פסקי דין על דאוד פרג' | פסקי דין על ארז שמשון | פסקי דין על אליהו חברה לביטוח |

7567/02 א     28/01/2007




א 7567/02 דאוד פרג' נ' ארז שמשון, אליהו חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 007567/02
בית משפט השלום בירושלים
28/01/2007
לפני כב' השופט דוד מינץ
דאוד פרג'

בעניין:
התובע
ע"י ב"כ עו"ד ו' דכוור
נ ג ד
1. ארז שמשון

2. אליהו חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים
ע"י ב"כ עו"ד א' יחיאלי

פסק דין
התובע יליד 1943, תושב בית לחם, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.5.02. עובר לתאונה עבד בבניין, בכוחלה ובטיח, ולטענתו הרוויח סך של כ-4,000 ₪ לחודש. הוא נפגע בצד ימין של גופו ובראשו והוא שוחרר מבית החולים לביתו עוד באותו היום. לאחר 17 יום ממועד התאונה, אושפז בשנית ועבר ניתוח בראשו. לטענתו הוא סובל מכאבים ומסחרחורות ומהלך כיום רק בעזרת מקל. בעקבות התאונה חדל לעבוד.

פרופ' י' ורדי, מומחה בתחום הנוירולוגיה, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט להעריך את מצבו הרפואי של התובע, קבע בחוות דעתו כי התובע לוקה ב-10% נכות. בד בבד הוא קבע כי אין בנכות נוירולוגית זו כדי להוות הסבר לחוסר תפקודו של התובע. לפרופ' ורדי נשלחו שתי סדרות של שאלות הבהרה על ידי ב"כ התובע והוא השיב עליהן ביום 1.4.06 וביום 4.6.06. בתשובותיו הוא עמד איתן בדעתו כי מצבו הרפואי של התובע אינו מצדיק הינזרותו מעבודה והוא אינו סובל, כסברת ב"כ התובע, מאפילפסיה.

התובע מסר תצהיר עדות ראשית, בו חזר על הטענות דלעיל, ועליו נחקר בבית המשפט. גם פרופ' ורדי נתבקש להיחקר בבית המשפט על חוות דעתו.

בחקירת התובע (עמודים 9-11 לפרוטוקול) עלה כי כיום הוא אינו עובד מאחר ו"יש לו נכות ביד ... וכרישים במוח... והרגל אינה זזה". עוד לטענתו, עובר לתאונה היה עובד מידי יום ביומו. אם היה לו אישור כניסה לישראל הוא היה עובד בישראל, ובמידה ולא, היה מוצא עבודה "אצל הערבים". באשר להשתכרותו טען כי שעה שעבד בישראל, בשכונת עין כרם, הרוויח יותר מ-4,000 ₪ לחודש, וכשעבד "אצל הערבים" קיבל פחות מ- 4,000 ₪. הוא הודה כי למרות שבעבר הצליח להיכנס לישראל, כיום הדבר כמעט ובלתי אפשרי.

בחקירת פרופ' ורדי עלו הממצאים הבאים: א) למרות שהוא עמד על הממצאים שבחוות דעתו המקורית, שהתובע יכול להמשיך בעיסוקו הקודם כטייח, הוא טען כי אין לאפשר לו לעלות על פיגומים מפני החשש שייפול מחמת התקפי הסחרחורות שהוא לוקה בהם (עמ' 21 לפרוטוקול). ב) בגין אובדן התחושה בכף יד שמאל יש להוסיף לתובע עוד 5% נכות (עמ' 27 לפרוטוקול). ג) אין התובע לוקה בנכות נוספת בגין הפגיעה בצווארו (עמ' 27 לפרוטוקול). ד) למרות שהוא לא העניק לתובע נכות בגין חורי הקידוח שבראשו לפי תקנה 36.1 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), הוא אישר כי יש לתובע חורים בעצמות הגולגולת שגודלם עד שלושה סנטימטרים רבועים, כהגדרתם בתקנה 36.2 לתקנות, המעניקה 5% נכות בגינם (עמ' 29 לפרוטוקול).

מתוך חומר הראיות האמור, ביקש ב"כ התובע שישולם לתובע פיצויים על בסיס ההנחות הבאות: שהוא לוקה ב- 19% נכות (10% על פי חוות הדעת המקורית + 5% בגין אי התחושה ביד + 5% בגין החורים בגולגולת); שהוא אינו מסוגל לשוב לעבודה; שערב פגיעתו בתאונה השתכר 4,000 ₪ לחודש; ושגיל פרישתו לולי התאונה היה גיל 70. מנגד, ב"כ הנתבעת טען את הטענות הבאות: התובע לא נמצא אמין בגרסתו; אין לתובע בעיה לעלות על סולם או על פיגום; בסיס השכר של פועל מהשטחים הוא לכל היותר 2,000 ₪ לחודש; התובע לא הביא ראיה כלשהי באשר להשתכרותו ולכן יש לשלול את עדותו; מחסור תעסוקתי חמור וחוסר יכולתו של התובע להיכנס לישראל הם אלו שהניעו אותו מלעזוב את עבודתו ולא התאונה; והתובע היה פורש ממילא מעבודתו בגיל 60 גם לולי התאונה.

פשיטא בעיני, כי לאור עדותו של פרופ' ורדי אשר אישר כאמור, שהתובע אינו יכול לעלות עוד על סולם או על פיגום, הוא אינו יכול לעבוד עוד במקצועו משחר ימיו כטייח וככוחלאי. חלק אינטגרלי של עבודתו של טייח וכוחלאי הוא לעלות על פיגומים וסולמות. אין גם מקום לדרוש מהתובע לבצע הסבה מקצועית רצינית בגילו. גם כך קיימת מצוקה תעסוקתית חמורה בשטחים, וככל הנראה אדם בגילו של התובע (כיום כבן 64) לא ימצא מקום עבודה אחר המתאים לקישוריו דעבר, מקום שבו, כאמור, כיום, הוא אינו מסוגל עוד לשוב לעבודתו הקודמת. עם זאת, אין זה אומר שהתובע זכאי לקבל פיצויים על בסיס ההנחה שהוא לוקה ב-100% נכות, שכן חוסר יכולתו לשוב לעבודתו נבע ונובע בין היתר בעקבות השעות הקשות העוברות על המשק הפליסטינאי וחוסר יכולתם להיכנס לישראל. כמו כן, חרף מגבלותיו של התובע, הוא אינו שבר כלי, וההנחה היא כי הוא יכול למצוא עבודה כלשהי ולו כזו שתניב לו מחצית משכרו דעבר. לכן אני מעריך את אובדנו של התובע ב-50%.

צודק ב"כ התובע גם בהערכת מצבו הרפואי של התובע. יש להעניק לו עוד 5% בגין הפגיעה בידו ועוד 5% בגין החורים הגולגולת. תקנה 36.1 לתקנות עוסקת בליקוי בצורת הגולגולת שאין בו הפרעות אובייקטיביות, דבר שאינו רלוונטי לעניינינו. לעומת זאת תקנה 36.2 עוסקת בחורים בעצמות הגולגולת והואיל והחורים במקרה זה בגולגולתו של התובע הם עד שלושה סנטימטרים רבועים, הם עונים לתנאי התקנה ויש להעניק לו עוד 5% בגינם. תשובתו של המומחה כאילו אין להיעזר בתקנה 36.2 לתקנות בגלל שהחורים קטנים, לא עומדת במבחן הביקורת, ולו בגלל שהוא נעזר מלכתחילה בתקנה לא מתאימה לקביעת דרגת הנכות. לכן נכותו המצטברת של התובע עומדת על 18.8%.

לעומת זאת, בעניין גובה השתכרותו של התובע, תמים דעים אני עם ב"כ הנתבעת שהתובע לא הביא ראיה כלשהי להוכחת גובה השתכרותו וזאת למרות שנקב בתצהירו בשמותיהם של אנשים בישראל שעבד אצלם. ברם, אנשים אלו לא הובאו לעדות. בנסיבות אלו, למרות שאני מאמין לו כי עובר לתאונה עבד באופן די שוטף, ההנחה הסבירה וההוגנת לשני הצדדים היא כי השתכר השתכרות ממוצעת בלבד.

בעניין השכר הממוצע בשטחים לא קיימת הסכמה, אך הכל מסכימים כי היא אינה מגעת אפילו הקירוב לשכר הממוצע בישראל או לזו של פועל כפיים בישראל. לכן נראה לי לאמץ את גישתו של בית המשפט בעניין ת"א (מחוזי י-ם) 1547/98 ג'מאל לואי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו (פס"ד מיום 22.3.06) אשר קבע את השכר בסך 2,000 ₪ באומרו כי גם שכר זה הוא על הצד הגבוה ("תוך ציפייה זהירה לעתיד" וראה שם דיון נרחב בעניין השכר הממוצע בשטחים). כמו כן, אין לצאת מנקודת ההנחה שהתובע היה ממשיך לעבוד עד גיל 70. יש להניח כי היה ממשיך לעבוד כאחיו בישראל עד גיל 67 בלבד.

לאמור, אובדנו של התובע מגיע לעבר ולעתיד לסך 1,000 ₪ לחודש, החל מיום התאונה ועד הגעתו לגיל 67.

בשים לב לכל האמור יש לאמוד את הפיצויים המגיעים לתובע באופן הבא:

אובדן שכר בעבר - מיום התאונה ועד היום חלפו 56 חודשים ולכן מגיע לתובע סך של 1,000 ₪ לחודש בגין אותה תקופה, לאמור סך של 56,000 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (מאמצע התקופה ובמעוגל) מגיע היום לכדי 63,000 ₪.

אודן שכר לעתיד - התובע כיום כבן 64 ונותרו לו 3 שנות עבודה. לכן בחישוב אריתמטי מגיע לו סך של 34,386 ₪ (1,000 ₪ x מקדם היוון של 34.3864).

כאב וסבל - התובע היה בגיל 59 בעת התאונה והוא לוקה ב- 18.8% נכות. כמו כן הוא אושפז במשך 18 יום. יש לחשב אפוא, את סכום הפיצויים בראש נזק זה לפי התקנות על פי הפרמטרים שפורטו בתוספת ריבית מיום התאונה.

עזרת הזולת בעבר - עבור התקופה בה שהה התובע באשפוז מלא ועבור התקופה הסמוכה לה, אני פוסק לו סכום גלובאלי בסך 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות - ב"כ התובע ביקש בתחשיבי הנזק שהגיש שייפסקו לתובע בראש נזק זה סך של 4,000 ₪ (3,000 ₪ לעבר ו- 1,000 ₪ לעתיד) ואילו ב"כ הנתבעת העריך הוצאות אלו בסך 1,000 ₪. אלך בשביל הזהב ואני פוסק לו אפוא, סך של 2,500 ₪ בראש נזק זה.

מסכום הפיצויים יש לנכות כל סכום שהתובע קיבל כתשלום תכוף בתוספת הפרשי הצמדה.

בנוסף על האמור, הנתבעת תישא בהוצאות התובע וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום הפיצויים.

ניתן היום ט' בשבט, תשס"ז (28 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט








א בית משפט שלום 7567/02 דאוד פרג' נ' ארז שמשון, אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/01/2007)