פסקי דין על מרדכי מזרחי | פסקי דין על אופיר כהן | פסקי דין על רוני בורוכוב | פסקי דין על יונתן פאלק

3683/06 בשא     17/01/2007




בשא 3683/06 מרדכי מזרחי,אופיר כהן,רוני בורוכוב נ' יונתן פאלק




1
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט משה דרורי

בש"א 3683/06
ע"א 9598/06
בעניין:
1. מרדכי מזרחי

2. אופיר כהן

3. רוני בורוכוב
ע"י ב"כ עו"ד
אשר ברק
המבקשים
- נ ג ד -
יונתן פאלק
ע"י ב"כ עו"ד
אהוד עמרם
המשיב
החלטה

כללי

1. מה דינם של כספים שהופקדו מטעם מבקש צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, כחלק מדרישות בית המשפט למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד? האם הם כספים אלה של מבקש צו המניעה הזמני, ולכן ניתן לעקלם, בגין חוב של המבקש, או שמא הם הכספים של מי שהפקיד אותם מטעם המבקש, ולכן זכאי אותו אדם להחזרת הכספים?

2. כדי להבין את המחלוקת שבין הצדדים, אציג תחילה את הרקע והסיבה להוצאת צו המניעה הזמני. לאחר מכן, אסקור, בקצרה, את ההליכים בתיק צו המניעה הזמני. אביא את הבקשה להשבת הכספים ואת תגובת המשיב. אדון בהיבט המשפטי הרלוונטי, ואיישמו לעובדות ולנתונים של תיק זה.

רקע

3. בין המבקשים לבין המשיב - שהינם שכנים ובעלי דירות בשכונת נחלאות בירושלים, בחלקה הידועה כחלקה 220 - 219 בגוש 30044 - התגלו חילוקי דעות, ביחס לעבודות בניה שמבצע המשיב בבנין.

4. במסגרת הליכים שהיו בבית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת אילתה זיסקינד), ניתן תחילה צו מניעה זמני האוסר על המשיב להמשיך בביצוע העבודות. בשלב מאוחר יותר, ניתנה על ידי בית המשפט השלום החלטה שבה בוטל, למעשה, באופן חלקי, צו המניעה הזמני, וזאת בשל העובדה כי מבקש 1 לא נכח בדיון, וניתנה אפשרות למשיב להמשיך בביצוע עבודות חפירת קומת המרתף. על פי בקשת המבקשים, עיכב בית המשפט השלום את ביטול צו המניעה האמור עד ליום 13.11.06 (ראה החלטה מיום יז חשון תשס"ז (8.11.06) בת.א. 8293/05, עמ' 2 לפרוטוקול).

5. המבקשים הגישו ביום 14.11.06, ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 9598/06) על ההחלטה האמורה. לטענת המבקשים הם זכאים לערער בזכות על החלטה זו, שכן היא מסיימת את סוגיית הבניה (ראה עמ' 1 לכתב הערעור).

הבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד ומתן הצו

6. ביום 14.11.06, בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המבקשים בקשה דחופה למתן צו מניעה במעמד צד אחד (בש"א 3683/06). בבקשה הם עותרים לכך שיינתן מניעה זמני כנגד המשיב, אשר יאסור עליו לבצע כל עבודות חפירה שהן ברכוש המשותף ובשטח הנמצא בכניסה לדירתו של מבקש 1, בחלקה האמורה, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים בע"א 9598/06 הנ"ל.

7. הנימוק המרכזי של הבקשה, והדחיפות בהגשתה במעמד צד אחד, היה כי אם יתאפשר למשיב להמשיך בפעולות הבניה, כי אז ייוצר מצב בלתי הפיך, שייתר את התביעה ואת הערעור (סעיף 27 לבקשה).

8. תיק זה הובא בפני
י, כשופט תורן. בהחלטתי הראשונה מיום כג חשון תשס"ז (14.11.06), קבעתי כי הבקשה מגלה עילה על פניה, ואף מוצדק לתיתה במעמד צד אחד, כדי למנוע מעשים בלתי הפיכים (פיסקה 4 להחלטה). בהמשך ההחלטה ציינתי כי על פי התקנות יש צורך בהמצאת ערבות ועירבון, ולכן קבעתי כי צו המניעה הזמני ייכנס לתוקף רק לאחר שהמבקשים ייחתמו על התחייבות כאמור בתקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"), בסכום של 100,000 ₪, ובנוסף לכך יפקידו בקופת בית המשפט, בדרך של הפקדה במזומן או ערבות בנקאית, סך של 10,000 ₪ (פיסקה 5 להחלטה האמורה).

9. בקופת בית המשפט הופקד סכום זה של 10,000 ₪. שובר ההפקדה הינו על שם המבקש. מן החותמת שבו, עולה כי התשלום בוצע בבנק הדואר, סניף קריית יובל, ירושלים, ביום 14.11.06 שעה 15:52.

10. כמו כן הוגש לבית המשפט כתב ערבות שחתום ע"י צד ג, נחום פינקל, כאשר ב"כ המבקשים מבקש להמיר את הערבות העצמית של המבקשים, בערבות זו של צד ג. בבקשתו של ב"כ המבקשים, עו"ד אשר ברק
, מיום 14.11.06, הוא מציין כי מרשו, מבקש 1, שוהה בחו"ל, ואינו יכול לחתום על התחייבות עצמית, וכי המבקשים 3- 2 הם שוכרים של הנכס ולא ניתן לאתרם ולא נראה שזה אפשרי לחייבם לחתום על התחייבות. בבקשה נאמר, כי "בשלב מאוחר יותר, ובתוך 10 ימים תומר ערבות צד ג בהתחייבות עצמית של המבקש 1 אשר כאמור לעיל נמצא בחו"ל בהידרש על כן לפנות לקונסוליה הישראלית".

10. בהחלטתי השניה מיום כג חשון תשס"ז (14.11.06), כתבתי כי אתיר את החלופה רק לאחר שצד ג יתייצב בפני
ויסביר את מעמדו הכלכלי ואת משמעות הערבות של 100,000 ₪.

11. לאחר שצד ג התייצב בפני
, הוברר כי הוא מפעיל חברה למערכות אבטחה (אמן מערכות אבטחה בע"מ), והוא המוסמך לחתום בשם החברה.
לאור נתון זה, שיניתי את כתב הערבות ובמקום חתימת מר נחום פינקל לבדו, הערבות נחתמה על ידי מר פינקל והחברה הנ"ל, ביחד ולחוד.
בהחלטתי השלישית מיום כ"ג חשון תשס"ז (14.11.06), שעה 16:40, אישרתי את הערבות וקבעתי כי צו המניעה הזמני המבוקש - נכנס לתוקפו.

הדיונים בבקשה וההחלטה בהם

12. על פי הקבוע בתקנה 367(א) לתקנות, לאחר שנתתי את צו המניעה הזמני, קבעתי דיון במעמד שני הצדדים ליום 27.11.06.

13. התקיים דיון קצר באותו יום, אך מאחר והייתי בתורנות והיה עלי לטפל בתיק פלילי באדם הנמצא במעצר, והצדדים הודיעו על כוונה לחקור כל אחד את עדי רעהו במשך כשעה ולסכם במשך כחצי שעה, קבעתי את התיק למחרת היום, עם הקלטה.

14. ואכן, ביום ז' כסלו תשס"ז (28.11.06), התקיים דיון מקיף בתיק זה (הפרוטוקול המוקלט משתרע על פני 114 עמודים). ראוי לציין כי במהלך הדיון נחקר המצהיר מטעם המבקשים, שהוא הוא מר נחום פינקל שחתם על הערבות. כמו כן, נחקר המשיב. באי-כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם, בעל-פה, לאחר חקירתם של המצהירים הנ"ל.

15. בסיום הדיון, ניתנה על ידי החלטה, לפיה יישאר צו המניעה הזמני, אך בשל הצורך באיזון בין הצדדים, והנזקים העלולים להיגרם למשיב, קבעתי כי תנאי להמשך צו המניעה הזמני הוא ערבות כספית במזומן שתינתן על ידי המבקש 1, בסך של 100,000 ₪, אשר יופקדו תוך 7 ימים (עמ' 109-108 לפרוטוקול). כדי להבהיר את הדברים כתבתי בהחלטה במפורש כי "אם עד ליום 5.12.06 שעה 13:30 לא יופקד 100,000 ₪ במזומן, כי אז החל משעה זו, צו המניעה בטל, ומר פלק רשאי לבנות כאילו אין צו מניעה, כפוף להיתר כדין של עיריית ירושלים, כמוסבר לעיל" (עמ' 109, שורות 13-10).

הבקשה להשבת הערבות

16. ביום 20.12.06, הגיש עו"ד אשר ברק
, ב"כ המבקשים בבקשה, בקשה להשבת ערבות צד ג'. הבקשה הוגשה, כך מסתבר (אם כי הדבר לא נאמר במפורש) בשל העובדה כי המבקשים לא הפקידו את סך 100,000 הש"ח, אשר היה עליהם להפקיד על-פי ההחלטה הנ"ל מיום 28.11.06.
בכותרת של בקשתו, מופיעים כמבקשים לא שלושת המבקשים בבקשה המקורית בבש"א 3683/06 (מרדכי מזרחי
, אופיר כהן
, רוני בורוכוב
), אלא מרדכי מזרחי
ונחום פינקל (האחרון, כזכור, הוא צד ג' אשר ערב למבקש; ראה פיסקאות 12-10 לעיל).
לטענתו של עו"ד ברק, סכום הערבות שולם על ידי נחום פינקל, וכי מרשו, מבקש 1 שהה ואף שוהה עתה בחו"ל. לדבריו, המשיב הגיש בקשה להוצל"פ לעיקול סכום הערבות של 10,000 ₪, עקב חוב אותו מבקש 1 חב למשיב. לגישתו של עו"ד ברק, "סכום הערבות שייך למר נחום פינקל, אין למשיב ו/או לבא-כוחו או רשות או זכות שהיא לעקלה במסגרת הליך הוצל"פ ויש להשיבה לו" (סעיף 5 לבקשה). השתמשתי במינוח "ערבות" בו נקט ב"כ המבקשים, עו"ד אשר ברק
, אף כי הנוסח המדויק הוא עירבון, כפי שיוסבר בהרחבה להלן (פיסקה 20 ואילך).

17. בהחלטתי מיום ה טבת תשס"ז (26.12.06) ביקשתי כי הצד שכנגד יגיב תוך 20 יום.

18. בתגובת ב"כ המשיב, עו"ד אהוד עמרם
, מיום 15.1.07, נאמר כי אין מקום להיענות לבקשה להחזרת הערבות של צד ג, בשל העובדה כי היא לא נתמכה בתצהיר, ולא צורפה לבקשה הודעה על פי טופס 25 של התקנות.
אומר כבר עתה, כי יש ממש בטיעונים אלה, אך הם פורמאליסטיים מדי, לטעמי, ומן הראוי לדון בבקשה לגופה. אתן ביטוי לאי-עמידה של המבקשים בדרישות התקנות, בכך שלא צרפו תצהיר לבקשתם, בעת פסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד (ראה פיסקה 33(ג) להלן).
הוסיף וטען עו"ד עמרם, ולדבריו, "מפאת זהירות בלבד", כי הכספים שהופקדו בבית המשפט הינם כספי המבקש 1. לעניין זה אומר עו"ד עמרם בתגובתו כי "אין זה עניינו של בית המשפט הנכבד ו/או עניינו של המשיב כיצד השיג המבקש את הכסף. אין נפקא מינה באם לווה המבקש את הכסף מהבנק, מפלוני או מאלמוני. זהו כספו שלו שהופקד בקופת בית המשפט על פי החלטת בית המשפט וכתנאי למתן צו מניעה נגד המשיב, במעמד צד אחד. על כן למשיב הזכות לעקל כספים אלו במסגרת הליכי ההוצל"פ נגד המבקש" (סעיף 4 לתגובה).
בהמשך, אומר עו"ד עמרם כי המבקש יעשה את ההתחשבנות עם מי שהפקיד כספים עבורו, כאשר יחזור לארץ, וייטול את האחריות על התביעות ועל תיקי ההוצל"פ המתנהלים נגדו.
מוסיף וטוען עו"ד עמרם, כי יש קשר בין העיקול לבין העירבון, שכן העיקול נועד לממש כספים להם זכאי המשיב, מכוח החלטת בית המשפט השלום בתיקים שמתנהלים בין המשיב לבין המבקש 1.
בסיום תגובתו מציין ב"כ המשיב כי הכספים שעוקלו על ידו כבר הועברו לידיו על ידי מזכירות בית המשפט וגזברות ההוצל"פ.
דיון והכרעה

19. הזכות לקבלת סעדים זמניים, ובכללם צו מניעה זמני, קבועה כיום בפרק כח לתקנות. אין כאן המקום לדון בשאלה מה הן העילות המצדיקות סעד זמני, דבר המוסדר בתקנה 362 לתקנות, ובעקבותיה התפתחה פסיקה עניפה (ראה, באופן כללי, את האמור בספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תל-אביב, תשס"ה - 2005), עמ' 483 ואילך).

20. מצד אחד, ניצבת הזכות הלכאורית של המבקש, אשר טרם התבררה עד תומה, שכן אנו בשלב הראשון של המשפט, לפני שמיעת הראיות, אך יש הצדקה למתן צו זמני, כדי למנוע נזק בלתי הפיך, תוך בדיקת האיזון האינטרסים שבין הצדדים. מן הצד השני, עומד הנתבע, שטרם הציג את עמדתו וגירסתו. בנסיבות אלה, "כדי להגן על הצד שכנגד, שמא יתגלה בסיומו כי התביעה נדחתה, נקבעו מנגנונים אלה, בתקנה 364 לתקנות: התחייבות עצמית של המבקש (ראה גם תקנה 365 (ב) לתקנות); ערבות מספקת; עירבון נוסף" (דבריי בבר"ע (י-ם) 3403/01 זיזה נ' עו"ד יעקב, פ"מ תשס"א (1) 756, בעמ' 762, בין האותיות ד - ה; הובאו גם על ידי גורן, שם, בעמ' 492, סמוך להערה 45).

21. העירבון הוא הפקדת סכום כסף, כאשר תקנה 364 (ג) מציינת את הסכום הרגיל, אך מאפשרת לבית המשפט להגדיל את הסכום מעבר לאותו סכום הנקוב בתקנה הנ"ל.
במקרה שלנו, נקבע על ידי, תחילה, סכום הפקדה של 10,000 ש"ח, במעמד צד אחד (פיסקה 8 לעיל). לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת הנזק הצפוי למשיב עקב הצו, אם זה יבוטל, אם וכאשר יזכה המשיב בערעור, קבעתי כי סכום הפיקדון במזומן יהיה 100,000 ש"ח (ראה פיסקה 15 לעיל).
22. תקנה 371 (א) לתקנות, קובעת את גורל העירבון, וזה לשונה:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם".

23. מתקנה זו עולה, כי, מנקודת מבטו של המשיב, אין זה רלוונטי מי זה שהפקיד את הכסף, במסגרת החובה להפקיד עירבון כדי לקבל את הצו הזמני. הוא, המשיב, שאליו מופנה הצו הזמני, זכאי לקבל את סכום העירבון, כולו או מקצתו, במסגרת החילוט שיורה בית המשפט.
[במאמר מוסגר אציין, כי המשיב לא ביקש את חילוט העירבון, ולכן אינני דן בשאלה האם ראוי לחלט את העירבון, כולו או מקצתו. התקנה הובאה כדי לשמש כלי עזר פרשני לשאלה שהצבתי בראש החלטה זו: מי הוא הבעלים של כספי העירבון].

24. מכאן ברור, כי אם במקרה שלפנינו היה בית המשפט קובע כי המשיב זכאי לחלט את העירבון, במסגרת הנושא "הפנימי" של צו המניעה הזמני, היה זכאי המשיב לקבל את סך 10,000 ₪ שהופקדו, וטענת המבקש כאילו הכסף אינו שלו אלא של מר פינקל, לא היתה מתקבלת.
ההיגיון לכך ברור. לא די שכופים על הנתבע שינוי מצב משפטי באמצעות צו זמני, אלא שיטילו עליו לבדוק מי הפקיד את הכסף במסגרת הערובה?! התשובה השלילית ברורה מאליה. זכאות המשיב לקבל את כספי העירבון במסגרת החילוט היא מוחלטת ואינה תלויה בשאלה מי הוא זה שהפקיד את הכסף. די בכך שהכסף הופקד לטובת המשיב, לכיסוי הנזקים שייגרמו לו עקב מתן הצו, כדי שהמשיב יוכל לקבל כספים אלה, כאמור בתקנה 371(א) הנ"ל.

25. אינדיקציה נוספת לכך שבמקרה שלפנינו צודק המשיב ולא המבקשים, עולה מתקנה 371(ד), אשר קובעת כדלקמן:

"הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה".

26. מתקנה זו רואים אנו, כי מוטלת חובה על המזכירות או הגזברות להחזיר את העירבון למבקש. לא יהיה זה סביר - ולבטח לא יהיה זה יעיל - אם בכל מקרה כזה תידרש המזכירות או הגזברות לבדוק מי נתן את הכסף של העירבון או מי שילם את הכסף בבנק הדואר, המבקש או אדם אחר שעשה לו טובה.
לפיכך, לו יצוייר כי במקרה שלפנינו הייתה מתעוררת מחלוקת לא בין מר פינקל לבין המשיב, כפי שתואר לעיל, אלא בין מר פינקל לבין המבקש, היעלה על הדעת כי המזכירות או הגזברות תעביר את סך 10,000 הש"ח, למר פינקל במקום למבקש?! האם מוצדק להטיל חובה על המזכירות או הגזברות לערוך בירור (ואם כן, בפני
איזה בית משפט), מי שילם את הכסף בבנק הדואר, ושל מי הכסף?!

27. במקרה שלפנינו, כפי שראיתי בתיק, והדברים הובאו לעיל (פיסקה 9), יש קבלה של בנק הדואר על הפקדת הסכום של 10,000 ₪ ביום 14.11.06 בשעה 15:52 בסניף הדואר בקרית יובל ירושלים. הקבלה, שיצאה מפלט מחשב, אינה כוללת שם כלשהו פרט לזה של המבקש. מכאן, שמבחינת המזכירות אין אדם אחר זולת המבקש אשר יוכל לטעון הוא זכאי לקבל את הסכום הנ"ל. שמו של מר פינקל, אינו מוזכר בקבלה כלל ועיקר.
המבקש 1 הוא, איפוא, הבעלים של סך 10,000 ₪, שהופקדו עבורו לצורך קבלת צו המניעה הזמני, ואין זה תפקידו של בית-משפט לבדוק כיצד הושגו כספים אלה. והשווה לענין זה את טענותיו של עו"ד עמרם, בסעיף 4 לתגובתו (צוטט בפיסקה 18 לעיל), אשר מקובלים עלי.

28. לאור הניתוח המשפטי של מהות העירבון, כמוסבר לעיל, אני דוחה את טענות המבקשים, ומקבל את עמדת המשיב.

29. יתרה מזאת, כאשר נמסרה למזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים הודעה על עיקול שהוצא על ידי ראש ההוצאה לפועל בירושלים, פועלת המזכירות ככל מחזיק אחר. מאחר ומבחינה משפטית, ביום קבלת צו העיקול סך 10,000 ₪ הנ"ל הינם סכום המגיע למבקש, מכוח תקנה 371 (ד) הנ"ל, כי אז יש לראות את המזכירות של בית המשפט המחוזי כצד שלישי המחזיק בנכסי החייב, אשר עליו להעביר סכום זה לזכאי בתיק ההוצל"פ. על פי סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, חייבת היתה המזכירות, כמו כל צד שלישי אחר, להודיע לראש ההוצל"פ כי בידה כספים של החייב (המבקש מס' 1 בבקשה שבפני
י). כמו כן מוטלת חובה על המזכירות מכוח סעיף 47 לחוק ההוצל"פ למסור להוצל"פ את הנכסים המעוקלים, קרי: להעביר להוצל"פ את סך 10,000 ₪ הנ"ל.
מן הראוי לציין כי אם המזכירות או הגזברות של בית המשפט המחוזי בירושלים, לא היו פועלות באופן האמור, ולא היו מעבירות את סך 10,000 הש"ח, להוצל"פ (כדי שראש ההוצל"פ יעבירם לזוכה, שהוא המשיב שבפני
י), היתה צפויה המזכירות או הגזברות של בית המשפט המחוזי לסיכון הנובע מהוראות סעיף 48 לחוק ההוצל"פ, הקובע כי "צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין ביודעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי ראש ההוצאה לפועל, לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנידון או על סכום החוב הנידון".
במילים אחרות, אם היתה הגזברות של בית המשפט המחוזי בירושלים נענית לבקשתו של עו"ד ברק, ב"כ המבקש, ומעבירה את סך 10,000 הש"ח למר פינקל, במקום למשיב - בניגוד לצו ראש ההוצל"פ - המשיב היה רשאי לפנות להוצל"פ, וראש ההוצל"פ היה מחייב את הגזברות האמורה לשלם לו את הסכום. מכאן, שהסכום היה משולם על ידי כלל הציבור. האם פתרון זה סביר?! גם כאן, התשובה השלילית ברורה.

30. עו"ד עמרם, ב"כ המשיב, מציין כי החוב נשוא ההוצל"פ מקורו בחיוב כספי שהשית בית המשפט השלום על המבקש 1 ביחסיו עם המשיב, במסגרת ההליך שקדם לערעור שהוגש על-ידי המבקשים לבית המשפט המחוזי. נתון זה הוא, במידה מסויימת, "פיקנטי". מבחינה משפטית, גם אם מקור החוב היה אחר, התוצאה המשפטית היא זהה, קרי: חובת המזכירות או הגזברות להעביר למשיב - שהוא הזוכה בתיק ההוצל"פ - את הכספים המגיעים לו על פי צו ראש ההוצל"פ, שכן כספים אלה הינם חלק מנכסי החייב, שהוא המבקש 1 בתיק שבפני
נו.

31. אוסיף ואומר, כי גם אם היינו נמצאים בעיצומם של ההליכים בין המבקש לבין המשיב, והיה צורך בהמשך החזקת העירבון, לצורך צו המניעה הזמני, גם אז היה זכאי המשיב לקבל את סך 10,000 ₪ הנ"ל, עקב הטיעון הבא, שהוא בבחינת ממה נפשך: אם יזכה המשיב בערעור, ויוברר כי צו המניעה הזמני לא היה מוצדק, כי אז זכאי המשיב לסך 10,000 הש"ח הנ"ל, מכוח תקנה 371(א) לתקנות (הובאה בשלמותה לעיל בפיסקה 22); אם לא יזכה המשיב בערעור, כי אז זכאי המבקש לכך שכספי העירבון יוחזרו לו מכוח תקנה 371(ד) לתקנות (הובאה לעיל בפיסקה 25), ובמקרה זה זכאי המשיב לסכום האמור מכוח העיקול בהוצל"פ והוראות סעיף 44 וסעיף 47 לחוק ההוצל"פ. מכאן, שאין טעם לחכות, שכן כל אחת מן החלופות של סיום ההליך בבש"א שבפני
י, או של הערעור האזרחי (ע"א 9598/06), מביאה לאותה תוצאה מבחינת המשיב, דהיינו: קבלת סך 10,000 ₪.
אם זה המצב, מה ההצדקה להמתין ולראות את תוצאות ההליך, אם בשני המקרים זכאי המשיב לקבלת הסכום האמור?!
[במאמר מוסגר אציין, כי לפני כמחצית יובל שנים, בהיותי עורך דין, ניתנה על ידי רשם בית המשפט דאז, כב' השופט שמואל צור, החלטה דומה, שלא הצלחתי לאתרה כיום. באותו מקרה, הפקיד בעל מערער בקופת בית המשפט העליון סכום כסף שנדרש להפקידו כערובה לכיסוי ההוצאות בערעור. האישה הטילה עיקול על כספים אלה בהוצאה לפועל, בשל חובו של הבעל למזונותיה. רשם בית המשפט העליון קיבל את הטיעונים של "ממה נפשך" והעביר את הכספים לאשה, אשר זכאית להם, בין אם תזכה בערעור (כחלק מכיסוי ההוצאות לזכותה), ובין אם תפסיד בערעור (לכיסוי חוב המזונות). לכן, צו העיקול של ראש ההוצל"פ כובד על ידי מזכירות בית המשפט העליון, על פי החלטת הרשם, והכספים שהפקיד הבעל בגזברות בית המשפט העליון, כערובה להוצאות, הועברו לאישה, אף לפני הדיון בערעור בבית משפט העליון].

32. העולה מכל האמור לעיל, הוא, כי בקשת המבקשים להחזרת העירבון, היתה חסרת בסיס על פניה. על כן, צודק עו"ד עמרם, ב"כ המשיב, גם בבקשתו - בסיום תגובתו - לחייב את המבקשים בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד.

33. לאור האמור לעיל, התוצאה של הבקשה היא זו:
א. הבקשה של המבקשים - נדחית.
ב. הכספים שהופקדו על ידי המבקש, יועברו למשיב על פי צו ראש ההוצאה לפועל, כולל 10,000 הש"ח הנ"ל. אם כספים אלה כבר הועברו, אני קובע כי העברה היתה כדין, וראש ההוצל"פ רשאי, ללא -כל חשש, להעביר את הכספים שהגיעו מגזברות בית המשפט המחוזי אל המשיב, שהוא הזוכה בתיק ההוצל"פ.
ג. אני מחייב את המבקשים, כפי שנוסחו בבקשה שהגיש עו"ד ברק בפני
י, דהיינו: מרדכי מזרחי
ונחום פינקל, שניהם יחד וכל אחד לחוד, לשלם למשיב - באמצעות בא כוחו עו"ד אהוד עמרם
- הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. אני ער לכך כי סכום זה - שעל פניו סביר - הוא כ-40% מסכום נשוא הבקשה, אך שכר הטרחה נקבע בשל הצורך של עו"ד עמרם להגיב וכן בשל אי צירוף תצהיר לבקשה (ראה גם פיסקה 18 רישא לעיל).

34. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים.
ניתנה היום, כ"ז בטבת תשס"ז (17 בינואר 2007), בהעדר הצדדים.
משה דרורי
, שופט








בשא בית משפט מחוזי 3683/06 מרדכי מזרחי,אופיר כהן,רוני בורוכוב נ' יונתן פאלק (פורסם ב-ֽ 17/01/2007)