פסקי דין על קרזנר בלה | פסקי דין על קרזנר מיכאל | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח |

208174/02 א     16/01/2007




א 208174/02 קרזנר בלה נ' קרזנר מיכאל, מגדל חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 208174/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
תאריך:
כב' השופט קידר אליהו

בפני
:

קרזנר בלה

בעניין:
תובעת
נ ג ד
1 . קרזנר מיכאל

2 . מגדל חברה לביטוח בע"מ
נתבעים
ב"כ התובעת עוה"ד רבי

ב"כ הנתבעים עוה"ד בוקאי

נוכחים:
פסק דין
עובדות המקרה:
1. 1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 15.2.01 (להלן: "התאונה"), עת נהג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ברכב, אשר היה מבוטח, בזמנים הרלוונטיים לתביעה שבכותרת, על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").
2. 2. כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת (ילידת 03.05.49), אשר נכחה ברכב בעת התאונה.
3. 3. הנתבעים לא כפרו באירוע התאונה, ואף לא התכחשו לחבותם המוטלת עליהם על פי הדין.
4. 4. עיקר המחלוקת בין הצדדים הנה לעניין שיעור הנזק.

דיון:
בקשת התובעת להוצאת המסמכים שצורפו לסיכומיהם של הנתבעים:
5. 5. בסיכומי התשובה מטעמה, מבקשת התובעת להורות על הוצאת המסמכים, אותם צירפו הנתבעים לסיכומיהם, מבלי שקיבלו לכך את אישור בית המשפט.
6. 6. בהתאם להוראות סעיף 258 ט (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקסד"א") נקבע ההליך הראוי לביצוע גילוי והגשת מסמכים.
7. 7. בהתאם להליך הנ"ל, על הצדדים לגלות את המסמכים הרלוונטיים בכתבי טענותיהם. במקרה דנן, הנתבעים לא עשו כן, ואף לא הגישו בקשה מתאימה להגשת המסמכים בשלב הסיכומים.
8. 8. בפסקי דין רבים חזר בית המשפט והדגיש את חשיבות הדבקות בהוראות תקנה 258 ט (א) לתקסד"א.
9. 9. כך, בבש"א (י-ם) 7970/04 סגל נ. שירותי בריאות כללית, תק-מח 2005(1) 5674, פיסקאות 9-8), נקבע, כי:

"הכלים הדיוניים של גילוי מסמכים ושאלונים, נועדו, עד כמה שהדבר אפשרי, ליצור שוויון בין בעלי הדין, ולהעמידם, ככל שהדבר ניתן, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, פחות או יותר שווה. עקרון זה של השוויון בין בעלי הדין, הוא, בעיני, עקרון על, שמקומו הגיאומטרי, אם היה נחקק חוק יסוד: שפיטה, שידון בענייני השפיטה לגופא (ולא רק במוסדות השפיטה, כפי שכיום ממוקד עיקר עניינו של חוק יסוד: השפיטה), הוא באותו חוק יסוד."
ובב"ש 4024/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' רוזנשטיין, פיסקה 33
(17.2.05) נפסק, כי:
"ככל שמדובר בגילוי מסמכים, נגזר מעקרון השוויון האמור, כי שני הצדדים יהיו ממש באותו מצב ביחס למסמכים, דהיינו: כל המסמכים המצויים ברשות צד אחד יהיו גם ברשותו של הצד השני, וכך לא יוכל אף צד להפתיע את חברו בהצגת מסמך 'חדש'".
10. 10. אשר על כן הנני מורה על הוצאת המסמכים, שצורפו על ידי הנתבעים לסיכומיהם.

שאלת חבות הנתבעת:
11. 11. סוגיה נוספת העולה מסיכומי הנתבעים הינה, טענתם, כי טרם הובררה שאלת חבות הנתבעת, באשר לתוקף רישיון הנהיגה של הנתבע, אשר נהג ברכב המבוטח בעת אירוע התאונה.
12. 12. עיון בתיק המוצגים, שהוגש על ידי התובעת העלה, כי במועד התאונה היה הרכב מבוטח על ידי הנתבעת, וכן רישיון הנהיגה של הנתבע היה תקף.
13. 13. אשר על כן, נדחית טענת הנתבעים, לפיה לא הוכחה חבות הנתבעת במקרה דנן.

שיעור הנזק:
הנכות הרפואית:
14. 14. התובעת נבדקה על ידי פרופ' מלמד, מומחה בתחום הנוירולוגיה, אשר מונה על ידי בית המשפט, על מנת שיבחן את שיעור הנכות הרפואית שנותרה לתובעת עקב התאונה.
15. 15. לאחר בדיקת התובעת ביום 03.08.03, הגיש פרופ' מלמד את חוות דעתו מיום 22.08.03, במסגרתה קבע בפרק: "סיכום" כי -
"בדיקתה הנוירולוגית על ידי היתה תקינה ולא מצאתי בה עדות לנזק אורגני שרידי קליני במערכת העצבים כולל המוח הגדול, המוחון (צרבלום, המערכת הוסטיבולרית, גזע המוח, עצבי הראש, חוט השדרה הצווארי ושרשיו העצביים. נראה לי שהיא פיתחה תסמונת נפשית פוסט-טראומטית ועל רקע זה יש לראות את תלונותיה דלעיל."
16. 16. לפיכך, העריך פרופ' מלמד את נכותה של התובעת בשיעור של 10% נכות לפי תקנה 34ב' לתקנות המל"ל.
17. 17. בעקבות שאלות ההבהרה, שהופנו לפרופ' מלמד על ידי ב"כ הנתבעים הגיש פרופ' מלמד ביום 30.12.03 תשובות, המתקנות למעשה את חוות דעתו (נ/6).
וכך קבע פרופ' מלמד:
"אינני בטוח שלטראומה בעבודה היתה תרומה כלשהיא לבעיותיה הנפשיות. בדיקתה הנוירולוגית על ידי היתה כזכור תקינה והניכות שקבעתי הינה בשל התרשמותי שהתפתחה אצלה תסמונת נפשית פוסט-טראומטית שכולה הינה כתוצאה מן התאונה. יתכן עם זאת שלמידע החדש אשר העברת לעיוני יש תרומה לבעיותיה הנפשיות הנוכחיות מעבר לתרומת התאונה. אני מציע שתי אפשרויות להחלטת בית המשפט א. לבטל את קביעתי הקודמת, ולקבוע עתה ניכות חדשה בגין התאונה בשיעור 5% לפי 50% מסעיף 34ב'; ב. לקבוע ניכות בשיעור של 0% בתחום הנוירולוגי ולהמליץ על בדיקתה ע"י מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה."
18. 18. להווה ידוע, כי מינויו של פרופ' מלמד לא בוטל ואף לא התבקש מינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטריה.
19. 19. משכך, מסקנתי היא, כי הצדדים בחרו באופציה הראשונה שהוצעה על ידי פרופ' מלמד, קרי, כי שיעור הנכות הרפואית של התובעת בתחום הנוירולוגיה יהא בשיעור 5%.
20. 20. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם האמור בסיכומי התשובה מטעם התובעת (סעיף ז' לסיכומי התשובה).
21. 21. מנגד, טוענים הנתבעים, כי הימנעות התובעת מלחקור את פרופ' מלמד ולהיבדק על ידי פסיכיאטר יצרה חזקה, כי לו הייתה פועלת כאמור, היו מהלכים אלו מוכיחים, כי לא נותרה בה נכות.
22. 22. בסוגיה זו מקובלת עלי עמדת התובעת, לפיה כאמור, הימנעותה מלהיבדק על ידי פסיכיאטר מעידה על קבלתה מכללא את שיעורי הנכות שנקבעו על ידי פרופ' מלמד, בתשובתו, קרי: 5% נכות צמיתה.
23. 23. לא זו אף זו, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יאמץ את ממצאי המומחה מטעמו, זולת אם יעלה נימוק כבד משקל, אשר ימנעו מעשות כן.
בהתאם לכך, קבע כבוד השופט לוי, כהאי לישנא:
"עם זאת, כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטראלי, נעדר עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים"
(ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ. בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992)
בע"מ (21.7.03)(לא פורסם))

לסוגיה זו ראה לעיל גם: ע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, תק-על 90(2), 532); ע"א 7975/03 בנק הפועלים בע"מ נ. לוי, דינים עליון,כרך ע 925, סעיף 14 לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין).
24. 24. אשר על כן, הנני קובע, כי נכותה הרפואית של התובעת בתחום הנוירולוגיה הינה בשיעור 5% לצמיתות.
25. 25. כמו כן, נבדקה התובעת על ידי ד"ר כספי, מומחה לכירורגיה אורתופדית.לאחר בדיקת התובעת ביום 06.08.03, הגיש ד"ר כספי את חוות דעתו מיום 04.04.04, במסגרתה קבע בפרק: "סכום ומסקנות" כי -
"לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לגב' קרזנר בלה
לא נגרמה כל פגימה בתחום האורתופדי בעקבות ת.ד. מיום 15.2.01. כאביה נבעו מהתלקחות דלקתית על בסיס שינוי ניווני קיים (דיסקוגני במקטע 5-6 c), לוו בהגבלת תנועה ונמשכו לסירוגין למעלה משנה.."
26. 26. ד"ר כספי העריך את שיעור הנכות הרפואית של התובעת בשיעור של 10% ארעית לשנה לפי תקנה 35(2) ב' לתקנות המל"ל.
27. 27. אשר על כן, הנני קובע, כי התובעת אינה סובלת מנכות רפואית צמיתה בתחום האורתופדי.

הנכות התפקודית:
28. 28. לטענת התובעת, בעקבות התאונה היא סובלת קשות מכאבי ראש וצוואר, וכן מסחרחורות.
29. 29. לטענת התובעת, בעקבות התאונה היא פוטרה מעבודתה, כאשר במשך שנתיים וחצי מאמציה לשוב לשוק העבודה עלו בתוהו. אך כשנתיים וחצי לאחר פיטוריה, החלה התובעת לעבוד במשרה חלקית ושלא במקצועה.
30. 30. כמו כן, גורסת התובעת, כי מפאת גילה, יקשה עליה אף בעתיד למצוא עבודה, לא כל שכן, במקצועה.
31. 31. מנגד, טוענים הנתבעים, כי התובעת אינה סובלת מנכות רפואית תפקודית עקב התאונה.
32. 32. עיון בכתבי בי-הדין על צרופותיהם, לרבות בעדותה של התובעת מעלה, כי התובעת פוטרה מעבודתה כשנה וחצי לאחר קרות התאונה. סבורני, כי במקרה דנן, יש בכך בכדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין אירוע הפיטורין.
33. 33. כמו כן, לא שוכנעתי, כי יכולותיה התפקודיות של התובעת נפגעו עקב התאונה ופגמו ביכולתה לבצע את עבודתה כמקודם. דה פקטו, כפי שעולה מעדות התובעת, התסמינים עליהם היא מלינה זהים לאלו מהם סבלה עקב ההטרדה המינית המצערת שחוותה במקום עבודתה.
34. 34. אשר על כן, מסקנתי הינה, כי התובעת לא סובלת מנכות תפקודית צמיתה עקב התאונה.

בסיס השכר:
35. 35. שכרה של התובעת בשלושת החודשים האחרונים עובר לתאונה, עמד על סך משוערך להיום בגובה 6,462 ₪ נטו.

רכיבי הנזק:
אובדן שכר לעבר:
36. 36. בפתח הדברים יצוין, כי כפי שעולה, הן מעדות התובעת והן מאישורי אי הכושר, שקיבלה התובעת מאת הרופאה התעסוקתית, אי הכושר, הימנו סבלה התובעת נבע בחלקו מההטרדה המינית המצערת, אשר חוותה עובר למועד התאונה.
37. 37. כך, ביום 17.1.02 ניתן לתובעת אישור מאת רופאה תעסוקתית, במסגרתו נקבע, כי הינה מסוגלת לעבוד יום עבודה מקוצר בן ארבע שעות במשך התקופה שבין 17.01.01-28.02.02.
ביום בו האישור נכנס לתוקף טרם התרחשה התאונה, ולפיכך, ברי כי האישור ניתן במנותק הימנה.
38. 38. כמצוין לעיל, במסגרת נ/6 קבע פרופ' מלמד, כי נכותה הרפואית של התובעת נבעה בשיעורים שווים מההטרדה המינית שחוותה ומהתאונה. לפיכך, מחצית מאובדן השכר לעבר ייחוס לאירוע ההטרדה המינית.

התקופה שבין 15.02.01- 10.03.01:
39. 39. לגרסת התובעת, בתקופה זו הייתה באי כושר עבודה מוחלט, ולפיכך הינה זכאית לפיצוי בגין שכר עבודה מלא.
40. 40. לטענת הנתבעים, מתלושי השכר, שצירפה התובעת לתצהיר העדות הראשית מטעמה עולה, ששכרה לא נפגע עקב התאונה.
41. 41. אכן, עיון בתלושי השכר העלה, כי שכרה של התובעת לא השתנה לאחר התאונה.
42. 42. בחקירתה, מעידה התובעת, כי העדר השינוי נובע מימי מחלה וחופשה שצברה במהלך עשר שנות עבודתה.
וכך העידה התובעת:
"ש: בתלושי המשכורת שאת הגשת לביהמ"ש, לא ראיתי ירידה בימי החופש או במשכורת. למה?
ת: כי בזמן שאני עבדתי כמעט 10 שנים ב"אורט", אני כמעט לא השתמשתי בחופשת מחלה, לכן היה לי הרבה מאוד ימי מחלה ואני כמעט ולא השתמשתי בחופש ולכן הימים האלו היו ע"ח מחלה"
(עמוד 18 לפרוטוקול הדיון מיום 30.03.06)
43. 43. דא עקא, התובעת לא המציאה מסמכים כלשהם, המעידים על טענתה לגבי ימי החופשה ו/או ימי המחלה, אשר נוצלו בתקופה בה עסקינן.
44. 44. אשר על כן, התובעת זכאית להחזר אך בגין ימי המחלה ואישורי אי הכושר המוכחים, אשר ניתנו לה בעקבות התאונה.
45. 45. בתקופה זו ניתנו לתובעת עשרה ימי מחלה מיום 01.03.01-10.03.01.
46. 46. שכר עבודתה היומי של התובעת הינו בסך: 215.4 ₪.
47. 47. לכן, זכאית התובעת לפיצוי בגין עשרה ימי מחלה, קרי: 215.4 x 10 = 2,154 ₪.
48. 48. בגין תקופה זו לא יופחתו 50% בשל ההטרדה המינית ,בהיות תקופת אי הכושר סמוכה לאירוע התאונה.

התקופה שבין 18.03.01-01.09.01:
49. 49. בתקופה זו עבדה התובעת במשרה חלקית בלבד, דהיינו: 5-6 שעות ביום עבודה, וזאת בהתאם לאישור הרופאה התעסוקתית. משכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד השתכרות בגובה 1/3 יום עבודה.
50. 50. לפיכך, בגין תקופה זו תשופה התובעת בגין שעות העבודה שהחסירה, על פי הפירוט, שכדלהלן: 3 : 6,462 ₪ (שכר עבודה חודשי) x 3 חודשי עבודה + (1/3 יום עבודה) 3: 215.4 (שכר עבודה יומי) x 12 ימי עבודה = 7,324 ₪.
51. 51. מהסכום שצוין יש לקזז 50% עקב השפעת ההטרדה המינית.
52. 52. משכך, סכום הפיצוי הינו בסך 3,662 ₪.

התקופה שבין 14.04.02-16.05.02:
53. 53. בתקופה זו עבדה התובעת במשרה חלקית בלבד, דהיינו: 5 שעות ביום עבודה, וזאת בהתאם לאישור הרופאה התעסוקתית. משכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד השתכרות בגובה 1/3 יום עבודה.
54. 54. לפיכך, בגין תקופה זו תשופה התובעת בגין שעות העבודה שהחסירה, על פי הפירוט, שכדלהלן: (1/3 יום עבודה) 3 : 6,462 (שכר עבודה חודשי) = 2,154 ₪.
55. 55. מהסכום שצוין יש לקזז 50% עקב השפעת ההטרדה המינית.
56. 56. משכך, סכום הפיצוי הינו בסך 1,077 ₪.

התקופה שבין 19.05.02-19.07.02:
57. 57. בתקופה זו עבדה התובעת במשרה חלקית בלבד, דהיינו: 6 שעות ביום עבודה, וזאת בהתאם לאישור הרופאה התעסוקתית. משכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד השתכרות בגובה 1/3 יום עבודה.
58. 58. לפיכך, בגין תקופה זו תשופה התובעת בגין שעות העבודה שהחסירה, על פי הפירוט, שכדלקמן: 3 (1/3 יום עבודה): 2 (שני חודשי עבודה) x 6,462 (שכר עבודה חודשי)= 4,308 ₪.
59. 59. מהסכום שצוין יש לקזז 50% עקב השפעת ההטרדה המינית.
60. 60. משכך, סכום הפיצוי הינו בסך 2,154 ₪.

סיכום ביניים:
61. 61. מן האמור לעיל עולה, כי בגין הפסד השתכרות בעבר תפוצה התובעת בסך של 9,047 ₪.

הפסד השתכרות עתידי:
62. 62. משנקבע כי התובעת אינה לוקה בנכות תפקודית צמיתה, אין היא זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה.

הפסד פנסיה ו/או הפסד זכויות סוציאליות לעתיד:
63. 63. משנפסק, כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי, אין היא זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה.

כאב וסבל:
64. 64. בהתחשב בנכותה הרפואית של התובעת, וכן בגילה, אני קובע פיצוי בסך של 7,334 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד:
65. 65. לגרסת התובעת, בעקבות התאונה נגרמו לה הוצאות רבות בגין בקורים אצל רופאים, תרופות ואביזרים רפואיים נוספים. התובעת מעריכה את ההוצאות הללו בסך של כ-10,000 ₪.
66. 66. לטענת הנתבעים, הוצאות לעבר הינן בגדר "נזק מיוחד" שיש להוכיחו. כן, לשיטתם, לא הוכח קשר סבתי בין ההוצאות שצורפו לגביהן קבלות לבין התאונה. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי היה על התובעת להקטין את נזקיה באמצעות קבלת הטיפולים והאמצעים הנדרשים לה מקופת החולים, בה היא חברה.
67. 67. אכן, בחינת מסמכי בי-הדין, לרבות הפרוטוקולים, העלו, כי התובעת לא הוכיחה, כי קופת החולים סירבה לממן את הטיפולים להם נזקקה. כמו כן, ברי, כי התובעת קנתה את הכרית האורטופדית על דעתה ותו לא (עמוד 19 לפרוטוקול הדיון מיום 30.03.06). לא זו אף זו, התובעת לא הוכיחה, כי ההוצאות הרפואיות אכן נגרמו עקב התאונה ולא בשל ההטרדות המיניות שהיו מנת חלקה.
68. 68. יחד עם זאת, נוכח נכותה הרפואית של התובעת והכאבים מהם הינה סובלת, כעולה מחוות הדעת הרפואיות שניתנה בעניינה, השתכנעתי, כי נגרמו ויגרמו לתובעת הוצאות עקב מצבה הרפואי.
69. 69. לפיכך, אני קובע פיצוי גלובלי, על דרך האומדנא, בסך של 5,000 ₪.

הוצאות צד ג' לעבר ולעתיד:
70. 70. לטענת התובעת, עקב התאונה נבצר הימנה לתפקד במשק הבית והיא נזקקה לסיוע חיצוני באמצעות עוזרת בית. לשיטתה, עקב מצבה הרפואי, תזדקק התובעת לסיוע בעבודתו משק הבית אף בעתיד. התובעת מעריכה את הפיצוי, לו היא זכאית בגין ראש נזק זה, בסך של 20,000 ₪.
71. 71. לשיטת הנתבעים, התובעת אינה נזקקת לסיוע צד ג' מאחר וביכולתה להעזר בבעלה המתגורר עימה. כן, טוענים הנתבעים, כי כל סיוע לו נזקקת התובעת נובע אך ורק מהשלכות ההטרדות המיניות אותן חוותה התובעת. יתר על כן, טוענים הנתבעים, כי שומה היה על התובעת לצרף קבלות להוכחת נזקיה בעבר בראש נזק זה.
72. 72. אכן, התובעת נמנעה מצירוף קבלות ו/או מסמכים המעידים על העסקת עוזרת בית בעבר. דה פקטו, משנחקרה התובעת אודות כך, לא עלה בידה למסור ולו את שמה של עוזרת הבית (עמוד 13 לפרוטוקול הדיון מיום 30.03.03).
73. 73. זאת ועוד, היות והתובעת נשואה ומתגוררת עם בעלה, מדרך הטבע, שהאחרון יחלוק עימה את הנטל הכרוך בביצוע עבודות הבית.
74. 74. כפי שצויין, התובעת אינה סובלת מנכות תפקודית צמיתה. לפיכך, אינה זכאית לפיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד.
75. 75. אולם, לאור נכותה הרפואית של התובעת ונכותה התפקודית הזמנית בעבר, שוכנעתי, כי אכן נזקקה התובעת לסיוע בעבודות משק הבית.
76. 76. לפיכך, הפיצוי בראש נזק זה יפסק בדרך של פיצוי גלובלי ויעמוד על סך של 5,000 ₪.
77. 77. סכום התביעה בסך הכול לפי הפירוט האמור בסך של 26,381 ₪.

סופו של דבר:
78. 78. אני מחייב את הנתבעים לפצות את התובעת בסך של 26,381 ₪ ובצירוף הוצאות משפט, לרבות אגרה ושכ"ט המומחה, כמו כן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום יז' בחשוון, תשס"ו (26 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.

א. קידר,
ש ו פ ט









א בית משפט שלום 208174/02 קרזנר בלה נ' קרזנר מיכאל, מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/01/2007)