבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, המיוחסת למשיב מקימה עילת מעצר נגדו לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, (להלן - חוק המעצרים).

ג. חלופת מעצר:
סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה לבית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. כידוע, סחר בסמים היא אחת העבירות החמורות הקיימות בספר החוקים וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור.

הלכה פסוקה היא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות שנקבעה בחוק המעצרים ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בעבירות של סחר בסמים (ראה בש"פ 3899/95 מדינת ישראל
נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט(2), 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל
נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח', תק-על 97(3), 31). נראה לי, כי הלכה זו יפה גם בענייננו, מקום בו מיוחסת למשיב החזקת הירואין (המכונה סם המוות הלבן) בכמות מסחרית אדירה.

על מקרים מסוג זה, בהם לכאורה מחזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג הרואין בכמות עצומה של מעל ל-2 ק"ג, נאמר עוד לפני שני עשורים ע"י בית המשפט העליון:

"חרות הפרט היא אומנם ערך חשוב אך איננה ערך מוחלט. היא נתונה לאיזון כנגד אינטרס הציבור להגנה. זהו האינטרס המצדיק מעצרם של נאשמים עד לבירור דינם כאשר בנסיבות יש כדי להצביע על כך שאם יורשו להתהלך חופשי יסכנו את שלום הציבור. לעורר אין אומנם הרשעות קודמות אבל העבירות שבהן הוא נאשם הנן מן החמורות ביותר שעל ספר החוקים שלנו. אדם המייבא את סם המוות הלבן בכמות אדירה כזאת, של מעל לק"ג, המספקת למספר עצום של מנות המסכנות את חיי הציבור ובריאותו, מהווה סכנה לציבור" (ראה ב"ש 836/86 גאזי בן סלים חקק נ' מדינת ישראל
, תק-על 86(3), 332), (ההדגשה שלי, א.א.).

במקרה שלפנינו, נראה לי כי עניינו של המשיב לא נופל לגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם ניתן להצדיק את חלופת מעצר.

לא ניתן לנטרל את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר מחוץ לכותלי בית הסוהר וזאת על אף העובדה כי למשיב אין הרשעות קודמות.

העדר הרשעות קודמות כשלעצמו אין די בו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. לפיכך, על מנת למנוע פעילות זו של העברת סם המוות, אין מנוס אלא להורות על השארתו של המשיב מאחורי סורג ובריח.

6. לאור כל האמור לעיל אני נעתר לבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1148/06.

7. והודע למשיב וב"כ הצדדים.
היום יד' בטבת, התשס"ז (4 בינואר 2007).

סגן הנשיא, אהרן אמינוף
- שופט

ח.ד. 003347/06בש 054








בש בית משפט מחוזי 3347/06 מדינת ישראל נ' סעיד מרהג' (פורסם ב-ֽ 04/01/2007)