פסקי דין על אבי אלמוג | פסקי דין על מלי אלמוג | פסקי דין על חיים שלמה

2814/06 תק     24/01/2007




תק 2814/06 אבי אלמוג, מלי אלמוג נ' חיים שלמה




4


בתי המשפט
בית משפט לתביעות קטנות פ"ת
תק 002814/06


בפני

כב' השופט (בדימוס) שטרסמן גבריאל


24/01/2007


בעניין:
1 . אבי אלמוג
- ת.ז. 051633536
2 . מלי אלמוג
- ת.ז. 053575932




התובעים

נגד


חיים שלמה
– ת.ז. 051295053




הנתבע

פסק דין


1. 1. לָאקִי הלך לעולמו בתחילת אוגוסט 2006. וטרינר הרדים אותו לאחר שלא היה עוד במצב לשוב אי פעם לאיתנו. הכלב הקטן ירד ימים ספורים לפני כן עם גבירתו, התובעת, מדירתה בפתח תקוה, לסיבוב לילי. לָאקִי היה קשור.

2. 2. התובעת והכלב הופתעו בצאתם מתחום החניה של הבית כשראו מולם כלב גולדן רטרייוור, העונה לשם סנוּפּ. סנוּפּ, ממוצא אנגלי, כטענת בעליו הנתבע בתיק זה, תקף את לָאקִי ועד שהגיע אליו בעליו והצליח לשחרר את מלתעות כלבו מאחיזתן בלָאקִי, היה מצבו של זה נואש. במשך ארבעה ימים טיפלו בו בבית החולים הוטרינרי בקרית מטלון עד שרופאו החליט שאין מנוס מהרדמתו לנצח.

3. 3. באישורו בכתב של הוטרינר הד"ר זיו שטיפמן נאמר, כי הכלב התוקף היה גדול, כי נשך את לָאקִי בגבו וכי הבדיקות גילו שפגיעת הנשיכות היתה קשה בחוט השדרה, דבר שגרם לאבדן רפלקסים ברגליים האחוריות. מקץ שלושה ימים הוחלט להמית את לָאקִי.

4. 4. בנו של הנתבע שילם את כל הוצאות הטיפול בכלב.

5. 5. אך התובעים – ובתם, שהיתה עמם בבית המשפט ובכתה כמעט ללא הפוגה – לא הסתפקו באבלם ותבעו פיצוי בגין הסבל הנפשי שעברו – ועודם עוברים – עקב מות הכלב.

6. 6. בכתב התביעה סיפרו ביובש של מסמך משפטי על העובר עליהם מאז מת לָאקִי. אך בבית המשפט נתנו דרור לרגשותיהם. באי אולם הדיונים שמעו בדומיה את מסכת יסורי הנפש שהם ובתם עוברים מאז הלילה המר ההוא. הם סיפרו על האהבה שהשפיעו עליו, על קשרי הלב האמיצים שנרקמו בינו לבינם ובמיוחד לבין בתם הצעירה, הם אמרו ששומר המסך על המחשב שלהם הוא דמותו של לָאקִי וגילו ששמרו את מצבה הקשה בסוד מבתם, שעמדה בעת ההיא לפני מבחנים באוניברסיטה.

7. 7. הנתבע נקט קו משפטי נוקשה. מדובר בתביעה מתחום הרגש, אמר ואין מפצים בשל כך. ובכלל לא הוכח, שכלבו אשם במקרה. הוא אמנם שילם בעבור הטיפול בלָאקִי, אך זאת לפנים משורת הדין והוא ידרוש את כספו בחזרה.

8. 8. מכל מקום בכתב ההגנה, שבו ניסה הנתבע להקים חיץ ולנתק כל קשר סיבתי בין אחריותו למותו של לָאקִי לבין התנהגות כלבו ולבין השאלה אם היו הכלבים קשורים או שלא היו, גם אמר שהסכים לקחת על עצמו את האחריות לצורך פשרה ממונית. בבית המשפט גם תקף הנתבע את גירסתם המשפטית של התובעים בכל הנוגע לטענותיהם בדבר "השפעת מות לָאקִי על נפשם" הם לא הציגו – טען – שום תעודה רפואית להוכחת האמור בכתב התביעה בדבר הטראומה שפקדה אותם, לא לגבי הקשיים להרדם וכיוב'.

9. 9. בכתב ההגנה שלו, שאליו נתלווה שרטוט גראפי של מקום הימצאם של שני הכלבים ושל בעלי הדין בעת האירוע, סיפר הנתבע, כי היה עם חברו ליד הבית וכלבו סנוּפּ יושב לידם. התובעת ולָאקִי הכלב הגיעו למקום. לפתע רץ סנוּפּ לעבר לָאקִי ואז הבחין הנתבע, ששני הכלבים לא היו קשורים. נזכור-נא, שטענת התובעים היא, שהתובעת ירדה עם לָאקִי לסיבוב לילי כשלָאקִי קשר ברצועה. בשלב זה כתב הנתבע בכתב הגנתו, כי כבר אינו בטוח אם כלבו היה קשור או לא היה.

10. 10. מהמשך כתב ההגנה עולה, כי הנתבע יעץ לבנו לא למהר עם התשלום בגין הטיפול בלָאקִי. לדעתו, כך עולה מכתב ההגנה, התפרשה נכונותו לשלם בעבור הטיפול כהודאה בלתי מוצדקת באחריותו למותו של לָאקִי.

11. 11. הנתבע ציין בכתב ההגנה שלו, שבנו וידיד שלו, מר צבי טנצר, היו עדים מקרוב לאירוע. אולם הנתבע לא העלה מן הסתם על דעתו לזמן מי מהם לעדות, למרות שאם גירסתו נכונה, הם היו לבטח מסוגלים – לדבריו – לאמת את גירסתו. בית המשפט רשאי ואף חייב לזקוף עובדה זו לחובתו (ראו, לדוגמה: ע"א 50/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד, 4, 596: "אין צורך להכביר מלים בדבר ההלכה הנוהגת לעניין הימנעות מהבאת עד, הפועלת לחובת בעל הדין שנמנע מזימון העד הדרוש"; וכן ע"א 296/82 ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר פ"ד מ, 3, 303: " הלכה היא כי הימנעות מהבאת עד או מחקירה נגדית לסתירת גרסה עובדתית שהובאה, כמוה כקבלת גרסה עובדתית זו על-ידי הצד שכנגד"; וכן י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1391; ולאחרונה: פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 24.1.2006 בע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' סאטא אטיאס). "הלכה היא, שאי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה, 4, 651; ע"א 455/88 חדד נ' א. דהן חברה לבניין בע"מ, פ"ד נה, 5, 655; מובאים בע"א (תל אביב) 4063/04 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר בע"מ,

פסק דין
מיום 23.11.2006).

12. 12. סעיף 40, הנמצא בסימן ד' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן הפקודה), שכותרתו "רשלנות", קובע בזו הלשון:




"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה:
(1) הנזק נגרם על ידי חיית-בר, או על ידי חיה שאינה חיית-בר אלא שהנתבע ידע, או חזקה עליו שידע, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק;
(2) הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה."

13. 13. עניין לנו בפרשה זו בכלב שהנתבע ידע כי הוא מועד – לבטח כשאינו קשור – לתקוף כלב אחר. הנתבע לא הוכיח לבית המשפט דבר וחצי דבר כדי לשכנעו שלא התרשל בפרשה זו. כאמור לעיל, הוא אף נמנע מלזמן עד שהיה עמו במקום האירוע בעת מעשה.

14. 14. להלן הפליג הנתבע בכתב ההגנה שלו לתחום הפסיכולוגיה ובית המשפט מודה בפה מלא שלא הבין למה כוונתו בקטע הבא:

"כאשר מלי אלמוג
עמדה מול הכלב סנוּפ, היא הסתכלה על הכלב, והעלתה במחשבתה את העימות שנמצא בזכרונה, כך שהיא בעצם היא (כך!) מתגוננת מפני הכלב ובכך היא מעבירה את השידור לכלב וכך גב' מלי אלמוג
בראה את העימות. כאשר העימות מתבצע במחשבתה, היא נכנסה לפחד שהיה בא לפני כן, ובזה ניסתה לברוח מן הפחד וכך בעצם נוצר העימות. בשביל הכלב סנוּפּ, הוא נכנס למערכת הגנה שהיא נראית מבחוץ כמערכת תקיפה. לכך גם אם היה קשור יכול היה לקרוע את הרצועה. בעלי החיים עובדים ברמה של מועיל ומזיק וברגע מלי אלמוג
ניסתה להזיק, הכלב סנוּפּ הגן על עצמו ובזה הזיק לכלב לָאקִי. תמיד תשאל השאלה, אם אדם אומר לאדם תפסיק לחשוב על סוסים, מה עושה האדם ששומע?"

15. 15. עד כאן דברי כתב ההגנה, מלה במלה ובלי פרשנות.

16. 16. יש במסמך ההוא עוד מובאות הראויות למבחן פסיכולוגי אבל בית המשפט מסתפק במובאה זו.

17. 17. נכונותו של הנתבע לקחת על עצמו את האחריות לנזקי התובעים, שבאה לביטוי הן בכתב ההגנה וכן בדבריו בבית המשפט, די היה בהם כדי לשכנע את בית המשפט, שדין התביעה להתקבל וכך הוא פוסק.

18. 18. אשר לטענתו של הנתבע, כי על בית המשפט לדחות את התביעה משום שהיא מתחום הרגש, בית המשפט דוחה טענה זו מכל וכל.

19. 19. ראש הנזק של עגמת נפש, צער וכיוצא באלה טראומות נפשיות, הוכר זה מכבר בבתי המשפט בכל העולם התרבותי. הקשר הנפשי המתהווה בין האדם לבין "ידידו הטוב ביותר" הוא מן המפורסמות. ספרות רבה נכתבה בנושא (ראו, לדוגמה: "מותו של כלב", מאת הסופר הצרפתי אוקטאב מירַבּוֹ; מאמרו מיום 15.3.2006 של רבי מַרְק גֶּלְמַן, בעל טור בשבועון האמריקני "נִיוּזְווִיק", על מות כלבו; על דרכים רפואיות ואחרות לטיפול בנפגעים בנפשם כתוצאה ממותו של כלבם האהוב, אתר האינטרנט http://dogs.about.com/od/griefandloss/p/death_aftercare.htm).

20. 20. אף כי בתי המשפט נוהגים לקמץ במתן פיצוי בראש נזק זה, שלעתים התובעים אותו מפליגים בהיקפו ומגיעים לסכומי עתק, המעידים כי כל שהתובעים חפצים בו הוא ממון לשמו ולא פיצוי בלבד, עגמת הנפש במקרה שבו אנו דנים היא ראש נזק מוצדק בהחלט.

21. 21. סעיף 76 לפקודה קובע בזו הלשון:



"פיצויים אפשר שיינתנו הם בלבד או בנוסף על ציווי או במקומו; אלא שאם
— (1) סבל התובע נזק, יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא
באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת
הנתבע;
(2) (2) סבל התובע נזק ממון, לא יינתנו לו פיצויים בשל הנזק אלא אם
מסר פרטים עליו בכתב התביעה או בצירוף לו."

22. 22. בית המשפט מאמין לכל מלה שהתובעים טענו לגבי הנזק הנפשי שנגרם להם. בית המשפט התרשם בנושא זה מן האמור בכתב התביעה ובמיוחד מהצגת טענותיהם ונימוקיהם בבית המשפט.

23. 23. כאמור, הנושא של נזק נפשי בגין מות כלב הוכר בבתי המשפט (ראו, לאחרונה: ת. ק. 1343/05 (נתניה) חדד נ' ארבע פסק דינה של כב' השופטת קלוגמן מיום 31.10.2005; ת. ק. (אשדוד) 150/04 פודבינסקי נ' גבאי, פסק דינו של כב' השופט ג. דניאל מיום 23.1.2006; ת. ק. (תל אביב) 5226/06 אורפייג ואח' נ' לוי, פסק דינו של כב' השופט חיים טובי מיום 6.9.2006.).

24. 24. בהתחשב בנסיבות האירוע ובהיקף הפיצוי שפסקו בתי המשפט בתביעות הנ"ל, פוסק בית המשפט שעל הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכום של 5,000 ₪.

25. 25. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום 3.8.2006 ועד לתשלום המלא בפועל.

26. 26. כמו כן ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט בסך 600 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב-3.10.2006 ועד לתשלום המלא בפועל.




המזכירות תשלח מיד בדואר רשום את פסק הדין לכל הצדדים לפי כתובותיהם הרשומות בכתבי בי דין.

ניתן היום ה' בשבט תשס"ז, 24 בינואר 2007, בלשכה, בהיעדר הצדדים.

ג. שטרסמן
שופט (בדימוס)

סיגי - ק









תק בית משפט לתביעות קטנות 2814/06 אבי אלמוג, מלי אלמוג נ' חיים שלמה (פורסם ב-ֽ 24/01/2007)