פסקי דין על עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ | פסקי דין על סבן מימון | פסקי דין על סבן נעמי | פסקי דין על סבן חביב | פסקי דין על סבן אליהו - חיים | פסקי דין על סבן ניסים- רפאל | פסקי דין על שמואל אלי |

3645/04 א     04/01/2007




א 3645/04 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סבן מימון, סבן נעמי, סבן חביב, סבן אליהו - חיים, סבן ניסים- רפאל, שמואל אלי




1
בתי המשפט
א 003645/04
בית משפט השלום קריות
04/01/2007
תאריך:
כב' השופט ערן נווה

בפני
:
עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

בעניין:
התובעת
שרם אורי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . סבן מימון

2 . סבן נעמי

3 . סבן חביב

4 . סבן אליהו - חיים

5 . סבן ניסים- רפאל

6 . שמואל אלי

7 . יעקובוב ציון (נמחק)

הנתבעים
זטרמן אורי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

בפני
תביעה לסעד כספי ולסילוק יד. ביום 28.3.1999 נחתם בין "עמידר", החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "התובעת") לבין הנתבעים 1 ו-2 הסכם לשכירות בלתי מוגנת ביחס לדירה בשדרות העצמאות 6/1 באור עקיבא (להלן: "הדירה"). הנתבעים 3-5 הינם ילדיהם הבגירים של הנתבעים 1 ו-2, אשר בדיקות שערכה התובעת לטענתה גילו, כי הם מתגוררים בדירה ללא רשות התובעת וללא תשלום שכר דירה ודמי שימוש ראויים. לטענת התובעת, שהיית הנתבעים 3-5 בדירה מהווה הסגת גבול. נתבעים 6 ו-7 ערבו להסכם השכירות בין התובעת והנתבעים 1 ו-2, כאשר נתבע 7 נמחק מכתב התביעה על פי הסדר שהתבצע בבית משפט השלום בחיפה.
תביעת התובעת הינה לסעדים כדלקמן:
תשלום דמי השכירות - התובעת מסבירה, כי דרישתה לדמי שכירות היא עפ"י הקבוע בהסכם והדרישה הכספית נשוא תיק זה היא על חוב שהצטבר עד הגשת התביעה, סילוק ידם של נתבעים 1-5 מהדירה, פיצול סעדים, באופן שתוכל לתבוע את הנתבעים 3-5 בגין ההפרש שבין דמי שימוש ראויים לדמי שכירות, חיוב הנתבע מס' 6 בגין ערבותו.
הצדדים הודיעו לבית המשפט בישיבה ביום 4.9.2006, כי הם נכונים לסכם בכתב ללא שמיעה של ראיות כלל.
לאחר החלטה זו והגשת הסיכומים, הוגשה בקשה לצירוף תצהיר מטעם הנתבע מס' 6, ואולם, בהחלטתי המפורטת מיום 21.11.2006, שיש לראות אותה כחלק אינטגראלי מפסק הדין, דחיתי את הבקשה האמורה.
לטענת התובעת, וכפי שהובהר בסיכומיה, חוזה השכירות המקורי בין הצדדים אבד לה, ומשפנו נציגיה לנתבעים 1 ו-2 לחתימה מחודשת על ההסכם, סרבו הנ"ל לעשות זאת. למרות זאת טוענת התובעת, כי ביכולתה להוכיח את פרטי החוזה על ידי הצגת שורה של מסמכים (נספח לחוזה השכירות, שטר חוב, טופס אישור חתימות, טופס פרטים על ערבים ותלושי משכורות הערבים), כשכולם חתומים בתאריך חתימת הסכם השכירות, 28.3.1999.
תביעה קודמת שהוגשה בבית משפט השלום בחיפה על ידי התובעת כנגד נתבעים 1-3, 6 ו-7 (ת.א. 1121/02)התקבלה על ידי כב' הרשמת פומרנץ. כן נדחה ערעור על

פסק דין
זה על ידי כב' השופט גנון בכל הנוגע לנתבעים 3 ו-6, ערעור נתבע 7 התקבל מטעמים פרוצדוראליים גרידא ומול נתבע זה הושג הסכם פשרה שקיבל כאמור תוקף של

פסק דין
על ידי כבוד הרשמת פומרנץ.
לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה כנגד נתבעים 1 ו-2, הואיל והללו לא כפרו כלל בעובדות נשוא התביעה ואף טענתם, כי לא חתמו על הסכם שכירות, אין בה בכדי לפטור אותם מדמי השימוש הראויים בנכס. כן טוענת התובעת, כי טענת נתבע 1 להסכם פשרה מכוחו שוהה הוא בדירה הינה טענה בעלמא, שאין לה על מה להסתמך, וכי בדיקה שערכה העלתה, כי הסכם הפשרה שנחתם בבית משפט השלום בחדרה ביום 4.7.98 הוביל אך ורק לחתימת הסכם הדיירות הבלתי מוגנת בין הצדדים ותו לא.
באשר לנתבע 3 מבקשת התובעת, להשלים את צו סילוק היד שהוצא נגדו ולחייבו בדמי השימוש, וזאת משהוכח, כי החל מן התאריך 8.5.1991 גר נתבע זה בדירה, על פי רישומי משרד הפנים וכן על פי ממצאי ביקורי בית שערכה נציגת התובעת, גב' פיורלה. טענות דומות השמיעה התובעת גם לעניינו של נתבע 4 ובעניין נתבע 5 (לגביו נטען כי אין כל חולק על מגוריו בדירה). כן מדגישה התובעת, כי ביום 27.2.2005 ניתן בתיק זה, על ידי כבוד סגנית הנשיא בית נר,

פסק דין
לסילוק יד מן הדירה כנגד נתבעים 3 ו-4.
באשר לנתבע 6 טוענת התובעת, כי יש לדחות הגנתו הן משום שלא הוגש על ידו תצהיר עדות ראשית והן משום שטענתו המרכזית, כי הוא איננו חתום כערב על ההסכם, נדחתה במהלך התביעה הקודמת וחל עליה השתק פלוגתא.
מנגד לטענת הנתבעים, חוזה בין הצדדים מעולם לא נחתם, משלא הסכימו הערבים לתנאי הערבות שהוצעו להם. הנתבעים עומדים על כך שנוכחות נתבע 1 בדירה הינה מכוחו של הסכם פשרה בין הצדדים בבית המשפט בחדרה.
באשר לנתבע 6, הרי שזה לא הגיש תצהיר, לטענת הנתבעים, עקב קשיי יצירת הקשר עימו הואיל ונתבע זה עובד בעבודה ביטחונית בדרום.
הנתבעים מצביעים על כך שהחוזה החתום לא נמצא בידי התובעים וטוענים, כי הסתרת הדבר מעיני בית המשפט הייתה מעשה של חוסר תום לב, ויש בה כדי לדחות את התביעה. כן טוענים הנתבעים, כי גם כל המסמכים שהובאו על ידי התובעת אינם מעידים על חתימת חוזה, וכן כי החתימות על מסמכים אלו מוכחשות על ידם.
בעניין נתבעים 3-5, טוענים הנתבעים, כי הללו לא מתגוררים כלל בדירה, ואף אם היו גרים במקום, מעלים הנתבעים ספק אם ניתן היה לשלול מנתבעים 1 ו-2 לשכן במקום את ילדיהם.
ביחס לטענות למעשה בית דין בעקבות פסק הדין בת"א 1121/02 אין כאן מעשה בית דין, הואיל ובדיון בתביעה זו לא נטען קיומו של חוזה כבתיק שלפנינו , הואיל ואין לדמות החלטה בבקשת ביטול

פסק דין
להחלטה לגופה של תביעה ומשיקולי צדק המאפשרים, לדעת הנתבעים, חריגה ממעשה בית דין.
לקראת סיום הסיכומים מדגישים הנתבעים את מצבם הכלכלי הרעוע, כטעם לפסיקה לפנים משורת הדין.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחינת חומר הראיות והסיכומים אני נותן בזה פסיקתי: דין התביעה להתקבל.
אני נותן אמון בטענת התובעת, כי חוזה השכירות המקורי אכן אבד לה. אני מקבל את טענת התובעת, כי אין באובדנו של החוזה המקורי כדי לדחות את טענותיה של התובעת לקיום חוזה תקף בין הצדדים וזאת מן הסיבות הבאות:
השתכנעתי, כי המסמכים אשר הוצגו על ידי התובעת, יש בהם כדי ללמד על קיומו של הליך השכרה רגיל, דהיינו: חתימת חוזה והחתמת ערבים על חוזה זה, בין התובעת והנתבעים 1-2 ו-6 (כערב, יחד עם נתבע 7). לא בכדי נמסרו לתובעת כל המסמכים הנצרכים לאישור החוזה ולא בכדי מדובר במסמכים שכולם נושאי תאריך חתימת החוזה. משום כך אני סבור, כי בהיעדר מסמך החוזה המקורי, וזאת עקב אובדן שאף התובעת מצירה עליו, ניתן לבסס את טענות התביעה על תחליפים ראויים שהומצאו ועל נוסח סטנדרטי לחוזה השכרה שהיה נהוג אצל התובעת. טענות הנתבעים בעניין זה, כי החתימות המופיעות על גבי המסמכים המצוינים אינן שלהם, אין בהן בכדי לשכנע את בית המשפט ללא סיוע או ביסוס כלשהו, ובעניין זה אין אני מקבל את טענת הנתבעים כי דווקא על התובעים היה להוכיח, כי החתימות אינן מזויפות.
עוד אינני מוצא כל טעם לקבל את טענת הנתבעים כי השהות בדרה ניתנה להם על ידי התובעת כמתנת חינם אין כסף, בעקבות הסדר פשרה שהושג בבית משפט השלום בחדרה. לא מצאתי טעם לנתינת מתנת חינם שכזו, וסבירה יותר בעיניי טענת התובעת כי כל שהושג בין הצדדים הוא הסכם לחתימת חוזה שכירות, אשר בעקבותיו נחתם החוזה שאבד לתובעת.
כן מקבל אני את הטענה, כי זכויותיה החוזיות של התובעת, הן מול הנתבעים והן מול הערב, הוכרעו למעשה בהליך הקודם אשר התנהל בפני
הרשמת פומרנץ, ומשכך חל על רוב רובן של הטענות "מעשה בית דין". גם בעניין זה אין אני רואה כל טעם לקבל את פרשנותם של הנתבעים, לפיה אין דינה של החלטה בבקשה לביטול

פסק דין
הדוחה את הבקשה כדינו של כל

פסק דין
אחר לעניין מעשה בית דין, וטענה זו נדחית אף היא.
בעניין טענת הנתבעים לחוסר תום לב מצדם של התובעים בשל כך שנמנעו מלציין בכתב תביעתם, כי אין בידם עותק מקורי של החוזה בין הצדדים , גם דינה של טענה זו להידחות. לא חלה על התובעים כל חובה לגלות כבר בשלב הגשת התביעה את הימצאותו או אי-הימצאותו של מסמך החוזה בידיהם, ובידי התובעים מסורה הזכות לשמור גילוי עניין זה לשלבים מאוחרים של ניהול ההליך, כפי שאכן עשו בפועל. משום כך, אין מקום לראות חוסר תום לב בהתנהלות התובעת.
משהגעתי למסקנה כי אין בטענות הנתבעים ממש, ולאחר שהשתכנעתי כי טענות התובעים עומדות בנטל ההוכחה המספק, אני מוצא לנכון לקבל את התביעה על כל סעיפיה באופן זה:
הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סכום של 19,774 ₪ נכון ליום 27.7.2004, המוצמד ליום זה, כדמי שימוש בדירה ובתוספת שכ"ט עו"ד בגובה של 10% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק. סכום זה ישולם על ידי הנתבעים לתובעת בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
יש לציין כי שקלתי האם יש לקבל את הסכום שמופיע בתביעה ולאור העובדה שהמדובר בסכום שהינו חלק מההתחייבות עפ"י החוזה שהוכר על ידי כמחייב, זהו גם הסכום אשר נפסק בנסיבות העניין.
כן אני מורה על הוצאת צו לסילוק יד ולפינוי יד של הנתבעים מן הדירה.
בשל מצבם הכלכלי הקשה, ונסיבותיהם האישיות המצערות של הנתבעים אני מורה על עיכוב ביצוע

פסק דין
זה, בכל הנוגע לפינוי הנתבעים מן הדירה, וזאת למשך 6 חודשים מיום מתן פסק הדין ולצורך מתן אפשרות לנתבעים למצוא מקום חלופי.

ניתן היום י"ד בטבת, תשס"ז (4 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

ערן נווה
, שופט
קלדנית: אורלי








א בית משפט שלום 3645/04 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סבן מימון, סבן נעמי, סבן חביב, סבן אליהו - חיים, סבן ניסים- רפאל, שמואל אלי (פורסם ב-ֽ 04/01/2007)