פסקי דין על מ. אקרמן בע"מ | פסקי דין על סלף בר | פסקי דין על איתי שרם |

56096/06 א     22/01/2007




א 56096/06 מ. אקרמן בע"מ נ' סלף בר בע"מ, איתי שרם




1
בתי המשפט
א 056096/06
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש"א 182024/06

22/01/2007
תאריך:
כב' השופטת נועה גרוסמן

בפני
:

מ. אקרמן בע"מ

בעניין:
המבקשת
הנתבעת
קצב

ע"י ב"כ עו"ד
-נ ג ד-
1. סלף בר בע"מ

2. איתי שרם
המשיבים
התובעים
סודאי

ע"י ב"כ עו"ד


החלטה

עניינה של החלטה זו הנה בקשת המבקשת, להורות למשיבים להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה.

לטענת המבקשת, תביעת המשיבים כוללת טענות משוללות כל יסוד. עוד טוענת המבקשת, כי כנגד המשיבים קיימים שני תיקי הוצאה לפועל פעילים בגין חוב כספי של למעלה מ- 50,000 ₪ וכי הליכי ההוצאה לפועל כנגד המשיבה 1 לא הניבו פירות ולא נתפסו כלל כספים בחשבונות הבנקים, ככל הנראה מהסיבה כי המשיבים הצליחו להבריח את נכסיהם.
עוד טוענת המבקשת, כי המשיב 2 הגיש התנגדות לביצוע שטר בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח כנגדו וכי התנגדותו נדחתה. בערעור לבית המשפט המחוזי נקבע כי הערעור ידחה היה והמשיב 2 לא יפקיד בקופת בית המשפט עירבון בסך 15,000 ₪ ואכן המשיב 2 לא הפקיד את סכום העירבון כאמור.

עוד טוענת המקשת, כי המשיב 2 מצוי בקשיים כלכליים וכי במסגרת הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו לא נתפסו כספים בחשבונות הבנק של המשיב 2 וכי זה האחרון הינו אדם חמקן אשר ככל הידוע למבקשת מצוי בימים אלו מחוץ לגבולות המדינה.
עוד טוענת המבקשת, כי ביצעה עיקול מטלטלין בכתובתו הרשומה של המשיב 2 אך זה לא גר במקום מגוריו הרשום ואף לא החליף את כתובתו במרשם האוכלוסין, עובדה המוכיחה כי לא יהא בידי המבקשת אפשרות לגבות את תשלום הוצאותיה באם ייפסקו על ידי בית המשפט.
באשר למשיבה 1, מצבה הכלכלי מוגדר כ"מסוכן" ברשם החברות בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר וכנגדה תלויים ועומדים תיקי הוצל"פ והליכים משפטיים בגין חובות רבים לנושיה. בנוסף, חשבונה של המשיבה 1 מוגבל בבנק ישראל ולזו כלל אין נכסים ו/או כספים.

עוד נטען, כי למיטב ידיעת המבקשת המשיבה 1 אינה פעילה או אינה מנהלת כל פעילות כלכלית, היא נטולת כספים ו/או נכסים ברי מימוש ואין לה מקורות מהם תוכל לשלם הוצאות שייפסקו כנגדה בסופו של ההליך, באם ייפסקו.

לפיכך, בית המשפט הסמכות להורות כי המשיבים יתנו ערבות מספקת לתשלום הוצאותיה, אם וככל שתזכה בדין, וזאת מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") לעניין המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), ומכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות") לעניין המשיב 2 (להלן: "המשיב").

מנגד טוענים המשיבים, כי יש לדחות את הבקשה על הסף בהעדר תצהיר. לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי המבקשת גרמה למשיבים נזקים נכרים בפועלה ובהתנהגותה. עוד טוענים המשיבים, כי לאור הסיכויים הגבוהים של התביעה ראוי לתת להם את יומם בבית המשפט מבלי שיוטלו עליהם סנקציות ו/או הוצאות.

עוד טוענים המשיבים, כי המשיב 2 הינו אדם צעיר ובאם תדחה התביעה ויפסקו הוצאות הן תהיינה ניתנות לגביה.
זאת ועוד, אין כל קשר בין העובדה כי ההתנגדות לביצוע שטר נדחתה, כדי להצביע על סיכויי התביעה דנן.

עוד מבהירים המשיבים, כי בקשת המשיבה 1 לרשות להתנגד התקבלה בתיק אחד ונקבע מועד לישיבת קדם משפט וכי סכום החוב הנטען על ידה הינו נמוך בחצי מהסכום הנטען וכי המבקשת הגישה לביצוע את אותו החוב פעמיים.

באשר למשיכת הערעור, טוען המשיב 2 כי משיקולי כדאיות כלכלית החליט למשוך את ערעור וביקש ללבן את כלל הנושאים במסגרת אחת, באמצעות הגשת התביעה.
עוד טוען המשיב 2 כי הוא נמצא בישראל וכי ישראל היא מרכז חייו.

חוק החברות

סעיף 353 לחוק קובע:

"353.א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

תיקון זה השיב למעשה את ההלכה שהיתה קיימת עד לכניסתו לתוקף של חוק החברות, התשנ"ט- 1999, דרך סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983, המבחינה בין אדם פרטי לחברה בע"מ בכל הנוגע לחיוב בערובה להבטחת הוצאות משפט.
הנחת היסוד הגלומה בהוראת סעיף 353א הנ"ל היא כי חברה צריך שתפקיד ערובה להוצאות, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחוייב בהן.

סעיף 353א לחוק הנ"ל אכן מסמיך את בית המשפט לחייב תובעת שהינה חברה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי, וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני
מתדיין עני ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו שהיא זכות יסוד.

שיקול הדעת של בית המשפט נקבע בהלכה שלא נס ליחה:

"שיקול הדעת אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע רחב והנתונים החיבים להישקל מגוונים הם, שכן מצד אחד אין נטיה לנעול בפני
התובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים, או שזו חברה בפירוק, ומצד שני יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו" (רע"א 377/87 חליל ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה. - חברת מניות, פ"ד מא (4), 522, 523-524).

תקנות סדר הדין האזרחי
תקנה 519 לתקנות קובעת כי:

"א. בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.

ב. לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".

התקנה אינה מפרטת את חוג המקרים בהם יורה בית המשפט לתובע להפקיד ערובה. הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, בגדרו ייבחנו סיכויי התובענה והאפשרות שתהיה לנתבע לגבות הוצאותיו אם התביעה תדחה. בראש ובראשונה עומד השיקול לפיו תקנה 519 תופעל לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד, נוכח זכות הגישה לערכאות, המוכרת כזכות קונסטיטוציונית. זכות זו מוגנת גם מקום שאין ידו של תובע משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תדחה.

ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647, 650, נפסק כך:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה. עם זאת , מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שנסיבות מצדיקות את הדבר.
תקנה 519 אינה מפרטת כיצד יש להפעיל את שיקול האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע עם נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9 (2)".

לעניין זה, התייחס גם בית המשפט בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז (3) עמ' 846 בע"מ 850:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכוי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".

מכל המקובץ עולה כי יש לערוך איזון בין האינטרסים הנוגדים של כל צד.
בנסיבות העניין האיזון נוטה לטובת המבקשת.
לטענת המבקשת, כמפורט בבקשתה לרבות בתצהיר המצורף לבקשה ובנספחים המצורפים, מצבה הכלכלי של המשיבה 1 מוגדר כ"מסוכן" ברשם החברות בדרגת סיכון גבוהה ביותר וכנגד זו האחרונה תלויים ועומדים תיקי הוצאה לפועל והליכים משפטיים בגין חובות רבים וכי חשבונה של המשיבה 1 מוגבל בבנק ישראל ולזו כלל אין נכסים ו/או כספים. עוד טוענת המבקשת, כי למיטב ידיעתה המשיבה 1 אינה פעילה או אינה מנהלת כל פעילות כלכלית. טענותיה של המבקשת לא נסתרו על ידי המשיבה 1 וזו לא הוכיחה ולו לכאורה, כי ביכולתה לשאת בהוצאות המבקשת, אם וככל שתהיה זכאית לכך בעתיד. זאת ועוד, המשיב 2 כלל לא התייחס, לגופם של דברים, לטענות המבקשת בדבר מצבו הכלכלי הקשה ולטענה כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל אשר התנהלו כנגדו לא נתפסו כל כספים בחשבונות הבנק שלו. בנוסף המשיב 1 לא התייחס לטענות המבקשת, כי הוא לא גר במקום מגוריו הרשום וכי לא החליף את כתובתו במרשם האוכלוסין. כל שטען המשיב 2 כי הינו אדם צעיר והיה והתביעה תדחה ויפסקו הוצאות, הן תהיינה ניתנות לגבייה וכי כיום מרכז חייו בישראל. מעבר לטיעונים אלה אין כל טיעון אחד מצד המשיב 1 אודות יכולתו הכלכלית.

באשר לסיכויי התביעה, מהחומר המצוי בפני
י נראה, כי לא ניתן, בשלב זה, לאמוד את סיכויי הצלחתה של התביעה.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שיקלול הנסיבות, נוטה אני להעדיף את גרסת המבקשת. דין הבקשה להתקבל. אני מחייבת את המשיבים, יחד ולחוד, להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך של 10,000 ₪ במזומן או בערבות הצמודה למדד הידועה היום בקופת בית המשפט תוך 60 יום מהיום, כתנאי לניהול התביעה.

ישיבת יום 20/02/07, תקויים כסדרה.

ניתנה היום ג' בשבט, תשס"ז (22 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
גרוסמן נועה, שופטת









א בית משפט שלום 56096/06 מ. אקרמן בע"מ נ' סלף בר בע"מ, איתי שרם (פורסם ב-ֽ 22/01/2007)