פסקי דין על א.ג. עתיד קבלני בניין בע"מ | פסקי דין על שרון מאיר

3663/01 א     15/01/2007




א 3663/01 א.ג. עתיד קבלני בניין בע"מ נ' שרון מאיר




1
בתי המשפט
א 003663/01
בית משפט השלום עכו
15/01/2007
תאריך:
כב' השופטת פיינסוד-כהן שושנה

בפני
:

א.ג. עתיד קבלני בניין בע"מ

בעניין:
תובעת
א. נסרה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
שרון מאיר


נתבע
שדה שמואל

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. 1. לפניי תביעה כספית על סך 29,680 ₪ שהגישה התובעת, א.ג. עתיד קבלני בניין בע"מ
(להלן: "התובעת") נגד הנתבע, מר שרון מאיר
(להלן: "הנתבע") בגין אי תשלום עבור עבודות בנייה שביצעה בביתו ברח' החלוץ 40 בנהריה (להלן: "הבית").

2. 2. ביום 23/09/00 נחתם בין התובעת והנתבע זכרון דברים לביצוע עבודות בנייה לרבות בניית השלד של הבית (להלן: "ההסכם הראשון"). התובעת אינה חולקת על העובדה כי בגין עבודות אלה שילם הנתבע לתובעת את מלוא התמורה בהתאם למוסכם. הסכם זה אינו עילה לתביעתה.

3. 3. ביום 30/05/01 הזמין הנתבע מהתובעת שתי עבודות נוספות שלא היו כלולות בהסכם הראשון ובהן בניית חומות מסביב לבית וכן עבודות פיתוח של משטח בטון ומדרגות ליד הבית (להלן: ""ההסכם השני").

4. 4. התובעת טוענת כי ביצעה את העבודות נשוא ההסכם השני וכי בנוסף לעבודות אלה ביצעה עבור הנתבע ולבקשתו שתי עבודות נוספות הכוללות בניית קיר מזרחי מבלוקים כולל חגורות ועמודים במחיר של 3,000 ₪ ומע"מ וכן בניית שני עמודים על יד המדרגות בכניסה במחיר של 1,000 ₪ ומע"מ (להלן: "העבודות הנוספות").
5. 5. הנתבע טוען כי באשר לעבודות על פי ההסכם השני הנתבעת לא ביצעה את עבודת בנית החומה המקיפה את צידו המערבי של הבית (להלן: "החומה המערבית"), וכי יציקת הבטון בחצר הבית נעשתה באיכות ירודה והמשטח שקע. הנתבע טוען כי שילם על חשבון ההסכם השני סך של 5,000 ₪ וכן כי יש לקזז מכל סכום אותו הוא חב לכאורה לתובעת את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מרשלנותה של התובעת בישום ההסכם הראשון ובכלל זה נזקים שנגרמו לו כתוצאה מקריסת קיר, סך כל הנזקים שנגרמו לו לטענתו, הינם בסך של 95,790 ₪.

דיון:

טענת זיוף הההסכם השני:
6. 6. ההסכם השני הינו למעשה שרטוט עליו נרשם סכום העסקה והצדדים חתמו (ת/2). הנתבע טוען כי המסמך זויף, שכן נרשם בו כי תשלום סכום התמורה ייעשה "בשחור" והתובעת שלא בהסכמתו ובידיעתו רשמה על גבי מילה זו "בתשלום אחד". איני נדרשת לשאלה זו, שכן הנתבע אינו חולק על כך כי הסכום של 25,000 ₪ אשר נקבע בהסכם השני כולל בתוכו גם מע"מ.

עבודות בניית החומות מסביב לבית:
7. 7. מר מוחמד גדבאן, מנהלה ובעל השליטה של התובעת (להלן: "מר גדבאן") הודה בסעיף 5א' לתצהירו כי עבודות בניית החומות מסביב לבית בוצעו על ידי התובעת "פרט לקיר מערבי שהשלמתו עוכבה עקב קבלת צו הפסקה מעיריית נהריה בתאריך 04/06/01, למרות שהיסודות של הקיר היו כבר יצוקים עם עמודים וברזלים ובלוקים נמצאים בשטח".

8. 8. מר מוחמד הודה בעדותו כי לאחר הפסקת הבנייה לא חזרה התובעת לסיים את בנייתו של הקיר המערבי. כך לדבריו, "אני מדבר על הבלוקים של הקיר שלא בניתי, מדובר בקיר המערבי. זה בלוקים שהיו בשטח והוא השתמש בהם. כל החומר היה שלי. מדובר בבלוקים שלי שהיו בשטח. עשו הפסקת בנייה ולא יכולתי להשתמש בהם ותשאלו את הנתבע מי השתמש בהם בסוף". (עמ' 8 לפרוטוקול) ובהמשך, "כאשר היתה הפסקת עבודה הבלוקים נשארו בשטח, הוא לא הסכים לשלם ולא חזרתי יותר". (עמ' 8 לפרוטוקול) . הנתבע לא חלק על הטענה העובדתית כי נשראו בשטח בלוקים של התובעת.
9. 9. לפיכך יש לקבוע כי התובעת לא ביצעה את עבודות בנית הקיר המערבי ויש להפחית את מחיר עבודת הבניה, להבדיל מן החומרים מן התשלום עבור העבודות.
אין לפני כל טיעון או ראיה בדבר מחיר אותה עבודה. מאחר וברי שיש להפחית את מחירה ועל מנת שלא יצא צד מתעשר על חשבון רעהו, אין מנוס אלא להעריך שוויה הערכה גלובלית, הנני מעריכה שוויה בסך 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

עבודות פיתוח משטח הבטון והמדרגות ליד הבית:
10. 10. הנתבע טוען כי התובעת יצקה את משטח הבטון בחצר הבית באיכות ירודה, תוך שימוש בברזל ישן שנמצא באתר הבניה, וכתוצאה מכך שקע המשטח. לדבריו, "את המשטח הוא הוריד שער ברזל של העירייה והשתמש בו במקום ברזל ויצק עליו" (עמ' 14 לפרוטוקול). עם זאת, בעדותו הודה הנתבע כי ביום היציקה הוא היה בעבודה וכי אביו הוא שנכח במקום. כשנשאל לפיכך איך הוא יודע שבתוך המשטח לא שמו ברזל השיב כי "אני מאמין שאבא שלי לא ישקר את בנו, אין לו אינטרסים". (עמ' 14 לפרוטוקול)

11. 11. הנתבע לא הגיש תצהיר מטעם אביו ואף לא הביאו לעדות, ונימק זאת בכך ש"לא הכל מסתובב סביב היציקה של השער" (עמ' 14 לפרוטוקול). הלכה היא כי "אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן". (ע"א 293/90 פיליפ גרינהולץ ואח' נ' יעקב מרמלשטיין, תק-על 94(4)82, 88)

12. 12. משלא העיד הנתבע את אביו ולא הוכיח את קיומם של הליקויים בעבודתה של התובעת, בין באמצעות חוות דעת מומחה ובין באמצעות תמונות של הבית וסביבתו, ולאחר שהודה כי התובעת אכן יצקה את משטח הבטון, הנני דוחה את טענתו זו ומחייבת אותו לשלם לתובעת בגין עבודת פיתוח משטח הבטון והמדרגות ליד הבית.

ביצוען של העבודות הנוספות:
13. 13. טענות התובעת בדבר ביצוען של העבודות הנוספות לא זכו לכל התייחסות מצידו של הנתבע בכתבי טענותיו. יתרה מכך, כשנשאל עליהן הנתבע בחקירתו בבית המשפט אישר את ביצוען (ר' עמ' 14 לפרוטוקול). אשר על כן, הריני מחייבת את הנתבע בגינן.

העבודות נשוא ההסכם הראשון- טענת הקיזוז
14. 14. מרבית טענותיו של הנתבע נגד התובעת נוגעות לעבודות נשוא ההסכם הראשון. כך טענתו כי התובעת לא ביצעה את כל העבודות אותן התחייבה לבצע על פי ההסכם, ואף איחרה בביצוען, וכך גם טענתו כי דלת הממ"ד הותקנה על ידי התובעת בצורה רשלנית ושלא בהתאם להוראות הג"א. חלק בלתי מבוטל מטענותיו הקדיש הנתבע לדיון בקריסת קיר הממ"ד על הבית הממוקם בשכנות לו השייך למשפחת אוחיון. אף חלק נכבד מחקירתו של מר גדבאן בבית המשפט הוקדש לנושא זה. הנתבע טוען כי התובעת אחראית למכלול הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מקריסת הקיר ובכלל זה הוצאת צו הפסקת עבודה.

15. יודגש כי, על אף משקלן הרב של טענותיו של הנתבע, לא הוגשה על ידו תביעה שכנגד, לטענתו בשל חסרון כיס. הדין מאפשר שלא להגיש תביעה שכנגד ולהסתפק בטענת קיזוז. מבחינה דיונית אין כמעט הבדל בין שני המהלכים, הבדל קיים הוא העובדה כי ניתן רק לקזז ולא ניתן לפסוק תשלום לטובת של הנתבע במידה והתביעה תידחה או שהסכום שיפסק יהא נמוך מן הסכום שהנתבע יוכיח כי חייבים לו. אין הבדל בשאלת נטל ההוכחה. העובדה כי הטענות מועלות במסגרת טענת קיזוז אינן משנות את הנטל. על הנתבע להוכיח את כל יסודות עילות בגינן הוא טוען לקיזוז.
(לעניין זה ראה תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, וכן דיני חיובים -חלק כללי עורך דניאל פרידמן "אבירים" עמ' 467).

קריסת קיר הממ"ד
16. אין מחלוקת כי קיר הממ"ד קרס וגרם נזק לבית השכן בית משפחת אוחיון. בעקבות מקרה זה הוצא ביום 5.11.00 על ידי עירית נהריה צו הפסקת בניה מנהלי (נ/2). צו ההפסקה המנהלי הוסר ביום 28.12.00 (נ/3). הנתבע תולה את האשם לקריסת הקיר ולנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מכך על כתפיה של התובעת. אין חולק כי התובעת עסקה בעבודות בניה בממ"ד.

17. להוכחת טענתו כי קיר הממ"ד קרס כתוצאה מביצוע עבודות הבנייה של התובעת צירף הנתבע חוות דעת הנדסית מטעם אינג' סטפן שוורץ מהמכון הלאומי לחקר בנייה מחודש דצמבר 2000, (מוצג נ/1) (להלן: "חוות הדעת"). בדיון שהתקיים בפני
י ביום 14/02/06 ביקשה התובעת להוציא את חוות הדעת מתצהירו של הנתבע. בהחלטה נקבע כי החלטה בעניינן זה תינתן במסגרת פסק הדין.

18. לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים, הנני קובעת כי אין להוציא את חוות הדעת , אולם, חוות הדעת לא תוכל לשמש כחוות דעת מומחה כהגדרתה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה"). חוות הדעת אינה ערוכה בהתאם להוראות הפקודה. לא זו בלבד שהיא אינה כוללת הצהרה של אינג' שוורץ לפי סעיף 25(ג) לפקודה, אלא שנאמר בה במפורש כי היא אינה מיועדת לצרכים משפטיים כלשהם.

סעיפים 24 ו- 25 לפקודה קובעים כדלהלן-

"טפסים ותקנות
24. (א) חוות דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר. (ב) ...
דין תעודות לפי סימן זה כדין עדות בשבועה
25. (א) חוות דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור שהוגשו כראיה לבית המשפט - דינן כדין עדות בשבועה לענין סעיף 117 לפקודת החוק הפלילי, 1936. (ב) לצורך סעיף זה, דין חוות דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל כדין חוות דעת ותעודת רופא שנעשו בישראל. (ג) כל חוות דעת וכל תעודת רופא יכילו הצהרת המומחה או הרופא כי הוראות סעיף זה ידועות לו."

לא מדובר בדרישה טכנית גרידא אלא בדרישה מהותית בה נדרש המומחה להצהיר על מודעותו לחשביות המיוחדת של חוות דעת זו ולשימוש בה. דומני, כי אין מדובר בדרישה פרוצדורלית אלא מהותית, אם כי אין לקבוע מסמרות אם לא ניתן לעיתים בנסיבות מיוחדות לסטות ממנה במיוחד כאשר המומחה נמצא בבית המשפט ויכול להשלים את החסר.

במקרה שלפני, לא זו בלבד כי דרישות הדין הללו לא קוימו אלא שהמומחה קבע בדיוק ההפך בפתח חוות דעתו- " חוות דעת זו אינה מיועדת לצרכים משפטים כלשהם". ב"כ הנתבע טוען כי התובעת אינה יכולה לסמוך על קיבעה זו שכן היא יחד עם הנתבע עשו שימוש בחוות דעת זו לצורך הסרת הצו. איני מוצאת כי ניתן לקבל טענה זו של ב"כ הנתבע. בדיקת חוות הדעת מעלה כי אין בה כדי לבסס טענת אחריות של התובעת לקריסת קיר הממ"ד ואף חוות הדעת מצויינת כאחד הגורמים להסרת צו הפסקת הבניה ב- נ/3. לפיכך, אין חולק, כי אכן נעשה שימוש באותה חוות דעת, לא ברור על ידי מי, אולם חוות הדעת אכן שימשה להסרת אחריות מן התובעת. אם כך הדבר, אין בכוחה כאמור לסייע להטלת אחריות על התובעת לקריסת הקיר והפסקת העבודה.

19. יתרה מכך, בגין התמוטטות הקיר הוגש נגד התובעת כתב אישום בבית משפט השלום בנהריה (מוצג ת/4), וכב' השופט אליעזר שחורי פסק כי "לא הוצגו ראיות הקושרות אותה למסכת כמפורט כתב האישום" וקיבל את טענת אין להשיב לאשמה ככל שהיא נוגעת לה (ר' ת"פ 1014/01, מוצג ת/5).

20. לא הוצגה לפני כל חוות דעת נוספת או כל טיעון עובדתי שיש בו כדי לקבוע כי התובעת אחריות להתמוטטות הקיר ולהפסקת הבניה.

טענת קיזוז - ליקויי בניה
21. באשר לליקוי הבניה הנטענים, דוגמת דלת הממ"ד, לא הובאו לפני כל ראיות בעניין זה דוגמת צילום הדלת, או חוות דעת. כל שיש הוא טענת התובעת. הנני דוחה את הטענה בהעדר הוכחה.

טענת קיזוז- ירידת ערך
22. מלבד הצורך להוכיח אחריות לירידת ערך יש להוכיח ירידת ערך בראיות. שני גורמים אלו לא הוכחו. הנני דוחה הטענה בהעדר הוכחה.

טענת קיזוז- עלות חוות הדעת
23. לא מצאתי בחוות הדעת בסיס לקביעת אחריותה של התובעת ולפיכך איני יכולה לקבוע כי על התובעת לשאת בעלותה, הטענה נדחית.
טענת קיזוז - עלות אישור הבלוקים
24. הנתבע לא הביא כל ראיה לכך שדרש מהתובעת לספק לו אישור לפיו הבלוקים בהם השתמשה בעבודותיה עומדים בדרישות התקן הישראלי. אף עיון במוצגים נ/5 - נ/9 מעלה כי הבלוקים סופקו על ידי מרכז הברזל סכנין וכי היא זו שסירבה לספק את האישור הנדרש, בלא שהוזכר כלל שמה של התובעת. יתרה מכך, עוד ביום 20/12/01 אישר מר פולק כי ניתן לתת לנתבע טופס 4, בעוד שמאישורה של חברת איזוטופ (נ/10) עולה כי בדיקת הבלוקים נערכה על ידה רק ביום 20/01/02. לפיכך, הנני דוחה את הטענה.

תשלום 5,000 ₪ על חשבון העבודות.
25. הנתבע טוען כי שילם לתובעת 5,000 ₪ במזומן על חשבון העבודות נשוא ההסכם השני. מר גדבאן מכחיש זאת. על אף שאין בידי הנתבע כל מסמך המעיד על ביצוע התשלום ומבלי שהתעלמתי מן העובדה, כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הנני מקבלת את טענת הנתבע, כי התשלום אכן שולם. שלושה הם נימוקי המרכזיים:

א) מההסכם הראשון ניתן ללמוד, כי דרך התקשרותם של הצדדים היתה תשלומים בהתאם להתקדמות העבודה. קשה להניח, כי בהסכם השני נאותה התובעת לבצע את מרבית העבודה ולספק חומרים מבלי שקיבלה כל תשלום.
ב) מההסכם השני (ת/2) ניכר בבירור, כי בתחילה היה רשום, כי התשלום יהא ב"שחור" ואח"כ תוקן לתשלום אחד. לפיכך, ניתן להבין מדוע לא ניתנה חשבונית או קבלה.
ג) מר גדבאן מעיד, כי הפסיק לעבוד, מאחר והנתבע לא הסכים לשלם (עמ' 8 לפרוטקול) אם לא קיבל כל תשלום, מדוע הגיע לאותו שלב בעבודה, כמעט לסיומה ואז החליט להפסיק?

בקשת הנתבע לצירוף מסמכים ולהחזרת מר גדבאן לעדות:
26. ביום 14/05/06, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות והוגשו סיכומי התובעת, הגיש ב"כ הנתבע בקשה לצרף לסיכומיו את התחייבויותיהם של התובעת, מר מוחמד ומר פריד עוואד, אשר הוגשו לעיריית נהריה כתנאי לביטול צו הפסקת העבודה המינהלי, ולא צורפו לתצהיר הנתבע, לטענתו, מחמת תקלה טכנית במכונת הצילום במשרדו של ב"כ. לחילופין ביקש להורות על החזרתו של מר מוחמד לדוכן העדים לחקירה קצרה. ב"כ התובעת התנגד לבקשה וביום 07/06/06 דחיתי אותה, תוך שציינתי כי מלוא הנימוקים יינתנו בפסק הדין.

27. אין ספק כי בשלב חקירתו של מר גדבאן ניתן היה להציג את ההתחייבויות, אשר הוזכרו על ידי ב"כ הנתבע עצמו בעמ' 6 לפרוטוקול, שורה אחרונה ובשורות הראשונות בעמ' 7 לפרוטוקול. ב"כ הנתבע חקר את מר גדבאן על התחייבות זו ובחר מטעמו הוא שלא להציגה בפני
ו במהלך החקירה. כמו כן חקר ב"כ הנתבע ארוכות את מר גדבאן על היכרותו עם עווד פריד ומנימוקיו הוא בחר שלא לעמת אותו עם ההתחייבות אשר לטעמו מהווה הוכחה להיכרות.

28. יוער כי אין בידי לבחון עד כמה ההתחייבות אכן מהווה הוכחה לנטען על ידי ב"כ הנתבע שכן אותה התחייבות גם לא צורפה לבקשה (בש"א 2374/06).

29. 29. באשר להחזרתו של מר מוחמד לעדות, אמנם תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט לקרוא לעד שכבר העיד לשם מתן עדות נוספת, אולם היתר זה יינתן בנסיבות יוצאות מן הכלל בלבד. (ר' י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 509). דומני, כי נדרשים נימוקים כבדי משקל לצורך השבה לעדות לאחר הגשת סיכומי התביעה, נימוקים שלא מצאתי במקרה זה.

סכום
30. לאור האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את מחירה המוסכם של העבודה על פי ההסכם השני - 25,000 ₪ בניכוי 2,500 ₪ בגין העבודה שלא בוצעה (סעיף 9) ובניכוי 5,000 ₪ אשר שולמו (סעיף 25) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הסרת צו הפסקת הבניה, אשר ייחשב כיום הפסקת ההתקשרות החוזית בין הצדדים (28.12.00).

סוף דבר:
31. לאור האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 17,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.12.00 ועד היום . סך הכל 25,152 ₪.

32. הנתבע ישלם לתובעת באמצעות בא-כוחה הוצאות משפט בסך 1,100 ₪ הכוללים אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ז (15 בינואר 2007) בהעדר.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

_____________________
שושנה פיינסוד-כהן, שופטת
003663/01א 114 שושנה פיינסווד








א בית משפט שלום 3663/01 א.ג. עתיד קבלני בניין בע"מ נ' שרון מאיר (פורסם ב-ֽ 15/01/2007)