פסקי דין על משרד העבודה והרווחה ת"א | פסקי דין על שחק אבטחה שמירה ושירותי משרד | פסקי דין על ברקת רמי | פסקי דין על ברנוי חיים גיא | פסקי דין על עבודי ג.הסעות והספקת כח אדם | פסקי דין על גבארה ע.חכים |

1017/01 פ     31/01/2007




פ 1017/01 משרד העבודה והרווחה ת"א נ' שחק אבטחה שמירה ושירותי משרד בע"מ , ברקת רמי , ברנוי חיים גיא , עבודי ג.הסעות והספקת כח אדם בע"מ , גבארה ע.חכים




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה
באר-שבע
פ 001017/01


בפני
:
כבוד השופט אילן סופר


31/01/2007


בעניין:
משרד העבודה והרווחה ת"א



ע"י ב"כ עו"ד
איריס מעיין

המאשימה


נ ג ד



1 . שחק אבטחה שמירה ושירותי משרד בע"מ

2 . ברקת רמי

3 . ברנוי חיים גיא

4 . עבודי ג.הסעות והספקת כח אדם בע"מ

5 . גבארה ע.חכים



הנאשמת 1 ע"י ב"כ עוה"ד יוסי גוטגליק

הנאשם 2 ע"י ב"כ עוה"ד יהושע רזניק

הנאשמים 4 ו-5 ע"י ב"כ עוה"ד בלעום שאכר


הנאשמים


גזר דין

1. הנאשמים הורשעו בעבירות לפי חוק העסקת עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) תשנ"א-1991 ובהתאם לחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כח אדם תשנ"ו-1996.

2. המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה כי בית הדין יקח בחשבון את העונש הראוי והמקובל בעבירות מסוג זה, בהתחשב במספר הרב של העובדים הזרים אשר הועסקו בפרשה זו, לאורך תקופה ארוכה; בכך יש כדי להעיד על שיטת עבודה שהביאה רווחים לא מעטים לנאשמים.

בעבר נגזר על הנאשמת 1 קנס בגין העסקת 5 עובדים זרים מאתיופיה, כמו כן הוטלו על הנאשמת קנסות מנהליים.

הנאשמים בחרו למצות את הדין ולא שילמו את הקנסות המנהליים ומבחינה זו יש לבחון זאת לחובתם. בנוסף, עצם ההעסקה הבלתי חוקית, פוגעת במשק, בחברה, ובעובדים הזרים עצמם - שכן הם עובדים ללא ביטחון תעסוקתי.

הנאשמים היו חייבים לבדוק אם מדובר בעובדים זרים, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, הם "עצמו עיניהם" מלראות כי מדובר בעובדים ללא היתר.

המאשימה עתרה כי בית הדין ישית את הקנסות המקסימאליים על הנאשמים.

3. הנאשמים 1 ו-2, טענו כי לא מדובר בניצול עובדים ובקיפוח זכויותיהם, כפי שלא נטען כך בכתב האישום. העובדים קיבלו את כל זכויותיהם על פי דין, כשם שהנאשמת 1 נוהגת כלפי כל עובדיה.

הנאשמים 1 ו-2 הביאו עדים שסיפרו על מצוקת כח האדם שהייתה בבתי המלון בים המלח. לא נמצאו עובדים ישראלים לעבודה זו ועל כן העסקת העובדים הזרים לא פגעה בישראלים, שממילא לא עבדו בעבודות אלו.

הנאשמים 1 ו-2 בחרו לנהל את ההליך מאחר וסברו כי אינם המעסיקים של העובדים.

מאז קרות האירוע, נערכה הנאשמת 1 להעסקה כדין של עובדים זרים, כאשר בפועל לא מועסקים אצלה עובדים זרים.

הנאשם 2 הביע חרטה וצער וציין כי מדובר בעבירה ראשונה, הוא אדם נורמטיבי אשר תרם למדינה במשך חייו. הכרעת הדין עצמה די בה כדי להעניש את הנאשמת 1 - שכן מדובר בהרשעה שיש לה השלכות על עבודתה במגזר הציבורי; גזר דין כספי כבד יכול לחסל את הנאשמת 1.

עוד טוענים הנאשמים, כי גובה הקנס בכל הקשור לעבירה של העסקת עובדים שלא כדין צריך להיות בהתייחס לעבירה עצמה ולא על פי מספר העובדים, מאחר ומדובר במעשה אחד.
4. הנאשמים 4 ו-5 טענו גם הם כי לא עברו כל עבירה בקשר לתנאי ההעסקה של העובדים הזרים; עובדים ישראליים לא היו בנמצא בתקופה הנדונה; הנאשמת 4 מעסיקה 60 עובדים וקנס גבוה יביא לקריסתה. הלקח נלמד ע"י הנאשמים 4 ו-5, בעוד שהנהנה העיקרי מהעובדים הזרים - בתי המלון - לא נענש כלל.

5. בטרם נפנה לגזר הדין לגופו, נציין כי אין בידינו לקבל את טענת הנאשמים, כי העבירות בהן הורשעו מהוות מעשה אחד בגינו ניתן להטיל רק פעם אחת קנס. העסקה של כל עובד שלא כדין הינה עבירה בפני
עצמה, כך גם העבירה של העסקה ללא חוזה, העבירה של העסקה ללא ביטוח, וכיו"ב. זוהי לשון החוק, וזוהי גם תכליתו. שאחרת נעשה אותו פלסתר ונביא לכך שהעסקה של עובד אחד שקולה להעסקה של 10 עובדים, והעסקה של עובד ללא תנאי מגורים שקולה להעסקת עובד ללא חוזה עבודה, ללא ביטוח וללא היתר. כל אחת היא עברה בפני
עצמה.

6. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הבאנו בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים:

לחומרה - מדובר בעבירה חמורה, בהיקף של 29 עובדים וביחס לכל אחד מהם שתי עבירות; ההעסקה נעשתה ברציפות ובמשך זמן. העסקה זו פוגעת לא רק בעובדים הישראליים, אלא בעובדים הזרים עצמם אשר בטחונם התעסוקתי נפגע כאשר אין היתר להעסקתם ועבודתם היא ב"זמן שאול" שמסתיים כאשר הם נתפסים.

מקובל עלי כי הנאשמים גרפו רווחים נכבדים בהתחשב במספר העובדים ובמשך העסקה, דבר המלמד על שיטה ולא על מקרה חד פעמי.

לקולא - אין מדובר בפגיעה בתנאי העבודה של העובדים הזרים, שכן לפי חומר הראיות הקיים בתיק, העובדים קיבלו את המגיע להם ואף שוכנו בדירות על חשבון הנאשמים.
הנאשמים נוהגים ברגיל כדין כלפי עובדיהם והמצב המסויים אליו נקלעו, נולד בשל מצוקה מקומית בכוח האדם בבתי המלון בים המלח. כנגד בתי המלון שהם היו הנהנים העיקריים בפרשה זו, לא הוגש כתב אישום.

הנאשם 2 הביע צער על מעשיו ואין חולק כי הוא והנאשמת 1 תורמים רבות לקהילה.
7. אשר על כן, בשים לב לנסיבות ולשיקולים שפורטו להלן, הנני מחליט כלהלן:

7.1. הנאשמת 1 תשלם קנס בסך 3,000,000 ₪ אשר ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 150,000 ₪ כל אחד, החל מיום 15.3.07 ומידי 15 לכל חודש.

7.2. הנאשם 2 ישלם קנס בסך 300,000 ₪ אשר ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 15,000₪ כל אחד החל מיום 15.3.07 ומידי 15 לכל חודש.

7.3. הנאשמת 4 תשלם קנס בסך 3,000,000 ₪ אשר ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 150,000 ₪ כל אחד החל מיום 15.3.07 ומידי 15 לכל חודש.

7.4. הנאשם 5 ישלם קנס בסך 300,000 ₪ אשר ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 15,000 ₪ כל אחד החל מיום 15.3.07 ומידי 15 לכל חודש.

8. הנאשמים 2 ו-5 יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום במשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן ישלמו את הקנס המקסימלי הקבוע בחוק לעבירות אלו.

9. זכות ערעור בתוך 45 ימים מהיום.

10. מאחר והובהר לב"כ הנאשמים בישיבות קודמות ובמיוחד גם בישיבה האחרונה, כי גזר הדין יינתן גם אם לא כל הצדדים ובמיוחד לא ב"כ הנאשמים, או הנאשמים עצמם יתייצבו לדיון, הרי שבנסיבות אלה ולאחר שהנאשמים 4 ו-5 הוזהרו כדין כי כך יעשה, ניתן בזאת גזר הדין, למרות שהנאשמים 4 ו-5 אינם נוכחים באולם והמזכירות תדאג לשלוח לבא-כוחם את גזר הדין יחד עם אישור מסירה.

ניתן היום י"ב בשבט, תשס"ז (31 בינואר 2007) במעמד ב"כ המאשימה וב"כ הנאשמים 1ו-2 והנאשם 2.

אילן סופר
- שופט


ב"כ הנאשמים 1 ו-2:
בכל הכבוד, אני מאוד מופתע ולא ציפינו לקנס בגובה כזה, בנסיבות אלה אני מוכרח לבקש עיכוב ביצוע גזר הדין לגבי שני הנאשמים 1 ו-2. עניין שני, אם אפשר לפרוס את הקנס לתשלומים גדולים יותר, במידה ולא יאושר הערעור יהיה קשה מאוד, בלתי אפשרי, לחברה ולנאשם לעמוד בתשלומים.

ב"כ המאשימה:
לעניין החלוקה לתשלומים, המאשימה תשאיר את העניין לשיקול דעתו של בית הדין. לעניין עיכוב הביצוע המאשימה אינה מסכימה מכיוון שאין אפשרות משפטית לעכב

פסק דין
של קנס כספי. עד אשר שיוגש או יתקבל ערעור אם יתקבל התשלומים צריכים להתבצע על חשבון הקנס המגיע. מבחינתי אין מניעה לדחות את תשלום התשלומים עד יום מסויים, עוד 45 יום, מה שיקבע אדוני, והם יערערו, אם הם יערערו על עצם הרשעתם, או על התשלום.. אם זה ערעור על גובה הקנס בלבד ישלמו את התשלומים ועד שערעורם יתקבל והתשלומים יופחתו מהקנס שיתקבל בערעור.

ב"כ הנאשמים 1 ו-2:
אני חושב שהקנס שקבע בית הדין הוא גבוה באופן משמעותי וגם הם לא יכולים לעמוד בו בכלל. יוגש פה ערעור הן על הכרעת הדין והן על גובה הקנס, משום לשיטתנו גובה הקנס הוא גבוה באופן משמעותי והחברה לא תעמוד בו. אין מקום להתנגד. חברתי מסכימה כי התשלום יחל בעוד 45 ימים, אזי היא מסכימה לעיכוב. אני אעמוד על הבקשה לעיכוב הביצוע מכיוון שהקנס לדעתי, הוא חמור באופן משמעותי מההכנסות. לא רוצה לנקוב במספרים שנקבנו כשחשבנו על קנס מקסימלי. אנו מבקשים לעכב את הביצוע וגם אני חושב שיש סיכויים לא רעים לערעור על הכרעת הדין אני חושב שבית הדין צריך לאשר את הבקשה. כשאני מדבר על פריסת התשלומים אני מדבר על סכום כסף שלא יעלה על 30,000 ₪.

החלטה

1. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי אין מקום לעכב את ביצוע גזר הדין וזאת בהתחשב בשיקולים אשר צויינו במסגרת גזר הדין.

2. יחד עם זאת, מוצא בית הדין כי יש מקום לשנות את מספר התשלומים החודשיים שהנאשמים 1 ו-2 ישלמו.

3. גזר הדין ישונה, כך שבסעיף 7 יצוין כדלקמן:

7.1. הנאשמת 1 תשלם קנס בסך 3,000,000 ₪ אשר ישולם ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 60,000 ₪ כל אחד החל מיום 15.3.07 ומידי 15 לכל חודש.

7.2. הנאשם 2 ישלם קנס בסך 300,000 ₪ אשר ישולם ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 6,000 ₪ כל אחד החל מיום 15.3.07 ומידי 15 לכל חודש.

4. לטעמו של בית הדין, שינוי זה של גזר הדין מאזן נכונה בין הצורך להענות לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, לבין קיומו.

ניתנה היום י"ב בשבט, תשס"ז (31 בינואר 2007) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשמים 1 ו-2 והנאשמים 1 ו-2.


אילן סופר
- שופט


001017/01פ 734 נורית רזניק









פ בית דין אזורי לעבודה 1017/01 משרד העבודה והרווחה ת"א נ' שחק אבטחה שמירה ושירותי משרד בע"מ , ברקת רמי , ברנוי חיים גיא , עבודי ג.הסעות והספקת כח אדם בע"מ , גבארה ע.חכים (פורסם ב-ֽ 31/01/2007)