פסקי דין על מוריס דהן | פסקי דין על משקאות הגולן | פסקי דין על סורגון משה | פסקי דין על סורגון איילת | פסקי דין על סורגון-הרל אריאלה | פסקי דין על הלל ניסים | פסקי דין על הלל יונה | פסקי דין על דרעי אוגנה | פסקי דין על דרעי משה |

2928/00 עב     28/01/2007




עב 2928/00 מוריס דהן נ' משקאות הגולן בע"מ , סורגון משה , סורגון איילת , סורגון-הרל אריאלה , הלל ניסים , הלל יונה , דרעי אוגנה , דרעי משה




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
עב 002928/00


בפני

סגן שופט ראשי - א. קציר

נציג מעבידים – אייל שלמה
נציג עובדים – דוד אנקווה

28/01/2007


בעניין:
מוריס דהן

ע"י ב"כ עו"ד אמיר מנחם


התובע

- נ ג ד -


1. משקאות הגולן בע"מ

2. סורגון משה

3. סורגון איילת

4. סורגון-הרל אריאלה

ע"י ב"כ עו"ד הרפז


5. הלל ניסים

6. הלל יונה

ע"י ב"כ עו"ד איתן לפידות


7. דרעי אוגנה

8. דרעי משה

ע"י ב"כ עו"ד אלי בן עזרא












הנתבעים

פסק דין


זו תביעה לתשלום שכר עבודה, גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורין, דמי הבראה, דמי הודעה מוקדמת, דמי מחלה, פדיון חופשה שנתית ודמי נסיעה.

להלן עובדות המקרה:

1. התובע, יליד 1973, היה אילם וחירש בתקופת עבודתו אצל הנתבעת מס’ 1, מחודש 1/94 ועד חודש 4/00. כיום התובע גם עיוור.

2. התובע, שהוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 100% ומקבל קצבה מלאה, הועסק ע"י הנתבעת מס' 1 בהתאם לבקשתן של עובדות השיקום אצל המוסד לביטוח לאומי - מנתבע 2, מנהל הנתבעת מס' 1 דאז.

3. משנת 94' עד חודש 7/99, בעלי המניות בנתבעת מס' 1 היו נתבעות 3 ו- 4, בנותיו של נתבע 2, אשר שימש כמנהל הנתבעת מס' 1.

4. בחודש 7/99 נמכרה הנתבעת מס' 1 לנתבעים 7 ו- 8, בהתאם להסכמי מכר מחודש 7/99 ו- 9/99 שהוגשו לביה"ד המעידים על העברת המניות, כאשר נתבע 8 שימש כמנהל הנתבעת מס' 1.

5. הנתבעים 5 ו-6 היוו שותפים של נתבעים 7 ו- 8 לרכישת הנתבעת מס' 1, והיו בעלי המניות הרשומים של הנתבעת מס’ 1 בחלקים שווים.
נתבע 5 עבד בנתבעת מס' 1 כמנהל היצור והתחזוקה.

6. בחודש 12/99 העתיקה הנתבעת מס' 1 את משכנה מרח' קיבוץ גלויות בחיפה למבנה תעשיה בחוף שמן בחיפה.

7. בחודש 4/00 הופסקה הפעילות העסקית בנתבעת מס' 1 עקב מצב כלכלי קשה.

8. בתאריך 5.7.00 הוגשה לביה"ד התביעה בתיק זה, בגין אי תשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות במהלך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת מס' 1.

9. בתאריך 14.1.02 ניתן פס"ד חלקי בתיק דנן כנגד נתבעת מס' 1 מאחר ולא הוגש כתב הגנה מטעמה, כשפסה"ד שניתן הוא על מלוא סכום התביעה.

10. בתאריך 28.2.05 הוגשה ע"י הנתבעים בקשה לפירוק הנתבעת מס' 1, תיק פש"ר 240/05.

11. בתאריך 4.12.05 ניתן צו פירוק לנתבעת מס' 1.

12. לא הוצגה כל ראיה בפני
ביה"ד כי הוגשה תביעת חוב ע"י התובע לכנ"ר, בעקבות פסה"ד החלקי שניתן כאמור כנגד הנתבעת מס' 1.

טענות התובע:
13. הגשת בקשה לפירוק החברה - הנתבעת מס' 1, אין בה כדי למנוע את חיובם האישי של הנתבעים 2-8.

14. כספי התמורה ממכירת הנתבעת מס' 1 הועברו לחשבון הישן של הנתבעת מס' 1 שהפך לחשבונו הפרטי של נתבע 2. העברת הכספים לחשבון החברה והשימוש המשותף בו מהווה "ערבוב נכסים" המהווה עילה להרמת מסך.

15. הנתבע 2 הבריח נכסים מהנתבעת מס’ 1.

16. התובע עבד בנתבעת מס' 1 בהיקף של משרה מלאה, וזכאי להפרשי שכר עבודה בין השכר ששולם לו בפועל לבין שכר המינימום במשק בגין עבודה במשרה מלאה.
כמו כן, שעות העבודה של התובע היו בקביעות החל מהשעה 6:00 – 6:30 ועד השעה 18:00, ועל כן התובע זכאי לגמול שעות נוספות, בסך של 160,896 ₪.

17. בנוסף התובע זכאי לקבל מהנתבעים 2-8 ביחד ו/או כל אחד לחוד, את הסכומים שיפורטו להלן:
א. פיצויי פיטורין בסך של 17,549 ₪.
ב. דמי הבראה בסך של 10,800 ₪.
ג. דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,253 ₪.
ד. דמי מחלה בסך של 9,186 ₪.
ה. פדיון חופשה שנתית בסך של 19,139 ₪.
ו. הוצאות נסיעה בסך של 26,895 ₪.

טענות נתבעים 2-4 –
18. הנתבעים לא היו מעסיקיו של התובע ולכן אין ביניהם יריבות משפטית.

19. אין הצדקה משפטית ועניינית להרמת מסך – הנתבע 2 לא היה בעל מניות בנתבעת מס' 1. הנתבעת מס’ 1 לא הוקמה כדי לחמוק מחובות או כדי להונות מאן דהוא. העובדה שהנתבעת מס’ 1 נקלעה לקשיים כלכליים לאחר מכירתה לנתבעים 7 ו-8 אינה קשורה כלל לנתבעים 2-4.
בהתאם להסכמי המכירה מיום 8.9.99 ומיום 21.9.99 התחייבה הנתבעת מס’ 1 לשלם את כל זכויות העובדים שהמשיכו לעבוד בנתבעת מס' 1 לאחר מכירתה.

20. התובע לא היה עובד מן המניין, לא היה לו כל תפקיד מוגדר, הוא בא והלך כשרצה, עשה מה שרצה ולא ניתן היה להטיל עליו תפקיד ממשי מוגדר בשל מוגבלותו. התובע עבד בהיקף של פחות מחצי משרה, ובמשך עונת החורף, כאשר אין ייצור מיצים בנתבעת מס' 1, הוא לא ביצע כל עבודה ולא פוטר כיתר עובדי הנתבעת מס’ 1 מתוך רחמנות.

21. התובע לא הגיש תביעת חוב לכנ"ר.

22. מחודש 7/99 ועד חודש 4/00 הנתבעים לא היו הבעלים ו/או המנהלים של הנתבעת מס’ 1.

טענות הנתבעים 5-6 –
23. ראוי לציין כי הנתבעים 5 ו- 6 לא הגישו סיכומים לביה"ד למרות הארכות מועד שניתנו עד לתאריך 16.10.06. על כן פסה"ד בתיק דנן ניתן בהיעדר סיכומים.

24. לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעים.

טענות הנתבעים 7-8 –
25. הבקשה להרמת מסך מהווה הרחבת חזית לכתב התביעה.

26. לא התקיימו עילות המצדיקות הרמת מסך - הנתבעים מעולם לא היו בעלי המניות בנתבעת מס' 1 ולא התקיימו ביניהם לבין התובע יחסי עובד-מעביד.

27. התובע לא היה עובד מן המניין, והוחזק ע"י הנתבעת מס’ 1 מתוך מעשה צדקה ורחמים.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:
28. סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק") מעגן את הכלל החיוני לחברה מסחרית, לפיו לחברה יש אישיות משפטית נפרדת. החריג לכלל זה מעוגן בסעיף 6 לחוק, ומכונה "הרמת מסך". משמעו יצירת יריבות משפטית ישירה בין העובד, לבין בעל המניות של החברה. חריג זה נועד למקרים מיוחדים בהם הפרדת האישיות המשפטית של החברה מובילה לתוצאה בלתי צודקת ומקוממת.

בע"ע 1435/04 י.ס. תעשיות בע"מ נ' מוחמד חטיב, ניתן ביום 23.5.06, פירטה כב'
השופטת ורדה וירט-ליבנה את הנסיבות בהן התירו בתי המשפט הרמת מסך –
"הנסיבות בהן בתי המשפט התירו הרמת מסך ההתאגדות:
בית הדין התנגד מימים ימימה לשימוש לרעה במסך ההתאגדות על מנת לשלול זכויות עובדים...
בית המשפט העליון ברע"א 6039/04 אורי פזלשטיין נ' דוד עובדיה מיום 6.6.05, דחה בקשת רשות ערעור בשאלת היקף השימוש הראוי בדוקטרינת הרמת המסך לפני שחוקק חוק החברות החדש. מהטעם שהמבחן העיקרי לפני כניסת החוק החדש לתוקף היה מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות.
ובמקרה זה ניתן ביסוס ראוי לקביעה כי בעלי המניות ומנהלי החברה רוקנו אותה מכל נכס והשתמשו באישיות המשפטית כמסך בינם לבין הנושים במטרה לחמוק ממחויבויותיהם. עת הבעלים רוקנו את קופת החברה והפכו אותה לקליפה ריקה מתוכן, אף שידעו כי מתנהלות תביעות כנגד החברה. כאשר החברה לא ביצעה הפרשה להבטחת חובותיה, והתחמקה מתביעות באמצעות מסך ההתאגדות.
בית הדין הארצי לעבודה נתן להלכה זו משנה תוקף לאחר שחוקק חוק החברות החדש בע"ע 1170/00 פרידמן- יוניב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבניין בע"מ ואח', פד"ע כרך לח, 817 עמוד 823. עת הרים את מסך ההתאגדות בנסיבות של חברה שרכושה וכספיה עברו אט אט לבעלי עניין אשר ניהלו, במקביל, עסקים המתחרים בה. בנוסף החברה לא התפרקה אלא נמחקה ובכך הבעלים מנעו מהמערערת לקבל מן המוסד לביטוח לאומי חלק מזכויותיה."

29. בע"ע 1452/04 שלמה אביר נ' מנסור חוסיין, ניתן ביום 22.5.06, קבע כבוד השופט שמואל צור באשר לעילות להרמת מסך ההתאגדות כדלקמן:
"דוקטרינת הרמת המסך מבוססת על הרעיון שקיומה של חברה באשיות משפטית נפרדת מבעליה נועדה לאפשר לה ניהול עסקים כדין ובתום לב ולא נועד להוות כסות מפני מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה כלפי המתקשרים עימה או נושיה. כך בכלל וכך במיוחד כלפי נושים שהם עובדי החברה, עימם קיימים יחסים משפטיים קרובים ונמשכים המטילים על בעלי החברה אחריות מוגדרת. יחסי הקירבה בין החברות לבין בעלי מניות ונושאי תפקידים בה, יכולים לשמש בסיס להרמת המסך ביניהם ולחייבם בחובות החברה (ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג (88), 34; ע"ע 1201/00 זילברשטיין - ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג(39), 35)...
אין חולק כי הרמת המסך הינה מהלך יוצא דופן וחריג והיא נעשית כאשר למשל אורגן של החברה עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה או פועל על מנת להונות את נושי החברה. העילות המקובלות להרמת מסך הן הקמת חברה למטרות תרמית, מצב בו אישיות החברה משמשת כסות לא חוקית לבעליה, ערוב נכסים של בעלי המניות עם נכסי החברה, ריקון החברה מנכסיה ועוד... אין רשימה ממצה של עילות להרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי המניות ...
דוקטרינת הרמת המסך, אשר בעבר הייתה פרי הפסיקה, מעוגנת כיום בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן- החוק), בו נקבע כי "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן...".

30. במקרה הנדון, נתבע 2 כמו גם נתבעים 7 ו- 8 לא היו בשום שלב בעלי המניות בנתבעת מס' 1, ועל כן, מסיבה זו כשלעצמה, בהתאם לסעיף 6 לחוק, אין עילה לחייבם באופן אישי בחובות הנתבעת מס’ 1 לתובע, באם כלל קיימים חובות כלשהם.

31. הנתבעים 2, 5 ו- 8 העידו בביה"ד, ומצאנו כי גרסתם אמינה, כי הסכימו להעסיק את התובע מתוך חסד ורחמים על מנת שלתובע תהיה תעסוקה והוא לא יאלץ לשבת בביתו בחוסר מעש. התובע עבד בהיקף של כחצי משרה ואף פחות מכך, בשל מוגבלותו לא ניתן היה להטיל עליו תפקיד ממשי ומוגדר והוא נהג להדביק מדבקות על בקבוקי המיצים מס' שעות מצומצם ביום, להגיע וללכת מהעבודה כשרצה. כמו כן, בעונת החורף לא נעשה ייצור מיצים בנתבעת מס' 1 ועל כן התובע כלל לא עבד אלא שהה בחברתם של 4-5 עובדים נוספים בשטח הנתבעת מס’ 1, למרות ששולם לו שכר.

32. בהתחשב באמור לעיל ובנסיבות העניין, לא הוכח ע"י התובע כי החברה הוקמה או נמכרה לנתבעים 5-8 ע"י נתבעים 2-4 על מנת להתחמק ממחויבויותיה עפ"י חוקי העבודה כלפי מי מעובדיה ו/או על מנת להונות אדם או לקפח נושה של הנתבעת מס’ 1, לרבות עובדי הנתבעת מס’ 1 וביניהם התובע, וזאת מתוך נקודת הנחה כי התובע אכן היה עובד של הנתבעת מס’ 1 כך שמתייתר הצורך בדיון בשאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הנתבעת מס’ 1 לבין התובע.

33. כמו כן, התובע לא השכיל להוכיח עילת עירוב נכסים לצורך הרמת מסך ההתאגדות, ריקון החברה מנכסיה או שימוש לרעה במסך ההתאגדות בניגוד לחוק.
העובדה כי במהלך ניהולם של נתבעים 5-8 מחודש 7/99 עד חודש 4/00, התדרדר מצבה הכלכלי של החברה, אינה סיבה להרמת מסך כלפי מנהלי ובעלי מניותיה של הנתבעת מס’ 1.

כשלון עסקי כשלעצמו, כאשר לא הוכח כי נעשה שימוש בנתבעת מס' 1 בכוונה על מנת להונות את התובע או מי מעובדי הנתבעת מס’ 1 או נושיה, או שנעשה כל שימוש לרעה במסך ההתאגדות, אינו מהווה עילה להרמת מסך.

34. אשר על כן, לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי בנסיבות העניין אין עילה להרמת מסך ההתאגדות, ואין כל הצדקה לחיובם באופן אישי של מי מהנתבעים 2-8 בחובות החברה כלפי התובע, באם כאמור כלל קיימים חובות כלשהם.

35. לאור קביעתנו לעיל, ולאור העובדה כאמור כי ביום 14.1.02 ניתן פס"ד חלקי כנגד הנתבעת מס’ 1, בשל אי הגשת כתב הגנה מטעמה, וזאת על מלוא סכום התביעה כשבאפשרותו של התובע להגיש, בהתאם לפסה"ד הנ"ל, הוכחת חוב לכנ"ר, הרי שמתייתר הצורך בקיום הדיון בשאלת זכאותו של התובע לסכומים כאלה ואחרים בגין שכר עבודה ו/או זכויות סוציאליות שונות כמפורט בהרחבה בכתב תביעתו.

36. לאור כל האמור לעיל - כל התביעות נגד הנתבעים מס' 2-8 נדחות בזאת.

37. בנסיבות המקרה, כשמדובר בהעסקת נכה קשה מבלי שאיש מבין כל הנתבעים בתפקידיהם בחברה, דאג לכך שהתובע יקבל את זכויותיו הסוציאליות אפילו בחלקן - על כן אין מקום לפסוק הוצאות משפט, וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום ט' בשבט, תשס"ז (28 בינואר 2007) במעמד הצדדים.


א. קציר

ס.שופט ראשי

שלמה אייל
נציג מעבידים

דוד אנקווה
נציג עובדים


002928/00עב 710 לאה נ.









עב בית דין אזורי לעבודה 2928/00 מוריס דהן נ' משקאות הגולן בע"מ , סורגון משה , סורגון איילת , סורגון-הרל אריאלה , הלל ניסים , הלל יונה , דרעי אוגנה , דרעי משה (פורסם ב-ֽ 28/01/2007)