פסקי דין על משה צפניה | פסקי דין על חברת כץ משלוח בינעירוני מהיר בע"מ

1114/05 עב     26/11/2006




עב 1114/05 משה צפניה נ' חברת כץ משלוח בינעירוני מהיר בע"מ




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 001114/05


בפני
:
השופטת הראשית רונית רוזנפלד

דן יחיד

26/11/2006



בעניין:
משה צפניה



ע"י ב"כ עו"ד
צחי איתן

תובע

נ ג ד


חברת כץ משלוח בינעירוני מהיר בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אשר דל

נתבעת

פסק דין


1. התובע, שעבד אצל הנתבעת כנהג מחודש ינואר 2001, טוען כי לאחר תקופת היעדרות ארוכה עקב מחלה, הוא פוטר מעבודתו. על כך הוא תובע פיצויי פיטורים והלנתם, ותמורת הודעה מוקדמת. עוד הוא תובע הפרשי שכר עבודה ופיצויי הלנה בגינם, פיצויים בגין אובדן דמי אבטלה, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה, ופיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה. הנתבעת טוענת, כי התובע נטש את עבודתו, על דרך זניחתה, בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, וכי היא שילמה לו את כל אשר הוא זכאי לו בדין. כמו כן, טוענת הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת, משום שהתובע לא הודיע לה על עזיבתו את העבודה במועד כנדרש בחוק, ולקיזוז הוצאות נסיעה ששילמה לתובע על אף שקיבל רכב של הנתבעת לשימושו.

2. ואלו הן העובדות הרלבנטיות העומדות בבסיס הדיון כפי שהן עולות מהתיק:
א. א. התובע עבד אצל הנתבעת כנהג. עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בתחום המשלוחים.
ב. ב. ביום 16.12.03 נחבל התובע בתאונת דרכים בה היה מעורב. ממועד זה, הוא הפסיק להתייצב לעבודה.
ג. ג. ביום 29.2.04 פנה התובע לנתבעת והודיע לה, כי בכוונתו לחזור לעבודה.
ד. ד. הנתבעת מסרה לתובע כי תפקידו הקודם אויש על ידי עובד אחר, והציעה לו לעבור לעבוד בעבודת לילה. התובע סירב להצעה.

3. השאלות הטעונות הכרעה הן אלו:
א. א. בקשר לתביעה לפיצויי פיטורים, עומדת לבירור בפני
נו השאלה בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה - האם התובע זנח את העבודה והתפטר ב-16.12.03 כטענת הנתבעת, או שמא, כטענת התובע, הוא פוטר כששב לעבודה לאחר סיום תקופת היעדרותו עקב מחלה. כמו כן, יהיה עלינו להיזקק לשאלה בדבר שכרו הקובע של התובע לעניין תשלום פיצויי פיטורים. כנגזרת של נסיבות סיום העבודה נכריע גם בשאלה האם זכאית הנתבעת לתמורת הודעה מוקדמת, או שמא התובע הוא שזכאי לתשלום בגין פיטורים ללא הודעה מוקדמת.
ב. ב. האם שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתו.
ג. ג. האם נותרו לתובע ימי חופשה בתום תקופת העסקתו, ואם כן, כמה.
ד. ד. זכאות התובע לשכר עבודה החל מה- 16.12.03 ועד 11.3.04, המועד בו לטענתו הוא פוטר מהעבודה.
ה. ה. האם הנתבעת חבה לתובע שכר עבודה בגין התקופה שמ- 25.11.03 ועד ה- 16.12.03.
ו. ו. זכאות התובע לשכר בעת שישב שבעה, על אביו שנפטר.
ז. ז. זכאות התובע לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה.
ח. ח. זכאות התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה.

4. בדיון שהתקיים להוכחות העיד לתובע אך הוא עצמו. לנתבעת העיד פדלון יצחק קיקו, מנהל העבודה של הנתבעת.

להלן יידונו השאלות שבמחלוקת כסדרן.

נסיבות הפסקת העבודה והזכאות לפיצויי פיטורים
5. לגרסת התובע, כמפורט בתצהירו, ביום 16.12.03 הוא נחבל בתאונת דרכים בה היה מעורב בעת שנהג ברכב של החברה. ממועד התאונה ועד ליום 29.2.04 (להלן – תקופת ההיעדרות) נבצר ממנו לחזור לעבודה מסיבות רפואיות. עוד העיד התובע בתצהירו, כי הוא עדכן את הנתבעת בדבר הפגיעה, והיה איתה בקשר תמידי בכל תקופת ההיעדרות. בסמוך לתום תקופת ההיעדרות הוא הודיע למנהל העבודה על חזרתו לעבודה. ואולם, מנהל העבודה דחה אותו בלך ושוב עד שביום 11.3.04, הודע לו כי הנתבעת מסכימה להמשך העסקתו רק אם יעבור לעבודת לילה. התובע סירב להצעה, וביקש לחזור לעבוד באותה מתכונת בה עבד טרם התאונה, אלא שהנתבעת סירבה לבקשתו והודיעה לו על פיטוריו (ס' 4-7 לתצהיר התובע).

6. לגרסת הנתבעת, כמפורט בתצהירו של יצחק פדלון, מנהל העבודה בנתבעת, ביום 17.12.03 (למחרת יום התאונה) חדל התובע להופיע לעבודה באופן פתאומי, בלא שמסר כל הודעה על כך, ומבלי להציג כל תעודה רפואית בקשר להיעדרותו. רק כעבור חודשיים לאחר ההתפטרות הפתאומית, יצר התובע קשר עם הנתבעת וביקש לחזור לעבודה, אלא שתפקידו כבר אויש על ידי עובד אחר. למרות האמור, וכצעד של רצון טוב מצד הנתבעת, הוצע לו לעבוד בעבודת לילה, אלא שהתובע סירב להצעה. בהיעדרותו מן העבודה במשך תקופה כה ארוכה רואה אותו הנתבעת כמי שהתפטר.

7. בדיון שקוים להוכחות העיד התובע, כי לאחר התאונה, נאמר לו בבית החולים שעליו לנוח בבית, ולהמשיך את הטיפול הרפואי אצל הרופא המטפל. לדבריו, הוא הודיע על כך מיידית למנהל העבודה. באשר למסירת אישורי המחלה לנתבעת העיד, כי מנהל העבודה אמר לו להגיש לו את כל אישורי המחלה באופן מרוכז בדיעבד, לאחר שיקבל את כל האישורים. בפועל, אישורי המחלה נשלחו בפקס אל משרדי הנהלת הנתבעת בתל אביב, עם סיום תקופת מחלתו. התובע עוד העיד כי לאחר התאונה היה בקשר עם אנשי הנתבעת. לדבריו: "התקשרו אלי לשאול לשלומי, המנהל בזמנו אופיר. מן הסתם כולם חברים של כולם שם ושואלים ומתעניינים" (עמ' 11). התובע הבהיר, כי אופיר היה בשעתו הממונה הישיר עליו.

8. בחקירתו הנגדית של מנהל העבודה, אישר מר פדלון, מנהל העבודה, כי התובע שוחח עימו ביום התאונה ועדכן אותו בדבר התאונה וחופשת המחלה הצפויה (עמ' 16 לפרוטוקול). עוד התברר מעדותו, כי משהתובע לא שב לעבודה לאחר מספר ימים, הוא הסיק מכך על דעת עצמו שהתובע החליט להפסיק את עבודתו (עמ' 16 לפרוטוקול), ולדבריו:
ת"...אני דיברתי איתו ביום התאונה ויום יומיים אחרי התאונה. אח"כ כבר לא דיברתי איתו.
ש. לא שאלת את עצמך איפה התובע
ת. שאלתי, ואם הוא החליט שהוא לא רוצה להמשיך לעבוד אני חייב להתקדם הלאה ולא חייב לחכות לו.
ש. הוא אמר לך שהוא לא עובד יותר
ת. לא. הוא לא אמר לי
ש. זה לא עניין אותך לשאול מה קורה איתו.
ת.דיברתי איתו יום יומיים אחרי זה הוא אמר שהוא קיבל מכה קטנה ולא חזר. יום ימיים שלושה או ארבעה הוא היה אמור לחזור.
ש. מזה הסקת שהוא מפסיק לעבוד
ת. מזה הסקתי שהוא הפסיק את הקשר". (עמ' 16).

פדלון אישר בעדותו כי מי שהיה הממונה הישיר על התובע בשעתו היה אופיר. כשנשאל אם יכול להיות שאופיר היה בקשר עם התובע בקשר להיעדרותו השיב "לא יודע" (עמ' 17).

9. הלכה פסוקה היא, בגדר מושכלות ראשונים, כי "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע ל/3-1, הרמן נ' דואיב פד"ע א 24,18). עוד נקבע, כי "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות" (דב"ע לה/3-85 עירית כפר סבא נ' יעקב כהן, פד"ע ז' 175). במקרה שלפנינו, התובע עדכן את יצחק פדלון, מנהל העבודה, עוד באותו יום בדבר מעורבותו בתאונת הדרכים, ויידע אותו על כך שייעדר מהעבודה מפאת חופשת המחלה הצפויה. לא נסתרה עדותו של התובע כי היה בקשר במהלך תקופת היעדרותו עם אופיר, שהיה הממונה הישיר עליו. מר פדלון אף לא טרח להתעניין אצל אותו ממונה אם היה בקשר עם התובע במהלך אותה תקופה. לאור כל האמור, לא ניתן לראות את משך הזמן בו נעדר התובע מפאת מחלתו, כ"נטישת" העבודה או כהתנהגות המלמדת על כוונה לסיים את יחסי העבודה. מן העדויות אף עולה ההיפך מכך. הנה כי כן, אין בסיס לגרסת הנתבעת כאילו התובע זנח את העבודה בפתאומיות.

10. באשר להמצאת אישורי המחלה לנתבעת, העיד יצחק פדלון בתצהירו, כי "התובע סרב להציג את אישורי המחלה לנתבעת, והוא הציגם רק לאחר צו בית משפט" (ס' 9 לתצהיר). ואולם, בעדותו בפני
י אישר יצחק פדלון, כי בתום תקופת ההיעדרות התובע פקסס את אישורי המחלה להנהלת הנתבעת (עמ' 16). מהימנה עליי גרסתו של התובע לפיה יצחק פדלון אמר לו להמציא את כל אישורי המחלה במרוכז לאחר תום תקופת ההיעדרות. יצוין, כי אף יצחק פדלון העיד, כי כך אמר לו התובע בשיחה שהתנהלה ביניהם בתום תקופת ההיעדרות (עמ' 17). ברי, כי לו רצתה הנתבעת לקבל לידה את אישורי המחלה כבר במהלך תקופת ההיעדרות, היה באפשרותה לפנות אל התובע מיוזמתה בעניין, אלא שהיא לא עשתה כן, והעדיפה, מטעמיה שלה, שלא להביע כל התעניינות, בין במחלת התובע, ובין בהמשך העסקתו.

11. אין חולק, כי הנתבעת סירבה להחזיר את התובע לעבודתו כנהג לאחר תקופת ההיעדרות, והציעה לו למיין חבילות בשעות הלילה. מהימנה גרסתו של התובע, לפיה, משסרב לתפקיד החדש שהוצע לו, הודיעה לו על פיטוריו. יודגש כי אפילו היה התובע מתפטר מהעבודה, בנסיבות המתוארות לעיל, בהן הוצע לו תפקיד שונה לחלוטין בשעות עבודה אחרות מאלה בהן עבד לפני התאונה, היה מקום לראות בכך כהתפטרות בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963.

אשר על כן נקבע בזאת כי התובע פוטר מהעבודה. בהתאמה לכך יהא התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת עקב פיטוריו מן העבודה בלא שניתנה לו הודעה מוקדמת על כך. משכך נקבע, ממילא, דין טענת הנתבעת בדבר קיזוז תמורת ההודעה המוקדמת מכל סכום שייפסק לחובתה, להידחות.

השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים
12. לגרסת התובע, כמפורט בתצהירו, עם תחילת העסקתו סוכם בין הצדדים כי שכרו יעמוד על סך של 5,300 ₪ נטו. עוד העיד התובע בתצהירו, כי הנתבעת מעולם לא נתנה לו תלושי שכר. לטענתו, תלושי השכר שהמציאה הנתבעת לתיק הינם פיקטיביים ואינם משקפים את השכר עליו הוסכם שהוא 6,700 ₪ ברוטו (ס' 1-2 לתצהיר התובע).

13. הנתבעת טוענת, כמפורט בתצהירו של מנהל העבודה, כי התובע, כמו יתר העובדים, קיבל במהלך תקופת העבודה את תלוש השכר מידי חודש בחודשו (ס' 8 לתצהיר פדלון). כעולה מתלושי השכר, שכר היסוד של התובע עמד על 4,300 ₪, ויתר הסכומים שהשתלמו לו היו בגין תוספות שכר כגון נסיעות, דמי חופשה ודמי הבראה. בקשר לתשלום הוצאות הנסיעה, טוענת הנתבעת כי לתובע היה רכב צמוד מטעמה, ועל כן יש לקזז מכל סכום שיפסק לחובתה את הוצאות הנסיעה ששולמו לו בתלוש השכר (ס' 19 לתצהיר מנהל העבודה).

14. ההלכה היא כי מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות (דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'יראת נ' שלום גל ואח', פד"ע כ, 19, 27), והנטל מוטל על התובע לסתור את הרישומים המופיעים בו. יש קושי לקבל את גרסתו של התובע לפיה במשך כל תקופת העסקתו (למעלה מ-3 שנים) הוא לא קיבל לידיו ולו תלוש שכר אחד, ואף מעולם לא פנה אל הנתבעת בבקשה לקבל את התלושים ולא הלין על כך שאין היא מוסרת בידיו את תלושי השכר (עמ' 13). לא נסתרה טענת הנתבעת, כי היא נתנה תלושי שכר לכל עובדיה, ואין מקום להניח כי הנתבעת נהגה כלפי התובע באופן שונה. כמו כן, התובע אישר כי השכר שקיבל מידי חודש תואם את "השכר לתשלום", כפי שזה מצוין בתלושי השכר, וכי בהתאם למצוין בתלושים אכן ניכו משכרו מפעם לפעם קנסות שונים (עמ' 5). אשר על כן, נדחית טענת התובע לפיה במשך כל תקופת העסקתו הוא לא קיבל לידיו את תלושי השכר.

15. מעיון בתלושי השכר (נספחים ב1-ב12 לתצהירו של מנהל העבודה) מתברר, כי בהתאם לגרסתו של התובע, שכר הנטו שהוא קיבל עמד בדרך כלל על 5,300 ₪. ואולם, לפי התלושים, שכר הנטו של התובע מורכב משכר יסוד בסך של 4,300 ₪, בתוספת דמי נסיעות, דמי הבראה, ושעות נוספות גלובליות, ורכיבים נוספים.

16. באשר לרכיב השכר של דמי נסיעות בסך של 250 ₪ לחודש - הנתבעת הודתה בכך שהתובע קיבל ממנה רכב צמוד, מכאן, שציון רכיב זה בתלוש השכר אינו מהווה החזר אמיתי של הוצאות נסיעה. אף לשיטת הנתבעת. בנסיבות אלה יש לקבוע כי אותו מרכיב שבתלוש המכונה החזר הוצאות נסיעה מהווה חלק משכר היסוד של התובע, וככזה, הוא יהיה חלק משכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים וזכויות נוספות. אין בסיס לטענת הנתבעת בדבר זכותה לקיזוז הסכום ששולם כהחזר הוצאות נסיעה. הנתבעת היא שערכה את תלושי השכר והיא שבחרה בפירוט מבנה שכרו של התובע באופן כפי שפורט. בנסיבות אלה לא אל התובע עליה לבוא בטענה לעניין זה, וודאי לא בדרישה להחזר תשלומים ששילמה לו כחלק משכרו.

17. אשר לרכיב דמי הבראה, המצוין כתשלום חודשי בתלוש השכר - משנדחתה גרסת התובע לפיה מעולם לא קיבל לידיו את תלושי השכר, נקבע בזאת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו לסתור את הרישום בתלושי השכר לפיו הוא קיבל את דמי ההבראה לפי המפורט בתלוש השכר.

18. באשר לרכיב המכונה בתלוש:"ש. נוסף. ג." – רכיב זה הינו רכיב תשלום שעות נוספות גלובלי. בקשר למרכיב זה שבתלוש אין לתובע טענה ספציפית בדבר אי היותו משקף תשלום אמיתי. לעניין זה יצוין כי מסגרת עבודתו של התובע כללה עבודה בשעות נוספות, כך עולה באופן מפורש מהסכם העבודה שבין הצדדים (ראה נספח ד' 2 לתצהיר פדלון וכן דוחות הנוכחות). בנסיבות אלו אין לקבל את טענת התובע, ככל שיש לו טענה ספציפית כזו, בדבר היותו של התשלום "פיקטיבי". ממילא, תשלום עבור שעות נוספות אינו מובא בחשבון לענין השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים, ועל כן מרכיב זה שבתלוש השכר לא ייכלל בשכרו הקובע של התובע.

19. בתלושי השכר של התובע מחודשי ההעסקה אחרונים, מופיע מרכיב של פרמיה בשיעור של 400 ₪ (באחד מן החודשים מצוין סכום של 500 ₪ ופעם 300 ₪). עד הנתבעת העיד בעיקר על חוסר שביעות רצון מעבודתו של התובע במהלך כל תקופת עבודתו. לא הובאה בפני
בית הדין כל תשתית עובדתית שיש בה כדי להבהיר או לבסס את תשלום הפרמיה כרכיב נפרד בתלוש השכר. התרשמות בית הדין היא, כי כמו את רכיב הנסיעות, כך גם את מרכיב התשלום הזה שילבה הנתבעת כמרכיב נפרד בתלוש השכר, מסיבותיה, ומבלי שהוא משקף תשלום נפרד אמיתי משכר היסוד של התובע. אשר על כן, לשכר היסוד של התובע המצוין בתלוש יש להוסיף גם את מרכיב הפרמיה, בשיעור של 400 ₪.

20. לאור כל האמור, נקבע בזאת כי השכר הקובע של התובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת עומד על סך של 4,950 ₪. אשר על כן, שיעור פיצויי פיטורים שהתובע זכאי לו הינו 15,675₪ (4,950 x 38 חודשי עבודה מחולק ב- 12). בנוסף, זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת, בהתאם לסכום הנתבע בס' 21 ב' לכתב התביעה, בסך של 3,350 ₪.

תביעה לפדיון דמי הבראה
21. כבר נקבע לעיל, כי מתלושי השכר של התובע בשנת העבודה האחרונה (אלו התלושים שהוגשו) עולה כי דמי ההבראה שולמו לתובע מידי חודש בחודשו. בהעדר ראיה לתשלום דמי הבראה לשנה האחת לפני האחרונה תחויב הנתבעת בתשלום פדיון דמי הבראה בגין השנה האחת לפני אחרונה להעסקתו של התובע. הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,806 ₪ (6x 301 ₪).

התביעה לפדיון דמי חופשה
22. הלכה פסוקה היא, כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד, ומה היתה היתרה שנותרה עומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו (ראה דב"ע לא/22-3 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215). הנתבעת לא הציגה פנקס חופשות, אלא את תלושי השכר בהם יש נתונים בקשר לימי החופשה להם זכאי התובע. במצב בו המעביד לא הציג פנקס חופשה אולם הוצגו תלושי משכורת, תלוש השכר מהווה ראשית ראייה בכתב לגרסת המעביד בדבר שיעור ימי החופשה המגיעים לעובד (דב"ע נה/3-193 חנן זומרפלד נ' מלון זוהר, עבודה ארצי, כרך נט (1) 141).

23. לגרסת התובע, כמפורט בתצהירו, במהלך שנות העבודה הוא לא יצא כלל לחופשה שנתית והמצוין בתלושי השכר לעניין זה הינו פיקטיבי. בדיון שקוים להוכחות, כשנשאל התובע בחקירה הנגדית האם יצא לחופשה במהלך שנות העבודה השיב, כי מידי פעם יצא לחופשה, וכלשונו "לא זוכר. היו תמיד ימים פה ושם" (עמ' 13 לפרוטוקול).

24. הנה כי כן, גרסת התובע כפי שהובאה בדיון, איננה מתיישבת עם הגרסה שבתצהיר לפיה לא יצא כלל לחופשה במהלך תקופת העבודה. בנסיבות אלה, לא נסתרו הנתונים שבתלושי השכר לפיהם בדצמבר 2003 נותרו לתובע 10.12 ימי חופשה אותם לא ניצל. אשר על כן נקבע בזאת, כי התובע זכאי לפדיון של 11 ימי חופשה, בסך של 2,095 ₪ (26 /4,950 * 11).

התביעה לשכר עבודה לתקופה שמיום 16.12.03 ועד ה- 11.03.04
25. משנקבע, כי התובע נעדר מהעבודה מפאת מחלה בתקופה שמיום 16.12.03 ועד יום 29.2.04 נשאלת השאלה האם זכאי התובע לדמי מחלה. אין חולק כי התובע לא פנה לביטוח לאומי לאחר התאונה (עמ' 12 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, זכאות התובע לתשלום דמי מחלה נובעת מחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן - החוק).

26. כפי שעולה מאישורי המחלה, מספר הימים בהם נעדר התובע מהעבודה מפאת מחלתו הינו 77 ימים. בהתאם לס' 4 לחוק, לעניין צבירת ימי מחלה בהתאם לוותק, התובע זכאי לתשלום בגין 57 ימי מחלה בלבד - בעד הימים השני והשלישי לדמי מחלה בשיעור של 35.5% משכרו, ובעד 55 הימים הנותרים לדמי מחלה בשיעור של 75% משכרו.

27. באשר לתקופה שמיום 29.2.04 ועד יום 11.3.04, מתקבלת גרסתו של התובע לפיה הוא היה מוכן ומזומן לעבודה, אלא שהוא נדחה "בלך ושוב" על ידי הנתבעת. לאור האמור נקבע בזאת כי התובע זכאי לשכר עבודה מלא.

28. אשר על כן, ומשנקבע כי שכרו הקובע של התובע לעניין חישוב זכויותיו עומד על 4,950 ₪ (ברוטו) - בעבור תקופת המחלה שמיום 16.12.03 ועד יום 29.2.04, זכאי התובע לדמי מחלה בשיעור של 7,988 ₪ (35.5%*(26 /4,950)*2+75%*(26 /4,950)*55). בעבור התקופה שמיום 29.2.04 ועד יום 11.3.04, זכאי התובע לשכר עבודה בסך של 2,095 ₪. אשר על כן, נקבע בזאת, כי התובע זכאי לסכום כולל בסך של 10,083₪ (דמי מחלה ושכר עבודה).

התביעה לתשלום שכר עבודה בגין התקופה שמ- 25.11.03 ועד ה- 16.12.03.
29. אין חולק כי בתקופה שמה-25.11.03 ועד ה- 16.12.03, התובע עבד אצל הנתבעת בפועל. לגרסת התובע, כעולה מתצהירו, הנתבעת לא שילמה לו שכר בעבור התקופה האמורה (ס' 18 לתצהירו). הנתבעת מפנה לתלושי השכר שהוגשו לתיק וטוענת כי היא שילמה לתובע את מלוא שכרו בתקופה הנדונה.

30. אין התובע מבהיר הכיצד לא שולם שכרו על מלוא חודש נובמבר 2003, וכיצד פעל בקשר לכך, שהרי לפי העולה מן התיק, ולא הובאה ראייה לסתור, שכרו היה שכר חודשי, וכרגיל שולם עבור חודש מלא, ובכל חודש. טענת התובע בתצהיר לענין אי תשלום שכרו מ- 25.11.03 ועד 16.12.03 הינה לקונית ובלתי ברורה. התובע לא העיד בפני
בית הדין כל פניה שפנה בעניין אי תשלום שכרו, ולא ציין קיומן של פניות כאלה, בין בכתב ובין בעל פה. לא הובאה כל ראייה לסתור את תלוש השכר שהוצא לו (תדפיס חשבון בנק אליו הופקדה המשכורת וכיו"ב). אשר על כן מתקבלת טענת הנתבעת, כי שכרו של התובע שולם לו בגין התקופה האמורה, ותביעת התובע בחלק זה שלה נדחית.

התביעה לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה
31. התובע מבקש מאיתנו לפסוק לו פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה עבור התקופה שממועד פיטוריו ועד ליום 14.7.04 בו החל לטענתו לעבוד במקום עבודה אחר, באשר הנתבעת לא סיפקה לו מכתב פיטורים, למרות בקשותיו. בחקירתו הנגדית בדיון להוכחות, התברר כי התובע כלל לא פנה למוסד לביטוח הלאומי בתביעה לקבלת דמי אבטלה (עמ' 12 לפרוטוקול), ומשכך ממילא, לא נדחתה תביעתו על ידי המל"ל, בין מחמת שלא המציא מכתב פיטורים ובין מכל טעם אחר. משכך, נקבע בזאת כי דין התביעה ברכיב זה, להידחות.

התביעה לשכר בגין ימי שבעה
32. במהלך הדיון מיום 11.9.05, מסר התובע, כפי שנרשם בפרוטוקול הדיון, כי אביו נפטר ביום 14.3.04. הנה כי כן, אביו של התובע נפטר לאחר יום 11.3.04, לגביו קבענו כי הוא מועד סיום יחסי העבודה. אשר על כן, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה
33. בכתב התביעה טוען התובע, כי היה על הנתבעת להפריש עבורו לקרן פנסיה מכוח "הסכם קיבוצי כללי בדבר הבטחת תנאים סוציאליים לעובד" (ס' 17). בתצהירו העיד התובע, כי עבודתו אצל הנתבעת היתה בתחום ההובלות, וטען לתחולת ההסכם הקיבוצי הכללי בענף ההובלה וצו ההרחבה בענף ההובלה, לפיהם על המעסיק להפריש לקרן פנסיה סכום השווה ל- 5% מהמשכורת. לטענת הנתבעת היא איננה חברת הובלות, אלא חברת משלוחים, והתובע הועסק אצלה כנהג-שליח (ס' 3 לתצהיר מנהל העבודה). על כן, ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה האמורים אינם חלים עליה.

34. באשר לתחולת ההסכם הקיבוצי הכללי בענף ההובלה, התובע לא הוכיח כי הנתבעת משתייכת להתאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל, ועל כן נקבע בזאת כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על מערכת יחסי העבודה בין הצדדים.

35. באשר לתחולת צו ההרחבה בענף ההובלה – התובע איננו מפנה אותנו לאותה הוראה שבצו ההרחבה בענף ההובלה לפיה לטענתו יש חובה על המעביד להפריש בגין עובדיו לפנסיה, וכבר מטעם זה דין התביעה ברכיב זה להידחות.

36. למעלה מן הצורך יצוין, כי צו ההרחבה חל "על כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים". לצורך תחולת צו ההרחבה צריכים להתקיים אפוא שני תנאים – התנאי הראשון הוא שהמעסיקה היא מפעל הובלה, והתנאי השני הוא שתפקידו הקבוע של העובד הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים.

37. בכתב התביעה טוען התובע, כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא העברת משלוחים וכי תפקידו היה "נהג, מעלה ופורק מטענים" (ס' 1 לכתב התביעה). בתצהירו, שינה התובע מן האמור בכתב התביעה והוסיף כי "עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא העברת משלוחים ואף הובלת מטענים ממקום הובלות של מטענים מנמל לערים בארץ" (ס' 1 לתצהיר, ההדגשות שלי –ר.ר). כך שינה התובע את גרסתו אף ביחס לתיאור תפקידו והוסיף בתצהירו כי בנוסף לתפקידו כנהג "עשיתי לא אחת הובלות של מטענים".

38. הנה כי כן, כבר מתיאוריו של התובע עולה כי עיקר תפקידו שלו איננו נהיגת רכב משא להובלת מטענים לפי הקבוע בצו ההרחבה. כך גם עלה מעדותו של התובע בפני
נו (עמ' 9). לפי גרסת יצחק פדלון, הנתבעת עוסקת בהעברת משלוחי דואר – מעטפות, חבילות, שקי דואר (עמ' 14) והתובע עצמו נהג ב"ואן" הנחשבת למשאית קטנה (עמ' 15). מכל האמור עולה, כי לא נתקיימו התנאים לעניין תחולת צו ההרחבה על הצדדים.

התביעה לפיצויי הלנה
39. באשר לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ולפיצויי הלנה בגין שכר עבודה - התרשמותי הינה כי הנתבעת טעתה טעות כנה בפרשה את נסיבות הפסקת העבודה על רקע היעדרותו הארוכה של התובע וסירובו להמשיך לעבוד במקום בעבודת לילה, כהתפטרות של התובע מן העבודה. לפיכך מופחת שיעור פיצויי ההלנה הנתבעים (פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר) לגובה של הפרשי הצמדה וריבית, זאת בכפוף לכך שהתשלומים ישולמו לתובע במועד, והכל כפי שיפורט להלן.

40. 40. סיכומו של דבר -
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כמפורט להלן:
א. א. סך של 15,675 ₪ בגין פיצויי פיטורים. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.3.04 ועד ליום התשלום המלא בפועל. אם לא ישולמו פיצויי הפיטורים בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין אל הנתבעת, יוסיף הסכום וישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ממועד המצאת פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ב. ב. סך של 10,083 ₪ בגין שכר עבודה (כולל דמי מחלה). סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.3.04 ועד ליום התשלום המלא בפועל. אם לא ישולם השכר בתוך 9 ימים ממועד המצאת פסק הדין אל הנתבעת, יוסיף הסכום וישא פיצויי הלנת שכר ממועד המצאת פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ג. ג. סך של 3,350 ₪ תמורת הודעה מוקדמת.
ד. ד. סך של 1,806 ₪ בגין דמי הבראה.
ה. ה. סך של 2,095 ₪ בגין פדיון דמי חופשה.
יתר התביעות הכספיות של התובע נדחות.
הסכומים המפורטים בסעיפים ג'-ה' לעיל, ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.3.04 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם הוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום ה' בכסלו, תשס"ז (26 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


ר. רוזנפלד, שופטת
דן יחיד









עב בית דין אזורי לעבודה 1114/05 משה צפניה נ' חברת כץ משלוח בינעירוני מהיר בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/11/2006)