פסקי דין על יעקב שיר |

7125/06 מח     04/02/2007




מח 7125/06 יעקב שיר נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון

מ"ח 7125/06

בפני
:
כבוד הנשיאה ד' ביניש


המבקש:
יעקב שיר



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


בקשה למשפט חוזר

בשם המבקש: עו"ד מירב כהן


בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי





החלטה

המבקש הורשע בעבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי הנטען בכתב אישום שהוגש נגדו בחודש אוגוסט 1999 לבית משפט השלום בנצרת, התפרץ המבקש בבוקרו של יום 14.3.99 לדירתו של המתלונן בקיבוץ רמת דוד ולאחר שתושבים במקום הבחינו בו הוא שבר את תריס החלון באחד מחדרי הדירה אליה התפרץ וקפץ החוצה, כאשר תוך כדי הקפיצה הוא נקע את רגלו. ניסיונו להימלט מהמקום נכשל לאחר שנתפס על ידי חברי הקיבוץ.

1. השתלשלות ההליכים המשפטיים בעניינו של המבקש הייתה יוצאת דופן במידת מה. תחילה הרשיע בית משפט השלום את המבקש בביצוע עבירת ההתפרצות על-פי הודאתו. במסגרת ערעור על ההרשעה, שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת, התיר בית המשפט המחוזי למבקש לחזור בו מהודאתו. הדיון בכתב האישום נגד המבקש חזר לבית משפט השלום בנצרת (השופטת ל' יונג-גפר), ובתום ניהול משפט הוכחות הורשע המבקש ביום 15.3.04 בעבירה שיוחסה לו. בעקבות ההרשעה הגיש המבקש מספר בקשות לביטול הכרעת הדין המרשיעה בטענה שהוא גילה ראיות חדשות להגנתו. ביום 20.6.04 נעתרה השופטת ל' יונג-גפר לבקשת המבקש, הורתה על ביטול הכרעת הדין שניתנה על ידה ביום 15.3.04 ואפשרה לו להציג את ראיותיו החדשות ולהעיד בשנית את עד התביעה המרכזי. הגשת הראיות הנוספות לא סייעה בסופו של יום למערער, וביום 29.7.04 הוא הורשע בהכרעת דין נוספת שניתנה על ידי השופטת ל' יונג-גפר בעבירה שיוחסה לו. בגזר דין מיום 2.12.04 הוטל על המבקש, בין היתר, עונש של 24 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלת מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים י' כהן
, א' אברהם וג' (דה-ליאו) לוי) ביום 5.4.05. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון נדחתה על ידי השופט א' א' לוי ביום 11.9.05.

2. העדות המרכזית עליה הסתמך בית משפט השלום בהרשיעו את המבקש הייתה עדותו של אדם בשם אברהם אשכנזי אשר ביתו ניצב מול ביתו של המתלונן. בעדותו סיפר אשכנזי שכאשר שהה בדירתו בבוקר האירוע שמע את צעקותיו של חבר קיבוץ אחר בשם אפרים יוסיפון ז"ל, שמאז האירוע הלך לעולמו. לשמע הצעקות יצא אשכנזי מביתו, וראה אדם קופץ מתוך חלון דירתו של המתלונן ורץ כשהוא צולע אל עבר הכביש הפנימי של קיבוץ. בדרכו נטל אותו אדם, כך לפי עדותו של אשכנזי, תלת אופן שחנה ליד אחד הבתים ונסע עימו עד לכביש הפנימי של הקיבוץ. שם נטש אותו אדם את תלת האופן, נכנס לרכב שחנה במקום והחל בנסיעה. אשכנזי ויוסיפון הגיעו אף הם למקום, ויוסיפון היכה באמצעות מקל ההליכה שלו על גג המכונית. הנהג עצר את הרכב ויצא ממנו כשהוא צולע. בהמשך לכך הושיבו אשכנזי ויוסיפון את הנהג על ספסל והלה ביקש שיזמינו עבורו אמבולנס. בינתיים הגיע למקום מרכז המשק בקיבוץ והוזעקה למקום ניידת משטרה.

המבקש אינו חולק כיום ולא חלק במהלך משפטו על כך שהוא אכן אותו אדם שנצפה על ידי חברי הקיבוץ כשהוא נוסע על תלת אופן, נכנס למכונית ונעצר על ידי אשכנזי ויוסיפון. קו ההגנה של המבקש התבסס על תקיפת זיהויו על ידי אשכנזי כאדם שקפץ מחלון ביתו של המתלונן, תוך שהוא שובר את שלבי התריס ונוקע את רגלו.

3. הרשעתו של המבקש על ידי בית משפט השלום התבססה בעיקרה על כך שבית המשפט נתן אמון מלא בעד אשכנזי ובזיהוי המבקש על ידו כאדם שקפץ מחלון ביתו של המתלונן. בהקשר זה ניסה המבקש להוכיח כי אשכנזי לוקה בראייתו וכי בהתחשב בצמחיה הקיימת בסמוך לביתו של המתלונן לא יכול היה אשכנזי להבחין במי שקפץ מחלון ביתו. אולם, ניסיונותיו של המבקש לערער את עדותו של אשכנזי לא צלחו, והשופטת ל' יונג-גפר ציינה בפסק דינה כי אשכנזי הותיר בה רושם אמין וכי לא היה לו כל עניין להעליל על המבקש. עוד הוסיפה השופטת ל' יונג-גפר כי פרטים רבים בעדותו של אשכנזי מאומתים בגירסאות העדים האחרים ובחלקם אף בגירסת המבקש עצמו. לעומת זאת, את עדותו של המבקש מצאה השופטת ל' יונג-גפר כבלתי מהימנה לחלוטין, וזאת בין היתר משום ריבוי גירסאותיו של המבקש בנוגע לסיבת הימצאותו בקיבוץ ולנסיבות בהן נפגעה רגלו. יש לציין עם זאת, כי בית משפט השלום נהג עם המבקש, שלא היה מיוצג, לפנים משורת הדין. כך, לאחר שניתנה הכרעת הדין המרשיעה ביום 15.3.04 ולפני מתן גזר הדין נעתר בית המשפט לבקשת המבקש לבטל את הכרעת הדין ולהזמין את אשכנזי להעיד פעם נוספת, לאחר שהמבקש טען כי מצויות בידו ראיות חדשות, שיש בהן כדי להוכיח שעדותו של אשכנזי לא הייתה עדות אמת. בשלב זה התיר בית המשפט למבקש להגיש קלטות שהוקלטו על ידו, שלא הוכחו תנאי קבילותן על-פי דיני הראיות, והכול על מנת לנסות ולעורר ספק בעדותו של אשכנזי. אלא שהדבר לא הועיל למבקש, ואף לאחר שבית משפט השלום שמע את עדותו החוזרת של אשכנזי והאזין לקלטות שהגיש המבקש, נותרה הרשעתו של המבקש על כנה. בית המשפט המחוזי, אליו הגיש המבקש ערעור בנוגע להרשעתו, דחה, כאמור לעיל, את הערעור. זאת, בעיקר בהתבסס על ההלכה המושרשת לפיה ערכאת הערעור תתערב רק במקרים חריגים בממצאי מהימנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. כפי שצוין לעיל, בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה בנוגע לפסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה.

4. את בקשתו דנן למשפט חוזר מבסס המבקש על העילות של הצגת ראיות שעשויות, לטענתו, לשנות את תוצאות המשפט לטובתו ושל חשש של ממש לעיוות דין, הקבועות בסעיפים 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). הראיות החדשות שמציג המבקש הן דו"ח העתקת טביעות אצבעות מיום 14.3.99 ודו"ח השוואת טביעות אצבעות מיום 18.3.99. באת-כוח המבקש, עו"ד מירב כהן
, קיבלה דוחות אלה ביום 9.5.06 מתיק המז"פ של משטרת מגדל העמק, ולטענתה הם לא הוכנסו לתיק החקירה ולא הועמדו לרשות ההגנה במהלך משפטו של המבקש. על פי דו"ח ההעתקה, נלקחו שישה מעתקי טביעות אצבעות מדלת הכניסה לבית, שדרכה אירעה ההתפרצות. מדו"ח ההשוואה עולה כי שלושה מן המעתקים אינם ניתנים להשוואה ובשלושת המעתקים האחרים טביעות האצבעות אינן זהות לאלה של המבקש. לטענת המבקש, אילו היו מתויקים שני הדוחות בתיק החקירה והיו מצויים בידיו בעת ניהול ההליך בפני
בית משפט השלום היה בהם, הן לבדם והן ביחד עם טענותיו האחרות, כדי לשנות מתוצאות ההליך. טענה נוספת של המבקש בבקשה למשפט חוזר שבפני
י היא כנגד אי-הבאתה לעדות של אשתו של העד אשכנזי. לטענתו, אשתו של העד אשכנזי הייתה אף היא עדת ראייה לאירוע הפריצה וחקירתה הנגדית על ידו עשויה הייתה לפגום במהימנות עדותו של בעלה, שעליה השתית בית משפט השלום את הרשעתו. כן טוען המבקש כי אילו הייתה אשתו של אשכנזי מובאת לעדות הוא יכול היה לחקור אותה בנוגע לראייתו הלקויה של בעלה. טענות נוספות של המבקש נוגעות לכך שלא נלקחו טביעות אצבעות מהחלון שדרכו קפץ הפורץ מחוץ לבית ומשלבי התריס שנשברו על ידו, לסתירות בעדותו של העד אשכנזי, ולכך שעל בית המשפט היה "ליתן תשומת לב יתרה למתרחש" בהתחשב בעובדה שהמבקש לא היה מיוצג.

5. המשיבה, בחוות דעת שהוגשה על ידי עו"ד אפרת ברזילי
, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, טוענת כי הבקשה דנן אינה מגלה עילה לעריכתו של משפט חוזר וכי הרשעתו של המבקש מבוססת כדבעי. המשיבה מדגישה כי הכרעת הדין של בית משפט השלום נסמכת על מתן אמון בעדותו של אשכנזי תוך דחיית גירסתו של המבקש. המשיבה טוענת כי אין במסמכי המז"פ אותם צירף המבקש לבקשתו כדי לשנות ממסכת הראיות המצביעות על אשמתו וכל שניתן ללמוד מהם הוא כי טביעות אצבעותיו של המבקש לא נמצאו באתרים שנדגמו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין בסיס לטענה כי מסמכים אלה לא הוכנסו לתיק החקירה ולא הועמדו לרשות ההגנה, באופן שגרם למבקש עיוות דין. בהקשר זה מציינת המבקשת כי כיום לאחר שחלפו למעלה משבע שנים מאז אירוע הפריצה, ולאחר שהתקיימו הליכים שונים וממושכים, קשה לוודא מה היה תוכנו של תיק החקירה בעת הרלוונטית, אולם דו"ח נטילת המעתקים מיום 14.3.99 אותר בתיק החקירה. באשר לדו"ח ההשוואה מיום 18.3.99, שכיום איננו בתיק, טוענת המשיבה כי אף אם הדו"ח לא הועמד לרשות ההגנה, האחרונה הייתה מודעת בזמן אמת לכך שניטלו טביעות אצבעות מן הזירה. באשר לטענה בדבר אי העדתה של אשת העד אשכנזי טוענת המשיבה כי השערותיו של המבקש בנוגע לדברים שגב' אשכנזי עשויה הייתה לומר, לו הובאה לעדות, מבוססות על תמליל שיחה שהקליט עימה. המשיבה מציינת בהקשר זה כי בית משפט השלום הסכים לקבל את ההקלטה והתמליל על אף שלא הוכחו תנאי קבילותם. בית המשפט האזין לקלטת וקבע כי אין בדברים כדי להועיל למבקש. באשר ליתר טענות המבקש טוענת המשיבה כי מדובר בטענות שהועלו בפני
הערכאות השונות שדנו בעניינו של המבקש והן אינן מעלות חשש לעיוות דין.




6. הסמכות הנתונה לנשיא בית המשפט העליון להורות על קיומו של משפט חוזר בעניין מסוים מבוססת על האיזון הנדרש בין הצורך להבטיח את קיומו של מנגנון דיוני שיאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, אף אם מוצו אפשרויות הערעור בעניינו, לבין השאיפה לסופיות הדיון (ראו, מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נג(1) 529, 559). משמעותו של האיזון האמור הינה שהליך המשפט החוזר אינו בגדר ערעור נוסף על פסק הדין המרשיע. על כן נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי הליך המשפט החוזר הוא החריג ואינו הכלל, וכי על הטוען למשפט חוזר להניח תשתית מוצקה להתקיימותה של אחת העילות שבסעיף 31 לחוק בתי המשפט (ראו, מ"ח 7724/05 מאייר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם), פיסקה 9 להחלטה).

7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שלפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למשפט חוזר להידחות. אף אם נניח לטובתו של המבקש כי דו"ח השוואת טביעות האצבעות מיום 18.3.99, ממנו עולה כי טביעות אצבעותיו של המבקש אינן תואמות את טביעות האצבעות שהועתקו בזירת האירוע, לא תויק בתיק החקירה ולא הועמד לרשות ההגנה במהלך המשפט, הרי אין בכך כדי להקים עילה למשפט חוזר. הדו"ח עליו מבסס המבקש את בקשתו למשפט חוזר אינו מהווה ראיה פוזיטיבית לכך שהמבקש לא נכח בביתו של המתלונן, וכל שניתן ללמוד ממנו הוא שטביעות אצבעותיו של המבקש לא נמצאו על דלת הכניסה של בית המתלונן. אל מול הדו"ח הנזכר עומדת עדות הראייה של העד אשכנזי, שזיהה את המבקש כאדם שקפץ מחלון הבית ושבית משפט השלום נתן בה אמון מלא, אף לאחר שהעד זומן לעדות חוזרת על ידי המבקש. עדותו זו של אשכנזי אומתה בגירסאות עדי התביעה האחרים, שאותם מצא בית משפט השלום כעדים אמינים ושלא היה להם כל טעם לבדות דברים מליבם או להעליל על הנאשם. עדותו מרובת הסתירות של המבקש תוארה, לעומת זאת, על ידי בית משפט השלום כ"בדותה שלא הייתה ולא נבראה". בנסיבות אלה, אינני סבורה כי אי הכללתו של דו"ח השוואת טביעות האצבעות בתיק החקירה של המבקש מעוררת חשש של ממש לעיוות דין שנגרם למבקש, כנדרש בהתאם לסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט; או שתוצאת המשפט הייתה עשויה להשתנות לטובתו אילו הדו"ח היה עומד לרשות ההגנה במהלך המשפט, כנדרש בהתאם לסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. אף באי העדתה של אשת העד אשכנזי לא מצאתי כל פגם, במיוחד על רקע העובדה שדבריה הוקלטו על ידי המבקש והוגשו לבית המשפט, על אף שלא הוכחו תנאי קבילותם, ושהעדתה כלל לא נתבקשה על ידי המבקש בטרם ניתנה הכרעת הדין החוזרת בעניינו. יתר טענותיו של המבקש הינן טענות ערעוריות מובהקות שעלו בפני
הערכאות השונות שדנו בעניינו ולא מצאתי כי יש הצדקה כלשהי להידרש אליהן פעם נוספת במסגרת הבקשה שלפניי.

המבקש לא הראה, אפוא, כי מתקיימת לגביו אחת מהעילות לעריכת משפט חוזר, הקבועות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט, ולפיכך בקשתו נדחית.

ניתנה היום, ט"ז בשבט התשס"ז (4.2.2007).



ה נ ש י א ה



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06071250_n01.doc דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









מח בית המשפט העליון 7125/06 יעקב שיר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 04/02/2007)