פסקי דין על רפאל בן אברהם מיריאשווילי | פסקי דין על אוריה-מנחם בן מאיר קדוש | פסקי דין על שניאור-זלמן בן יצחק יפרח | פסקי דין על רחל בת באבגן שמש |

40050/05 פ     19/07/2006




פ 40050/05 מדינת ישראל נ' רפאל בן אברהם מיריאשווילי ,אוריה-מנחם בן מאיר קדוש ,שניאור-זלמן בן יצחק יפרח ,רחל בת באבגן שמש




123


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פ 040050/05


בפני
:
כבוד השופט שהם אורי

תאריך:
19.7.2006



בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד אופירה בן עמי


המאשימה

נ ג ד



1. רפאל בן אברהם מיריאשווילי
(נשפט)
2. אוריה-מנחם בן מאיר קדוש
(נשפט)
3. שניאור-זלמן בן יצחק יפרח
(נשפט)
4. רחל בת באבגן שמש

ע"י ב"כ עו"ד אבי איילון





הנאשמים

גזר דין

1. נאשמת 4, רחל שמש (להלן: "הנאשמת"), הורשעה, עפ"י הודאתה, בעבירות שיוחסו לה בכתב אישום מתוקן: קשירת קשר לעוון, שידול לתקיפה ושידול לתקיפה בנסיבות מחמירות (בחבורה).

העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן מלמדות, כי הנאשמת היא אמה של ק.ש., ילידת 3.9.1987. הנאשמת ובני משפחתה הינם בני הדת היהודית ומוגדרים כשומרי מסורת.
נאשמים 1 עד 3, שדינם נגזר בתאריך 12.2.2006, הינם חברים מילדות ואף הם שומרי מסורת. נאשם 3 שירת בתקופה הרלבנטית במסגרת שירותו הסדיר במשמר הגבול.

כנטען בכתב האישום, החלה ק.ש. לנהל מערכת יחסים זוגית, מתחילת שנת 2004 ואילך, עם מ.נ., צעיר מוסלמי, יליד 25.11.1987 (להלן: "המתלונן"). במהלך שנת 2004 התגוררו ק.ש. והמתלונן יחדיו, תקופה של מספר חודשים. החל מחודש ינואר 2005 עברו בני הזוג לדירה שכורה בשכונת התקוה בת"א, ובאותה תקופה נשאה ק.ש. ברחמה את בנו של המתלונן. כתובת הדירה בשכונת התקוה לא היתה ידועה לנאשמת ולבני משפחתה.

מערכת היחסים בין המתלונן לבין הבת, ק.ש., היתה לצנינים בעיני הנאשמת ובעיני בני המשפחה האחרים, ועל כן במהלך כל התקופה בה התפתחה מערכת היחסים בין השניים, פעלו הנאשמת ובני משפחתה בדרכים רבות ושונות על מנת להביא להפסקת הקשר ביניהם, אך לשווא.
במהלך חודש דצמבר 2004, פנתה הנאשמת לערוץ רדיו 2000, וביקשה עזרה בנוגע למערכת היחסים שמנהלת בתה עם צעיר מוסלמי. בעקבות פנייתה זו של הנאשמת ולאחר תיאום עימה, הגיעו, במועד בלתי ידוע בתחילת חודש ינואר 2005, לביתה של הנאשמת, יהודי שומר מסורת בשם עמרם מסיקה (להלן: "עמרם"), ועימו שני אחרים, האחד מוסלמי והשני נוצרי. אותה עת שהתה בדירתה של הנאשמת הבת, ק.ש., והשלושה הסבירו לה כי מערכת היחסים אותה היא מנהלת עם מוסלמי אינה אפשרית ואינה מקובלת. עמרם אף איים על ק.ש. באומרו, כי אין לו בעיה "למחוק" את המתלונן ולהרוס את בית משפחתו, שכן יש לו "גב" וקשרים במשמר הגבול ובמשטרה.
ביום 9.1.2005, בשעות הערב, הגיעו הנאשמת, הבת ק.ש. והמתלונן, לבית החולים איכילוב בת"א, לצורך עריכת בדיקות רפואיות בנוגע להריונה של ק.ש.
הנאשמת הזמינה לבית החולים את עמרם על מנת שזה ירחיק את המתלונן מבתה. עמרם יצא לבית החולים ביחד עם שלושה נוספים, ובהגיעם למקום תקפו הארבעה את המתלונן, בין היתר תוך שימוש בחפץ חד. המתלונן נאבק עימם ובמהלך המאבק, כאשר ק.ש. מנסה לגונן על המתלונן, היא נדקרה בידה.
במועד בלתי ידוע, בתחילת ינואר 2005, קישר עמרם בין הנאשמת לבין נאשם 1, על מנת שהאחרון יסייע בידה ויביא לניתוק הקשר בין ק.ש. לבין המתלונן. עמרם הסביר כי נאשם 1 עוסק "בחילוץ בנות ישראל מצרות". הנאשמת שוחחה עם נאשם 1 בטלפון מספר פעמים והשניים קשרו קשר לפיו יפעל נאשם 1 לניתוק היחסים בין ק.ש. לבין המתלונן "בכל דרך שימצא לנכון".
בשלב מאוחר יותר, שוחחה הנאשמת טלפונית גם עם נאשם 2 וביקשה ממנו לסייע לה בפתרון "הבעיה" שנוצרה עם בתה.
בהמשך, סיפרו נאשמים 1 ו-2 לנאשם 3 אודות המשימה שהוטלה עליהם וביקשו את עצתו, כשוטר מג"ב, כיצד ניתן לאתר את המתלונן אשר, כידוע, החליף את כתובתו.
בסמוך ליום 31.1.2005, קשר נאשם 1 קשר עם נאשמים 2 ו-3 לפעול להרחקת המתלונן מק.ש., וכפי שנטען בכתב האישום "לרבות באמצעות שימוש באלימות, הפחדה, הרחקה או פגיעה פיזית בגופו". במסגרת הקשר ולשם קידומו שכר נאשם 2 רכב מסוג פיאט פונטו. בהסתמך על מידע, לפיו בני הזוג מתגוררים בשכונת התקוה, נסעו נאשמים 1 ו-2, באמצעות הרכב, למקום זה בניסיון לאתר את מקום מגוריהם של ק.ש. והמתלונן, אך ללא הצלחה. באותו ערב, בסמוך לשעה 21:00, הזמינה ק.ש. את הנאשמת לבקרה בדירה ולשם כך מסרה לה, לראשונה, את כתובתה. הנאשמת הגיעה לדירה בסמוך לשעה 22:00, כשהיא מלווה בחברתה, ושהתה במקום במשך כשעה. בסמוך למועד קבלת כתובת הדירה, התקשרה הנאשמת אל נאשם 1 ומסרה לו את הכתובת "וזאת במסגרת הקשר ולשם קידומו".
משנחשפה כתובתם של בני הזוג, אספו נאשמים 1 ו-2 את נאשם 3 ממקום עבודתו, והשלושה נסעו לביתו של נאשם 3, שם לבש האחרון את מדי משמר הגבול שהיו ברשותו ונטל את נשקו האישי, מסוג m-16. בסמוך לשעה 04:00 הגיעו נאשמים 1 עד 3 אל הדירה, כאשר נאשם 3 לבוש במדי משמר הגבול ומחזיק רובה בידיו. נאשם 1 המתין ברכב, ואילו נאשמים 2 ו-3 דפקו בדלת הדירה ולאחר שזו נפתחה, טענו בפני
המתלונן בכזב כי הוא עצור, ודרשו ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה ברמלה. בתחילה סירב המתלונן לדרישה, אך בהמשך נאות לכך ויצא מן הדירה. נאשמים 1 עד 3 הורו למתלונן להכנס לרכב, וזה התיישב במושב האחורי, ליד נאשם 1. הרכב החל בנסיעה ובהגיעו לדרך לה-גארדיה בת"א, כאשר הוא נוסע במהירות של 110 קמ"ש, הבין המתלונן כי אין מדובר בשוטרים אלא במי שנשלח על ידי בני משפחתה של ק.ש. על מנת לפגוע בו. בשלב זה, החליט המתלונן לקפוץ מן הרכב הנוסע מאחר שחשש לחייו מידיהם של הנאשמים. המתלונן פתח את דלת הרכב אך נאשם 1 הצליח לאחוז בו ולמנוע את יציאתו ואילו נאשם 2, אשר נהג ברכב, האט את מהירות הנסיעה. לאחר מאבק ובעוד גופו של המתלונן נחבט בכביש, הצליח הלה להשתחרר מהבגדים שלבש על פלג גופו העליון, נפל מהרכב לכביש, והחל להמלט בריצה. נאשמים 1 ו-3 יצאו מהרכב וניסו לדלוק אחריו, אך משהבחינו כי המתלונן מנסה לעצור כלי רכב שעברו בכביש, הם חזרו לרכב ונמלטו מהמקום.
כתוצאה מאירוע זה נגרמו למתלונן פגיעות בגופו והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים.

בתאריך 3.2.2005, בסמוך לשעה 23:00, הגיעה הנאשמת לדירתם של בני הזוג, כשהיא מלווה באחיה רפאל ויצחק אהרון. זאת, מתוך כוונה כי האחים יסייעו בידה להוציא את ק.ש. מהדירה. אל האחים חברו שניים נוספים: אבי דונאל ורמי דורה. הארבעה בעטו בחוזקה בדלת הדירה ובשלב זה נמלט המתלונן מיציאה אחורית לעבר גג הבניין. משהבחינו בו החלו הארבעה לדלוק אחריו כשבידיהם קרשים ואף השליכו לעברו אבנים. עם זאת, נמנעו הארבעה מלהתקרב אל המתלונן כיוון שזה החזיק בידו סכין לצורך התגוננות. במהלך האירוע נדרשה ק.ש. לעזוב את הדירה אך זו סירבה לארוז את חפציה ולצאת מהמקום. בתגובה לכך, דחף אותה רפאל אהרון ארצה, ואף ניסה לבעוט בבטנה. שניים אחרים ירקו עליה וכינו אותה "זונה". משניסתה ק.ש. לחסום את דרכם של הארבעה אל המתלונן, חנק אותה רמי דורה ואילו רפאל אהרון ניסה, פעם נוספת, לבעוט בבטנה ואף איים כי "יהרוג את הילד המחבל שיש לה בבטן".
בשלב מסויים הגיעו לדירה שוטרים אשר הוזעקו על ידי ק.ש., והפסיקו את המשכו של האירוע.

2. הנאשמת הופנתה אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינה.
מהתסקיר עולה כי מדובר בנאשמת כבת 43, נשואה ואם לארבע בנות, בגילאי 8 עד 23. כיום מתגוררת הנאשמת, ביחד עם בני משפחתה, בבית הוריה בת"א. הנאשמת אינה עובדת מזה כשנתיים, כאשר בעבר ובמשך כ-25 שנים עבדה כמוכרת בחנות שהיתה בבעלותה.
הנאשמת ומשפחתה מנהלים אורח חיים דתי.
במשפחת המוצא של הנאשמת זוג הורים וחמישה ילדים, כאשר הנאשמת הינה השניה בסדר הלידה. האב עבד לאורך שנים ברשות הדואר והאם הינה עקרת בית.
הנאשמת סיימה 12 שנות לימוד בבי"ס דתי לבנות, ללא תעודת בגרות. בגיל 18 היא נישאה לבן זוג המבוגר ממנה בכ-10 שנים. בשל נישואיה ואורח החיים הדתי שהיא מנהלת, היא לא גוייסה לצה"ל.
הנאשמת תיארה קשר זוגי חיובי עם בעלה וכן קשר תקין וקרוב עם הוריה.
לפני כשנתיים נפרץ בית העסק של בעלה ונגנבה ממנו סחורה בערך כספי רב, אשר לא היתה מבוטחת, ומאז נקלעה המשפחה לחובות כלכליים קשים, מהם אינם יכולים להחלץ. בעקבות מצבם הכלכלי הקשה נאלצו בני הזוג לעבור לבית הוריה של הנאשמת.
הנאשמת מתארת את הבת, ק.ש., שהיא השניה בסדר הלידה, כמי שניהלה לאורך שנים, אורח חיים תקין ונורמטיבי שאופיין בשמירת כללי הדת, בלימודים ובעזרה בבית.
היא סיפרה כי כשמלאו לבתה 15 שנה, החל תהליך התדרדרותה שהתבטא בנסיגה בתפקודיה השונים, שינוי בסגנון החיים ואף שימוש בסמים. כתוצאה מכך הושעתה ק.ש. ממערכת החינוך. הבת החלה נוהגת באופן מרדני אשר לא תאם את אורח החיים הדתי והמשפחתי, וההורים התקשו להציב לה גבולות ברורים.
כשנה לאחר מכן, החלה ק.ש. לנהל מערכת יחסים זוגית עם צעיר מוסלמי והנאשמת חוותה חוסר אונים מול מערכת יחסים זו, כאשר לטענתה היתה הבת נתונה לאלימות והתעללות מצד הבחור.
הנאשמת תיארה פניות לרשויות השונות במטרה לסייע לה, אך ללא הועיל. הבת הוסיפה להתדרדר, ברחה מהבית לתקופות ארוכות, ונקלעה להריונות לא מתוכננים בעקבותיהם ביצעה הפלות. הנאשמת טוענת כי מצבה של הבת הצביע על כך שהיא "ילדה בסיכון" ולפיכך היה עליה לפעול על מנת להצילה.
הנאשמת מציינת כי היא מקפידה לשמור על קשר רציף עם בתה, חרף הקשיים הכרוכים בכך ולאחר לידת נכדתה, בנו של המתלונן, מגיעות הבת והנכדה לביקורים תכופים בביתה.
עקב הסתבכותה בתיק זה, אין היא מתערבת יותר ביחסיהם של בני הזוג, הגם שלהערכתה הבת עודנה נתונה לאלימות ולהתעללות מצידו של המתלונן.
הנאשמת מתקשה לקחת אחריות על העבירות המיוחסות לה, והתייחסותה להן הינה "מטשטשת". עם זאת, הביעה הנאשמת נכונות להשתלב בתהליך טיפולי לצורך "בדיקה והסתכלות פנימית אודות תפקודה ההורי וקשייה".
לפיכך, ממליץ שירות המבחן להעמיד הנאשמת תחת פיקוח השירות למשך שנה.
אשר לשאלה אם יש להרשיע הנאשמת בעבירות המיוחסות לה, הרי ששירות המבחן נמנע מהמלצה בהקשר זה. כמו כן, סבור שירות המבחן כי אין מקום להמליץ על ענישה בדרך של שרות לתועלת הציבור (של"צ).

3. בפני
בית המשפט הוצג הסדר טיעון, לפיו עמדת התביעה תהא להשית על הנאשמת עונש מאסר בפועל, אשר יכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, אם תמצא הנאשמת מתאימה לכך. כמו כן, תעתור התביעה לעונש של מאסר על-תנאי וקנס.
בהתאם להסדר, יהיה רשאי הסנגור לבקש מביהמ"ש לבטל את הרשעתה של הנאשמת ולעתור לכל עונש אשר ימצא לנכון.
יצויין, כי בפתח הדיון הודיע עו"ד אבי איילון
, ב"כ הנאשמת, שאין הוא מבקש לבטל את הרשעתה של הנאשמת, בשים לב לעובדה כי אין בפי שירות המבחן המלצה להמנע מהרשעה.

התובעת, עו"ד אופירה בן עמי
, ציינה כי אין לנאשמת הרשעות קודמות. עם זאת, יש מקום להעתר לבקשת התביעה ולגזור עליה עונש מאסר בפועל, שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות. חרף האמור בהסכם להסדר טיעון, אשר הוצג בפני
ביהמ"ש, מבקשת התביעה להטיל על הנאשמת התחייבות להמנע מעבירה במקום לחייבה בתשלום קנס.
התובעת טוענת כי אין ניתן לנתק את מעשיה של הנאשמת ממעשיהם של יתר הנאשמים, אשר נשפטו לעונשי מאסר ממשיים. היא עצמה לא נהגה באלימות, אך ניתן לראותה כרוח החיה מאחורי מעשיהם האלימים של האחרים.
התובעת הצביעה על האירועים המתוארים בכתב האישום, אשר הלכו והסלימו, והכל מתוך מגמה לסיים את מערכת היחסים שנרקמה בין בתה לבין המתלונן. אירועים אלו לוו באלימות קשה, אשר הגיעה לשיא בחטיפתו של המתלונן מביתו בשכונת התקוה, דבר שגרם לפציעתו. הנאשמת נעזרה בגורמים אלימים שונים על מנת לממש את רצונה להפריד בין בתה לבין המתלונן.
התובעת הוסיפה וטענה, כי עולה מתסקיר שירות המבחן שגישתה של הנאשמת הינה "מטשטשת" ביחס לעבירות, והיא אינה מקבלת אחריות מלאה על מעשיה. בנסיבות אלה, סבורה התובעת כי יש מקום לגזור על הנאשמת עונש מאסר לריצוי בפועל, אשר ניתן יהיה לרצותו בדרך של עבודות שירות. כמו כן, מבקשת התובעת להטיל על הנאשמת מאסר על-תנאי וכן התחייבות להמנע מעבירה.

ב"כ הנאשמת, עו"ד אבי איילון
, טען בפתח דבריו כי אין כל ממש בדברי התובעת, לפיהם הנאשמת היא הרוח החיה בפרשה זו.
בראש ובראשונה, טען הסנגור כי הנאשמת לא ידעה, כלל ועיקר, על התכנית לחטוף את המתלונן ואף לא יכלה לדעת כי זו כוונתם של הנאשמים 1 עד 3.
לגישת הסנגור, ניתן לייחס לנאשמת הלך נפש של קלות דעת לגבי מימושם של האירועים האלימים, שזה המדרג הנמוך ביותר של המחשבה הפלילית. הנאשמת ביקשה עזרה, לאחר שהמשפחה כולה נקלעה למצוקה בשל התנהגותה וקשריה של הבת, ומתוך ידיעה ברורה כי מדובר במתלונן אלים המתעלל בבתה. כאמור, לא העלתה הנאשמת על דעתה כי השליחים יפגעו, בדרך של אלימות, במתלונן.
הסנגור סבור כי כל אדם בר-דעת היה מבקש סיוע ועזרה בנסיבות שנוצרו, גם אם אין לקבל פתרון בכל מחיר של הבעיה.
הסנגור הפנה לתסקיר שירות המבחן, בו ניתן הסבר לדרך התנהלותה של הנאשמת. הנאשמת אינה בקיאה ברזי המשפט, ולכן היא נתפסה בעיני שירות המבחן כמטשטשת את מעשיה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי הנאשמת עצמה לא עשתה כל שימוש באלימות ולא ביצעה מעשים פוזיטיביים, ולכן אין היא יורדת לפשר אחריותה לפעילותם האלימה של האחרים.
הנאשמת פעלה מתוך מצוקה קשה ביותר, ומתוך דאגה כנה לבתה. אין מדובר בנאשמת בעלת דפוסים עברייניים, ובנסיבות העניין ניתן להבין את התנהגותה, גם אם לא להצדיק את מעשיה.
משפחת הנאשמת נקלעה למצב כלכלי קשה ביותר והיא חייבת מאות אלפי שקלים, ומאוימת במאסר על ידי לשכת ההוצאה לפועל.
הנאשמת היתה עצורה במשך 6 ימים בפרשה זו, בגין שקריו של המתלונן, אשר טען כי היא נסעה ברכב בו נחטף.
בנסיבות אלה, סבור הסנגור, כי ניתן להסתפק בעונש מאסר על-תנאי, ושלא להשית על הנאשמת מאסר בפועל, גם אם בדרך של עבודות שירות.
לגישת הסנגור, יש להתמיד בהליך השיקומי, ולעניין זה אין התנגדות להמשך פיקוח מטעם שירות המבחן.

הנאשמת, בדברה האחרון, הביעה צער על שקרה, וביקשה את התחשבותו של ביהמ"ש.

4. העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן, בהן הודתה הנאשמת, מלמדות על רצונה חסר הפשרות להפריד בין בתה לבין המתלונן, שהינו צעיר מוסלמי, המבוגר אך במעט מהבת.
ניתן להבין למצוקתה של הנאשמת, שהיא ובני משפחתה ניהלו ומנהלים אורח חיים דתי, אשר נאלצה להתמודד עם מערכת יחסים בעייתית וקשה זו, שנרקמה בין בתה לבין המתלונן.
ואולם, הנאשמת בחרה להשיג את מבוקשה באמצעים בלתי-כשרים ובלתי מקובלים, בכך שפנתה לגורמים שונים על מנת שאלה יפעלו לניתוק היחסים בין בני הזוג, בכל דרך אפשרית.
אין ממש בטיעונו של הסנגור לפיו לא ידעה הנאשמת, ואף לא יכלה לדעת, כי יעשה שימוש באלימות מסוגים שונים על מנת להגיע אל המטרה המקווה, ונראה כי יש בכך לא יותר מאשר היתממות גרידא.
בכתב האישום תוארו קשריה של הנאשמת עם גורמים שפעלו בשלושה מעגלים שונים, ובכולם ננקטה אלימות כלפי המתלונן ואף כלפי בתה. לכל היותר ניתן לומר, כי הנאשמת טמנה את ראשה בחול, מבלי שרצתה לדעת, באמת ובתמים, באלו אמצעים יעשה שימוש על ידי האחרים, על מנת להביא לניתוק הקשרים בין בני הזוג.
אפשר, כי הנאשמת לא ידעה, באורח פוזיטיבי, כי נאשמים 1 עד 3 מתכוונים לבצע מעשה של חטיפה, שבסיומו יאלץ המתלונן לחלץ עצמו מרכב החוטפים, תוך פציעתו וסיכון ממשי לחייו. ואולם, גם אם התכנית המוגדרת והמדוייקת לא היתה בידיעתה של הנאשמת, הרי שלא היה כל קושי לשער כי חבורת הנאשמים 1 עד 3 לא תפעל כלפי המתלונן בדרכי נועם, מתוך נסיון לדבר על ליבו.

אכן, מצבה האישי והמשפחתי של הנאשמת אינו מן הקלים והיא אף נקלעה לקשיים כלכליים קשים ביותר. בכך, אין, לטעמי, כדי לחלצה מעונש ממשי אשר יתן ביטוי לחומרת מעשיה ויעביר מסר ברור וחד-משמעי כי גם בנסיבות ובמצבים קשים, אל לו לאדם ליטול את החוק לידיו. דומני, כי חסד עשתה התביעה עם הנאשמת בעתירתה המקלה לעונש, בשים לב לחומרת העבירה ולרמה העונשית אשר נקבעה בעניינם של יתר הנאשמים. אכן, לא הנאשמת היא שעשתה שימוש באלימות, אך כאמור היא פעלה מאחורי הקלעים, והאחרים הם שביצעו את כל הדרוש מבחינתה, על מנת להביא לסיום הקשר בין בתה לבין המתלונן.

בנסיבות אלה, אינני רואה לקבל את עתירתו של הסנגור ולהסתפק בעונש מאסר על-תנאי, ויש מקום, כאמור, להשית על הנאשמת עונש הולם.

לאור האמור, הנני גוזר על הנאשמת 17 חודשי מאסר, מהם יהיו 5 חודשים לריצוי בפועל, בדרך של עבודות שירות, אם תמצא מתאימה לביצוע עבודות מעין אלה, והיתרה על-תנאי ל-3 שנים לבל תעבור אחת העבירות בהן הורשעה בתיק זה, או כל עבירת אלימות שהיא פשע.
בנוסף, תחתום הנאשמת על התחייבות בסך 5,000 ₪, שתוקפה לשנתיים מהיום, לבל תעבור אחת העבירות בהן הורשעה בתיק זה או כל עבירת אלימות שהיא פשע.

ניתן צו בעניינה של הנאשמת לפיקוח שירות המבחן למשך שנה אחת מהיום.

הנאשמת מופנית אל הממונה על עבודות השירות בשב"ס, לצורך בחינת התאמתה לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

כתובת הנאשמת: רח' לסטר 19, ת"א (ת.ד. 62054, ת"א)
טלפון: 4497072-052; 2585830-053 (טלפון של בעלה של הנאשמת)

חוות דעתו של הממונה תועבר אל כבוד השופט כספי, ואם תמצא הנאשמת מתאימה לביצוע עבודות שירות, יושלם ההליך באולמו של כב' השופט כספי ביום 1.8.2006, שעה 08:30.
המזכירות תעביר העתק חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות לידי ב"כ המאשימה ולידי ב"כ הנאשמת, טרם הדיון אשר נקבע, כאמור, ליום 1.8.2006.
על הצדדים להתייצב לדיון במועד זה, אלא אם יסתבר כי אין הנאשמת מתאימה לריצוי עונש מאסר, בדרך של עבודות שירות.
במקרה זה, מוזמנים הצדדים להמשך הדיון בפני
י, לשם בחינת חלופות עונשיות אחרות ליום 2.11.2006, שעה 08:30.

העתק גזר הדין יועבר אל שירות המבחן למבוגרים ואל הממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ג בתמוז, תשס"ו (19 ביולי 2006) במעמד הצדדים.

שהם אורי
, שופט









פ בית משפט מחוזי 40050/05 מדינת ישראל נ' רפאל בן אברהם מיריאשווילי ,אוריה-מנחם בן מאיר קדוש ,שניאור-זלמן בן יצחק יפרח ,רחל בת באבגן שמש (פורסם ב-ֽ 19/07/2006)