פסקי דין על משה גולדברג | פסקי דין על בועז גולדברג | פסקי דין על רות אלפרוביץ | פסקי דין על חנה גולדברג | פסקי דין על עדנה גולדברג | פסקי דין על קרן קיימת לישראל | פסקי דין על הימנותא |

1298/04 א     26/06/2006




א 1298/04 משה גולדברג ,בועז גולדברג ,רות אלפרוביץ ,חנה גולדברג ,עדנה גולדברג נ' קרן קיימת לישראל ,הימנותא בע"מ




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א 001298/04


בפני
:
כב' הרשם דוד גלדשטין

תאריך:
26/06/2006



בעניין:
1. משה גולדברג

2. בועז גולדברג

3. רות אלפרוביץ

4. חנה גולדברג

5. עדנה גולדברג



ע"י ב"כ עו"ד
יורם חג'בי- חגי

המבקשים
(התובעים)

נ ג ד


1. קרן קיימת לישראל

2. הימנותא בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אלון יואלי

המשיבות
( הנתבעות)

החלטה


בקשה להתיר למבקשים לתקן את כתב התביעה ולצרף כתובעות את רעייתו של המבקש 1, ואת אמם של המבקשים 3-2, וכן לאפשר צירופם של מסמכים,שנטען שעל קיומם נודע למבקשים רק לאחרונה ואשר מבססים, כך לטענתם, עילות תביעה חדשות כמפורט בבקשה ובטיוטת כתב התביעה המתוקן,כל זאת בהתאם לתקנות 21, 24 ו- 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

העובדות
1. סלע המחלוקת בתביעה דנן הינו הסכם מתנה שנחתם בשנת 1966 במסגרתו העניק מר נתן גולדברג ז"ל (להלן: "המנוח"), אביו של מבקש 1 (להלן: "דר' גולדברג"), סבם של מבקשים 3-2, וחמם של מבקשות 5-4, במתנה לקק"ל את הזכויות בכ – 20 דונם של אדמות חקלאיות בהוד השרון. בכתב התביעה מבוקש להורות על בטלותו של הסכם זה.

האדמות נרכשו על ידי המנוח בשנת 1933, כאדמות פרטיות, לשם עיבודן החקלאי.
בשנת 1964, החליט המנוח, לפנות לקק"ל, כדי שזו תעזור לו לנסח צוואה שתמנע את מכירת האדמה לצמיתות, ותשאיר את האדמה לבניו, שבאותו שלב היו ללא יורשים. במכתב לראש מחלקת התיישבות בקק"ל מיום 8.10.64, כתב המנוח כי ברצונו להעביר לקק"ל את אדמותיו, אך להשאיר את האדמה לבניו, שיעבדו אותה, ואם לא ירצו לעבדה, שתימסר למי שירצה להמשיך ולעבדה כאדמה חקלאית ובלבד שלא תועבר לידי קבלנים.

שנתיים לאחר קביעה זו של המנוח במכתב, והוא כבן 80 שנה, נחתם הסכם המתנה ביום 17.11.1966, בו הוסכם כי הקק"ל תוכל לרשום זכות חכירה בקרקעות על שם הבנים, אך עם שינוי היעוד של הקרקעות ל"נכסים עירוניים", תהיה הקק"ל חייבת למסור לבנים בחכירה נכסים אחרים שיהיו שווים בערכם לערך הנכסים שהועברו על שם הקק"ל בטרם הפכו לנכסים עירוניים.

ביום 27.2.67 הועברו הקרקעות על שם הקק"ל. רק לאחר העברת הבעלות על שם קרן הקיימת נודע ליורשיו של המנוח על ההסכם. בשלב זה, הקימו הבנים משפחות והעמידו יורשים, תוך שהם מבקשים מהמנוח לבטל את ההסכם. לאור שינוי בנסיבות, נטען כי המנוח ביקש לחזור בו מן ההסכם שנחתם ולתקנו, על מנת להשמיט ממנו את התנאים שקיפחו את בניו וזאת, על ידי מכתב שנשלח לקק"ל (להלן: "מכתב התיקון").

ביום 4.11.1970 הוחתם המנוח על הסכם נספח אותו ניסחה משיבה 1, שלא ביטל את הסכם, אלא ששיחרר מחצית מהחלקה בתנאים מסוימים, שמנעו מיורשיו החוקיים לבנות באדמותיהם. כחודשיים לאחר החתימה על ההסכם הנספח, ובניגוד למותנה בו ולהסכם הראשון, נרשמה חכירה בנכסים על שם משיבה 2.

המנוח נפטר ביום 19.5.1971.

בחודש אוקטובר 1986 הוגשה לבית משפט זה המרצת פתיחה על ידי בניו של המנוח בשמם ובשם עיזבון הוריהם, במסגרתה ביקשו שבית המשפט יצהיר על בטלות הסכם המתנה.
ביום 16.3.1989 חזרו בהם המבקשים מהמרצת הפתיחה, בעקבות המלצת כב' השופט אלוני, והתובענה נמחקה ללא צו להוצאות.

טענות המבקשים
2. המבקשים מעוניינים בצירוף מסמכים שיש בהם, כך לשיטתם, לשפוך אור על התנהלות העניינים, שכאמור, הצדדים לה אינם עוד בין החיים. לטענתם, יש בצירוף המסמכים וצירוף כלותיו של המנוח, שזכויותיהן התגלו במסמכים האחרונים המבוקשים, כדי לאפשר לבית המשפט להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת.

טוענים המבקשים כי המסמכים שנתגלו בארכיב, במסגרת התחקותו של דר' גולדברג אחר שורשי משפחתו, הם משמעותיים לניהול התובענה, ויש בהם כדי להצביע על הלך רוחו של המנוח, ועל רצונותיו וכוונותיו, במיוחד המכתב בכתב ידו של המנוח מיום 18.6.1969 ובו דרישה חד משמעית להעביר בהקדם, עוד בחייו, את הקרקע הנדונה על שם בנו יאיר ואשתו, ועל שם בנו משה ואשתו, מסמך המהווה לטענתם חזרה מהסכם המתנה. עוד טוענים המבקשים כי מכתב זה שנתגלה מהווה הודעת ביטול להסכם, מאחר והמכתב מבקש לאיין את ההעברה על שם משיבה 1, זאת מאחר שבכתב ההגנה מכחישות המשיבות כי המנוח חזר בו מההסכמה.

גם העובדה שבמסמכים נמצא מכתב מעת מר אברהם הרצפלד ז"ל עם הוראות למינוי אדם בשם שרת כאפוטרופוס, דרושים לבית המשפט לשם הכרעה.

המבקשים טוענים כי הצליחו להוכיח קבילותם לכאורה של המסמכים המבוקשים והראיות החדשות העומדות בבסיס הבקשה לתיקון כתב התביעה.

טענות המשיבים
3. המשיבים טוענים כי המבקשים ידעו על המכתב משנת 1969, שנים רבות בטרם הוגש כתב התביעה. אין מדובר בגילוי חדש, וכי גירסתו של דר' גולדברג באשר להשתלשלות העניינים היא עדות כבושה.

עוד נטען בתגובה כי התיקון המבוקש אינו מגלה פלוגתא חדשה שיש צורך להכריע בה. נטען כי המסמך עליו נסמכת הבקשה אינו קביל היות שלא ניתן לאמתו ולא ניתן לחקור את עושהו, באשר לכוונותיו במועד שליחת המסמך. הגשת המסמך עומדת, כך לטענת המשיבים, בסתירה לכלל האוסר על עדות שמועה, ולא מתקיימים החריגים לכלל זה. לאור הטענה כי המסמך אינו קביל, נטען כי נשמטת הקרקע מתחת לבסיס הבקשה, שכן לא מתגלה פלוגתא חדשה הדרושה להכרעה - ועל כן דינה של הבקשה להידחות.

המשיבים טוענים להתנהגות חסרת תום הלב כאשר מבוקש לצרף מסמכים לכתב התביעה ללא הסבר מוצדק. נטען כי מכתבו של דר' גולדברג להוריו, שלא צורף לכתב התביעה המקורי, משקף היטב רצונו של המנוח, ויש בכך לטענת המשיבים כדי להוות הודאה בכך שהסכם המתנה לא נכפה על המנוח. עתה, מ"שחשפו" המבקשים בארכיון את מכתבו של המנוח, החוזר בו מן ההסכם ואשר מבקש רישום הבעלות בחלקות על שם ילדיו וכלותיו, הם סבורים כי יש במסמך זה כדי לבטל את הסכם המתנה, ולכן צורף מכתבו של דר' גולדברג לכתב התביעה כ"הסבר" לסיבה מדוע בחר המנוח לחזור בו מן ההסכם. בתצהירו של דר' גולדברג לא ניתן הסבר מדוע לא צורף המכתב לכתב התביעה המקורי, זאת בניגוד להוראות תקנה 92 לתקנות. לטענת המשיבים די בכך כדי לדחות את הבקשה.

בתגובת המשיבים לבקשה דוגמאות נוספות להתנהגות חסרת תום לב של המבקשים, הבוחרים להשמיט מסמכים מסוימים, שלא תומכים בגירסה אותה הם מציגים ולהציג מסמכים אחרים שיש בהם לטענתם כדי להצדיק את תיקון כתב התביעה.

דיון
4. האפשרות של אחד מבעלי הדין לבקש מחיקת או הוספת בעלי דין נוספים, קבועה בתקנה24:
"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

אם סבור בית המשפט כי נוכחותו של בעל דין נוסף דרושה על מנת להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, הרי שניתן לצרף את אותו בעל הדין, אם לבקשת אחד הצדדים ואם על פי שיקול דעתו, בכל שלב משלבי המשפט. ההלכה היא, כי אין מניעה לצרף בעל דין בכל אחד משלבי הדיון כולל בשלב הערעור ודיון נוסף. (ראה לעניין זה ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' דני לוי ו-3 אח', פ"ד מח(3), 45). כפועל יוצא מצירוף בעלי דין, קמה הזכות לתקן את כתב התביעה, זאת על פי תקנה 26. בקשה כזו תיבחן אף לאורה של תקנה 92, העוסקת בתיקון כתבי טענות:

"בית המשפט או הרשם, רשאי, בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...".

גישת בתי המשפט, בכל הנוגע לבקשות לתיקון כתבי טענות היא גישה ליברלית, המאפשרת לבעל דין את יומו בבית המשפט ובלבד שעצם התיקון המבוקש יהיה רלבנטי כדי לאפשר הכרעה בשאלות שבמחלוקת, תוך איזון בין הזכויות הדיוניות והמהותיות של בעלי הדין. (יפים לעניין זה דברי כב' הנשיא ברק בבש"א 10073/02 יהושוע שביט נ' בנק הפועלים, תק-על 2003 (1), 1667 וכן הש' א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 120).

5. למעשה, מדובר בצירופם של שני מסמכים, האחד, מכתבו של דר' גולדברג אל אביו מיום 4.9.1967 (להלן: "מכתב הבן") המהווה לטענת המבקשים הסיבה וההסבר לכתיבת המסמך השני, הוא מכתבו של המנוח אל הקק"ל מיום 18.6.1969 (להלן: "מכתב התיקון"). מדובר במסמך שנטען לגביו כי נתגלה רק לאחרונה ויש בו כדי לשפוך אור על התובענה. לגבי מכתב התיקון טוענים המשיבים כי אין מדובר במסמך חדש, כי אם במסמך שהיה בידיעת דר' גולדברג עוד קודם להגשת כתב התביעה, ועל כן אין להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה בגין מסמך זה.

דר' גולדברג טוען בתצהיר המצורף לבקשה כי הופתע לגלות את מכתב התיקון בארכיב בשנת 2004, ואולם במהלך עדותו בבית המשפט ביום 12.9.2005, לאחר שעיין ברשימת המסמכים שהועברו על ידי המשיבים במסגרת הליך גילוי המסמכים, חזר בו מגרסתו והעיד כי המנוח אמר לו שהוא מתעתד לכתוב מכתב לקק"ל, אולם לא הייתה לו ידיעה בדבר שליחת המכתב וקבלתו בידי המשיבים, היות ולא נענו לדרישותיו (ראה עמ' 2 לפרוטוקול שורות 13-9). על גרסתו זו חזר דר' גולדברג גם בתצהיר הנוסף שצורף על ידי המבקשים לתגובתם לתשובת המשיבות לבקשה. מאסופת המסמכים שהוגשו לבית המשפט, ואשר מצויה בתיק, כמו גם מעדותו של דר' גולדברג עולה כי הוא ידע על שליחת המכתב למשיבה 1 על ידי המנוח, ומן המסמכים המצורפים מש/2 ומש/3 עולה בבירור שדר' גולדברג ידע על מכתב התיקון.
מנספחים מש/4 ומש/5 – שהינם מסמכים שהוחלפו בין דר' גולדברג ולשכת השר לתשתיות לאומיות במהלך המחצית השנייה של שנות ה- 90, כמו גם מעדותו של דר' גולדברג בבית המשפט, עולה כי אין חולק שדר' גולדברג ידע על מכתב התיקון, ועל כן אין מקום לקבל את עדותו הכבושה בבית המשפט, שניסתה לסתור את הידיעה הקודמת באשר לידיעה על קיומו של מכתב זה. עדותו של דר' גולדברג בבית המשפט, עוררה אף תמיהה באשר לגבי חלקים מסוימים מהאירועים שאירעו לפני למעלה מ- 35 שנים העיד בביטחון רב ובאשר לאירועים אחרים הנוגעים למכתב התיקון, הפכה עדותו של דר' גולדברג להססנית. חקירתו בבית המשפט לא העלתה למעשה כל הסבר מניח את הדעת לאי צירוף המסמכים, שנטען כי הם רלבנטים ביותר לסכסוך שבין הצדדים.

6. טוענים המשיבים כי מכתב התיקון הוא בבחינת עדות שמיעה שלא חלים לגביה החריגים לכלל האוסר על עדות שמיעה. נקודת המוצא הינה כי גם אם מדובר במסמך המקורי שנכתב ונשלח על ידי המנוח, לא ניתן לחקור את עושה המכתב, כדי לבחון את כוונותיו ורצונותיו האמיתיים.
המבקשים טוענים כי מכתב התיקון נופל במסגרת החריג לכלל כ"תעודה נושנה" כהגדרתה בסעיף 43 לפקודת הראיות, התשל"א – 1971:

"הוגשה תעודה שהיא, כנחזה או כמוכח, בת עשרים שנה לפחות והוצאה מתוך משמורת הנראית כשרה בעיני בית המשפט באותו מקרה, רשאי הוא להעמידה על חזקתה שהחתימה עליה וכל חלק בה הנחזים שנעשו בכתב ידו של פלוני נעשו בכתב ידו, ולגבי עשייתה או אימותה של התעודה - שנעשתה או שאומתה כהלכה בידי האדם הנחזה כמי שעשאה או אימתה."

אולם, בבחינת חריג זה לא נמצא כי המבקשים הוכיחו שמאז שליחת המכתב ועד גילויו במכון לבון היה המכתב במשמורת נאותה, המהווה תנאי על פי סעיף 43, ונשמר כולו. בתצהירו הנוסף של דר' גולדברג הוא ציין כי נמסר לו שהארכיון הועבר במלואו למכון לבון מארכיון אחר, אך גם אמירה זו היא בבחינת עדות שמיעה. גם אם יקבל בית המשפט את הטענה כי מדובר בחריג של "תעודה נושנה", המבקשים לא הצליחו להראות, בשלב זה, כי תוכנו של המכתב אמת, והגם שבית המשפט אינו נכנס בשלב זה לקבילות הראיות ומשקלן, ספק רב אם יוכלו המבקשים להשתית טיעוניהם על מסמך בודד וישן זה ויוכיחו אמיתותו, על ידי שימוש בדיני הראיות הרגילים. (ראה לעניין זה ע"פ 7293/97 ז'אפר עאמר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (5) 460 וכן י' קדמי על הראיות הדין בראי הפסיקה חלק שני, תשס"ד בעמ' 852).

גם החריג הידוע כ"אמרת הנפטר בניגוד לאינטרס הרכושי שלו", אינו מתקיים במקרה זה. היות והסכם המתנה נחתם בנובמבר 1966, ובעקבותיו נרשמו המקרקעין על שם משיבה 1 בחודש פברואר 1967, הרי שבמועד הנחזה למועד כתיבת מכתב התיקון, לא היו המקרקעין בבעלותו של המנוח, ועל כן אין מדובר ברכושו, ולא מדובר באמירה שהיא בניגוד לאינטרס רכושי כלשון החריג. בענייננו לא מתקיים חריג כללי לכלל בדבר איסור עדות שמיעה, בדמות אמרות של נפטרים (ראה לעניין זה ע"א 601/68 ביידר נ' לוי, פ"ד כג (1) 594). באשר שכדי שבית המשפט יסתמך על אימרת נפטר, חלה חובה על האימרה להיכנס לגדר אחד מהחריגים המוגדרים.

7. בכתב התביעה אין צורך לפרט את הראיות עליהן נסמכת התביעה, אלא רק את העובדות המהותיות, כפי שעולה מלשון תקנה 71(א) לתקנות:

"71. כתב טענות יפרש עובדות מהותיות בלבד ולא ראיות
(א) כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן..."

למעשה, תיקון כתב התביעה נסמך על הוספת מסמכים שהם בגדר ראיות וחיזוק לטענות עובדתיות המצויות בכתבי הטענות, ואין מדובר למעשה בעובדות חדשות שלא היו ידועות קודם להגשת התביעה. עיון בבקשה גופה כמו גם בסיכומי המבקשים מלמד כי מדובר בטענות שכבר נטענו בכתב התביעה, ועל פי התקנות אין מקום לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת נספחים וטקסט המסביר אותם.
אל לצדדים לשכוח, כי שלב הראיות בתיק טרם החל, וגם אם לא יתיר בית המשפט את תיקונו של כתב התביעה על ידי הוספת מסמכים והוספת כלותיו של המנוח כתובעות, עדיין תשמר למבקשים זכותם להגיש לבית המשפט כראיות את מכתב התיקון ומכתבו של דר' גולדברג, והמותב שישב בדין ייתן דעתו בשאלת משקלם וקבילותם של מסמכים אלה.

8. בשולי הדברים יצוין עוד לגבי שתי טענות נוספות שהועלו במסגרת הבקשה וסיכומי הצדדים. האחת היא, טענת המבקשים כי בעת החתימה על הסכם המתנה בשנת 1966, לא היה המנוח מודה למעשיו. הכיצד יכולים הם לטעון באותה נשימה כי מכתב התיקון מחייב ומצביע על הלך רוחו של המנוח, אם נכתב שלוש שנים מאוחר יותר? אם מצבו הנפשי היה ירוד כבר בעת החתימה על הסכם המתנה, קל וחומר שהיה זה מצבו כאשר כתב את מכתב התיקון, וטענת המבקשים מהווה למעשה סתירה.
השניה היא לגבי הימנעות המשיבים מלחקור את כלותיו של המנוח על תצהיריהן – טוענים המבקשים כי המשמעות היא שהמשיבים מסכימים עם האמור בתצהיר. ואולם, אין לראות בהימנעות מחקירה כהסכמה לאמור. לעניין שבמחלוקת, הייתה רלבנטית רק חקירתו של דר' גולדברג, ואין בית המשפט גוזר מהימנעות זו כי יש לקבל את גרסת המבקשים.

סוף דבר
9. לאור כל האמור לעיל, ולאחר עיון בכל המסמכים שצורפו לכתבי הטענות המקוריים, כמו גם לבקשה והתגובה לה, עולה כי המחלוקת בין הצדדים נותרה בעינה, ואין בראיות החדשות אותן ביקשו המבקשים להגיש כדי להוות פלוגתא חדשה המצריכה את תיקון כתבי הטענות והוספת תובעים.

בשלב זה, אין בית המשפט נעתר לבקשה והיא נדחית. במסגרת התיק תוגשנה הראיות לפי הדין.

בהתחשב בנסיבות, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום ל' בסיון, תשס"ו (26 ביוני 2006) במעמד הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ד. גלדשטין, שופט
רשם בית המשפט המחוזי









א בית משפט מחוזי 1298/04 משה גולדברג ,בועז גולדברג ,רות אלפרוביץ ,חנה גולדברג ,עדנה גולדברג נ' קרן קיימת לישראל ,הימנותא בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/06/2006)