פסקי דין על ערן אסולין | פסקי דין על ההתאחדות לכדורגל בישראל | פסקי דין על זידאן מחמוד סאלח | פסקי דין על חלאילה מיאסרה יוסף ואח' |

1504/00 א     14/01/2007




א 1504/00 ערן אסולין נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, זידאן מחמוד סאלח, חלאילה מיאסרה יוסף ואח'




122


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
תיק אז' 001504/00


בפני

השופט יצחק כהן

תאריך:
14/01/2007




ערן אסולין



ע"י ב"כ עו"ד ע' רון


התובע

נגד



1. ההתאחדות לכדורגל בישראל

ע"י ב"כ עו"ד א' אסולין


2. זידאן מחמוד סאלח


3. חלאילה מיאסרה יוסף

4. הפועל בני עכו

5. מדינת ישראל (משטרת ישראל)
ע"י ב"כ עו"ד א' צור [פמח"א]





הנתבעים


פסק דין


א. מבוא

1. התובע, יליד שנת 1974, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאריך 28.2.1998.

התובע, מסגר בהכשרתו, שימש בזמנים הרלבנטיים לתביעה כשופט במשחקי כדורגל בליגות א' ו-ב'. בתאריך 28.2.1998, בעת ששפט במשחק כדורגל, שהתקיים בין קבוצת הנוער של הפועל בני עכו לקבוצת הנוער של בני מכבי נתניה, הותקף התובע והוכה.

התובע טוען, כי בעקבות תקיפתו נגרם לו נזק נפשי, ומכאן תביעתו לפיצויים.


2. הנתבעת מס' 1 (להלן – "ההתאחדות") היא הגוף המארגן את משחקי הכדורגל בישראל ומפקח עליהם, והיא אף הגוף המשבץ את השופטים. לתובע טענות שונות על התרשלותה של ההתאחדות בכל הנוגע לשיבוצו למשחק ולכך שלא נשלחו שופטי קו לעזור לו במלאכת השיפוט באותו משחק. כמו כן טוען התובע, כי כוח השיטור שנשלח למשחק לא היה גדול דיו, שכן היה מדובר במשחק רדיוס טעון ועוד טוען הוא, כי המגרש לא היה מגודר.


3. הנתבע מס' 2 הוא אחד משני השחקנים שתקפו את התובע. נגד הנתבע מס' 2 הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בעכו, שם הואשם בתקיפת עובד ציבור. הנתבע מס' 2 הודה בעבירה שיוחסה לו, ובעקבות זאת נקבע כי ביצע המעשה שיוחס לו בכתב האישום (וראה העתק מכתב האישום ופרוטוקול הדיון בבית המשפט לנוער המצורפים לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

הנתבע מס' 2 הגיש כתב הגנה, ואף התייצב לאחד הדיונים, אך לאחר מכן נמנע מלהתייצב לדיונים.


4. הנתבע מס' 3 היה השחקן השני שתקף את התובע, והנתבעת מס' 4 הייתה קבוצת הכדורגל שעליה נמנו השחקנים התוקפים. הנתבעים 3 ו- 4 לא הגישו כתב הגנה, ועל כן בתאריך 21.10.2001 ניתן נגדם

פסק דין
בהעדר הגנה.


5. כנגד הנתבעת מס' 5 (להלן – "מדינת ישראל") טוען התובע, כי לא שלחה כוח שוטרים מתאים למשחק ואף אלה שנשלחו למקום לא מילאו תפקידם כראוי, משום שבמקום לשמור על הסדר הציבורי, עמדו בצד המגרש וסעדו את ליבם.


6. כיוון שנגד הנתבעים 3 ו- 4 ניתן

פסק דין
, נותר לדון בעניינם של הנתבעים 1, 2 ו- 5. כאמור, הנתבע מס' 2 התייצב לדיון אחד ולאחר מכן לא התייצב לדיונים, וממילא לא הוכיח טענותיו ולא סתר את טענות התובע.

בה בשעה שתביעת התובע כנגד הנתבע מס' 2 היא תביעה בעילת עוולת התקיפה, התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 5 היא בעילת עוולת הרשלנות.


ב. האירוע

7. בכתב התביעה תאר התובע את האירוע שאירע במהלך המשחק באופן הבא:

"במהלך המשחק אשר הפך לאגרסיבי מצד שחקני עכו הרחיק התובע את מאמן הקבוצה מחוץ לקווי המגרש ולאחר שהתרה מספר פעמים בשחקני עכו בגין משחק ברוטלי הוא נאלץ להוציא לאחד משחקני עכו כרטיס אדום ולהרחיקו.

לאחר הוצאת הכרטיס האדום הותקף התובע על ידי מרבית שחקני עכו כאשר השוטרים במגרש לא הצליחו למנוע את התקיפה בשל מספרם הקטן כמו גם מאמן ומנהלי הפועל בני עכו.

במהלך התקיפה שבוצעה על התובע הוא הוכה באופן קשה בכל חלקי גופו בייחוד בראשו ובידו השמאלית ואז הוא הובהל באמצעות השוטרים אשר גם הם היוו מטרה לתוקפים אל תוך חדר ההלבשה ומשם פונה לביה"ח נהריה."

בדו"ח השיפוט שרשם התובע לאחר המשחק, תאר התובע את הדברים שהטיח בו מאמן הקבוצה המקומי, הפועל בני עכו, וכן תאר את הרחקתו, ולאחר דברים אלה כתב התובע:

"בדקה 58 למשחק ניגש אלי מספר 2 של בני עכו וקילל אותי הוצאתי לו כרטיס אדום. ובזמן שאני רושם בפנקס האדום קפצו עלי כל שחקני הפועל בני עכו והתחילו להכות אותי מכות חזקות ופגעו בי בכל הגוף ובעיקר ביד שמאל ונגרם לי שטף דם פנימי, ובעטו בי בראש בחוזקה. הצלחתי איך הוא להשתחרר מהם רצתי לכיוון חדר ההלבשה ובדרך קפץ עלי שוב שחקן עכו והתחיל להכות אותי עד שתפסו אותו השוטרים."

בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על הדברים שכתב בדו"ח השיפוט, אך הוסיף:

"כאשר פרצתי בריצה לחדר ההלבשה ראיתי כמות נכבדה מהאוהדים שישבו בקהל פורצים לתוך המגרש ומתעמתים עם השוטרים אך הם עדיין לא הספיקו להגיע אלי."

לדברים שלעיל אוסיף כי בעדות התובע (בעמ' 42 לפרוטוקול) מסר התובע, כי האירוע אירע בעת שהתובע עמד ליד שער קבוצת בני עכו, ולצדו עמדו שחקנים רבים, שכן התובע, כמו גם השחקנים המתינו לבעיטת קרן. בתשובה לשאלה שנשאל השיב התובע:

"כן, כל השחקנים היו לידי וזה קרה תוך שניות, קיבלתי אגרוף חזק בראש ואז נפלתי."


8. ממכלול הדברים שלעיל עולה, כי התובע הותקף באופן פתאומי על ידי שחקני קבוצת עכו, לאחר שהוציא כרטיס אדום לאחד מהם, וזאת בעקבות כך שאותו שחקן קלל אותו.

העובדה, כי התובע הותקף על ידי שחקני הקבוצה ולא על ידי הקהל שנכח במקום (הגם שהיה מדובר במשחק שאמור היה להתקיים ללא קהל), משליכה במישרין על טענות התובע לעניין התרשלות ההתאחדות ומדינת ישראל, כפי שיובהר להלן.


ג. אחריות ההתאחדות

9. כנגד ההתאחדות טוען התובע, כי שגתה בכך ששיבצה אותו למשחק האמור, שכן מדובר היה במשחק טעון. עוד טען התובע, כי ההתאחדות לא שלחה שופטי קו לסייע לו במלאכת השיפוט. עוד טוען התובע, כי כוח השוטרים לא היה גדול דיו והגדרות סביב המגרש לא היו תקינות.


10. מהעדויות שנשמעו לפני שמעתי, כי בעת ההיא לא היה נהוג לשלוח שופטי קו למשחקי נוער. כמו כן למדתי, כי בדרך כלל לא היה נהוג להזמין כוח שוטרים, אלא במקרה של משחקים טעונים. במשחק בו הותקף התובע, הוזמן כוח שוטרים, שמנה 6 שוטרים, וזאת משום שהיה קיים חשש להפרת הסדר הציבורי במהלך המשחק. שופטי קו לא נשלחו לאותו משחק.


11. בין אם היו נשלחים שופטי קו למשחק ובין אם היה נוכח במקום כוח שוטרים גדול יותר, לא היה הדבר מונע את תקיפת התובע. כאמור, מהראיות שהניח התובע לפני במהלך המשפט עולה, כי התובע הותקף באופן פתאומי על ידי שחקני קבוצת בני עכו, תוך כדי המשחק עצמו. שופטי קו, גם אם היו נשלחים לסייע לתובע במלאכת השיפוט, ואף אם כוח השוטרים היה מונה מספר גדול יותר של שוטרים, לא היה הדבר מונע את ההתפרצות בעטיה הותקף התובע, התפרצות שאירעה באופן פתאומי בתוך תחומי המגרש, על ידי השחקנים שהשתתפו במשחק ועמדו בקרבתו של התובע בתוך תחומי המגרש, ובשעה שהתובע ושחקני שתי הקבוצות התכוננו לקראת בעיטת קרן, ועמדו ליד שער קבוצת בני עכו.

באשר לטענת התובע, כי למשחק לא נשלחו מספיק שוטרים לשם שמירת הסדר והבטחון, הרי שהגם שאינני סבור שמספר גדול יותר של שוטרים היה מונע את האירוע, הנני סבור, כי בנסיבות העניין כוח השיטור שנשלח למקום, ואשר מנה שישה שוטרים, היה מספיק.

באשר לטענת התובע, כי הגדרות סביב המגרש לא היו תקינות, כי אז אין אני מקבל טענת התובע. מקובלת עלי עדותו של מפקד כוח השיטור במקום, רפ"ק ג'יהאד סעב, שמסר (בעמ' 92 לפרוטוקול) שהגדרות סביב המגרש היו תקינות. מכל מקום, צודק ב"כ ההתאחדות בטענתו, כי אם סבר התובע שבשל אי תקינות הגדרות לא ניתן לקיים את המשחק, הרי שבהיותו השופט במשחק, בידו היה הדבר לקבוע כי לא ניתן לקיים את המשחק.

ככל שהדברים נוגעים לאי התאמתו של התובע לשיבוצו, נראה כי אכן נפלה שגגה בכך שהתובע נשלח למשחק זה, ואולי השגגה היא בכך שאישיותו של התובע כלל לא התאימה למלאכת השיפוט במשחקי הכדורגל, ואולם, אין מדובר בהתרשלות, ולכל היותר מדובר בטעות בשיקול דעת או בחוכמה שלאחר מעשה, ואלה, כידוע, אינן גוררות אחריות לפי דיני הנזיקין.


12. סופו של דבר, שלאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי אין להטיל אחריות על ההתאחדות, ולפיכך הנני דוחה את תביעת התובע נגד ההתאחדות.





ד. אחריות המדינה

13. טענות התובע כנגד המדינה מתמקדות בכוח השוטרים שנשלח למקום. כאמור, הכוח הוזמן מבעוד מועד, מחמת שהיה חשש שהמשחק טעון. כלפי המדינה טוען התובע, כי כוח השוטרים היה קטן מידי וכי השוטרים עסקו באכילה במקום לשמור על הסדר והבטחון.


14. ככל שהדברים נוגעים למספר השוטרים, הנני דוחה את טענות התובע. במקום נכחו שישה שוטרים, ויש לזכור כי היה מדובר במשחק רדיוס, שאמור היה להתקיים ללא קהל. אומנם, במשחק נכחו צופים, למרות שהמשחק היה אמור להתקיים ללא קהל, אך גם מספרם של אלה היה מועט, והגיע ככל הנראה לכ- 100 צופים (עדות רפ"ק סעב).

מכל מקום, אף מספר גדול יותר של שוטרים לא יכול היה לעצור את ההתפרצות האלימה שאירעה תוך כדי מהלך המשחק ובתוך תחומי המגרש, ועל כן, מקובלת עלי טענת ב"כ המדינה, כי אין כל קשר סיבתי בין מספר השוטרים שנשלחו למשחק ותקיפתו של התובע.


15. יתרה מזאת, התובע ציין, כי בדרכו לחדר ההלבשה, לאחר שהותקף במהלך המשחק, השוטרים התעמתו עם אוהדי קבוצת עכו, והאוהדים לא הצליחו לפגוע בתובע, ללמדך, שמספר השוטרים הספיק כדי למנוע פגיעה בתובע.


16. כעולה מעדותו של רפ"ק סעב, שפיקד על כוח השוטרים, השוטרים אכלו לפני המשחק ובהפסקה במשחק. לעומת זאת טוען התובע כי השוטרים היו עסוקים באכילה. מבין העדויות שלפני הנני מעדיף את עדותו של רפ"ק סעב, שעשתה עלי רושם אמין, והנני דוחה טענת התובע כאילו השוטרים במקום לא מילאו תפקידם כראוי.


17. לפיכך, ולאור האמור לעיל, הנני דוחה את תביעת התובע נגד המדינה.


ה. אחריות הנתבע מס' 2

18. הנתבע מס' 2 היה אחד משחקני קבוצת עכו שתקפו את התובע. נגד הנתבע מס' 2 הוגש כתב אישום לבית המשפט לנוער בעכו, והנתבע הודה בתקיפתו של התובע. רק משום שהנתבע היה קטין, נמנע בית המשפט מלהרשיע את הנתבע, ואולם, בהכרעת הדין, ועל יסוד הודייתו של הנתבע, קבע בית המשפט שהנתבע עשה את המעשה המיוחס לו בכתב האישום, דהיינו – תקף את התובע.


19. הנתבע מס' 2 לא התייצב לדיונים במשפט, ונראה כי איבד עניין במשפט. ממילא לא טרח הנתבע מס' 2 להביא עדים להוכחת גרסתו ואף לא הביא עדים לסתור את גרסת התובע.


20. על יסוד הראיות שלפני, הנני סבור כי יש לחייב את הנתבע מס' 2 לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתקיפה נשוא התביעה שלפני.


ו. נכותו של התובע

21. מטעם התובע הונחה לפני חוות דעתו של ד"ר א' נפתלי, מומחה לפסיכיאטריה, שקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 40% לצמיתות כתוצאה מהתקיפה. ברם, מתברר כי התובע לא מסר לד"ר נפתלי את כל המידע הדרוש, ולא חשף בפני
ו את העובדה, כי עוד לפני האירוע התובע אובחן כמי שסובל מהפרעת אישיות. אציין, כי התובע שוחרר משירות חובה בצה"ל על רקע נפשי, אם כי בעדותו מסר שלא סבל מבעיות נפשיות במהלך שירותו, וכי בעניין זה הוליך שולל את קצין בריאות הנפש ("הקב"ן") "כי לא הייתה לי ברירה" (34 לפרוטוקול).

מטעם ההתאחדות הונחה בפני
חוות דעתו של פרופ' ש' נוי, אשר קבע כי לתובע הייתה נכות זמנית בשיעור 10% למשך שנה, ולאחר מכן לא נותרה לו נכות.


22. נוכח הפער בין המומחים מטעם הצדדים, מיניתי את ד"ר עמיקם טל כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לבדוק את התובע.

בחוות דעתו קבע ד"ר טל, כי לתובע נגרמה נכות זמנית בשיעור 20% למשך שנה (עד 28.2.2000), ולאחר מכן נכות בשיעור 10% למשך שלוש שנים (עד 28.2.2003), ולאחר מכן לא נותרה לתובע נכות.

ד"ר טל נחקר על ידי ב"כ התובע על חוות דעתו, ופרש את מצבו הקודם של התובע ואת הפרעת האישיות שקיננה בו עוד לפני האירוע. בהקשר זה אזכיר, כי בשנת 1993, בעת שירותו בצה"ל ביצע התובע ניסיון התאבדות, ולאחר מכן שוב ניסה להתאבד והפעם בשנת 1994. בתאריך 1.12.1994 נדון התובע לשנתיים מאסר בפועל בשל אונס נערת ליווי בעת ששימש כמתנדב במשמר האזרחי, ובתאריך 29.6.00 הורשע התובע בביום תאונת דרכים ובניסיון להוציא כספים מחברת הביטוח במרמה.

התובע בעדותו לא עשה רושם אמין, ובכל הנוגע להשלכות הרפואיות שגרמה לו הפגיעה באירוע נשוא התביעה שלפני, הנני מקבל את חוות דעתו של ד"ר טל כלשונה. אין אני מקבל את טענת התובע, כי בעקבות האירוע נפגע כושרו של התובע להשתכר, ומקובלים עלי הדברים שמסר ד"ר טל בחקירתו הנגדית, כי הפרעת האישיות בה לקה התובע לפני האירוע מלווה אותו אף לאחר האירוע, ואין לראות כי הוחמרה בעקבות האירוע.

על כן, הנכות שתשמש לקביעת הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהאירוע, ייקבעו על פי חוות דעתו של ד"ר טל.


ז. ראשי הנזק


21. הפסדי השתכרות בעבר:

התובע טוען כי נגרמו לו הפסדי השתכרות בעבר והפסדיו מגיעים כדי הסך 4,000 ₪ לחודש מעבודה במקצועו כמסגר ועוד סך 1,500 ₪ לחודש מעבודתו כשופט כדורגל.

התובע לא הוכיח כי עבד בעבודה כלשהי לפני האירוע ולא הוכיח את ההשתכרות הנטענת על ידו, ובכל הנוגע להיותו שופט כדורגל, הרי לא שולם לו אלא החזרי הוצאות ולא שולם לו שכר בגובה הסכומים הנטענים על ידו.

עם זאת, לתקופות בהן סבל מנכות זמנית, כמפורט בחוות דעתו של ד"ר טל, הנני פוסק לתובע פיצוי בסכום גלובלי בסך 25,000 ₪, כערכו לתאריך

פסק דין
זה.


22. הפסדי השתכרות בעתיד:

כיוון שלפי חוות דעתו של ד"ר טל לתובע לא נגרמה נכות צמיתה, אין לדעתי מקום לפסוק לתובע פיצוי עבור הפסדי השתכרות בעתיד. התובע סובל מהפרעת אישיות, אך הפרעה כזו הייתה קיימת גם לפני האירוע בו הותקף, וההפרעה לא החמירה כתוצאה מהאירוע.

לפיכך, הנני דוחה עתירת התובע לפצותו עבור הפסדי השתכרות בעתיד.



23. כאב וסבל:

הנני מעריך הפיצוי לתובע בראש נזק זה בסכום של 20,000 ₪, כערכו לתאריך

פסק דין
זה.


24. הוצאות עבור נסיעות, תרופות וטיפולים רפואיים:

לא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לתובע פיצויים בראשי נזק אלה בגין העבר או העתיד. ההוצאות הרפואיות מכוסות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994, ולא הוכח כי התובע נשא בהוצאות רפואיות כלשהן או כי הוא צפוי לשאת בהוצאות שכאלה בעתיד.


25. ניכויים מהפיצויים:

את הפיצויים שלעיל קבעתי בהתחשב בתגמולים ששולמו לתובע בעקבות האירוע על ידי המוסד לביטוח לאומי. מעבר לכך, אין אני סבור כי יש לנכות מהפיצויים תגמולים שהתובע מקבל עקב מצבו שקדם לאירוע.

לפיכך, הנני קובע, כי מסכומי הפיצויים שקבעתי לעיל, לא ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי.


ח. סיכום

26. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 5.

(ב) ביחסים שבין התובע והנתבעת מס' 1 (ההתאחדות לכדורגל בישראל
) אין אני עושה צו לתשלום הוצאות, וביחסים שבין התובע והנתבעת מס' 5 (מדינת ישראל) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 5 שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

(ג) הנני מחייב את הנתבע מס' 2 (זידאן מחמוד סאלח
) לשלם לתובע סך 45,000 (ארבעים וחמישה אלף) ₪, כערכו בתאריך

פסק דין
זה. כמו כן הנני מחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

(ד) חיובו של הנתבע מס' 2 לפי

פסק דין
זה יהיה חיוב הדדי (ביחד ולחוד) עם החיוב לפי פסק הדין שנתן נגד הנתבעים 3 ו- 4 בהעדר הגנה בתאריך 21.10.2001.


ניתן היום, כ"ד בטבת, תשס"ז (14 בינואר 2007), בהעדר הצדדים.
מזכירות בית המשפט תשלח העתקים לב"כ הצדדים.
מותר להפצה מהיום.


יצחק כהן
- שופט









א בית משפט מחוזי 1504/00 ערן אסולין נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, זידאן מחמוד סאלח, חלאילה מיאסרה יוסף ואח' (פורסם ב-ֽ 14/01/2007)