פסקי דין על בריק נדא | פסקי דין על בריק רנדה | פסקי דין על עואד עואד | פסקי דין על עואד מחאסן | פסקי דין על הפניקס חב' לביטוח |

1628/06 תק     22/01/2007




תק 1628/06 בריק נדא, בריק רנדה נ' עואד עואד, עואד מחאסן, הפניקס חב' לביטוח





בית משפט לתביעות קטנות עכו
תק 001628/06
בפני
:
כב' השופטת זהבה (קאודרס) בנר

תאריך:
22/01/2007
בעניין:
1 . בריק נדא

2 . בריק רנדה

התובעים

- נ ג ד -
1 . עואד עואד

2 . עואד מחאסן

3 . הפניקס חב' לביטוח

הנתבעים
פסק דין

1. זוהי תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 09.02.06 בכפר יאסיף (להלן: "התאונה").

2. התובע מס' 1 הינו בעלים של רכב מסוג דייהטסו מ.ר. 50-450-07 (להלן: "רכב התובעים").
התובעת מס' 2 נהגה ברכב התובעים בעת התאונה.

3. הנתבע מס' 2 הינו בעלים של רכב מסוג פיאט מ.ר. 46-147-27 (להלן: "רכב הנתבעים").
הנתבע מס' 1 נהג ברכב הנתבעים בעת התאונה.

4. הנתבעת מס' 3 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבעים בעת התאונה.

5. הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות התאונה.

התובעת מס' 2 טענה בדיון כדלקמן:
התובעת יצאה בנסיעה אחורנית מתוך חניון בכפר וכשרצתה לישר את רכב התובעים על-מנת להמשיך ולנסוע ישר, נכנס לפתע רכב הנתבעים לחניון ופגע ברכב התובעים בצדו השמאלי האחורי.



הנתבע מס' 1 טען בדיון כדלקמן:
הנתבע הודה כי כאשר נכנס למגרש החניה דעתו הוסחה והוא הסתכל ימינה לכיוון מסעדת השווארמה, בה ישב חברו, "ואז מצאתי את עצמי בתוך רכבה של התובעת" (עמ' 3 לפרוט').
הנתבע טען כי נגרם לו נזק זעיר בטמבון עוד מלפני התאונה וכי נזק זה טרם תוקן.

החוקר מטעם הנתבעת מס' 3, מר אבו רג'ב עזיז, טען בדיון כדלקמן:
החוקר הקליט את חקירת הנתבע שארכה כשעתיים וחצי. הנתבע שלל בחקירתו את נזקי רכב התובעים וטען כי אביו, אשר הגיע למקום התאונה, תיקן את הנזק שנגרם לרכב הנתבעים. לעומת זאת, אבי הנתבע הכחיש כי הגיע למקום התאונה ותיקן את הנזק. כמו כן, הנתבע טען כי דעתו הוסחה בשל העובדה שהניף ידו לשלום חברו בראא חאג', אשר הכחיש את המצאותו במסעדה בזמן התאונה.

6. שמעתי באריכות את טענות הצדדים. בין היתר אף הדגימו לפני באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה איש לשיטתו על גבי שרטוט מסומן א' באמצעות רכבי הדגמה.
עיינתי בכל הראיות שהציגו בפני
י לרבות חוו"ד שמאי וצילומי נזק מטעם התובעים, צילומים של מקום התאונה, צילומי נזק מטעם הנתבעים, חומר החקירה מטעם הנתבעים.
שקלתי טענות הצדדים, בדקתי מעשיהם ומחדליהם, על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובעת.

7. לפיכך, אני מקבלת את התביעה והנימוקים הם כדלקמן:
1. דברי התובעת אמינים עלי ואותות האמת נכרו היטב מעדותה.
2. הנתבע מס' 1 הודה הן בכתב ההגנה והן בעדותו בביהמ"ש כי לא הבחין ברכב התובעים שכן הוסחה דעתו ופגע בו. הנתבע טען בדיון כי נופף לשלום חברו אשר היה באותה העת במסעדה. מעיון בתמליל חקירת חברו של הנתבע מס' 1, בראא חאג', אכן עולה כי הנתבע "אמר לי שלום אני שמעתי חבטה", אלא שחבר לא היה במסעדה אותה העת כי אם נסע ברכבו. לפיכך, גרסת הנתבע כי דעתו הוסחה מאומתת והעובדה כי חברו לא זכר באיזה מקום בכפר אירעה התאונה אינה מעלה ואינה מורידה.
3. הנתבע מס' 1 פעל בניגוד להוראת תקנה 21 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, המטילה חובת זהירות כללית בנסיעה.

8. במהלך הדיון מיום 31.10.06 טענה הנתבעת מס' 3 כי יש להפריד בינה ובין מבוטחה עקב הסתירות הרבות שבין חקירתו ע"י החוקר אבו רג'ב לבין עדותו בביהמ"ש, קרי, עקב, לטענתה, מרמה בתביעת התגמולים ע"פ סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 וזו לשונו:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחבותו".

על תכלית ההוראה דלעיל נכתב בע"א 3000/04 אריה חב' לביטוח בע"מ נ' עאמר עלי ואח' (פורסם בנבו) כדלקמן:
"התכלית העומדת מאחורי הוראת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח היא אפוא, הכללת עקרון דיווח אמת ותום הלב גם בתחום זה, ולצד יישום העקרונות הצורך לעמוד על כוונת ההרתעה, למקרה שתהא הפרה או אי שמירה עליהם, הכל תוך כוונת מרמה...
המרכיבים של הוראת סעיף 25 לחוק הם: מסירת עובדות בלתי נכונות וכוזבות, מודעות של המבוטח לאי הנכונות או להיות העובדות שנמסרו כוזבות, וקיומה של כוונה להוצאת כספים שלא כדין על יסוד עובדות בלתי נכונות או כוזבות (ראה גם י' אליאס, דיני ביטוח (תשס"ב) כרך א', עמ' 478).
היסוד הראשון הוא עובדתי ונוגע לעובדות כוזבות – עובדות שאינן נכונות, המרכיב השני מתייחס למודעות, כאשר יסוד הידיעה הוא סובייקטיבי – של מוסר הידיעה, כך שאמירה לא נכונה הנובעת מטעות בתום לב, אינה ממלאת אחר היסוד הנדרש והיסוד הנוסף שהוא יסוד כוונת המרמה...
יחד עם זאת הוראה זו יש לפרש על דרך הצמצום, בהיות חובת הביטוח תוצאה של הסדר שמקורו בהתחייבות חוזית המבוססת על תשלומי פרמייה על ידי המבוטח...
ועוד, בהיות המערערת הטוענת לפטור מאחריות, עליה הנטל להוכיח קיומם של יסודות ההוראה ומאחר שטענת הפטור מבוססת על טענת מרמה, הרי שדיות הראיות צריך שתמלא אחר משקל ראייתי גבוה במידה העולה על זו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל..."

אין ספק כי הנתבע מס' 1 מסר לנתבעת מס' 3 פרטים רבים לא נכונים ביניהם שעת התאונה, הגעת אביו למקום התאונה והנזקים שנגרמו לכלי-הרכב (ראה נ/4,נ/5).
ובכל זאת, הנתבעת מס' 3 לא הוכיחה בפני
כי מאחורי מסירת פרטים אלו עמדה כוונת מרמה מתוכננת, ברורה וחד משמעית, מצד מבוטחה.
רמת ההוכחה לענין זה גבוהה יותר מרמת הוכחה רגילה במשפט אזרחי, וחב' הביטוח לא עמדה ברמת הוכחה גבוהה זו.

בע"א 2771/02 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' עבאס מגדי (פורסם בנבו) קבע כבוד השופט י' כהן כדלקמן:
"עם זאת, העובדה כי המשיב ביצע פעולות שיש בהן כדי להגדיל את הנזק שנגרם לו, אין בה די כדי לדחות את תביעתו. כדי שהמבטח יופטר מחבותו על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, יש להוכיח שהמבוטח פעל בכוונת מרמה.(הדגשה שלי – ב.ז.) בדרך כלל כוונת המרמה תוסק מעצם המעשים שביצע המבוטח, ואולם, ספק בעיני אם ניתן לקבוע כך במקרה שלפנינו. לעומת הנזקים שנגרמו למכונית, שהוכרזה כאובדן כליל, ערכם של הפנסים זניח, ואפשר שהתובע הסירם מהמכונית מבלי שהתכוון לרמות את המערערת..."
ואילו בענייננו החוקר הציג לנתבע את צילומי הנזק שנגרם לרכב התובעים ואילו הנתבע הכחיש את הנזק וטען כי הנזק היה קל יותר. קשה לומר כי בנסיבות אלו רצה המבוטח "להוציא" מחברת הביטוח תגמולים גבוהים וליחס לו כוונת מרמה.

לא זו אף זו, החקירה שביצעה הנתבעת מס' 3 למבוטחה נערכה כעבור 7 חודשים מיום התאונה. הנתבע מס' 1 היה עקבי בגרסתו כי דעתו הוסחה ולפיכך פגע ברכב התובעים –
"מעבר לכך. כזכור ענין לנו כאן במצב דברים בו, לשיטתנו, זכאי היה המשיב לתגמולי ביטוח הן לפי ההוויה האמיתית כפי שנקבע שהתרחשה והן לפי הגרסה שהוא טען לה. אכן בית משפט דחה את גרסתו של המשיב באשר לנסיבות התרחשותה של ההתהפכות אלא שבהעדפת גרסה אחת על פי רעותה במהלך המשפט אין כדי לענות על דרישה של הצגת גרסה שקרית וכוונת מרמה לצורך הוראת החוק המחייבת רמת הוכחה בדרגה גבוהה יותר מאשר בהליך אזרחי רגיל...
יתרה מזו. המשיב הינו עולה חדש שבא מחבר המדינות ולא נוכל להיות בטוחים כי הוא בחר ליטול על עצמו האחריות לנהיגה מתוך כוונה לרמות את המבטח ולזכות בתגמולי הביטוח ולא למשל בשל רצונו לחפות על מעשיו של הילד.
בנסיבות הכוללות של הענין ולפחות בשל משקלם המצטבר של השיקולים דלעיל, נראה לנו כי יש לדחות את טענתה של המערערת לענין שחרורה מחובת הפיצוי בחסותה של טענת ההגנה המבוססת על הוראת החוק" (ראה ע"א 1178/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אברמוב קארם (פורסם בנבו). ההדגשות שלי – ז.ב).

ולסיום סוגיה זו, יפים דברי השופט נאמן בפסק דינו בע"א 2771/02 שאזכר לעיל:
"שיקול נוסף לצורך לאזן כך, הוזכר בע.א. 1845/90 בענין סיני נ' מגדל פ"ד מ"ז (5) 661 (682):
"תחושת הצדק הבסיסית היא, כי כל מקרה של ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח ולא להיפך. תחושה זו מעוגנת לא רק בשיקולים האמורים לעיל אלא גם בעובדה, שנזק המוטל על הפרט נושא בו הפרט, והפרט בלבד. תגמולי ביטוח שהמבוטח לא זכה בהם על אף זכאותו להם הם נזק לעניננו. להבדיל, חברת הביטוח מפזרת את נזקיה, ובכלל זה תגמולי ביטוח ששולמו כביכול שלא כדין ולא הושבו, על כלל לקוחותיה, באופן שהנזק לכל פרט ופרט איננו גדול. פיזור נזק, שלא ברור על מי לשאת בו, על קבוצה גדולה של משתתפים, מתיישב עם אינטואיציות בסיסיות של צדק, יותר מאשר הטלתו על אדם בודד".

9. לעניין הנזק: הנני מקבלת את חוו"ד השמאי המוסמך מאת התובעים בסך 6,157 ₪ וכן את קביעת שכ"ט שמאי בסך 850 ₪, ומוסיפה הוצאות משפט בסך 800 ₪.
סך כל נזקי התובע מס' 1 שנגרמו בגין התנהגות הנתבע מס' 1 עומדים על 7,807 ₪.

10. הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע מס' 1 את הסכום בסך 7,807 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק.

11. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ג' טבת, תשס"ז, 22.01.07, בהעדר הצדדים.
זהבה (קאודרס) בנר
, שופטת
001628/06תק 314 אסנת א.
1








תק בית משפט לתביעות קטנות 1628/06 בריק נדא, בריק רנדה נ' עואד עואד, עואד מחאסן, הפניקס חב' לביטוח (פורסם ב-ֽ 22/01/2007)