פסקי דין על עו"ד עודד רוט בתפקידו כמפרק חברת ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ | פסקי דין על מרדכי עזיזי | פסקי דין על הרצל נח | פסקי דין על ישראל גולדהבר | פסקי דין על אסי עזיזי | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

525/96 פשר     04/07/2006




פשר 525/96 עו"ד עודד רוט בתפקידו כמפרק חברת ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ נ' מרדכי עזיזי,הרצל נח,ישראל גולדהבר,אסי עזיזי,כונס הנכסים הרשמי




124


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 000525/96
בשא 21325/04


בפני
:
כב' השופטת אלשיך ורדה


04/07/2006



המבקש:
עו"ד עודד רוט
בתפקידו כמפרק חברת ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ




-- נ ג ד --


המשיבים:
1. מרדכי עזיזי

2. הרצל נח

3. ישראל גולדהבר

4. אסי עזיזי

ע"י ב"כ עוה"ד אדי לזר ואח'


5. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עוה"ד יוסי מססה



החלטה

מונחת בפני
בקשתו של מפרק חברת ח.אלקטרוניקה (1988) בע"מ (להלן: "המפרק" ו"החברה", בהתאמה); במסגרת הבקשה, עותר המפרק לחיובם האישי של חברי הדירקטוריון של החברה בחובות החברה, וזאת לפי סעיף 373 לפקודת החברות. כמו כן, עותר המפרק לסעד דומה כנגד מר מרדכי עזיזי
, בעל השליטה ומנהלה של החברה החל מיום 7.7.96.
במסגרת בקשה זו (שהינה חלק מסדרת בקשות שהוגשו בו זמנית כנגד מנהלי החברה, בא-כוחה, וכן כנגד הנאמן שמונה לביצוע הסדר הנושים), פורש המפרק יריעה רחבה של התנהלות החברה לאורך השנים, וטוען למעורבת מסועפת של עו"ד אזוגי (אשר שימש ב"כ החברה) בכשלון הסדר הנושים, וכן למעשים שלא כדין שחלקם (כך לשיטת המפרק) גובלים בפלילים - כולל שליחת יד בנכסים השייכים לחברה. המפרק מבסס חלק ניכר מבקשתו, בין היתר, על דו"ח שערך הכנ"ר עוד בשנת 1999, ואשר העלה ממצאים חמורים כנגד אישים שונים הקשורים בחברה, וביניהם מר עזיזי עצמו (מנהל ובעל מניות).
המשיבים מתנגדים לבקשה, כאשר תחילה נמנעו מהגשת תגובה לגופו של עניין, והסתפקו בסדרת טענות סף; בין היתר, הועלו טענות התיישנות, והעדר עילה; רק לאחר החלטת ביניים מפורשת של בית המשפט, הוגשה אף תגובה לגופו של עניין. בין היתר, טוענים חברי הדירקטוריון לשעבר, כי אף אחד מהמעשים בבקשה לא קשור אליהם ואל פועלם, עד כי כך כי אף שמם נזכר אך בקושי במסגרת כתב הבקשה הארוך והמסועף שהגיש המפרק.
לגופו של עניין, העלה מר עזיזי גרסה מנוגדת לגרסת המפרק, ועיקרה, כי אין הוא אחראי לאותם מעשים ומחדלים שנעשו בחברה. עיקר גרסתו הינה, כי הוטעה על-ידי מר ויטלי קריספי, בעל השליטה הקודם בחברה, ורכש שלא בטובתו חברה העומדת על סף-פי פחת, אשר התמוטטה חודשים ספורים לאחר מכן, בלא שיהיה בידו סיפק לעשות מאומה - דבר אשר לטענתו הרס את עסקיו וגרם לקריסתו הכלכלית. רבים מן המחדלים והחשדות להם טוען המפרק, מוסיף מר עזיזי וטוען, מקורם במעשים שנעשו בתקופת שליטתו של מר קריספי.
לפי גרסתו של מר עזיזי, הרי שהחל מראשית הקפאת ההליכים לא ניהל עוד דבר ולא יכול היה לעשות דבר על דעת עצמו ואילו ניהול העניינים בפועל נעשה, לטענתו, בידי הנאמן ועו"ד אזוגי. במסגרת זו, טוען מר עזיזי כי הנתונים עליהם מצביע המפרק אינם מוכרים לו, ולא היו באחריותו. לטענתו, כל מה שעשה היה לסייע במכר, במימוש ובמגעים עם קונים וגופים שונים, וזאת בכדי לסייע להצלחת הסדר הנושים. זאת, כאשר האשם בכשלון ההסדר, לשיטתו נובע אך ורק מ"הניהול הכושל של החברה על-ידי הנאמן וחבורתו" (כך במקור).
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ולאחר שנערך דיון במעמד הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1. חברת ח.אלקטרוניקה, אשר עיסוקה המוצהר היה סחר במכשירי חשמל ומוצרים דומים, קרסה בשנת 1996, זמן לא רב לאחר שהפכה לחברה ציבורית, וחודשים ספורים לאחר שנערכו בה חילופי שליטה. במסגרת הקפאת ההליכים, הושג הסדר נושים שהתבסס במידה רבה על חלוקת נכסי החברה לשתי קבוצות, ועל התמורה הצפויה ממכירת הנכסים. על ביצוע ההסדר הופקד נאמן מטעם בית המשפט, רו"ח שחם, אשר ניתנה לו במפורש הסמכות לנהל את ענייני ההסדר והחברה - וזאת במסגרת החלטה שיפוטית ברורה, אשר אינה משתמעת לשתי פנים.
בפועל, ולאחר שדירקטוריון החברה חדל למעשה מלפעול עם קריסתה, הרי שלגרסת המפרק (הנתמכת במידה רבה בידי חומר הראיות, כפי שיפורט בהמשך החלטתי זו) נותרה מרבית מלאכת הניהול בפועל בידי גורמים אחרים הקשורים בחברה. בין היתר נטען, כי מחומר הראיות עולה תמונה ברורה למדי בכל הנוגע למעורבות ענפה של מר עזיזי - וזאת לא רק בסיוע, יעוץ וכיוצא באלו, אלא מעורבות פעילה, ברורה ועקרונית בעסקאות מכר, ניהול מהלכים כספיים וכיוצא באלו, כולל קבלה והוצאה של שיקים. לעניין זה, מן הראוי להעיר, כי במסגרת תגובתו של עו"ד אזוגי, הביא הוא תצהיר ישן של מר עזיזי אשר נטל אחריות מפורשת למספר מהלכים שנעשו בנכסי החברה. זאת, באורח שקשה לישבו עם גרסתו דהיום.
כבר בשלב זה, אעיר: מן העובדות שהובאו בפני
עולה תמונה ברורה ועקבית, כי במשך תקופה ארוכה ביצע מר עזיזי (לא פעם, ביחד עם עו"ד אזוגי) מספר לא מבוטל של מכירות ועסקאות (בין היתר, אל מול רוכש הנכסים, צדדי ג' ונושים שונים), תוך שהם מעבירים (או למצער, אמורים להעביר) את התמורות לידי הנאמן. זאת, כאשר הנאמן משלים במשך מרבית הזמן עם מצב זה, ואך מדי פעם קובל על כך כי תשלומים כאלו ואחרים אינם מבוצעים בזמן או בדרך המוסכמת. מעיון בחומר הראיות עולה, כי מהלכים עסקיים לא מעטים בוצעו באמצעות שיקים של מר עזיזי, דבר שאינו מתיישב כלל ועיקר עם הטענה, כי לא היה אלא "יועץ" או מעניק סיוע גרידא לרוכשת. כך למשל, אף כאשר הוסכם כי יוחזרו לקופה כספים בגין חוסר בן 610,000 ₪ אשר נוצר בקופה (לעניין זה, ראה בין היתר את החלטתי המפורטת בבש"א 21329/04 - היא הבקשה המקבילה בעניינו של עו"ד אזוגי, וכן את האמור בהמשך החלטתי זו), שולם חלק ניכר מן הכספים בשיקים של מר עזיזי.

2. כך או כך, הרי שזמן לא רב לאחר אישורו, החל הסדר הנושים לקרוס, כאשר תשלומים עוכבו, לא הועברו הלכה למעשה לפי ההסדר, והתגלעו סכסוכים משפטיים לא מעטים בין החברה לרוכש ולגורמים אחרים. לצד זאת, עלו חשדות הולכים וגוברים לחוסרים תמוהים ולהעדפות נושים, אשר הגיעו לשיאן כאשר דיווח הנאמן על חוסר של 610,000 ₪ בקופתו - וזאת במסגרת תמורות אשר אמורות היו להכנס לקופתו.
במסגרת זו, בוצעה חקירה מקיפה של כונס הנכסים הרשמי
, אשר הביאה בסופו של יום לשורת מסקנות קשות כנגד כל הגורמים המעורבים: החל ברוכש שהפר את ההסדר, המשך בעו"ד אזוגי ומר עזיזי, וכלה בתפקודו של הנאמן עצמו. מן הראוי לציין, כי אין מחלוקת כי בעל השליטה בחברה הרוכשת, חברת א.א.ש, היה מקורב למר עזיזי; עם זאת, חלוקים המפרק ומר עזיזי בדבר מידת הקירבה. בעוד שלעמדת המפרק, עניין לנו במקורב לכל דבר ועניין אשר שימש למעשה כלי או למצער שותף להברחות נכסים ומעשים שלא כדין, טוען מר עזיזי שאין עסקינן אלא במכר עסקי מן העבר, אשר בינו לבין עזיזי עצמו לא היו יחסי קרבה יוצאי דופן, קל וחומר שלא קנוניה ושיתוף פעולה אסורים.
במסגרת הדו"ח עלו חשדות חמורים לסדרת מעשים שלא כדין, כל זאת כאשר הנאמן אינו ממלא את תפקיד הפיקוח שהוטל עליו, ומותיר את ענייני החברה בפועל בידי מר עזיזי ועו"ד אזוגי. זאת, לצד גביית הוצאות הסדר מנופחות ומוגזמות, קל וחומר נוכח מצב ההסדר ובעל התפקיד גם יחד. לעניין זה, השיב הנאמן כי סבר שתפקידו אינו אלא "לחלק כספים" - טענה אשר נראית כמופרכת על פניה נוכח ההחלטות השיפוטיות המפורשות בעניין סמכויותיו. אלו הטילו עליו, בין היתר, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, לנהל את החברה ואת ענייני ההסדר, על כל המשתמע מכך.

3. מאוחר יותר, כאשר הנסיונות "להחיות" את הסדר הנושים לא צלחו, הועברה החברה לפירוק והמבקש דהיום הפך למפרקה. הבקשה הנוכחית, כמו גם הבקשות המקבילות שהוגשו כנגד בעל השליטה לשעבר מר קריספי, הנאמן לשעבר רו"ח שחם, וכנגד עו"ד אזוגי, הינן במידה רבה פועל יוצא מדו"ח כונס הנכסים הרשמי
, בצוותא-חדא עם תוצאות בירוריו ומסקנותיו של המפרק.
דומה, כי את הבקשה שבפני
ניתן לחלק לשני חלקים, השונים זה מזה בתכלית:

א. החלק הנוגע לדירקטורים לשעבר של החברה: זו מבוססת בעיקר על טענות כי לא מילאו את תפקידם כלל ועיקר, ולא בלמו את סדרת המעשים האסורים שנעשו בשלב הסדר הנושים. זאת, חרף העובדה כי (לשיטת המפרק וכונס הנכסים הרשמי
), הוחזרו סמכויותיהם ואחריותם לכנן בגמר שלב הקפאת ההליכים. אי לכך, טוען המפרק כי חברי הדירקטוריון (למעט אחד מהם, אשר פרש מהחברה בשלב מוקדם, ונמחק מן הבקשה בעודה תלויה ועומדת), אחראים בעקיפין למעשים שנעשו בשלב ההסדר – באורח המקים חבות לפי סעיף 373 או 374 לפקודת החברות.

ב. חלקה המרכזי של הבקשה, אשר נוגע למר מרדכי עזיזי
, שהיה בעל השליטה בחברה ומנהלה הכללי לאורך כל התקופה הרלוונטית.
בחלק זה של הבקשה, עולות כאמור טענות קשות בדבר סדרה ארוכה של פעולות אסורות, הכוללות בין היתר העדפות נושים, העלמת מלאי ושליחת יד בנכסי החברה. כמו כן, מעלה המפרק שורת טענות הנוגעות למהלכים ומחדלים תמוהים וחורגים לכאורה מכל סבירות עסקית - כולל זניחת נכסים וזכויות של החברה. מעשים אלו, מוסיף המפרק וטוען, אינם מתיישבים (וזאת בלשון המעטה), עם טענתו של עזיזי כי פעל בתום-לב לטובת החברה, ולמען הצלחת הסדר הנושים.

4. לאחר שעיינתי בטענות העולות כנגד הדירקטורים לשעבר ובתשובתם לטענות אלו, הרי שאין ספק כי התנהגותם וחוסר המעורבות המוחלט שגילו בענייני החברה עשוי להראות תמוה ורחוק מהתנהלות זהירה ומיטבית, וזאת בלשון המעטה. אלא שחרף זאת, ספק אם די בכך, לכשעצמו ובנסיבות המקרה הנוכחי, בכדי להצדיק שימוש בסנקציה כה חריפה כגון חיוב אישי בחובות החברה לפי סעיף 374 לפקודת החברות.
עיון בנוסחו של סעיף 374 מלמד, כי "נקודת הכובד" של הסעיף עוסקת ב"שימוש שלא כהוגן" בנכסים, זכויות או כוחות ניהול בחברה. אכן, הסעיף מכיל מספר חלופות אפשריות של התנהלות אסורה: לצד שימוש אקטיבי בנכסים או כספים (כגון נטילת טובות הנאה מנכסי החברה, וכיוצא באלו), מופיעות חלופות נוספות אשר חלקן עשויות להתיישב אף עם התנהלות פסיבית יותר שעיקרה מחדל - כגון: "נעשה חב או אחראי עליהם". חלקים אלו של הסעיף עשויים להתיישב, אכן, אף עם הפעלת סעיף 374 במקרים של רשלנות וגרימת נזק במחדל. אלא, שמן הראוי לנקוט זהירות רבה ולשקול את הדברים היטב, טרם נעשה שימוש מסוג זה בסעיף 374, קל וחומר כאשר עסקינן בדירקטורים, אשר מעורבותם בניהול החברה היתה עקיפה בלבד.
לשיטתי, קיימים מספר טעמים המצדיקים התנהלות שיפוטית זהירה בנושא זה: החל מהחשש הכללי מ"הרתעת יתר" של דירקטורים, דבר אשר עשוי לקרות בשל מדיניות שיפוטית אשר תרחיב יתר על המידה את הטלת האחריות האישית, באופן אשר יקרב את הדירקטורים, שלא לצורך ושלא כדין, למעמד של "מבטחים" או ערבים באורח אוטומטי להתנהלות החברה. כמו כן, אין להתעלם מהעובדה כי פרשנות הרמונית של המקרים המנויים בסעיף 374 לפקודת החברות מלמדת כי, במידה רבה, מאחורי המעשים (או המחדלים) המנויים בסעיף, עומד אלמנט מסויים של התנהלות נגועה באי-יושר, חוסר-תום לב או למצער רשלנות ברורה ובוטה.

5. בכל הנוגע לענייננו, די אם אעיר, כי בנסיבות המקרה, הניחו הדירקטורים כי תפקידם והשפעתם בחברה תמו מניה וביה עם הקפאת ההליכים, ולא חודשו לאחר מעשה. אין עסקינן במצב, בו הוסיף הדירקטוריון לפעול להלכה ולהציג חזרה לפעילות, אולם בחר להתעלם מפעולות שנעשו "מתחת לאפו". במצב זה, בו סבורים הדירקטורים (ולא הוכח בנסיבות המקרה כי סברה זו נגועה בהעמדת פנים או חוסר תום-לב) כי תפקידם תם, הרי ידרשו נסיבות חריגות וקיצוניות בכדי להשית עליהם סנקציות כה חמורות, מן הסוג לו עותר המפרק במסגרת הבקשה הנוכחית.
לא זאת, אלא אף זאת: בנסיבות המקרה, דומה כי סברתם של הדירקטורים לא היתה מחוסרת יסוד - זאת אף, בין היתר, בשל העובדה כי רו"ח שחם הופקד על ניהול החברה, בהחלטה מפורשת של בית המשפט (החלטה הידועה למפרק היטב, ואשר סייעה בידו במידה רבה בחלק מן הבקשות שהגיש). לא זו בלבד, אלא שבתום הקפאת ההליכים, לא שבה החברה לפעול כ"עסק חי" רגיל, אלא פעלה במתכונת מיוחדת של הסדר. למעשה, בתוך זמן קצר, חדלה לפעול כלל ועיקר כ"עסק חי", ועיקר פעילותה נגע למימוש נכסים. במצב זה, הרי שאף אם שגו הדירקטורים בפרשנותם המשפטית לסוגיית תום תפקידם (ואין צורך להכריע בכך, במסגרת בקשה זו), הרי שטעות זו אינה עולה, לכשעצמה, כדי עילה להפעלת סעיף 374 לפקודת החברות; מכח קל וחומר, לא הוכחה העילה מכח סעיף 373 לפקודה, אשר דורשת, במפורש "ניהול במרמה" - מצב שוודאי שאינו מסתדר עם חוסר מעורבות והעדר ניהול כלשהו. אי לכך, ומאחר ולא עלה בידי המפרק להוכיח את מעורבותם בפרשיות שארעו בתקופת ההסדר, הרי אין מנוס לקבוע, כי דין הבקשה בעניינם להדחות.


סיכומה של נקודה זו; אני דוחה את התביעה כנגד משיבים 2-4; עם זאת, בנסיבות המקרה ולנוכח התנהלות הדירקטורים והחברה הן בתקופה של טרם ההסדר והן במהלכו, לא מצאתי מקום לפסיקת הוצאות לזכות משיבים אלו.

6. עתה, ראוי לעבור לחלקה השני והעיקרי של הבקשה, הנוגע להתנהלותו של משיב 1, הוא מר מרדכי עזיזי
.
עניין לנו בבקשה, המשתרעת על פני מגוון של פרשיות עובדתיות וטענות שונות, הנוגעת לפרק זמן ארוך ותקופות שונות בהתנהלות החברה. לא זאת, אלא אף זאת; מקריאת מקצת הטענות והפרשיות שמעלה המפרק, קשה להשתחרר מן הרושם, כי כמה מהן אינן נוגעות במישרין למר עזיזי, קל וחומר שאין בהן בכדי לבסס עילת חיוב לפי סעיף 373 או 374 לפקודת החברות.
לעניין האורח בו הוגשה הבקשה ו"גלגוליה" השונים, נאמרו דברים מפורשים בבקשה המקבילה אשר הוגשה כנגד עו"ד אזוגי. דומה, כי דברים אלו יפים, בשינויים המחוייבים, אף לבקשה הנוכחית. אף כאן, ספק אם היה מקום להגיש בקשה כללית וגורפת (וזהה במרבית חלקיה לבקשות האחרות שהוגשו כנגד המעורבים באחרים בקריסת הסדר הנושים). בעניין אזוגי, הערתי כי הבחירה בדרך זו "החטיאה" את הרציונל המרכזי של החלטת הביניים שהורתה להגיש בקשה נפרדת כנגד כל אחד מהמעורבים - באשר עניין לנו באנשים שונים בעלי תפקידים ואינטרסים שונים, אשר לא פעלו תמיד ובהכרח בצוותא חדא, ואין זהות מוחלטת במעשים ובעילות הלכאוריות המיוחסות להם. תחת זאת, ראוי היה לצמצם כל בקשה למספר פרשיות המקימות לכאורה עילות מבוססות כנגד הנתבע הספציפי (ואין מדובר בהכרח באותן פרשיות), ולנסות להציב תשתית עובדתית ומשפטית מפורטת בכל אחת מאותן פרשיות נבחרות. לעניין זה התייחסתי בפסק-דיני בפרשת אזוגי, כדלקמן:



"אין ספק, כי בדרך התנהלות זו, של סקירה קצרה של פרשיות מרובות, הקשה המפרק על בית המשפט לברור בין עיקר וטפל. זאת, תחת למקד את טענותיו ולהכנס לעבי הקורה של אותן פרשיות מעטות, בהן עומדת לטובתו לכאורה תשתית ראייתית מבוססת".

דברים אלו יפים, בשינויים המחוייבים, אף בנסיבות המקרה הנוכחי. במיוחד, ראוי לשוב ולחדד את האבחנה בין פרשיות עובדתיות מהן עולה לכאורה התנהלות אסורה במובהק, כגון העדפות נושים או שליחת יד בנכסי החברה, לבין פרשיות אחרות, העוסקות לכאורה בכשלונות עסקיים.
בכל הנוגע לסוג הפרשיות האחרון, הרי שאין צורך להכביר מילים בדבר ההלכה הפסוקה המושרשת והמבוססת, כי בדרך-כלל, אין מפרים את עקרון הישות המשפטית הנפרדת ואין מטילים אחריות אישית על מנהלים ובעלי מניות בגין כשלון עסקי גרידא - אף אם עסקינן בכשלון חריף ותמוה, המעיד על התנהלות עסקית גרועה שבגרועות. זאת, באשר הלכה אחרת היתה גורמת במידה רבה ל"הרתעת יתר" מנטילת סיכונים עסקיים בשל חשש מ"חוכמה בדיעבד" של המפרק ובית המשפט, ומייתרת במידה רבה את עקרון הבסיס העומד מאחורי עצם מהות דיני החברות המודרניים.
אי לכך, ראוי היה לערוך הפרדה ברורה בין כשלונות עסקיים לבין מעשי מרמה, העדפה וריקון נכסים, ולהמנע ככלל מנסיון להתבסס על הראשונים בבקשה להטלת אחריות אישית. למצער, היה על המפרק להוכיח, כי מאחורי פעולה עסקית פלונית מסתררים לא שיקול דעת מוטעה או חוסר תבונה מסחרי גרידא, אלא קיימת אף מעורבות של שיקול או אינטרס פסול, אשר הנחה את המנהל לפעול בניגוד לטובת החברה. בעניין זה, אין ספק כי נטל ההוכחה מוטל במלואו על המפרק המגיש תביעה לפי סעיף 373 או 374, ואין די בהעלאת תמיהות (ולו תמיהות קשות) גרידא.
לשון אחר: אין די בהוכחת המפרק, כי פעולה פלונית הינה כושלת ותמוהה מבחינת ההגיון העסקי, וטענה על-בסיס זה כי הפעולה כה תמוהה עד כי היא "אומרת דרשיני", כך שהוא מניח את התמיהה לפתחו של בית המשפט. זאת, בהנחה כי מסתתרת מאחוריה, בהכרח, עילה להטלת אחריות אישית. ההלכה בעניין זה הינה פשוטה וברורה: לא כל טעות עסקית, או אף שיקול דעת מוטעה ונגוע ברשלנות בכל הנוגע לניהולה המסחרי של החברה, הינה עילה להפרת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. לשם הטלת אחריות אישית, הרי שהמפרק הוא זה עליו מוטל הנטל "להרים את הכפפה" ולהוכיח כי מאחורי הטעות קיים מניע נסתר או פסלות מסוג אחר, אשר די בהם כדי לקיים את יסודותיו של סעיף 374 או 373 לפקודת החברות.

7. טול לדוגמא, את טענת המפרק בנוגע לזניחת זכויות החברה במותג "פילקו". מן התשתית העובדתית עולה, ברמה גבוהה ביותר של הוכחה, כי זכויות שנרכשו על-ידי החברה במחיר גבוה, נזנחו באורח תמוה, עד כי פקעו ואיבדו כל ערך. אין ספק, כי עניין לנו בכשלון עסקי חמור אשר גרם נזק רב לחברה ולנושיה; אף אם נעשתה הרכישה בתקופת שליטתו של מר קריספי בחברה, הרי שמרגע בו קיבל מר עזיזי את הניהול, בדיקה סבירה כלשהי של עסקי החברה ונכסיה היתה מלמדת על עסקת הרכש, ומביאה כל מנהל סביר לפעולה בעניין זה. אין ספק, כי חוסר המעש של המשיב בעניין זה הינו תמוה; אף לאחר צו הקפאת ההליכים, נקל לשער שמנהל הרוצה בטובת החברה והצלחת ההסדר, יעדכן את הנאמן בעניין זכויות החברה ויעשה כל שלאל ידו בכדי שבעל התפקיד ינקוט בצעדים המתאימים למיצויין של אותן זכויות.
אלא מאי? יהא כשלונו העסקי של המשיב חריף ותמוה כאשר יהיה, אם רצה המפרק לבסס עליו עילה לחיוב אישי, הרי שעליו הנטל להוכיח מעשה, מניע או אינטרס סמוי ופסול שעמדו מאחורי המחדל העסקי כביכול. כך למשל: מצב תאורטי, בו "זניחת" הזכויות במותג באה בכדי להעביר או לאפשר את ניצולו בחברה אחרת, שלמנהל הנתבע שליטה או אינטרסים אישיים בה; באופן דומה, ניתן היה כנראה לבסס אחריות אישית גם במצב בו שולמו למנהל הנתבע כספים, או ניתנו לו טובות הנאה בידי אותה חברה אחרת, בכדי שיאפשר לה לנצל את הזכויות, במקום שאלו יעברו לנאמן בהקפאת ההליכים של החברה הקורסת.

אלא, שהן בעניין פילקו, והן בעניינים אחרים (בעיקר, אך לא רק אלו הנוגעים להתנהלות החברה ערב קריסתה), לא עלה בידי המפרק אלא להצביע על כשלונות עסקיים ועל תמיהות, לא פעם קשות ומטרידות, העולות מהם. בעניין זה, היה על המפרק להתכבד ולהוכיח מעשים ואינטרסים פסולים, או לחלופין, לוותר על אותן פרשיות עובדתיות, ולהשמיטן כליל מהבקשה. משלא עשה כן, אין לי מנוס מדחייתם על הסף של חלקים רבים בבקשה, באשר לא הוצבה בהם תשתית ראייתית אשר תבסס, ולו לכאורה, את הסעדים שמבקש המפרק.

אי לכך, ידונו במסגרת החלטה זו אך ורק שתי פרשיות מהן עולה תשתית לכאורית כנגד המשיב:
האחת - הטענה להעדפות נושים סדרתיות שבוצעו באמצעות תשלומים ישירים של מר עזיזי לנושים כאלו ואחרים, שלא דרך הנאמן ושלא באמצעות המנגנון של הגשת תביעות חוב וחלוקת דיבידנד.
האחרת - הטענות בדבר העלמת מלאי השייך לחברה, ואי ההתאמה הניכרת בין מצבת הנכסים שדווחה, לבין הנכסים שהוצאו בפועל ממחסני הערובה, כפי שעולה לגרסת המפרק ממסמכי המכס.

8. דחיית הבקשה כנגד הדירקטורים וצמצום הפרשיות הנדונות בעניינו של מר עזיזי סותם את הגולל מניה וביה על טענות הסף של המשיבים.

בכל הנוגע להעדר עילה; טענה זו מתייתרת כמעט לחלוטין בנפול התביעה כנגד הדירקטורים, ואי לכך אין כל טעם לדון בה בהקשר שהועלה על ידי משיבים אלו. בכל הנוגע למר עזיזי, הרי ששתי הפרשיות אשר ידונו בהמשך החלטה זו מקימות, במובהק, עילה לכאורית. זאת, להבדיל מפרשיות אחרות, אשר אינן אלא בגדר חשדות שלא עלה בידי המפרק לבססן בתשתית מספקת.
השאלה המרכזית, בכל האמור בשתי פרשיות אלו, הינה האם היה מר עזיזי, כטענתו, בגדר "גורם תמים" שמעורבותו בעסקי החברה מרגע הקפאת ההליכים ואילך מועטה ומוגבלת - או שמא הצדק עם גרסת המפרק, לפיה היה מר עזיזי (בין אם בעצמו, ובין אם ביחד עם עו"ד אזוגי), "המוציא והמביא" בענייני החברה. אם הגרסה הראשונה היא הנכונה, הרי דין התביעה להיכשל מניה וביה; לעומת זאת, אם גרסתו של המפרק היא הנכונה, הרי שעניין לנו במקרה מובהק של מנהל חברה המוסיף לנהל את ענייניה תחת כסות של הקפאת הליכים, ובמסגרת זו עוסק בריקון נכסים והעדפות נושים שגרמו נזק קשה לקופת ההסדר ותרמו לקריסתו הסופית של ההסדר עצמו. אעיר, כי השאלה המכרעת, בעניין זה הינה כיצד התנהלו הדברים בפועל, להבדיל מן השאלה, כיצד אמורים היו הדברים להתנהל לו פעל רו"ח שחם באורח אחר, וניהל בעצמו את ענייני ההסדר.
כך או כך, עניין לנו בשאלה אשר הינה, באורח מובהק, שאלה מהותית לגופו של עניין, אשר אין כל מקום לדון בה במסגרת של טענת סף, קל וחומר בנסיבות בהן העילה הלכאורית הינה ברורה, ושייכת במידה רבה "לגרעין הקשה" של עילות העשויות להקים חבות לפי סעיפים 373 ו-374.

בכל הנוגע לטענת ההתיישנות, אעיר כי לו היה מקום לדון במעשים אשר החלו והסתיימו בתקופה של טרם הקפאת ההליכים, הרי שיתכן (ואין צורך להכריע בעניין בנסיבות המקרה הנוכחי) כי טענת ההתיישנות היתה עומדת למפרק לרועץ. במסגרת כתבי הטענות, נחלקו הצדדים על התוצאה שמתקבלת מהחלתה של הלכת ע"א 5017/92 מרכז הארגזים נ' יצחק עוזר, בנסיבות המקרה.
בעניין זה אעיר כי לכאורה, מינויו של בעל תפקיד מטעם בית המשפט הינו, באורח ברור, מאורע הפותח את מרוץ ההתיישנות. זאת, באשר בעל תפקיד המשמש "ידו הארוכה" של בית המשפט עונה במובהק להגדרה של "מנהל חדש שאין ידו במעל", אשר יכול ואף חייב "לשבור את הכלים" ולחשוף מעשים שלא כדין שנעשו בחברה ערב מינויו. אוסיף ואעיר, כי טרם מונה רו"ח שחם לתפקידו, שימש בתפקיד אדם אחר, אשר כנגדו לא הועלו כל טענות על-ידי המפרק. זאת, חרף העובדה כי ספק אם בפרק הזמן הקצר בו שימש בתפקידו, יכול היה לערוך חקירה מקיפה בדבר התנהלות החברה קודם לקריסתה.
בלא לקבוע מסמרות בנידון, אעיר; העובדה כי נאמן בהקפאת הליכים (או כל בעל תפקיד אחר מטעם בית המשפט, לצורך העניין) מתרשל, הרי שאין בכך, לכשעצמו, בכדי לעצור בהכרח את מירוץ ההתיישנות. לצורך תוצאה זו, מן הראוי להתכבד ולהוכיח התנהגות חמורה בהרבה מצד אותו בעל תפקיד, כגון שיתוף פעולה ביודעין עם המנהלים החשודים, או קבלת טובות הנאה שנועדו (בין היתר) למנוע אותו מהלפריע או לחשוף את מעשיהם. בנסיבות העניין, וחרף התמיהות והטענות כבדות המשקל שעלו כנגד רו"ח שחם, הרי דומה כי המפרק היה מתקשה להוכיח התנהלות כה מרחיקת לכת מצד הנאמן לשעבר.

בין אם כך או אחרת, הרי שאין צורך להוסיף ולדון בטענת ההתיישנות, באשר נקל לראות כי אין היא מגינה על מר עזיזי בכל הנוגע בשתי הפרשיות שהוזכרו לעיל. שאלת החסר בקופה והעדפות הנושים, נולדו כל-כולן לאחר אישור הסדר הנושים, ונחשפו לראשונה (אף אם אבחר בפרשנות המקלה ביותר עם המשיב) בעת שהגיש רו"ח שחם את הדיווח בדבר החסר - עניינים אשר, אליבא דכולי עלמא, לא חלה עליהם התיישנות.
בכל הנוגע לטענות בדבר העלמת מלאי אעיר, כי אף אם החלה הפרשיה בעת ראשית הקפאת ההליכים או מעט קודם לכן (עם עריכת רשימות המלאי), הרי שעניין לנו לכאורה ב"מעשה נמשך", אשר נפרש על פני תקופה ארוכה, בה הוצאו כביכול מן המחסנים סחורות השייכות לחברה ואשר לא דווחו לנאמן, בכדי למוכרן מחוץ למסגרת המותרת בהסדר הנושים. מעשים אלו, כפי שעולה לכאורה מחומר הראיות, נמשכו לפחות עד לשנת 1998. בנוסף לאמור לעיל, הרי שעסקינן לכאורה בדוגמא מובהקת למעשה נסתר, אשר ניתן היה לגלותו רק בשלבים מאוחרים יותר. כך או כך, אין כל מקום לטענת התיישנות, אף לא לעניינה של פרשיה זו.

9. עתה, לשאלה העובדתית המרכזית, המהווה במידה רבה בסיס למחלוקות האחרות בין הצדדים.
עניין לנו, למעשה, בטענתו של מר עזיזי, כי החל מראשית הקפאת ההליכים, לא ניהל דבר, לא יכול היה לעשות דבר בנכסי החברה על דעת עצמו, וכל שעשה לא היה אלא לנסות לסייע, הן לנאמן והן לרוכש, להגשים את הסדר הנושים.
אין לאל ידי לקבל את גרסתו של מר עזיזי, וזאת ממגוון טעמים, קל וחומר מכוחם המצטבר.
ראשית אעיר, כי צודק כונס הנכסים הרשמי
בטענתו, כי בעוד המפרק מציג גרסה קוהרנטית ומגובה במסמכים, הרי שטיעוניו העובדתיים של מר עזיזי לגופה של בקשה היו "דלילים" ביותר, ועשו רושם מתחמק ובלתי אמין של טיעונים בעלמא - אשר ספק אם הם מתיישבים עם חומר הראיות, ולא פעם נראו על פניהם כבלתי הגיוניים כלל ועיקר.
כך למשל, בכל האמור במלאי החברה: בעניין זה, מציג המפרק טענות כבדות משקל, לפיהן הוצגו לבית המשפט ולבעלי התפקיד נתונים מטעים בעליל בכל הנוגע למלאי ולנכסי החברה, באופן אשר העלים למעשה כמות נכבדה של מלאי, אשר לטענת המפרק הוצא שלא כדין בהדרגה, וכך הוברח למעשה מהישג ידם של הנושים. טענותיו אלו של המפרק מגובות, לכאורה, במסמכים מפורשים של המכס, אשר מהם עולה תמונה של הפרשים גדולים ביותר בין המלאי שדווח למלאי שהוצא בפועל לאחר מכן.
לעומת זאת, אין בפיו של מר עזיזי כל גרסה נגדית, ואף לא התמודדות עם המסמכים דנן ועם המסקנות שמנסה המפרק להסיק מהן. בעניין זה (כמו גם בעניינים אחרים שהעלה המפרק), מסתכמות טענותיו בעיקר ב"לא ידעתי, לא הייתי מעורב" - כל זאת, כאשר מר עזיזי שימש, במהלך כל אותה עת, כמנהל החברה ובעל השליטה בה. זאת ואף זאת; גרסתו של מר עזיזי לא השכילה אף להתמודד עם ראיות מפורשת המלמדות על מעורבות עסקית פעילה שלו לכל אורך התקופה, כולל ובעיקר בתקופת ההסדר - כאשר הוא עורך עסקאות מכר ומממש נכסים, משלם בשיקים שלו (להבדיל משיקים של הרוכש), וכיוצא באלו.

10. בחינה מדוקדקת של גרסתו של מר עזיזי מעלה שורה ארוכה של תמיהות, אשר מעמידות את הגרסה כולה בספק גדול, והופכות את משקלה הראייתי לנמוך ביותר.
לגרסתו של מר עזיזי, הונה אותו מר קריספי ופיתה אותו לרכוש עסק כושל אשר גורלו כבר נחרץ, וזאת תוך הסתרת עובדות מהותיות כגון תביעות הבנק אשר גרמו לקריסת החברה, זמן קצר לאחר מכן. מעת שקיבל את השליטה בחברה ועד קריסתה, עברו חודשים מעטים (על כך אין חולק), ובזמן זה לא יכול היה לעשות עוד מאומה. לאחר מכן, לטענתו של מר עזיזי, ניטלה ממנו כל שליטה בגורל החברה.
בנסיבות העניין שבפני
, אין כל צורך או אפשרות להכריע, האם הונה מר קריספי את מר עזיזי, אם לאו; החשיבות היחידה אשר יש לטענות אלו, בענייננו, נוגעת למידת הידיעה וההיכרות של מר עזיזי עם עסקי החברה ונכסיה. אף בעניין זה, אני מוצאת את גרסתו בלתי אמינה, וכזו שאינה מתיישבת עם שורת ההגיון.

אם לשפוט מן העולה ממכלול הטיעונים שמעלה מר עזיזי, הרי שהוא, איש עסקים מנוסה שהיה מנהלן של מספר חברות, קיבל חברה בעלת עסקים מסועפים בלא לערוך ולו בדיקה בסיסית אחת בדבר עסקיה ומצבת חובותיה - זאת באשר חלק ניכר מן העובדות ש"הועלמו" היו ניתנות לגילוי באמצעות הבדיקה הבסיסית ביותר. זאת ועוד; אף אם אניח, לטובת מר עזיזי, כי נפל קורבן להונאה וקיבל חברה במצב גרוע בהרבה משחשב, הרי אין צורך להכביר מילים כי אדם סביר בנעליו היה עושה כל שאל ידו בכדי להתחקות אחר נכסי החברה ולמצות את זכויותיה, זאת - בכדי למזער את הנזק, בד בבד עם נסיון לפעול לאלתר כנגד האחראים לאותה הונאה לכאורה. בנסיבות המקרה, דומה כי מר עזיזי נהג כמעט באורח הפוך – במיוחד, אם אם אאמין לגרסתו, כי לא כמעט ולא ידע דבר על מצבת המלאי של החברה, זכויותיה הפוקעות, השקעותיה וכיוצא באלו.
אכן, כפי שהוער בראשית החלטתי זו, אין די בכשלונות עסקיים גרידא בכדי להטיל אחריות אישית על מנהל; אולם בנסיבות המקרה, הרי שהאמור לעיל מדגים את הבעייתיות והתמיהות בגרסתו של מר עזיזי, ופוגע באורח ניכר במשקלה הראייתי.

11. אלא, שהתמיהות אינן מצטמצמות אך ורק לתקופה של ערב הקפאת ההליכים, אלא נמשכות ואף גוברות בשלבים המאוחרים יותר של ההסדר.
כך למשל, גרסתו של עזיזי אינה מספקת כל הסבר למעורבות העמוקה שלו במעשי המימוש, לשימוש בשיקים אישיים שלו (אף בעניינים שלכאורה נגעו לפעולותיו של עו"ד אזוגי), ואף לא להצהרה שנתן לטובת אזוגי, אשר נטלה אחריות על כמה מן העסקאות. כל אלו סותרים לחלוטין את טענתו, כי שימש אך "יועץ" או "מסייע" לרוכשת, במטרה לסייע להסדר הנושים.
זאת ועוד; בכל הנוגע לקרבה בין הרוכשת ומנהלה לבין מר עזיזי, הרי שדי היה בעיון במסמכים שהוצגו בפני
, בכדי להבהיר כי מר עזיזי מסר גרסה שקרית, או למצער: גרסה המגלה טפח ומכסה טפחיים. מחומר הראיות עולה במפורש, כי מנהל הרוכשת, מר זילברמן, לא היה אך "שותף עסקי" מזדמן לשעבר, אלא עניין לנו באדם מקורב למר עזיזי, אשר היה קשור באורח הדוק לחברות בהן שלט המשיב.
לאור טיב גרסתו זו של מר עזיזי, נקל לראות כי ראוי להעדיף את גרסת המפרק, לפיה עניין לנו, במובהק, ברוכשת אשר מנהלה הינו מקורבו ושותף הדוק לעסקיו של מר עזיזי. דבר זה מתיישב היטב עם התמונה הברורה העולה מחומר הראיות, לפיה עסק מר עזיזי, בחסות הרוכשת ומנהלה, במימוש נכסים ובתשלומים ישירים לנושי החברה – כל זאת בניגוד לכלליו הבסיסיים ביותר של דין חדלות הפרעון.

12. לסיכומן של נקודות אלו: עניין לנו במשיב אשר המשקל הראייתי שיש ליחס לגרסתו הינו נמוך ביותר, ואשר לא עלה בידו להתמודד, בסוגיות שנותרו רלוונטיות לבקשה זו, עם התשתית העובדתית שהציב המפרק.
בנסיבות המקרה, ונוכח המסקנות העולות מחומר הראיות (ומשתלבות היטב זו עם זו), הרי שהגרסה העובדתית הנכונה, לפי מאזן ההסתברות הנהוג במשפט אזרחי, הינה כדלקמן:
מר עזיזי נותר, לאורך כל התקופה (ולפחות, עד 1998), "הרוח החיה" בכל הנוגע לניהול נכסי החברה; זאת ככל הנראה (למצער בחלק מן המעשים שנעשו) בשיתוף פעולה עם עו"ד אזוגי, ועם מנהל הרוכשת, שהיה ונותר מקורבו ושותפו העסקי. במסגרת זו, ביצע מר עזיזי בעצמו את מימוש הנכסים, תוך שהוא משלם לנושים אשר "חפץ ביקרם" באורח ישיר, ולא באמצעות הסדר הנושים. אין ספק, כי התנהלותו הבעייתית של רו"ח שחם, והעובדה כי האחרון לא הקפיד ולא ניהל ופיקח כיאות על ענייני החברה, הקלה על מר עזיזי את מלאכתו, ואפשרה לו לשים את הסדר הנושים לפלסתר.
בנסיבות המקרה, אין מנוס מלקבל את גרסת המפרק, כי הרוכשת שיתפה פעולה עם מר עזיזי, ושימשה במידה רבה "מטרייה" תחתיה מימש מר עזיזי סחורות שהוצאו מן המחסנים, תוך שהוא עורך התחשבנויות משל עצמו עם נושים ועם הרוכשת. בין היתר, היה שותף להפרות החוזרות ונשנות של הסדר הנושים; הדבר מומחש ומועצם, אף לנוכח הדרך הפתלתלה בה "הסכים" להחזיר את החסר בן ה-610,000 ₪ שנוצר בקופה, חלקו בשיקים משל עצמו, וחלקו בדרכים לא-דרכים ונסיון להכשיר העדפות נושים ו"לקזז" אותם מהכספים שחוייב להחזיר.

בכל האמור בטענות בדבר העלמת המלאי, הרי שהעובדות והמסמכים מדברים בעד עצמם; בנסיבות המקרה, איני מאמינה לגרסתו של מר עזיזי, כי "לא ידע", או "לא היה מעורב" בהערכות המלאי. כך או כך, אין ספק, כי המלאי שדווח לבית המשפט היה נמוך בהרבה מן המלאי שהיה שייך לחברה בפועל. הדבר מוכח היטב ממסמכי המכס, המעידים על הוצאת סחורות מסיבית, מעל ומעבר לכמויות שדווחו. כל זאת, כאשר הסחורות מוצאות בחלקן הגדול על שמה של החברה - אך לא בידי הנאמן. מחיבור בין מסמכים אלו (שלא נסתרו ולא סופקה כל גרסה נגדית המסבירה את משמעותם), לבין הממצאים בדבר העסקאות ה"עצמאיות" שערך מר עזיזי תחת חסותם של הרוכשת ומר זילברמן, ועם מעורבותו האישית המודגמת בהוצאת שיקים מטעמו, עולה מסקנה ברורה שלא ניתן לטעות בה: עניין לנו, במובהק, בדיווח שיקרי לבית המשפט, תוך העלמת מלאי מקופת ההסדר ומימושו בדרכים לא-דרכים; כל זאת, כאשר לפי מאזן ההסתברות, למצער, היה מר עזיזי דמות המפתח והאחראי הראשי להתנהלות זו.
זאת ואף זאת; סכום נוסף נשלל מקופת ההסדר, כאשר הסכומים ששולמו חושבו בדרך של "מימוש מהיר", ואילו בפועל מימש מר עזיזי את הסחורות בהדרגה ובדרך שונה לחלוטין, בדרך שהניבה לו, ככל הנראה, תמורה גבוהה יותר ההולמת מימוש רגיל.

13. לסיכום נקודות אלו:
בנסיבות המקרה, אין עסקינן במעידה חד-פעמית, או בנטילה יחידה של טובת הנאה. עניין לנו בנסיבות חריגות וחמורות, בהן הפך הסדר נושים לפלסתר לסדרה ארוכה של פעולות מנוגדות לדין. זאת, תוך ניצול התנהלות לקויה של נאמן, וחמור מכך - תוך הטעיה נמשכת ומכוונת של בית המשפט והנושים.
עניין העדפות הנושים נידון במפורט בפסק הדין בעניין עו"ד אזוגי, ואין לי אלא לאמץ את האמור שם כחלק בלתי נפרד אף מהחלטתי זו. נוכח חומר הראיות עולה, כי מעורבתו של מר עזיזי חמורה אף יותר מהמעשים אשר נידונו באותו מקרה. העדפות נושים אלו היוו הפרה חמורה של הדין, ובסופו של יום, עם קריסת ההסדר והמעבר לפירוק, הפכו נזקי ההעדפה למוגמרים ובלתי ניתנים עוד לאיזון באמצעות כלי הדיבידנד לקופת הנושים.
חמורה אף יותר מכך, הינה הפרשיה הנוגעת למלאי: בעניין זה, אין מנוס מלקבוע, כי מר עזיזי, מנהלה של החברה, אחראי להטעיית בית המשפט, ולמעשה להברחת נכסים ומכירתם במסלול "עוקף הסדר". אין עסקינן בטעות גרידא בהערכת מלאי, אלא בהטעיה מכוונת אשר נועדה ליצור "פער" רב-ערך, אשר נמשך בהדרגה לאחר מכן, ויצר הפרשים ניכרים בין מסת הנכסים שדווחה למסת הנכסים בפועל.

14. לאור כל האמור לעיל, דומה כי התקיימו בנסיבות המקרה כל היסודות הנדרשים לשם הוכחת העילה הנדרשת להפעלת סעיף 373 לפקודת החברות - ניהול עסקים באורח נגוע במרמה, תוך הברחה והעלמה של נכסים. כל זאת, באורח נמשך ובהיקפים גדולים, אשר תרמו מאד (אף כי לא היוו את הגורם היחיד) לקריסתו של הסדר הנושים של החברה. אין כל צורך, בנסיבות המקרה, להעמיק ולנתח את יסודות סעיף 373, על הסייגים והגבולות שנקבעו להם בפסיקה, וזאת באשר המקרה שבפני
נופל אל תוך "ליבת" הסעיף.
אכן, כפי שטען בא-כוחו של מר עזיזי: לעיתים, מתנהלים חיי המציאות באורח שונה מן הדין הכתוב. אלא, שאין ב"מושכלה" זו בכדי להכשיר הפרות חוק וחוסר תום-לב, קל וחומר שלא בהיקף כה חריג וחמור, כפי שהתגלה במקרה זה.

15. לאור האמור לעיל:
הנני מקבלת את הבקשה כנגד מר עזיזי, במובן זה שאני קובעת, כי ניהל את עסקי החברה במרמה, תוך ניצול שלא כדין של הגנת הסדר הנושים; כל זאת, תוך הברחת נכסים והטעיית בית המשפט. בנסיבות אלו:

א. הנני מחייבת את מר עזיזי, באורח אישי (ביחד ולחוד עם החיוב שהוטל על עו"ד אזוגי) להשיב לקופת החברה את יתרת החוסר שהתגלה בקופה, בסך של 204,000 ש"ח.

ב. הנני קובעת, כי מר עזיזי חב, באורח אישי, בהפרש בין ערך המלאי שדווח לבית המשפט בעת הבקשה להקפאת ההליכים, לבין המלאי שהוצא בפועל לפי מסמכי המכס. בנסיבות המקרה, לא ניתן היה לחשב את הסכום המדוייק במסגרת בקשה זו, ועל המפרק יהיה לחשבו, על פי האמור לעיל, אם וכאשר ירצה להפרע מן החייב או מבעל התפקיד אשר מונה לנכסיו.

16. טרם אניח עטי, אעיר כי בעוד הבקשה תלויה ועומדת, נקלע מר עזיזי להליכי פשיטת רגל. חרף זאת, לא היה מקום להפסיק את ההליך הספציפי שנוהל בפני
. לא זו בלבד, כי עניין לנו בהליך הכרוך אף הוא בדיני חדלות פרעון, ויתכן מאד כי היה מגיע לבית המשפט מניה וביה, במסגרת התדיינות על הכרעת הנאמן של מר עזיזי בתביעת חוב שהיה המפרק מגיש. בנסיבות המקרה, לא הוגשה כל בקשה מטעם בעל תפקיד בהליכי פשיטת רגל להקפיא את ההליך. נהפוך הוא; כונס הנכסים הרשמי
תמך, במפורש, בהמשך בירורו של ההליך במתכונת הנוכחית, כאשר ההתנגדות היחידה באה מטעם החייב עצמו.
אכן, הקלעותו של החייב להליך אישי של חדלות פרעון תקשה על המפרק להפרע ממנו, דבר אשר יחייב פעולה בדרכים הרגילות המוכרות בפקודת פשיטת הרגל; במסגרת תביעת החוב שיגיש המפרק לבעל התפקיד, יהיה מקום אף לחשב את הסכום הסופי של החיוב, ככל שנוגע הדבר להפרש המדוייק בין המלאי שדווח למלאי שהוצא.
זאת ואף זאת; בנסיבות המקרה, בו נוצר חוב בשל התנהלות העולה לכדי הפעלת סעיף 373 לפקודת החברות, ישנה השלכה ניכרת אף בכל הנוגע להצעות הסדר נושים ובעיקר לבקשת הפטר של מר עזיזי, אם וכאשר תוגש.

17. סוף דבר; הבקשה מתקבלת בחלקה, הכל כאמור בהחלטתי זו.
אין ספק, כי בנסיבות אחרות, היה מקום לחייב את מר עזיזי בהוצאות כבדות ביותר, בסכום העולה אף על הסכום שנפסק בבקשה המקבילה כנגד עו"ד אזוגי. אלא שבנסיבות המקרה, ומאחר והמשיב דנן נקלע מניה וביה להליכי פשיטת רגל, הרי שאין כל מקום להשית סנקציה על נושיו האחרים. לאור האמור לעיל, וחרף התנהלותו החמורה של החייב, אין מקום ליתן צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ח' בתמוז, תשס"ו (4 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

אלשיך ורדה
, שופטת
תפארת









פשר בית משפט מחוזי 525/96 עו"ד עודד רוט בתפקידו כמפרק חברת ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ נ' מרדכי עזיזי,הרצל נח,ישראל גולדהבר,אסי עזיזי,כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 04/07/2006)