פסקי דין על ברוך ניסני | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות סניף השופטים | פסקי דין על רשם המקרקעין חיפה - לשכת רישום המקרקעין |

11206/03 א     29/01/2007




א 11206/03 ברוך ניסני נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ סניף השופטים, רשם המקרקעין חיפה - לשכת רישום המקרקעין




1
בתי המשפט

א 011206/03
בית משפט השלום חיפה
29/01/2007
תאריך:
כב' השופט יעקב וגנר

בפני
:

ברוך ניסני

בעניין:
התובע
גולדנברג עידן

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 .בנק לאומי למשכנתאות בע"מ סניף השופטים

2.רשם המקרקעין חיפה - לשכת רישום המקרקעין
הנתבעים
פינקלשטיין שי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבע 1 (להלן: "הבנק") תביעה למתן צו עשה וכן לפיצויים עקב נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב מעשים ומחדלים מצד הבנק כלפיו. סכום התביעה שהוגש הוגבל, מטעמי אגרה, לסך של 70,000 ₪.

2. הנתבע כפר בטענותיו העובדתיות של התובע ובאחריות כלשהי לנזק כלשהו וטען כי לא הוכחה ע"י התובע כל עילה כלפיו. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק אשר נגרם לתובע, לטענתו, עקב סירוב הבנק לבצע פעולה של מחיקת הערת אזהרה ישנה ורישום הערה חדשה, בלשכת רישום המקרקעין כפי שיובהר להלן.

העובדות:
3. התובע היה נשוי לגב' מירב שבירו (להלן: "גב' ניסני") ובעת נישואיהם קיבלו השניים הלוואה מנתבע 1 לרכישת דירה ברח' תמרי 2/5 בקרית מוצקין (להלן: "הדירה"). בהתאם לתנאי ההלוואה שניתנה על סך 200,000 ₪ ביום 26.7.93 (להלן: "ההלוואה"), וכבטוחה להחזרה, נרשם משכון לטובת הבנק על כל זכויותיהם החוזיות של בני הזוג בדירה. מאחר ובמועד ההלוואה הדירה שנרכשה הייתה רשומה במשרדי החברה הקבלנית חברת גב - ים לקרקעות בע"מ (להלן: "החברה הקבלנית"), ניתנה התחייבות לרישום משכנתא מדרגה ראשונה לטובת הבנק.
על פי כתב ההתחייבות ומכוחו, נרשמה ביום 2.8.93 הערת אזהרה לטובת הבנק על כל זכויות הלווים בדירה עד לסך של 200,000 ₪ שמספרה 007940/3159 בתנאי שטר מקורי: 25523/1993/0004. לאחר מכן, בעקבות פרצלציה, שונה מס' החלקה והערת האזהרה הרשומה על זכויות לטובת הבנק, כמו גם יתר הערות האזהרה הרשומות על החלקה, נרשמו בנסח הטאבו נכון למועד הקבוע לעניין זה, קרי 4.3.02.

4. בני הזוג שהיו הבעלים של הדירה בחלקים שווים בינהם, התגרשו ביום 25.7.99 עפ"י הסכם הגירושין שנערך ביום 30.6.99 (להלן: "הסכם הגירושין"). במהלך חודש נובמבר 1999 פנה התובע לבנק בבקשה להסבת הזכויות והחיובים בגין ההלוואה הקיימת, הלווים שניהם לשמו של התובע בלבד. הבנק היה מוכן להעתר לבקשה ובלבד שזכויותיו לפי הערת האזהרה הראשונית שנרשמה לא יפגעו. ביום 25.11.99 נחתם ע"י הלווים חוזה המחאת חיובים (להלן: "חוזה המחאת חיובים") , אשר על פיו המחתה גב' ניסני את חלקה בזכויות בדירה, כמו גם את כל התחייבויותיה כלפי הבנק בגין ההלוואה, לתובע.

דא עקה, משביקש התובע כשהוא מצוייד באישורי הבנק להסכמתו לשינוי הערת האזהרה באופן ששמה של הגב' ניסני ימחק מההערה המקורית וישאר התובע לבד, סירבה לשכת רישום המקרקעין להיעתר לשינוי זה ונטען כי יש למחוק את ההערה הישנה ולרשום הערה חדשה. לכך לא הסכים הבנק בחששו כי זכויותיו מבחינת דיני קדימה בתחרות בין נושים עשויה להפגע.
הבנק לטענתו נהג מלפנים משורת הדין ונעתר לבקשת התובע להמחאת חיובים בהלוואה, למרות פיגורים בתשלומים שבגינם נפתח תיק הוצאה לפועל, אולם, כך טען, אין בהסכמה זו כדי לגרוע מזכיותיו של הבנק. לפיכך עמדתו של הבנק שנתן את הסכמתו להעברת הזכויות בנכס על שם התובע בלבד, בכפוף לתנאי הערת האזהרה הרשומה לטובתו, כדין היא ומוצדקת.
ואומנם לאחר החתימה על המחאת החיובים אליו אתייחס בהמשך, הבנק הוציא ביום 20.12.99 ושוב ביום 23.5.00 אישורים מתאימים ללשכת רישום המקרקעין שכותרתם "העברת זכויות" אולם כאמור לא עלה בידי התובע למלא התחייבותו כלפי הגב' ניסני עקב הדרישה הפורמאלית הנ"ל מצד לשכת רישום המקרקעין, לה סירב הבנק..

טענות התובע:
5. לטענת התובע, הבנק הסכים לרשום אותו כחייב בלעדי לחוב המשכנתא והוא אכן המשיך ופרע את חוב המשכנתא כסדרו. עם זאת, הבנק סירב למחוק את הערת האזהרה אשר רשומה על שם התובע וגב' ניסני. מאחר והערת האזהרה לא נמחקה, לא ניתן לבצע את העברת רישום הדירה על שם התובע. ללא שניתן לבצע את הרישום, נותרה גב' ניסני רשומה בנסח הטאבו. רישום זה משמעותו שגב' ניסני לא זכאית לקבל הטבות בלקיחת משכנתא אחרת בתנאי הזכאות של משרד השיכון, ושהתובע למעשה מפר את הסכם הגירושין. אין לקבל את סירוב למחוק את הערת האזהרה ולרשום אחרת במקומה בטענה כי הערה זו מאוחרת בזמן לזכויות אחרות על הדירה, ובכך הייתה נפגמת הבטוחה שבידיו, מכיוון שאין לה בסיס שכן במועד הרלוונטי ועד ימים אלה כלל לא היו שעבודים או רישומים מאוחרים יותר אשר היו עשויים לפגוע בזכותו של הבנק. לטענתו לאור סירובו של הבנק למחוק את הערת האזהרה ולרשום אחרת במקומה, נגרמו לו נזקים משמעותיים. הגב' ניסני הגישה ביום 3.7.00 כתב תביעה כנגד התובע בבית המשפט לענייני משפחה. בכתב התביעה טענה גב' ניסני כי התובע הפר את ההסכם ולא העביר את זכויותיה בדירה על שמו. ביולי 2002 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי התובע אכן נמצא בהפרה של החובות מכח הסכם הגירושין אל מול גב' ניסני, וחייב את התובע בתשלום סכומים שונים. לטענת התובע, הבנק היה מודע להגשת התביעה שכן מידע זה הועבר לידיעתו במכתבים שונים שכתב לבנק. הבנק, כך נטען נהג באופן בלתי סביר בעליל, כאשר הוא מודע היטב לנזקים שעלולים להיגרם וכן לאלו שכבר נגרמו לתובע. לפיכך הוא סבור כי יש לראות בהתנהגותו של הבנק התנהגות רשלנית אשר מקימה גם עילה של גרם הפרת חוזה. הבנק ניצל שלא בתום לב את כוחו החוזי אל מול התובע וכן הפר את סעיף 2(ב) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), בכך שהעמיד תנאים בלתי סבירים למתן שירות ללקוח. בנוסף, התובע סבור כי הבנק הציג מצג מטעה בניגוד לסעיף 3 לחוק הבנקאות, כאילו קיים סיכון לבנק במחיקת הערת האזהרה ורישומה מחדש. בנוסף, טען התובע כי אף אחד מהאנשים אשר טיפלו בבנק בעניינו, לא הובאו לעדות ע"י הבנק. לטענתו הבנק הביא שלושה עדים אשר אין להם נגיעה לעניין, כמו גם סיפק ראיות לא רלוונטיות אשר לא מבהירות את העובדות הנדרשות להכרעה.

טענות הבנק:
6. לטענת הבנק, אין לו כל חובה להסכים להסבת חיובים בהלוואה ואין בסיס אפשרי לחייב אותו לכך או כל דבר בהקשר לכך. הבנק נהג מלפנים משורת הדין ונעתר לבקשת התובע להמחאת חיובים בהלוואה, למרות פיגורים בתשלומים שבגינם נפתח תיק הוצאה לפועל, אולם אין בהסכמה זו כדי לגרוע מזכיותיו של הבנק. לפיכך עמדתו של הבנק שנתן את הסכמתו להעברת הזכויות בנכס על שם התובע בלבד, בכפוף לתנאי הערת האזהרה הרשומה לטובתו, כדין היא ומוצדקת. לאחר החתימה על חוזה המחאת החיובים הבנק הוציא ביום 20.12.99 ושוב ביום 23.5.00 אישורים מתאימים ללשכת רישום המקרקעין שכותרתם "העברת זכויות". במשך התקופה שבין אוגוסט 2000 עד אוקטובר 2002, פנה התובע לבנק בקשר להעברת זכויות בלשכת רישום המקרקעין, אולם פניותיו היו מקוטעות, ככל שנעשו, כשהוא עצמו זונח את דרישותיו מעת לעת ונמנע מלטפל בעניין כסדרו ושעה שהוא דורש מהבנק דרישות חסרות בסיס בין השאר, להמציא שטרי משכנתא מתוקנים או להמציא כתב התחייבות חדש לחתימת החברה הקבלנית בנוסח שיהיה מקובל עליה. ביום 21.1.02 שב והוציא הבנק אישור ללשכת רישום המקרקעין שכותרתו "העברה בכפוף להערת אזהרה" לפיו אישר, כי רשומה לזכותו הערת אזהרה על הדירה והסכים להעברת זכויות הלווה על שם התובע בכפוף לתנאי הערת האזהרה הרשומה לזכות הבנק. בשלב זה, לטענת הבנק, העלה התובע בפני
ו, לראשונה, טענה לפיה לשכת רישום המקרקעין בחיפה מסרבת לכאורה לבטל את חלקה של גב' ניסני בזכויות נשוא הערת האזהרה, ודורשת את ביטולה של ההערה ורישום הערה חדשה עפ"י כתב התחייבות חדש שייעשה על שם התובע בלבד. הבנק הבהיר במכתבו מיום 6.11.02 כי ביטול כתב ההתחייבות הקיים ומחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובת הבנק, אינה אפשרית מאחר והבנק ירע את מצבו כנושה. בחוזה המחאת החיובים נקבע במפורש כי המחאת חיוביה של גב' ניסני בהלוואה, אל התובע, אין בה כדי לפגוע או לשנות מהבטוחות שניתנו לבנק בעת העמדת ההלוואה או לגרוע מהן, ונעשתה במסגרת הסכמת הבנק שניתנה בכפוף לכך. לפיכך, אין כל מקום לרישום הערת אזהרה חדשה לטובת הבנק, על הנכס המשועבד. ביטול כתב ההתחייבות הקיים, ומחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובת הבנק, ורישום הערה חדשה תחתיה, עלול לפגוע בזכויותיו המהותיות של הבנק הואיל ובדרך זאת תרשם בטוחה מאוחרת בזמן מהבטוחה שניתנה במקור כתנאי להעמדת ההלוואה. כידוע כוחה של הערת אזהרה נגזר, בין השאר, מן הקדימות בזמן ביחס לזכויות אחרות עימן היא עשויה לבוא בתחרות. טענתו של התובע כאילו לכאורה, בפועל אין רישום זכויות נוגדות בדירה, הינה טענה אשר לא הוכחה בעובדות כלשהן, וכמו כן מתעלמת לחלוטים ממצב בו הערת אזהרה עלולה לבוא בעימות בין היתר עם זכויות בלתי רשומות כגון, עיקולים שהוטלו גם אם טרם נרשמו, חיובי מס שהושתו ולא נרשמו וכן זכויות "מן היושר" במקרקעין.
דיון:
7. טענות רבות ומגוונות העלו הצדדים. הגדילו לעשות ב"כ הבנק אשר סיכם את טיעוניו באריכות ע"ג 22 עמודים! לאחר שבחנתי ושקלתי את חומר הראיות וטיעוני הצדדים, נראה כי ההכרעה במחלוקת שלפני מצויה דווקא בכוונת הצדדים כעולה ממסמך חוזה המחאת החיובים שנחתם בין התובע, גב' ניסני והבנק (נ/3ז'). ככל חוזה, חלים על חוזה המחאה דיני החוזים הכללים, כל עוד אין בחוק המחאת חיובים הוראה שונה (ש. לרנר, המחאת חיובים [תשס"ב - 2002] עמ' 126). על פי דיני החוזים הכללים, יש לפרש חוזה לפי אומד דעתם של הצדדים לחוזה, שפירושו השערת כוונתם. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים) קובע כדלקמן:

"...פירוש של חוזה
(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות.
(ב) ...
(ג) ...
(ד)...".

מבחן אומד הדעת הוא מבחן אובייקטיבי שלפיו נבחנת כוונת הצדדים על פי השתקפותה החיצונית. המבחן האובייקטיבי נובע מן הגישה הכללית של דיני החוזים ומתיישב עמה. סעיף 25(א) לחוק החוזים אינו תולה את מבחן הפירוש בדעתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה, אלה יש בו התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, התחקות אחר יסוד אובייקט בי מובהק. הוא מצביע על הערכה, השערה או אומדנה, אשר נעשות על פי מבחן אובייקטיבי, מבחן של סבירות. אנו בוחנים אפוא את כוונת הצדדים כאנשים סבירים בנסיבות העניין (ג. שלו, דיני חוזים [מהדורה שנייה, 1995] עמ' 298 - 299).

8. ומן הכלל אל הפרט, אם נשוב למחלוקת שלפנינו כאמור, בעקבות הסכם הגירושין (ראה: נ/1) שנחתם בין התובע וגב' ניסני, ביקשו התובע וגב' ניסני את הסכמת הבנק להמחאת הזכויות והחיובים בהלוואה לתובע בלבד. הבנק בחן ודן בבקשה, והחליט להענות לבקשת התובע וגב' ניסני (ראה: נ/2 ). לאחר שהבנק נעתר לבקשה, נחתם ע"י התובע, גב' ניסני והבנק הסכם חוזה המחאת החיובים ביום 25.11.99 (נספח ז' לנ/3). על פי חוזה המחאת החיובים, הבנק הסכים להמחאת החיובים בכפוף להערת אזהרה 25523/4/93 (ראה נספחים י' - י"א לנ/3), בזאת הלשון:
"... אנו מסכימים בזה להעברת זכויותיו של ה"ה ניסני מירב ל - ניסני ברוך בכפוף לתנאי הערת האזהרה הרשומה לטובתנו...".

עיקר בעיקרים בפירוש חוזה הוא הניסיון לברר את כוונתם האמיתית של הצדדים. תהליך ההתחקות אחר כוונת הצדדים מתחיל בחוזה גופו, שכן ההנחה היא כי החוזה הכתוב משקף את כוונת הצדדים. מלשון חוזה המחאת החיובים נראה כי לא הייתה לבנק כל כוונה לשנות את מצבה של הערת האזהרה הרשומה לטובתו.

במקרה המתאים מותר וגם ראוי לתת לכתוב בחוזה פירוש ליברלי, אפילו הוא עומד, לכאורה בניגוד למילים המפורשות. העיקר הוא תמיד הניסיון להתחקות אחר המשמעות ההגיונית והאמיתית שאליה נתכוונו הצדדים לחוזה. כאשר המילים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הצדדים, יש להתחקות אחר מטרת החוזה. במקום לשון החוזה תבוא אז רוח החוזה, קרי; תכליתו, מטרתו העסקית, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלית ג. שלו, דיני חוזים [מהדורה שנייה, 1995] עמ' 303). בחינה אובייקטיבית של מניעי הצדדים להסכם מראה כי לבנק גם לא היה כל תמריץ להסכמה הכרוכה בשינוי הערת האזהרה, שכן בהסכמה שכזו מרע הוא את מצבו וחושף עצמו לסיכון ללא כל הגיון כלכלי. כאשר אנו מביאים בחשבון את אופיה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים ואת מטרותיהם של הצדדים לחוזה, במיוחד בהיבט הכלכלי, נראה כי יש לפרש את חוזה המחאת החיובים בין הצדדים כך שהבנק כלל לא מתחייב לעשות כל שינוי במצבה של הערת האזהרה. הנחה זו מתחזקת אף יותר לאור העובדה כי סמוך למועד החתימה על חוזה המחאת החיובים, היו פיגורים בתשלומי המשכנתא, פיגורים אשר בגינם נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד התובע וגב' ניסני (ראה עמ' 4 לפרוטוקול הישיבה מיום 24.1.06).

9. בנסיבות יש לקבל את נימוקי הבנק כסבירים דהיינו כי מחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובת הבנק, ורישום הערת אזהרה חדשה תחתיה, עלולה לפגוע בזכויותיו המהותיות של הבנק שכן בדרך זו תרשם בטוחה מאוחרת בזמן מהבטוחה שניתנה לבנק כמקור להעמדת ההלוואה. אין נפקות לעובדה כי בזמן נתון אין רישום על שעבודים, או עיקולים נוספים על הדירה שכן, כוחה של הערת אזהרה נגזר, בין השאר, מן הקדימות בזמן ביחס לזכויות אחרות עימן היא עשויה לבוא בתחרות. אכן, הערת אזהרה עלולה לבוא בעימות בין היתר עם זכויות בלתי רשומות כגון, עיקולים שהוטלו גם אם טרם נרשמו, חיובי מס שהושתו ולא נרשמו וכן זכויות "מן היושר" במקרקעין. לאור האמור, עמדתו של הבנק ננקטה מתוך צידוק כלכלי טהור ולא מתוך רצון כלשהו להתעמר בתובע.
אוסיף עוד כי התובע אשר נטל הראיה להוכחת עילות התביעה עליו, חייבו להביא ראיות לעמדת לשכת רישום המקרקעין ודרישותיה הנטענות וכיצד יכולות דרישות לשכת רישום המקרקעין להתיישב עם העובדה העולה מנסח הרישום כי בוצע תיקון של הערת האזהרה לגבי זכויות הלווים עצמם באותו הנכס ממש. התובע לא הביא כל עד בעניין זה מלבד מסמך מאת לשכת רישום המקרקעין מיום 1.1.03, מסמך שאינו מפרט הנמקה כלשהי לעמדתה של לשכת רישום המקרקעין, לפיו הנוהל המחייב הוא למחוק את הערת האזהרה הישנה ולרשום הערת אזהרה חדשה, וזאת כאשר בסיס התביעה זו עומד כולו בגלל עמדתה הנטענת של לשכת רישום המקרקעין. בנסיבות והדבר בא לידי ביטוי בדיון בתביעה זו, התובע היה צריך לזמן לעדות את עורך המסמך או כל גורם מוסמך אחר, על מנת שיביא עמו את התיק הרלוונטי ויסביר את הנימוקים לדרישתה זו של לשכת רישום המקרקעין, כעולה מהמסמך הנ"ל, תוך הפניה להוראות הדין החל המצדיקים דרישות אלה, אם אומנם קיימות. הימנעותו של התובע מזימון עד מטעם לשכת רישום המקרקעין, להוכחת גרסתו, משמשת במקרה זה לחובתו, ויוצרת הנחה כי התובע נמנע מהעדתו של עד כאמור מאחר וחשש כי עדותו הייתה מזיקה לגרסתו, ולכן גורעת ממשקלה.

בסיכום סבורני כי בנסיבות לא חלה על הבנק כל חובה לשנות את הערת האזהרה מטעמו. אין לראות בהתנהגותו של הבנק התנהגות אשר מקימה עילה של גרם הפרת חוזה. הבנק לא ניצל את כוחו החוזי אל מול התובע ולא נהג בחוסר תום לב. התובע נטל על עצמו בהסכם הגירושין חיובים הנוגעים להלוואה שנטל מהבנק ולנכס המשועבד לבנק, ללא ידיעת והסכמת הבנק מראש, ובכך לקח סיכון.

לפיכך דין תביעתו של התובע הן לצו העשה והן לסעד כספי נדחית.

10. למעלה מן הצורך אתייחס בקצירת האומר לטענותיו הנוספות של התובע; התובע טען כי הבנק התרשל כלפיו אולם הוא לא שכנעני כי יסודות עוולת הרשלנות קרי; קיומה של חובת זהירות על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית), הפרת החובה ובעיקר הקשר הסיבתי שבין הפרת החובה לבין הנזק הנטען, התקיימו במקרה זה. התובע לא הצביע על חובות קונקרטיות מצד הבנק לא במישור הנזיקי ולא במישור החוזי, לפיו הבנק חייב היה בנסיבות לוותר על זכותו כעולה מחוזה ההמחאה (נ/3ז'), לקיומה של הערת האזהרה כפי שנרשמה או קיומה של חובה כלשהי או מקור לחובה כלשהו שמכוחם חייב היה הבנק להסכים בניגוד לנאמר בחוזה ההמחאה. לא הוכח כי הבנק נהג במקרה זה בחוסר תום לב או כי מתקיימת יסודות העוולה של גרם הפרת חוזה.
לעומת זאת הוכח מצד הבנק כי הוא היה מוכן - על אף שהתובע והגב' ניסני לא עמדו בתנאי ההלוואה והבנק נאלץ לפתוח תיק הוצל"פ למימוש המשכנתא, ולכן יש לעמדת הבנק שסירב למחיקת הערת האזהרה הישנה ועמד על ההוראה שבחוזה ההמחאה (נ/3ז'), משנה תוקף - לאפשר המחאת החיוב ובלבד שלא תמחק הערת האזהרה המקורית ואין לבוא אליו בטרוניה שהיא בעניין זה.

11. אציין כי גם אילו הוכחה הפרת חובה כלשהי מצד הבנק עדיין חסרה ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי שבין הנזק הנטען לבין ההפרה ואבהיר; התנהלותו של התובע ביחס להתחייבויותיו כלפי הגב' ניסני היתה איטית ולא בער לו דבר. התובע פנה לבנק רק בסוף שנת 1999 עת מצוי היה כבר בהפרת הסכם ולאחר שגב' ניסני כבר הגישה נגדו תביעה קודמת לצו עשה. בשלב זה התובע כבר הפר חיובים לפי הסכם הגירושין ולא קיימם במועד, דבר שמנע את העברת הזכויות בדירה על שמו בלבד, בתוך המועד שבו התחייב בהסכם. כך לפי ההסכם היה על התובע לשחררה מחובה עפ"י המשכנתא לרבות חובות העבר וכן לפרוע את חובם המשותף בעיריה. התובע אישר כי החוב לעיריה, משום מה, שולם על ידו רק ביום 23.12.99 וגיסו חתם כערב (מחליף) בתאריך 29.11.99 כאשר כבר ביום 16.11.99 הגישה הגב' ניסני בקשה למתן צווים כנגדו בגין אי מילוי התחייבויותיו לפי הסכם הגירושין (עמ' 6-8 לפרוטוקול מיום 24.1.06).
בפסק הדין בתיק תמ"ש 4470/01 ציין בית המשפט כי התנהלותו של התובע (הנתבע שם) היתה כמי שסבר כי "לא נקבע מועד לקיום התחייבותו" כלפי הגב' ניסני (פסקה 8 לפסה"ד) ויתכן וזו הסיבה להתנהלותו האיטית הנ"ל. בית המשפט בקריות, קבע עוד כי לא עלה מעדותו של נציג החברה המשכנת עוה"ד פריומוביץ, כל הצדק לעיכוב או למניעת רישום זכויותיה של הגב' ניסני בדירה ע"ש התובע שבפני
(סעיף 11 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף וציין כי הדברים לא התנהלו בזריזות הראויה ואף ציין כי התובע המציא לחברה המשכנת ייפוי כוח נוטריוני רק בחודש 7/00, תוך שבית המשפט מביעה פליאה מדוע במועד זה רישום הזכויות עדיין לא הושלם וכי לדעתו לא היתה כל מכשלה עניינית או אחרת לבצע את המתבקש לפי ההסכם הגרושין (סעיף 12 לפסק הדין).

12. הנזק הנטען בתביעה שבפני
אף הוא לא הוכח כדבעי ולהנחת דעתי. כך לא הוכיח התובע כי שילם ופרע את הסכום שנפסק לגב' ניסני בפסק הדין הנ"ל (עמ' 11 סיפה). וכן לא הוכיח כי קיים קשר סיבתי בין חיובו הנ"ל לבין פעולותיו (מעשה או מחדל) של הבנק. פסק הדין בתמ"ש הנ"ל קובע את רשלנותו הבלעדית של התובע (תוך הטלת אשם תורם חוזי על הגב' ניסני). אילו סבר התובע כי לבנק אחריות כלשהי למחדליו והפרת התחייבויותיו לפי הסכם הגירושין יכול היה ואף חייב היה, לטעון זאת בכתב טענותיו ויתכן אף לבקש צירופו של הבנק כצד לדיון שם. מכל מקום התובע בחר שלא לצרף את כתבי הטענות בתיק תמ"ש הנ"ל ועל כן לא שכנעני בדבר הסיבות או הקשר הסיבתי שבין חיוביו לפי האמור בפסק הדין שצורף על ידו, לבין אי הסרת הערת האזהרה שעל שם הגב' ניסני.

13. התובע ביקש לבסס עילה גם לפי חוק הבנקאות הנ"ל, אולם לנוכח התוצאה מצאתי שאין צורך להרחיב בסוגיה זו. די בכך שאציין כי אינני משוכנע כי הפעולה שנתבקשה מהבנק הינה בגדר "שירות" כמשמעותה בסעיף 2(ב) לחוק זה. כמו כן, התובע לא הוכיח כי הבנק הציג מצג מטעה ללקוח, כאמור בסעיף 3 לחוק וכן לא הוכיח כי הבנק עשה פעולה כלשהי שיש בה משום ניצול מצוקתו של הלקוח כאמור בסעיף 4 לחוק זה.

סוף דבר:
14. אשר על כן התביעה למתן צו עשה קבוע ולפיצויים נדחית.
הנני מחייב את התובע לשלם לבנק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.
הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ביחס לנתבע 2, אשר שוחרר מהתייצבות לדיונים - אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י' בשבט, תשס"ז (29 בינואר 2007).

יעקב וגנר
, שופט
קלדנית: דליה ב.ח.









א בית משפט שלום 11206/03 ברוך ניסני נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ סניף השופטים, רשם המקרקעין חיפה - לשכת רישום המקרקעין (פורסם ב-ֽ 29/01/2007)