פסקי דין על סלים אלאסד |

20045/07 בש     31/01/2007




בש 20045/07 סלים אלאסד נ' מדינת ישראל




7
בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע
בש 020045/07

בתיק עיקרי:
פ 008336/06
בפני
:
כבוד השופטת, רחל ברקאי

תאריך:
31/01/2007
בעניין:
סלים אלאסד
ת.ז. 023404882
המבקש

נ ג ד
מדינת ישראל

המשיבה

נוכחים:
המבקש ובא כוחו עו"ד רפי ליטן

ב"כ המשיבה עו"ד גיורא חזן
החלטה

1. בפני
מונחת בקשת המבקש לחזור ולדון בבקשת המדינה לעצור אותו עד לסיום ההליכים ולאפשר לו לטעון באשר לתשתית ראייתית הנטענת, טיעון אשר לא נשמע בפני
בעת הדיון בבקשת המדינה לעצור אותו עד לסיום ההליכים, לנוכח טיעונו של ב"כ המבקש כי גם בהנחה שקיימת תשתית ראייתית כאמור יש להורות על שחרורו.

2. כנגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן עבירה של שיבוש מהליכי משפט. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור אותו עד לסיום ההליכים. בדיון אשר התקיים בפני
, ביום 24.11.06, הסכים הסנגור לקיומה של תשתית ראייתית להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו, והכול לצורך ייעול הדיון של אותה ישיבה ומבלי שהדבר יחסום את דרכו לטעון להעדרה של תשתית ראייתית להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו, וביקש לטעון לחלופת מעצר ראויה בנסיבות העניין. בהחלטתי מאותו יום סברתי כי הנסיבות מאפשרות שחרורו של המבקש לחלופת המעצר אשר באה בפני
והוריתי על שחרורו בהתאם.

3. המדינה ערערה על החלטה זו בפני
בית המשפט העליון, במסגרת בש"פ 9701/06, ובהחלטתו, מיום 27.11.06, קבע, מפי כב' השופטת ברלינר, כי הנסיבות מחייבות את מעצרו של המבקש עד לסיום ההליכים. לנוכח קביעה זו חזר ופנה המבקש בבקשה זו על מנת שיתאפשר לו לטעון כנגד קיומה של תשתית ראייתית בתיק זה וזה הדיון אליו הנני נדרשת.

4. במילים אחרות, במידה ויקבע כי קיימת תשתית ראייתית איתנה להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו, אזי עומדת קביעתו של בית משפט העליון בדבר מעצרו של המבקש עד לסיום ההליכים, על כנה. במידה ויקבע כי אין תשתית ראייתית כאמור אזי שנשמטת הקרקע תחת ההחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד לסיום ההליכים.

5. כתב האישום מכיל שני אישומים. באישום הראשון מיוחס למבקש כי ביום 3.8.06, בשעה 20:35, נהג הוא בכלי רכב מסוג טויוטה היילקס מ.ר. 9503314 בכביש 40 מדרום לצפון, בנתיב הימני לכיוון צומת בית קמה כשלצד המבקש ישב נוסע אחר, אשר זהותו אינה ידועה. באותה העת נסעו אחרי רכבו של המבקש השוטרים יורם חליווה ושי פישל, ברכב מסוג מאזדה (להלן: "מאזדה") ועקבו אחריו במטרה לעוצרו. בד בבד ביצעו שני שוטרים אחרים: אופיר ברביבאי ומני נסימיאן חסימה של הצומת בכיוון נסיעת המבקש, לפני הרמזור, בכך שעמדו בצומת כשהם חובשים כובעי זיהוי משטרתיים אוחזים כל אחד מהם בפנס ומסמנים ידנית לכל הנהגים לעצור. השוטר אופיר עמד בעת החסימה המתוארת בצומת בשוליים הימניים של הכביש. בשלב זה דווח לשוטרים חליווה ופישל כי הצומת חסומה ואז הם שמו על גג רכבם פנס כחול מהבהב והמשיכו בנסיעה אחרי המבקש. במרחק של כ-50 מטרים מהצומת נעמד רכב המאזדה, בו ישבו חליווה ופישל, בשוליים הימניים של הכביש, במקביל לרכב המבקש והשוטר שי פישל יצא מהרכב כשהוא חובש כובע זיהוי משטרתי וניגש לעבר דלת הנהג ברכב של המבקש על מנת לפתחה ולעצור את המבקש. בד בבד התקרב השוטר מני לצומת לעבר רכבו של המבקש, כשהוא חובש כובע זיהוי משטרתי ואוחז פנס בידו. בשלב זה הסיט המבקש את רכבו בחדות ימינה לעבר השוליים כשהוא גורם בכך לשוטר פישל לקפוץ הצידה על מנת שלא יפגע. המבקש המשיך בנסיעה מהירה ופרועה לשוליים לעבר השוטר אופיר, אשר חבש כובע זיהוי משטרתי וסימן למבקש לעצור. אופיר נאלץ לקפוץ במהירות הצידה כדי שלא להיפגע. המבקש המשיך בנסיעה מהירה ופרועה כשהוא חוצה את צומת בית קמה ופונה בצומת, בחדות מהשוליים הימניים שמאלה לכיוון תחנת הדלק הנמצאת מעבר לצומת, שעה שהאור ברמזור היה אדום, ונכנס לנתיב הנגדי כשהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה תוך סיכון כלי הרכב שנסעו בנתיב כדין ונאלצו, עקב נהיגת המבקש לסטות לצידי הדרך על מנת למנוע התנגשות עם רכב המבקש. המבקש המשיך בנסיעה מהירה ופרועה ופנה מהנתיב השמאלי ימינה לכיוון תחנת הדלק, כשהוא עולה על אי תנועה וחוצה את נתיב הנסיעה הימני, בו נסעו כלי רכב אחרים כדין, וגרם להם לבלום בלימת חרום כדי להימנע מהתנגשות. המבקש המשיך בנסיעה מהירה ופרועה, יצא מתחנת הדלק שמאלה ונסע ישר בכיכר הסמוכה מבלי לתת זכות קדימה לכלי רכב שנסעו אותה עת כדין בכיכר. הוא המשיך בנסיעה מהירה ופרועה לכיוון רהט ובמרחק של כשני קילומטרים אחרי הכיכר, סטה שמאלה לעבר דרך עפר, תוך שהוא חוצה את נתיב הנסיעה הנגדי וגורם בכך לרכב שנסע אותה עת בנתיב זה כדין לבלום בלימת חרום כדי להימנע מהתנגשות. בשלב זה כיבה המבקש את אורות הרכב ונמלט מהמקום בנסיעה מהירה בדרך העפר כשהוא מצליח לחמוק מידי השוטרים.
האישום השני מייחס למבקש כי בעקבות האירועים המתוארים באישום הראשון ביקרו שוטרי משטרת עיירות בביתו בתאריכים מספר והשאירו עבורו הזמנות לסור למשטרה לצורך חקירה אולם זה לא יצר קשר ולא הגיע כנדרש והכול בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי.

6. ב"כ המדינה הצביעה על דו"חות השוטרים, אשר ליוו את האירוע דהיינו, שוטרים אשר ביצעו את החסימה בצומת ושוטרים אשר נסעו ברכב המאזדה, כבסיס לקיומה של תשתית ראייתית, המלמדת על נהיגתו הפרועה של המבקש עד להרשעתו בעבירות המיוחסות לו באישום הראשון. עיון בדוח"ות פעולה אלו לרבות מזכרים אשר נרשמו, הביאו אותי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה אשר יש בה כדי לבסס הרשעתו בדין של נהג כלי הרכב טויוטה היילקס, כמפורט בכתב האישום לעיל, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והכול לנוכח הסיכון המוחשי אותו יצר בנהיגתו המסוכנת.

7. השאלה העיקרית העומדת במחלוקת נוגעת לזהותו של הנהג. זיהוי המבקש כנהג כלי הרכב הבורח בזמן האירוע מבוסס על עדותו של השוטר יורם חליווה אשר בדו"ח הפעולה, מיום 3.8.06, ציין כי כאשר ירד אל השוליים ועמד במקביל לרכב הטויוטה הנמלט זיהה את הנהג כסלים עוואד אלאסד, הוא המבקש, המכונה גם "קאדם".
טען הסנגור כי פרט לזיהוי זה, אשר נעשה בשעת לילה מאוחרת, בשבריר שניה של החלפת מבט ובספק רב אם נוצר קשר עין בין חליווה לבין הנהג, לא ניתן לבסס את הזיהוי האמור על דבריו של השוטר חליווה. טען הסניגור כי חליווה לא יכול היה להבחין בפני
ו של נהג הטנדר הלבן מאחר וחליווה בעצמו מציין באחד המזכרים כי רכב הטנדר היה גבוהה מרכבו שלו ועל כן טען אם עמד רכב המאזדה בו ישב חליווה במקביל לרכב הטנדר ובישיבה כי ליד נהג הטנדר ישב אדם אחר, לא יכול היה חליווה, בשל גובה הטנדר, להבחין בפני
ו של נהג רכב הטנדר. לחילופין, ביקש הסנגור לבסס הנחה לפיה חליווה טעה לחשוב שהוא מזהה את המבקש, מאחר וכל האירוע של חסימת הצומת בא בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל לידיו של חליווה ובו שמו של המבקש כחשוד כמי שעוסק בסחר בסמים ומחזיק ברכב מסוג טנדר לבן. טען ב"כ המבקש כי הזיהוי של חליווה אינו זיהוי אמיתי או כי בנסיבות האירוע לא יכול היה לזהות את נהג הרכב או כי קיימת סבירות גבוהה שטעה לחשוב כי מדובר במבקש לאור הקיבעון שהיה בזיכרונו לפיו יש לחפש את המבקש, כשהוא נוהג ברכב טנדר בצבע לבן וכאשר הגיע רכב הטנדר הלבן ייחס חליווה את המבקש לכלי הרכב האמור. לסיכום טען ב"כ המבקש כי לא ניתן לסמוך על הזיהוי האמור ולא ניתן לבסס על פיו קביעה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו. לחילופין, טען כי מדובר בתשתית ראיתית חלשה בעוצמתה אשר יש בה כדי להחליש את התשתית הראיתית באופן המחייב את שחרורו של המבקש.

8. אכן הזיהוי היחידי הקיים בחומר החקירה מבוסס על עדותו של השוטר חליווה. ואכן מעוררות הנסיבות ספקות באשר ליכולתו של חליווה בזמן האירוע לזהות את המבקש כמי שנהג ברכב והכל לנוכח העובדה כי מדובר באירוע שהיה בחשכת הליל בתוך פרק זמן קצר. אלא שאין להתעלם מן האפשרות כי התאורה הקיימת בצומת המרומזר אפשרה את הזיהוי האמור וכי היכרותו הקודמת של חליווה את המבקש אפשרה את הזיהוי, גם כאשר הוחלף מבט מהיר בין השניים. על ההיכרות בין השניים ניתן ללמוד ממזכר של אבי פרץ מיום 22.11.06 בו מציין פרץ כי כאשר ישב עם החשוד ויורם חליווה נכנס לחדר פנה החשוד לחליווה בשמו וברך אותו לשלום. יש בכך כדי ללמד על כי השניים מכירים אחד את השני. הטענה העובדתית כי בשל גובהו של כלי רכב הטנדר לא יכול היה חליווה להבחין בפני
ו של הנהג הינה טענה עובדתית אשר יש בה כדי להטיל דופי במהימנותו של חליווה. בשלב זה של בחינת הראיות ובהעדר תשתית מדעית או עובדתית לטענה האמורה אין לי אלא לדחותה וזו כמובן תתברר בשלב שמיעת הראיות בתיק העיקרי.
כאמור, בית המשפט אשר יידרש לשמיעת הראיות ייתן את המשקל הראוי להליך הזיהוי האמור, אך אין לפסול אותו על הסף כפי שביקש הסנגור המלומד.

9. יתר על כן, התנהגותו של המבקש לאחר האירוע יש בה כדי לחזק את התשתית הראייתית בדבר אשמתו והכוונה לביקורים חוזרים ונשנים שנעשו בביתו של המבקש שם הושארו הודעות לבני ביתו ולאשתו של המבקש, כי עליו לסור לתחנת המשטרה לשם חקירה. הגם זאת לא נענה המבקש להזמנות ולא הגיע לתחנת המשטרה. טענתו של המבקש כי ההזמנות אשר הושארו נרשמו על שם אחר ולא על שמו הינה בבחינת טענה מתחמקת לנוכח העובדה כי פניית השוטרים היתה לבני ביתו של המבקש מה גם שחלק מההזמנות לסור למשטרה נרשמו בפועל על שמו של המבקש. בנוסף, גם כאשר הגיעו שוטרים לעצור את המבקש, ביום 22.11.06, התנהג המבקש באופן אשר יש בו כדי לחזק את התשתית הראייתית בדבר מעורבותו בפלילים. המבקש התנגד לעיכוב ולאחר מכן למעצר, גידף את השוטרים ונהג עימם בפרעות עד אשר נאלצו השוטרים לאזוק אותו במקום ולהוביל אותו לתחנת המשטרה, כאשר גם שם הוסיף וגידף אותם.

10. סבורתני כי בתשתית האמורה יש די כדי לבסס את הרשעתו של המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. שאלת הזיהוי המחייבת בירור עובדתי תעשה בשלב שמיעת הראיות ויטיב אולי לעשות בית משפט הדן בתיק העיקרי, אם ישמע תחילה את עדותו של חליווה.

11. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו ואין לומר כי מדובר בתשתית ראייתית בלתי איתנה או כי קיים כרסום משמעותי בתשתית הראייתית המחייב בחינת חלופה למעצרו.
לאור קביעתי זו ולאור החלטת בית המשפט העליון כמפורט לעיל, אני מורה על מעצרו של המבקש עד לסיום ההליכים.

ניתנה היום י"ב בשבט, תשס"ז (31 בינואר 2007) במעמד הצדדים

רחל ברקאי
, שופטת

020045/07בש 055 בת שבע אביגל









בש בית משפט מחוזי 20045/07 סלים אלאסד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 31/01/2007)