פסקי דין על שמואל ליסטר | פסקי דין על אשר ליסטר | פסקי דין על טל ליסטר |

318/01 הפ     21/01/2007




הפ 318/01 שמואל ליסטר נ' אשר ליסטר ,טל ליסטר




1
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
הפ 000318/01
בפני
:
כב' השופטת ברון צפורה
23/01/2007
בעניין:
שמואל ליסטר

ע"י ב"כ עוה"ד
הראל
, גת
, שולמן ושות'

מבקש

נ ג ד
1 . אשר ליסטר

2 . טל ליסטר

ע"י ב"כ עוה"ד
אבי אברמוביץ ו/או אשר נוטוביץ ואח'

משיבים
פסק דין

א. מבוא:
בפני
תביעה לסעד הצהרתי, לפיו מחצית מהזכויות בנחלה המצויה במושב משמר השבעה, הידועה כמשק מספר 73 בגוש 6072 (להלן: "הנחלה"), שייכות למבקש.

התובענה נסמכת, רובה ככולה, על תצהיר מיום 7.7.97, עליו חתום המשיב 2, במסגרתו הצהיר, כי מחצית מהזכויות בנחלה, הרשומות על שמו, שייכות למבקש.

ב. הצדדים:
המבקש, שמואל ליסטר
, הנו אחיו של המשיב 1, אשר ליסטר
, ודודו של המשיב 2, טל ליסטר
.

המשיב 2, טל ליסטר
, הוא בנו של המשיב 1.

המבקש והמשיב 1 היו בעבר בעלי השליטה ומנהליה של חברת המעמיס בע"מ (להלן: "החברה"), אשר עסקה כל השנים בעבודות עפר ופיתוח. עקב סכסוך שנתגלע בין האחים, נקלעה החברה למבוי סתום והיא נמצאת בהליכי פירוק מאז שנת 2000 (פש"ר 1868/00, בבית משפט זה).

ג. רקע עובדתי:
ג.1. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
אין מחלוקת, כי הנחלה נשוא התובענה נרכשה בשנת 1997 על ידי המשיב 2.

אין גם מחלוקת, כי המשיב 2 שימש כנאמן בעסקת המכר וכי אין לו זכויות כלשהן בנחלה.

המחלוקת העובדתית הינה בשאלה, לטובת מי נרכשה הנחלה; האם לטובת המבקש והמשיב 1, כטענת המבקש, או שמא לטובת החברה, כטענת המשיבים.

להשלמת התמונה יצוין, כי במסגרת הליכי הפירוק של החברה, נמכרה הנחלה ביום 1.7.01 לידי צד שלישי, בהסכמת המבקש. תמורת הנחלה הועברה לבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק"), בהיותו נושה מובטח של החברה, תוך שהבנק המציא למבקש כתב שיפוי בגין כספי התמורה עד להכרעה בתובענה שבכותרת.

ג.2. הרקע לרכישת הנחלה- כפי שהוא עולה מהמרצת הפתיחה שהגיש המבקש:נ
בשנת 1997 רכשו המבקש והמשיב 1 את הנחלה נשוא התובענה. הנחלה נרכשה באמצעות המשיב 2, אשר שימש כנאמן לצורך הרכישה (הסכם רכישה מיום 12.5.96 צורף כנספח א' להמרצת הפתיחה).

בטרם נרכשה הנחלה, באו המבקש והמשיב 1 במגעים לצורך רכישת נחלה אחרת במשמר השבעה, תוך שכוונתם הייתה לרשום את הנחלה על שם המבקש. בשלב מסוים אף נחתם הסכם מכר בין המבקש לבין מר בוידנר, חבר המושב, לרכישת נחלתו. ואולם, משבאה הרכישה לאישור האגודה השיתופית, סירבה האגודה לאשר את הרכישה. הסירוב נבע מכך שעסקו של המבקש בעבודות עפר והובלות והאגודה השיתופית חששה כי ייעשה שימוש בנחלה לצרכי העסק. בסופו של דבר בוטל ההסכם עם מר בוידנר.

כאשר העסקה לרכישת הנחלה עמדה על הפרק, החליטו האחים לרכוש את הנחלה באמצעות המשיב 2, כנאמן עבורם, כדי למנוע התנגדות מצד האגודה השיתופית וכך אכן עשו.

ג.3. השלמת הרקע כפי שהוא עולה מתצהיר התשובה של המשיבים:ב
ביום 12.5.96 נרכשה הנחלה על ידי החברה מאת ה"ה חיה ויחזקאל צוקר, באמצעות המשיב 2 כנאמן עבורה.
רכישת הנחלה באמצעות נאמן התבצעה מהטעם שחברה פרטית לא יכולה הייתה לרכוש ישירות זכויות בנחלה, שהיא רכוש מינהל מקרקעי ישראל, אלא באמצעות "יחיד". אשר על כן הודיעו הצדדים למינהל, למס שבח ולמושב משמר השבעה, כי הרכישה מתבצעת על ידי החברה, באמצעות נאמן.

ביום 12.1.97 הודיע המינהל, כי הוא אינו מאשר את המכר באמצעות מנגנון הנאמנות ועל כן הוחלט כי המשיב 2 "ירכוש" את הנחלה ישירות על שמו, תוך שבספרי החברה תירשם הנחלה כרכוש החברה ותוך שהמשיב 2 יתחייב כי אין לו כל עניין בנחלה.

לצורך העניין נחתם ביום 20.2.97 הסכם מכר חדש והצדדים הודיעו לשלטונות מס שבח על ביטול עסקת הנאמנות ועל רכישת הנחלה ישירות על ידי המשיב 2. כספי התמורה אשר שולמו על ידי החברה נותרו בידי המוכרים וכל שהשתנה הוא הדיווח לשלטונות.

במהלך שנת 1999 החברה נזקקה לאשראי נוסף, לצורך מימון פעילותה העסקית ועל כן היא שיעבדה את הנחלה לטובת הבנק. לצורך כך החברה חתמה על מסמך, המופנה אל המשיב 2, לפיו החברה, כנהנית מעסקת הרכישה של הנחלה, נותנת את הסכמתה לשעבוד הנחלה לטובת הבנק.

ד. דיון והכרעה:
ד.1. חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים:
מקורו של פסק הדין ההצהרתי הוא בתורת דיני היושר, הדורשת מהעותר, בין היתר, קיום ושמירה על ידיים נקיות (ראה בספרו של כב' הנשיא, השופט אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 469 (מהדורה שמינית, 2005)).

בית המשפט יירתע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, אשר התנהגותו בנושא המשפט לוקה בפגמים של שיהוי, חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים.

וכך נאמר בע"א 121/65 נחמד נ' ביג'יו, פ"ד יט(2) 578:
"הבא לבית משפט של יושר חייב לבוא בידיים נקיות, התנהגותו, בעניין המשמש נשוא הדיון, צריכה להיות ללא דופי, מעשיו ללא רבב ועמדתו כלפי בית המשפט הוגנת וישרה. העלמת עובדות חשובות בבקשה או הסתרת האמת בעדות בבית משפט עלולים להיות בעוכרי המבקש (ההדגשות שלי-צ.ב)."

(שם, בעמ' 581).

סבורני, כי המבקש לא יצא ידי חובתו כאמור;

טענתו העיקרית של המבקש הינה שהנחלה נרכשה במקור עבורו ועבור המשיב 1, באמצעות המשיב 2. כראיה מצרף המבקש את הסכם המכר שנכרת בין ה"ה צוקר לבין המשיב 2 ביום 12.5.96. ואולם, המבקש אינו מזכיר- ולו ברמז, כי בנספח שצורף לאותו הסכם צוין, במפורש, כי הנאמנות של המשיב 2 הינה כלפי החברה, כדלהלן:
"1. מוסכם בין הצדדים כי הנחלה הנזכרת בהסכם המכר הנ"ל (משק מס' 37 בגוש 6072), נמכרת לטל ליסטר
כנאמן בלבד. הזכויות בנחלה נרכשות ע"י המעמיס חב' לבניין, הנדסה אזרחית, תשתית ופתוח בע"מ, שמספרה 511216160 ומענה הרשום- רחוב ארלוזורוב 10 חולון (להלן- הנהנה), אך הן תרשמנה באופן זמני על שם הנאמן טל ליסטר
.
2. הצדדים יודיעו למנהל מס שבח, תוך 30 יום מהיום, עפ"י האמור בסעיף 74 לחוק מס שבח, על היותו של טל ליסטר
נאמן בלבד, של הנהנה הנ"ל, לגבי הנחלה הנמכרת בהסכם המכר הנ"ל (ההדגשות שלי-צ.ב)".

(ראה נספח י"ב לתצהיר התשובה מטעם המשיבים).

המבקש נחקר בעניין זה, כדלהלן:
"ש. אתה מצרף מסמך, שתומך בגרסה של אשר ליסטר
, שאומר שהנכס נקנה עבור חברת המעמיס. זה, זה לב ליבו וכל כולו של הסכסוך כאן היום. אתה מאשר שזאת הגרסה הנכונה. אתה בונה על הנייר הזה?
ת. לא, להפך, אני טוען שהגרסה הזאת אינה נכונה, שזה לא נכון.
ש. עכשיו, אם אתה עכשיו טוען זאת הגרסה שאיננה נכונה.
ת. נכון.
ש. והנייר שאתה צרפת, הוא נייר שאומר משהו שהוא לא נכון, או לא מדויק, או לא אמת, מדוע לא אמרת את זה בתצהיר שלך?
ת. כי אני חושב שרואים את זה, רואים את התהליכים, רואים את המסמך."

(ראה פרוטוקול מיום 25.11.02, עמ' 31-30).

המבקש גם לא צירף את תצהיר הנאמנות מיום 17.5.96, נספח י"ג לתצהיר התשובה מטעם המשיבים, אשר נשלח למשרדי מס שבח, ובו הצהרה על נאמנות לטובת החברה (ראה, בהקשר זה, את חקירתו הנגדית של המבקש מיום 25.11.02, עמ' 38-36; חקירתו הנגדית מיום 5.7.05, עמ' 120-118).

המבקש גם לא ציין, כי כתוצאה מהתנגדות המינהל, נחתם בין הצדדים הסכם מכר חדש, ביום 20.2.97, תוך ביטול הנאמנות ודיווח מתאים למס שבח, למינהל ולמושב משמר השבעה (ראה נספחים י"ד, ט"ו, ט"ז ו- י"ז לתצהיר התשובה מטעם המשיבים).

המבקש נחקר בעניין זה, כדלהלן:
"ש. עכשיו תראה, אשר ליסטר
נתן גרסה וצרף מסמכים. צרף את חוזה המכר, צרף את הסכם הנאמנות, צרף את ההצהרה למס שבח על הנאמנות. נתן גרסה מאד מפורטת. צרף הסכם שמבטל את הסכם המכר. מדוע כאשר ביקשת להגיש תצהיר מתוקן בתקופה הרבה יותר מאוחרת להגשת התצהיר הזה, שהומצא לך באמצעות עורך דינך, לא התייחסת לגרסה של אשר בכלל, מדוע?
ת. תראה, מה שאני יודע בוודאות, אז אני יודע, אז אני לא מתייחס לדברים, לשקרים ולאי אמיתיות של דברים אשר אשר ליסטר
ברובו אוהב לעשות."

(ראה פרוטוקול מיום 25.11.02 בעמ' 38).

בהסכם המכר החדש, מיום 20.2.97, צוין במפורש, כי הסכם המכר מיום 12.5.96 מבוטל לאחר שנסתבר, כי:
"לא ניתן להעביר את הזכויות בנחלה למעמיס בע"מ שהיא חברה, לאור התנגדות מינהל מקרקעי ישראל (בעלת המקרקעין) ולא ניתן יהיה גם לקבל הסכמת מושב משמר השבעה להעברת הזכויות בנחלה למי שהינו גוף משפטי (ההדגשות שלי-צ.ב)."

בסעיף 5 להסכם המכר הוסכם, כי החברה תהייה אחראית כלפי המוכרים לגבי כל הוצאה, הפסד או נזק שיגרם להם כתוצאה מביטול ההסכם עם החברה.

על הסכם זה מתנוססת חתימתו של המבקש עצמו וזאת כאשר הוא חותם, יחד עם המשיב 1, בשם החברה, על הסכמתו, כי הסכם הנאמנות בטל והבעלות היא על שם המשיב 2 בלבד וכי הוא בלבד הבעלים של הנחלה.

גם העובדה שבמשך כל השנים הוצגה הנחלה כנכס בספרי החברה, שנה אחר שנה - לרבות במאזני החברה, עליהם חתום המבקש, בעצמו- נעדרה מכתב טענותיו של המבקש (ראה נספח כ"ט לתצהיר התשובה מטעם המשיבים).

ואם לא די בכך, המבקש גם לא טרח לציין בתצהירו, כי בשלב מסוים, בשנת 1999, ביקשה החברה
אשראי נוסף מהבנק ולצורך כך חתמו המבקש והמשיב 1, בשם החברה, על מסמך המופנה אל המשיב 2, לפיו החברה הנהנית מסכימה כי המשיב 2 ישעבד את הנחלה לטובת הבנק (ראה נספחים י"ח, י"ט ו- כ' לתצהיר התשובה מטעם המשיבים).

הנה כי כן, כשנתיים לאחר שנחתם הסכם המכר, מאשר המבקש בחתימתו, כי הנהנית מרכישת הנחלה היא החברה ולא הוא עצמו.

באשר לאי גילוי עובדות פסק בית המשפט ברע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165 (1993), כדלהלן:
"...מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט".

(דברי כב' השופט ש' לוין, שם, בעמ' 168).

דברים אלה יפים גם לענייננו, שכן מן הבחינה ההיסטורית נגזרת חובת הגילוי ממידות תום הלב וניקיון הכפיים שבהן חייב לעמוד כל התובע סעד שמקורו בדיני היושר.

ד.2. שיהוי:
המרצת הפתיחה הוגשה כחמש שנים לאחר רכישת הנחלה.

לא מצאתי כל טעם שיש בו כדי להסביר על שום מה ישן המבקש על זכויותיו, מבלי שנקט בכל צעד שהוא להסדרת זכויותיו בנחלה (ראה, בהקשר זה, את חקירת המבקש מיום 5.7.05 עמ' 118-115).

על אחת כמה וכמה שעה שהיה בידו, לטענתו, תצהיר חתום על ידי המשיב 2, מיום 7.7.97, במסגרתו מאשר המשיב 2 את זכויותיו של המבקש בנחלה.

כאמור, בית המשפט יירתע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, אשר התנהגותו בנושא המשפט לוקה בפגמים של שיהוי.

לא זו אף זו, השתהות זו בהגשת התובענה פוגעת במהימנות גרסת המבקש.

אף כי די באמור לעיל כדי להביא לדחיית התובענה, מצאתי כי גם לגופם של דברים אין בתובענה ממש וכי המבקש לא הוכיח כנדרש את זכותו לקבלת הסעד ההצהרתי המבוקש;

ד.3. קלישות גרסת המבקש:
עדותו של המבקש בפני
הייתה פתלתלה והתאפיינה בהתחמקויות לרוב. המבקש שב וחזר על גרסתו, תוך התעלמות מהשאלות אשר הופנו אליו (ראה, בין היתר, פרוטוקול מיום 25.11.02, עמ' 15-12, 18, 23-22, 25, 27, 29, 33-32, 36, 39-38, 47-44, 61-50, 74-68, 80-76; פרוטוקול מיום 5.7.05, עמ' 127-115, 131-130).

גם העובדה שב"כ של המבקש בחר להתערב בחקירתו הנגדית של המבקש ללא הרף, הקשתה על ניהול חקירה עניינית (ראה, בהקשר זה, פרוטוקול מיום 25.11.02, עמ' 19, 24, 26, 31, 34-33, 37, 49-47, 56, 70-69, 79).

מנגד, גרסתם של המשיבים מתיישבת עם הראיות שהובאו בפני
ועם הגיונם של דברים.

כאמור, גרסתו המקורית של המבקש הייתה, כי מלכתחילה נרכשה הנחלה בנאמנות בעבור המבקש והמשיב 1.

כאשר נשאל המבקש באשר להסכם המכר הראשון, מיום 17.5.96, שם צוין, במפורש, כי הנחלה נרכשת בנאמנות עבור החברה, שב המבקש וחזר על גרסתו המקורית מבלי שהיה בפיו ולו ראשיתו של הסבר משכנע לעובדה שגרסתו אינה מתיישבת עם תוכנו של הסכם המכר האמור (ראה פרוטוקול מיום 25.11.02, עמ' 38-24, 55-44; פרוטוקול מיום 5.7.05, עמ' 127-120).

לאחר התפתלויות והתחמקויות לרוב, אישר המבקש, כי מלכתחילה נרכשה הנחלה, בנאמנות, בעבור החברה ואולם, לטענתו, מאוחר יותר הוסכם בין הצדדים, כי הנחלה תירכש על ידי המשיב 2 בנאמנות בעבור המבקש והמשיב 1. לאחר מכן שב וטען, כי גם במסגרת הסכם המכר הראשון נרכשה הנחלה בנאמנות עבור המבקש והמשיב 1 (ראה פרוטוקול מיום 25.11.02, עמ' 23, 28, 35-31, 56-50; פרוטוקול מיום 5.7.05, עמ' 118, 127-120).

גרסת המבקש הינה בלתי סבירה בעליל;

כאמור, בנספח להסכם המכר מיום 12.5.96, צוין במפורש, כי הנאמנות של המשיב 2 הינה כלפי החברה. בהתאם לכך, הודיעו הצדדים למינהל, למס שבח ולמושב, כי הרכישה מתבצעת על ידי החברה, באמצעות נאמן.

המינהל הודיע לצדדים, כי הוא אינו מאשר את מכירת הנחלה לנאמן כאשר הנהנה הוא חברה בע"מ. אשר על כן, בוטל הסכם המכר הראשון ונכרת הסכם מכר נוסף, ביום 20.2.97, תוך ביטול הנאמנות ודיווח מתאים למס שבח, למינהל ולמושב משמר השבעה.

אם אכן הוסכם על יצירת מנגנון נאמנות חדש, הפעם לטובת המבקש והמשיב 1, מדוע לא נחתם תצהיר נאמנות כדוגמת זה שנחתם בד בבד עם הסכם המכר הראשון? מה מנע מהצדדים מלהודיע לרשויות הנוגעות בדבר, כי הנחלה נרכשת על ידי המשיב 2 בנאמנות בעבור המבקש והמשיב 1?

ודוק, ההיגיון העומד בבסיס הסכם המכר הראשון מובן; המבקש והמשיב 1 ביקשו לעקוף (ואולי אף להטעות) את המתנגדים למכירת משקים חקלאיים למי שאינם מתכוונים להתגורר במקום. הבחירה במשיב 2 הינה מובנת, בשים לב לעובדה כי באותה עת דובר בבחור צעיר, שזה עתה סיים את שירותו הצבאי.

מנגד, כלל לא ברור מדוע יבקשו הצדדים לעשות שימוש במנגנון של נאמנות במצב דברים בו הנחלה נרכשת עבור המבקש והמשיב 1 ולא בעבור החברה.

גם לשון הסכם המכר מיום 20.2.97, עליו מתנוססת חתימת המבקש, אינה מתיישבת עם גרסת המבקש;

ודוק, באותו הסכם נאמר במפורש, כי הסכם המכר הראשון מבוטל, מאחר ולא ניתן להעביר את הזכויות בנחלה לחברה.

המבקש נחקר בעניין זה וגם הפעם לא הייתה בפיו תשובה עניינית (ראה את חקירתו הנגדית מיום 5.7.05, עמ' 127-120).

גם העובדה שהנחלה נרשמה בספרי החברה כנכס של החברה אינה מתיישבת עם גרסת המבקש;

ודוק, הנחלה נרשמה במאזן החברה ובדו"ח רווח והפסד של החברה, שנה אחר שנה (ראה נספח כ"ט לתצהיר התשובה מטעם המשיבים. ראה גם את חקירתו של המשיב 1 מיום 11.10.05 עמ' 161-159).

המדובר בדוחות כספיים מבוקרים, אשר נערכו במשך שלוש שנים עוקבות ואושררו על ידי המבקש והמשיב 1 בזמן אמת, ולא מצאתי ולו טעם דחוק מדוע אין ליתן אמון באמיתותם.

בחתימתו על הדוחות הכספיים של החברה, אישר המבקש, בחתימתו, כי הנהנית מרכישת הנחלה הינה החברה ולא הוא עצמו או כל אחד אחר.

המבקש לא היטיב להתמודד בחקירתו הנגדית עם הדוחות הכספיים ואני מוצאת את הסבריו קלושים ובלתי מתקבלים על הדעת (ראה את חקירתו הנגדית מיום 25.11.02, עמ' 58-57, 78-68).

יצוין, כי העובדה שהנחלה נרשמה כנכס בספרי החברה מחזקת את גרסת המשיבים, לפיה הנחלה נרכשה מכספי החברה. גם עדותו של מר צוקר, מוכר הנחלה, לפיה תמורת הנחלה שולמה באמצעות שיקים של החברה, אשר לא הוחזרו לחברה עם ביטול ההסכם הראשון, מחזקת את גרסת המשיבים כאמור (ראה פרוטוקול מיום 5.7.05, עמ' 112-111).

גרסת המבקש גם אינה מתיישבת עם העובדה, שלצורך שיעבוד הנחלה, חתם המבקש, בשם החברה, על מסמך המופנה אל המשיב 2, במסגרתו אישר בחתימתו, כי החברה היא הנהנית מרכישת הנחלה;

במסמך האמור, מיום 23.3.99, מאשר המבקש, ביחד עם המשיב 1, כדלהלן:
"לכבוד טל ליסטר
,
אנו החתמ' הנהנים ברכישת משק 37 במשמר השבעה נותנים הסכמתנו כי תשעבד את המשק הנ"ל, בשעבוד ראשון ללא הגבלה בסכום לטובת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ.
בכבוד רב,
המעמיס חברה לבניין, הנדסה אזרחית
תשתית ופיתוח בע"מ."

(המכתב צורף כנספח י"ט לתצהיר התשובה מטעם המשיבים).

גם הפעם לא היה בפי המבקש הסבר ענייני לחתימתו כאמור והדברים מדברים בעד עצמם (ראה פרוטוקול מיום 25.11.02, עמ' 67-59, 68-67).

אני סבורה כי לגרסה מוקדמת זו, שנטענה בסמוך יותר למועד ההתרחשות ובטרם נתגלע סכסוך בין הצדדים, יש ליתן משקל רב, שכן:
"הכלל הוא שכאשר מתגלה סתירה בין עדות (קרי: גרסה) 'מוקדמת' שמסר העד לבין עדות 'מאוחרת' – חזקה על העדות המוקדמת שהיא הנכונה, אם כי, כמובן, חזקה זו ניתנת לסתירה; שלעולם כפוף כוחה השלילי של 'סתירה' בהקשר זה להיעדרו של הסבר לקיומה".

(יעקב קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה חלק שלישי 1618 (מהדורה מורחבת ומעודכנת, 2003)).
ד.4. ראיות המבקש:
הראיה המרכזית המתיישבת עם גרסת המבקש הוא תצהיר מיום 7.7.97, חתום על ידי המשיב 2, במסגרתו הצהיר המשיב 2, כדלהלן:
"2. הריני מצהיר בזאת כי מחצית מכל הזכויות הרשומות על שמי במסמך ו/או במוסד כלשהו, בגין זכויותיי בנחלה מס' 73 במשמר השבעה הידועה כחלקה 73 בגוש 6072 ואשר נרכשה מצוקר יחזקאל (להלן: "המקרקעין"), שייכות לשמואל, על כן הבעלות במקרקעין, כמשמעותה בסעיף 2 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, על כל המשתמע מכך שייכות לשמואל.
3. ידוע לי, כי הנני מוותר בזאת על כל זכות ו/או טענה ו/או תביעה כלשהי הקשורות לזכויות במקרקעין, גם אם עפ"י הדין קמה לי זכות כלשהי במקרקעין."

(התצהיר מיום 7.7.97 צורף כנספח ד' להמרצת הפתיחה).

המשיב 2 העיד, כי בתקופה הרלבנטית לתובענה, ביקשו ממנו המבקש והמשיב 1, כי יסייע לחברה שבשליטתם ברכישת הנחלה, מאחר והחברה אינה יכולה לרכוש את הנכס על שמה מכל מיני סיבות הקשורות במינהל מקרקעי ישראל. המשיב 2 הסכים לסייע, מתוך אמונה, כי אביו ודודו לא יעשו דבר שיש בו כדי לפגוע בו. בהתאם לכך, חתם המשיב 2 על מסמכים שונים הקשורים ברכישת הנחלה (ראה סעיפים 5-3, 7 לתצהירו של המשיב 2, אשר ניתן בתמיכה לתגובת המשיבים לעתירה לצו מניעה זמני. כן ראה את חקירתו הנגדית מיום 11.10.05, עמ' 138-136, 152-149, 157-155).

המשיב 2 העיד, כי כעבור מספר חודשים פנה אליו המבקש וביקש שיחתום על מסמך נוסף, כדי שהמבקש "יוכל להיות שקט" שהמשיב 2 לא ימכור את הנחלה וייקח את כספי התמורה לעצמו, או יעשה יד אחת עם המשיב 1 לנישולו של המבקש. המשיב 2 העיד, כי לא התעמק בתכנו של התצהיר וכי חתם עליו מתוך אמונה, שהוא מאשר במסגרתו את העובדה, שאין לו באופן אישי כל זכות בנחלה וכי הזכויות בנחלה שייכות למבקש ולמשיב 1 באמצעות החברה שבשליטתם (ראה סעיפים 11-8 לתצהירו. כן ראה את חקירתו הנגדית מיום 11.10.05, עמ' 139-138, 143-141, 145, 150).

המשיב 2 הבהיר, הן בתצהירו והן בעדותו בפני
, כי הוא ראה במבקש ובמשיב 1 שותפים ולא נתן דעתו לאבחנה שבין בעלי מניות בחברה לבין שותפים בשותפות.

גרסתו של המשיב 2 מהימנה בעיני והיא גם מתיישבת עם מכלול הראיות שהובאו בפני
, כמפורט לעיל.

ממילא, אין בתצהיר האמור כדי לייצר למבקש יש מאיין זכויות בנחלה.

הדברים יפים גם ביחס לתמליל השיחה, אשר נתקיימה בין המבקש והמשיב 2 (תמליל השיחה הוגש וסומן ת/1).

גם בעדותה של אם המבקש אין כדי לסייע למבקש;

מעדות האם עולה, כי היא סייעה ברכישת הנחלה באמצעות מתן כספים, הא ותו לא (ראה את חקירתה הנגדית מיום 18.6.06).

האם לא יכולה הייתה להעיד, מתוך ידיעתה האישית, באשר לשאלה, האם הנחלה נרכשה על ידי החברה או שמא על ידי האחים, בעצמם.

גם ביתר הראיות שהביא המבקש, בהם הסכם להחזרת כספים ומסמך התחשבנות בין המבקש והמשיב 1 (הוגשו וסומנו ת/3 ו- ת/4, בהתאמה), יש כדי להצביע, לכל היותר, על קיומו של חוב של המשיב 1 למבקש, ואולם אין בכך כדי להקנות למבקש זכויות קנייניות בנחלה (ראה, בהקשר זה, את חקירתו של המשיב 1 מיום 11.10.05, עמ' 164-162; חקירתו מיום 15.6.06, עמ' 186-171, 196-194, 215-214).
ה. סיכומם של דברים:
התובענה נדחית.

המבקש ישלם למשיבים, ביחד, את הוצאות המשפט כפי שהוצאו בפועל. סכומים אלה ישאו ריבית כחוק מיום ההוצאה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ישלם המבקש למשיבים, ביחד, שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

הסכום שנקבע כשכ"ט עו"ד ישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום ב' בשבט, תשס"ז (21 בינואר 2007) בלשכתי בהעדר ב"כ הצדדים
ברון צפורה
, שופטת
לפרסום והפצה מיום 24.1.07.








הפ בית משפט מחוזי 318/01 שמואל ליסטר נ' אשר ליסטר ,טל ליסטר (פורסם ב-ֽ 21/01/2007)