פסקי דין על דמיטרי אלייב

40268/05 פ     10/07/2006




פ 40268/05 מדינת ישראל נ' דמיטרי אלייב




13


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
פ 040268/05


בפני
:
כב' השופט זכריה כספי

תאריך:
10/07/2006


בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד גלי חצב




המאשימה

נ ג ד


דמיטרי אלייב

ע"י ב"כ עו"ד דרור מקרין





הנאשם

גזר – דין
מעשי הנאשם
ביום 17.8.05 בשעות הערב בבת-ים, על רקע תקרית דרכים, עצרו שני המעורבים, הנאשם ונהג אחר, המתלונן, את רכביהם ובמקום התפתח עימות מילולי שלווה קללות הדדיות.
המתלונן יצא מרכבו והתקרב אל רכב הנאשם ואז יצא גם הנאשם מרכבו ובין השניים התפתחה קטטה, במהלכה היכה הנאשם במוט את המתלונן, כ-6 מכות בראשו, בפני
ו ובגופו.
כתוצאה מכך נחבל המתלונן והובהל לבית החולים, שם נזקק לניתוח לצורך קיבוע שבר בלסתו.

לאחר שמיעת עד תביעה אחד, תוקן כתב האישום והנאשם הודה במיוחס לו. על פי הודאתו הורשע בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הנסיבות האישיות
בתסקיר שהוגש אודות הנאשם תוארו קורות חייו.
הנאשם הוא יליד 1958, נשוי בשנית ואב ל- 6 ילדים שעלה ארצה בשנת 1989. בארץ מוצאו, ברית המועצות, סיים לימודי רפואה, אך לא עבד בתחום. בשנת 1992 התגלה במוחו גידול, שהוצא חלקית במהלך ניתוח. מאז איננו מסוגל לעבוד ומתקיים מקצבת נכות של 100% מטעם הביטוח הלאומי ומטופל תרופתית.
בפני
קצינת המבחן הודה במעשיו ולקח עליהם אחריות. הוא הביע את תסכולו מכך, כי הארוע החל בעקבות התנהגות המתלונן והסביר, כי התנהגות תוקפנית איננה מאפיינת אותו. הוא הדגיש כי התנצל בפני
הנפגע והביע חרטה.
בתחילה לא נאות להצעת שירות המבחן לבצע של"צ אך התברר, כי חלה אי-הבנה אצלו, שכן סבר שהמדובר בעבודות שירות, אותן איננו יכול לבצע מחמת מצבו הבריאותי.
לקראת דיון היום זומן שוב לשירות המבחן, אשר גיבש בעבורו, על דעתו, של"צ מתאים, לטיפול באדם עיוור.

טיעוני הצדדים
התובעת עמדה על חומרת מעשהו של הנאשם, שגרם לפגיעה ממשית במתלונן וכן על תופעת האלימות, שפשתה בחברה ויש להילחם בה בכל תוקף. לצורך כך יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהטיל, במקרים כאלה, מאסרים בפועל. על כן עתרה לחייב את הנאשם במאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי וקנס וכן הציעה לפסול את רשיון הנהיגה שלו לתקופה שיחליט עליה בית המשפט.

ב"כ הנאשם עמד על היות מרשו אדם נורמטיבי, שהסתבך במעשה האלימות, שאיננו מאפיין אותו, גם בשל התנהגותו של המתלונן כלפיו. הוא הבהיר, כי במגעים המאוחרים בין השניים, ביקש הנאשם את סליחתו והביע בפני
ו צער וחרטה.
עוד הדגיש את מצבו האישי של הנאשם ובמיוחד את מצבו הבריאותי הקשה על רקע הגידול בראשו, שהביא לנכותו המלאה ולחוסר יכולתו לעבוד.
על פי כל אלה ביקש להמנע משליחתו אל מאחרי סורג ובריח. מאחר ועבודות שירות אינן אקטואליות, הציע לחייבו בשל"צ, מלבד מאסר מותנה, וכן בפיצוי הנפגע. בהקשר זה עמד על קשייו הכלכליים של הנאשם.

הנאשם עצמו הביע צער על מה שקרה והבטיח, כי מעשה כזה לא יישנה. עוד הבהיר, כי הוא איננו עובד מאז שנת 1992, וחי מקצבת הביטוח הלאומי.

שיקולי הענישה
אין ספק, המדובר במעשה מובהק של אלימות קשה למדי, שבגינה נפגע המעורב האחר בתקרית. כמו במקרים אחרים הקורים תדיר, ננקטה האלימות הזו על רקע עניין של מה בכך. ארועים כאלה הם מנת-חלקנו בעת האחרונה, כרעה חולה שפשתה בחברה. האלימות המגונה הזו באה לידי ביטוי בתקריות דרכים, בסכסוכי שכנים ובחילוקי דעות שבין אנשים. לעיתים די במבט אחד או באמירת מילה, כדי להבעיר את האש. והתוצאות, לעיתים קרובות, קשות. לעיתים הן גם פטאליות.
מעשה שכזה, כפי שביצע הנאשם, ראוי לענישה ממשית ומכאיבה של מאסר בפועל. רק עונש כזה יוכל לתרום לנסיונות לביעור התופעה או לצמצום ניכר של מימדיה. כל המרים יד על חברו, צריך שיידע, כי הוא עלול למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח. רק כך תושג ההרתעה הנחוצה. זהו הכלל.

אלא שאינני יכול לעצום את עיני אל מול נסיבות הבריאות של הנאשם גדל-הגוף הזה, חסר עבר פלילי, שהיכה, כך, את המתלונן. גידול בראשו הטיל בו נכות של 100% ומונע ממנו, מזה שנים לעבוד ואף מצריך טיפולים רפואיים. וזה לבד מליקויים אחרים שלקה בהם. לבי לא מלאני למצות עם אדם כזה את הדין.

האם מן ההכרח לחרוש על גבו את התוצאות המוצדקות של האינטרס הציבורי, המחייב, דרך-כלל, ענישה של מאסר בפועל? מסופקני. נראה לי, כי לכלל הזה חריגים ועניינו של הנאשם, בנסיבותיו שלו, מצוי בגדר אותם חריגים, המאפשרים סטייה מן ההלכה. סטייה זו בשל הנסיבות הבריאותיות החריגות, היא בגדר של יוצא מן הכלל, המצביע, ביתר-שאת, על הכלל.

העונש
כפי שציינתי, אמנע משליחתו של הנאשם אל הכלא, מחמת השיקולים שהזכרתי. לא התעלמתי גם מכך שהיה עצור במשך כשבועיים ובהמשך שהה במעצר בית מלא וחלקי במשך חודשים אחדים. עם זאת מצאתי להורות על פיצויו של הנפגע באופן ממשי, על אף הקשיים הכלכליים של הנאשם.

על פי אלה אני גוזר על הנאשם 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה שיש בה יסוד של אלימות.
אני מחייב את הנאשם, כהמלצת שירות המבחן, בשל"צ בהיקף של 150 שעות, שייבצע בפיקוח השירות באגודה למען העיוור בבת-ים. שירות המבחן ישוב ויודיעני בסיום ה-של"צ.
אני מחייב את הנאשם בפיצוי המתלונן בסכום של 12,000 ₪. הפקדון הכספי בסכום של 5,000 ₪ שהופקד לצורך שחרור הנאשם וכן סכום של 4,000 ₪ שהופקד על ידו על חשבון הפיצוי ביום 26.6.06, ייזקפו לצורך פיצוי המתלונן. הסכום הכולל הזה של 9,000 ₪ יועבר על ידי הגזברות אל המתלונן, על פי שמו המלא וכתובתו שיימסרו למזכירות על ידי התביעה.
הסכום הנותר של 3,000 ₪, ישולם על ידי הנאשם בתוך 60 ימים מהיום וגם הוא יועבר אל המתלונן, לאחר שישולם.
איני בטוח אם בנסיבות ענייננו ניתן לפסול את רשיון הנהיגה של הנאשם. בכל מקרה, החלטתי להמנע מכך בשל הצורך שלו להעזר ברכב.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום י"ד בתמוז, תשס"ו (10 ביולי 2006) במעמד הצדדים.
זכריה כספי
, שופט



קלדנית חניתה.













פ בית משפט מחוזי 40268/05 מדינת ישראל נ' דמיטרי אלייב (פורסם ב-ֽ 10/07/2006)