פסקי דין על שמשון מזרחי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1068/06 בל     12/01/2007




בל 1068/06 שמשון מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בית הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

ב"ל 1068/06
12/01/2007



בפני
:
השופט, חיים ארמון



בענין:
שמשון מזרחי



ע"י עו"ד יוסי נקר

המערער

נגד



המוסד לביטוח לאומי



ע"י עו"ד יוסף בן-משה

המשיב





פ ס ק ד י ן


1. ביום 20/4/82, עבר המערער ארוע של אוטם בשריר הלב. המשיב הכיר באוטם זה כבתוצאה של תאונת עבודה.

ביום 19/7/87, קבע פוסק רפואי שבדק את המערער, כי החל מיום 19/1/83, דרגת הנכות היציבה של המערער עקב אותה תאונת עבודה היא בשיעור 25% על פי פריט 9(1)(ג)(ii) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים" ו"התקנות", בהתאמה).

המערער ערר על החלטתו של הפוסק הרפואי, אך עררו נדחה על ידי ועדה רפואית לעררים שדנה בעניינו ביום 30/9/87.

2. ביום 15/2/05 אישרה רופאה תעסוקתית כי במצבו של המערער חלה החמרה כעולה מממצאי בדיקת אקו-דופלר מיום 30/3/04 ומיפוי לב מיום 22/6/04. 4על סמך האישור ובהתאם לתקנה 36 לתקנות ביקש המערער להעמידנו לבדיקה מחודשת.

3. המשיב נעתר לבקשה והעמיד את המערער לבדיקה מחודשת בפני
פוסק רפואי ביום 5/7/05. במועד זה קבע הפוסק הרפואי כי אין החמרה במצבו של המערער עקב התאונה משנת 1982 וזאת בשל העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין החמרת מצבו של המערער, החמרה הקשורה להתקדמות מחלת הלב הראשונית שלו.

4. המערער ערר על החלטתו האמורה של הפוסק הרפואי. הערר נדון בפני
ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), ביום 6/12/05, החליטה הועדה לדחות את הערר ואישרה את קביעתו של הפוסק הרפואי.

5. הערעור שבפני
- הוגש כנגד החלטתה של הועדה מיום 6/12/05.

6. לטענת ב"כ המערער - הועדה לא נימקה כראוי את קביעתה בדבר העדר הקשר הסיבתי בין התאונה משנת 1982 לבין ההחמרה במצבו של המערער. הועדה לא בחנה אם ההחמרה נובעת מסיבוכים אפשריים של האוטם משנת 1982. הועדה עצמה התייחסה לממצאי מיפוי הלב, שמלמדים על אפשרות של סיבוך של האוטם שהמערער עבר, ולא הסבירה מדוע היא מייחסת את ההחמרה דווקא למצבו הראשוני של המערער ולא לאוטם עצמו. הועדה נתלתה באילן רעוע של סיפור משפחתי וזאת - מבלי ששללה את האופציה של סיבוכים אפשריים של האוטם.

7. לטענת ב"כ המשיב - עיקר טענותיו של המערער הן במישור הרפואי. אין טעות משפטית בהחלטת הועדה.

בחינת החלטת הועדה

8. בהנמקת הועדה על כך ש"אין החמרה", נרשם, בין השאר, כך:
"הנ"ל עבר אוטם בשריר הלב ב-4/82 ... במכתב השחרור מצויין שקיים סיפור משפחתי של מחלת לב ... הנ"ל עבר אוטם נוסף ב-92 וב-12/92 עבר ניתוח מעקפים.
... מצויין שלנ"ל יש יתר ל.ד. והיפרליפידמיה.
...
הנ"ל הוכר כתאונת עבודה [כך במקור - ח"א] בגין אוטם שעבר ב-82. יש לציין שכבר אז מצויין שלנ"ל סיפור משפחתי גנטי של מחלה כלילית ולאחיו היפרליפידמיה.
הנ"ל עבר אוטמים נוספים בהמשך (שלא הוכרו כתאונת עבודה) וניתוח מעקפים. לנ"ל גורמים סיכון ברורים נוספים של יתר ל.ד. והיפרליפידמיה שבשניהם הוא מטופל.
...
האוטמים שעבר וניתוח המעקפים שעבר לא יכולים להיות קשורים לתאונת העבודה שהוכרה היות ולנ"ל סיפור משפחתי גנטי של מחלה קורונרית, סיפור משפחתי של יתר שומנים והוא עצמו היפרטנסיבי והיפרליפידמי. אמנם ישנה החמרה מסויימת במחלה הכלילית, אך היא קשורה לגורמי הסיכון שצויינו לעיל ולא לתאונת העבודה משנת 82.".

9. לדעתי, אין אפשרות לקבוע שנפלה טעות משפטית בהחלטתה של הועדה. אמנם, אין סיבה לדחות את טענת ב"כ המערער על כך שייתכן שחלק ממצבו הנוכחי של המערער נובע מהאוטם שהוא עבר בשנת 1982 ואשר אכן הוכר כתוצאה של תאונת עבודה, אלא שהסמכות לקבוע אם כך אכן היה היא של הועדה (ועל כך ב"כ המערער אינו חולק).

דעתי היא שהועדה אכן יצאה ידי חובה באופן שבו היא נימקה את החלטתה.

חובת הועדה בהנמקת החלטותיה היא כזו המחייבת אותה לדאוג לכך שגם הדיוט בענייני רפואה יבין מדוע קיבלה הועדה את ההחלטה שהיא קיבלה. הועדה אינה חייבת לנמק את החלטותיה באופן המחייב התייחסות רפואית מעמיקה והתייחסות לכל האסכולות האפשריות ברפואה.

מקרא החלטתה של הועדה על ידי הדיוט בענייני רפואה מלמד אותו שהועדה היתה מודעת לאפשרות שהחמרת מצבו של המערער היא על רקע האוטם שהוא עבר בשנת 1982, אלא שהיא שללה אפשרות זו וקבעה שאין קשר כזה, תוך שהסתמכה הן על הרקע המשפחתי שהוזכר כבר בשנת 1982 והן על מצבו של המערער עצמו הלוקה ביתר לחץ דם וביתר שומנים בדם. הנמקה כזו - מספקת.

גם אם מבחינה רפואית ניתן לחלוק על עמדתה של הועדה, אין הדבר מביא למסקנה שהיתה טעות משפטית בהחלטתה או באופן שבו היא נימקה אותה.



לסיכום

10. משמצאתי כי הועדה נימקה את החלטתה באופן מספק, לא מצאתי טעות משפטית בהחלטתה, ומשכך - אני דוחה את הערעור.

11. אין צו להוצאות.

12. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על

פסק דין
זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.


ניתן היום, כ"ב בטבת תשס"ז, 12 בינואר 2007, בהעדר הצדדים.
חיים ארמון
, שופט









בל בית דין אזורי לעבודה 1068/06 שמשון מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 12/01/2007)